רימון, יחידת סיור ולוחמת מדבר של חטיבת גבעתי
 

אני יודע שיש קצת על העניין הזה באשכול על סיירת רימון, אבל מכיוון שבאופן מעשי אין ממש קשר בין היחידות ומאחר והנושא לא ממש מורחב שם אני מקווה שלא תכעסו אם אני אפתח אשכול על העניין (: ,

אז אם מישהו מוכן לענות - מה בדיוק התפקיד והייעוד של הפלס"ר המדברי, למה דווקא תחת אוגמ"ר 80, מה מבדיל בינו לבין פלס"ר גבעתי, מה פשר הנשקים שלהם (מיקרו תבור ואקדח) ומה הפשר של פרסום הנשקים בהם ישתמשו?
http://dover.idf.il/IDF/News_Channe.../2010/28/01.htm

תודה מראש.

קראת את הקישור שהבאת? כי הוא עונה על כל השאלות ששאלת.

בשעורי הבנת הנקרא היית חולה?
באוגמ"ר 80 צריכים מישהו שיעצור את החודרים מגבל מצריים.
זו יחידה מאד אפורה, משהו שמשלב את הקביעות בגיזרה של חטיבת כפיר (אבל בלי האקשן של השטחים), את הסחיבות והשיעמום ושל מוד"ש (כולל ההשמנה וכאב הגב), שירות כש.ג. בקיריה (אבל בלי עזריאלי צמוד, אלא דווקא את) הנסיעות הארוכות הביתה של מי שמשרת בסוף העולם.

כדי למשוך חיילים לשרת ביחידה צריך להוסיף וואסח (זה שפעם קראו לו דאווין, ובמשרדי הפירסום קוראים לו מיתוג יוקרתי).
אז...
נותנים לחיילים נשק כמו ביחידות מיוחדות (מיקרו תבור? באיזו יחידה מיוחדת?)
מספרים להם שיעברו הכשרה על אקדח, ואולי אפילו יזכו להסתכל על אחד בשירות
נותנים שם פ33תי וכנפיים בגודל פלח שמסתיר את כל החזה
וכמובן מייחצנים כתבות אצל כל מי שמוכן לכתוב.

שאלות, עבור?

אל תשכח שלא מעט יחידות מובחרות כיום התחילו את דרכן בצורה דומה... היה איזשהו צורך להכפיף יחידה לפיקוד כזה וכזה שתעשה ככה וככה, הביאו אנשים מפה ומשם, נתנו קצת אמצעים טובים יותר ובסוף כל המיש-מש הזה התגבש ליחידה מובחרת.

... ואז שוב היה צריך להכפיף יחידה לפיקוד כזה וכזה שתעשה כך וכך, הביאו אנשים מפה ומשם, נתנו קצת...

אז בעצם זה כמו קרקל, רק עם הרבה וואסח ובלי בנות.

צודק ב-100% לדעתי אין סיבה וטעם בכלל להקים את היחידה הזאת.
מסכנים החיילים שיגיעו לשם בכמה סרטים יאכילו אותם ובסופו של דבר יתפסו קו בסוף העולם...

בשעורי הבנת הנקרא היית חולה?
האמת שלא היו לי שיעורים כאלה
באוגמ"ר 80 צריכים מישהו שיעצור את החודרים מגבל מצריים.
בשביל זה צריך פלס"ר חדש?, מה עם קרקל ויחס"ר גבעתי?

בנוגע לשאר מה שרשמת, זה מה שחשבתי והבנתי מהנושא הקודם, אבל יכול להיות שקיוויתי שיש איזשהו יעוד יחודי לפלס"ר הזה שמצדיק את קיומו, וכנראה בגלל זה האשכול מלכתחילה.

ביטיס - עם כל הכבוד לדובר צה"ל, אני מעדיף לשמוע מה יש לאנשים שמבינים עניין להגיד

יש סיבה מצויינת (וצורך) בהקמת היחידה
הוואסח, והבאזז שנוצר בעקבותיו, הם הבעיה

היחידה מיועדת לבצע משימה סופר חשובה, אבל היא לא סיירת

הקמת פלוגה נוספת בגדוד נשר בחיל האיסוף הקרבי והצבת הפלוגה באגמ"ר 80 הייתה יכולה לגמור את הסיפור.
אם מקימים מלכתחילה את ה-"פלס"ר המדברי" הזה משמע שיש בעיה רצינית של מסתננים בגבול מצרים שקרקל לא מצליחה למנוע אותה.
הרי שחטיבת גבעתי לא מחפשת יחידה מובחרת לפוזה..

השאלה היא מה האלטרנטיבה?
 

אף אחד לא רוצה לעשות עבודה שחורה, ואם המשימה חשובה כדבריך, איך תמשוך כ"א איכותי?

זה בדיוק העניין, ימשכו כוח אדם איכותי בעזרת כך שיקימו יחידה שיקראו לה: פלס"ר/יחידה מובחרת, ושיגידו שיש הכשרה על אקדח ועוד עוד...
רק אחרי שהחיילים יסיימו את ההכשרה הם יבינו לאיזה ברוך הם נכנסו וחבל שחיילים שמתקבלים לאחר גיבוש ליחידה כזאת צריכים לבזבז שירות באמצע המדבר.

בזמנו היה צוות ייעודי של לוט"ר אילת לצורך זה
 

הנושא המרכזי היה איסוף מודיעין מדוייק בנוגע למשימות האיכותיות , עם יכולות של הסוואה מתקדמת , ועם יכולת להתמודד עם הבדואים בתחום שלהם קרי ניווטים ברכב ארוכים ולא מתוכננים במדבר
הצוות התפרק על כח אדם גרוע שהוקצה על ידי מז"י וחוסר יכולת של המערכת לגבות את הפעילות
אני מקווה שהפעם עושים עבודת מטה סדורה

מתי זה "בזמנו"?
הצוות שהועבר לחטמ"ר בקעה ב99?

ההערכה העמוקה שלך למאמץ הצה"לי לשלב כ"א איכותי בגבול הארוך ביותר והפרוץ ביותר של מדינת ישראל ממש ראוייה לציון...|אויש|

ואני שואל את עצמי....מתי ייגמר כבר הטמטום הזה של יותר קצר יותר טוב?!

מילא הם היו משרתים בשטחים אבל הם בשטח פתוח ומדברי
עדיף נשק כמו תבור "ארוך"

אבל כנראה לא נראה יחידה שלמה עם עם תבור "ארוך" עם כוונות ACOG וכו'

גם באמצע העשור האחרון היו כוחות של לוט"ר אילת שנעו ברחבי אוגמ"ר 80 ע"ג פליירים.

אני תומך בשילוב כ"א איכותי בכל ליבי, אבל לא על חשבון צעירים שחולמים להגיע ליחידה מובחרת ומגיעים למקום כזה מבוזבז.
צה"ל צריך להשקיע יותר בגדוד הקרקל ובגדוד נשר שמוצב שם וזה יפתור את הבעיה, אבל צה"ל הבין שהגדלת סיכה וחשיפת תכנים של מסלול (=הכשרה על אקדחים ואפילו לפי התמונה הזאת שהם השקיעו בה ) והכל רק בשביל למשוך כ"א איכותי..
אין לי בעיה שצה"ל יקים יחידה מובחרת למטרה הזאת רק חבל שיש 2 גדודים שכבר עושים שם את העבודה.

אתה קצת סותר את עצמך

תמיד אותה זוית שחוקה ונדושה
 

לא משנה איזה דיון יתנהל בפורום ...
בלי להתווכח בכלל עם הטענה , אבל מה זה הנושא היחיד בעולם שמעסיק אותך ?
לגבי צוות הסיור המדברי של לוט"ר אילת בערך 2002 עד 2007

הכוונה זה שיש לצה"ל יחידות שם אבל הוא לא משתמש בהן נכון ובמקום להשקיע ביחידה מובחרת חדשה אפשר להשקיע במי שכבר נמצא שם...

ממש לא

אם היית מציץ בתגובות שלי בדיונים אחרים היית רואה משהו שונה לגמריי אני מתעניין בכל מיני דברים

ובחזרה לנושא
אולי מעוניינים שם בשקט תעשייתי הרי אתם אולי זוכרים מה קרה שנתפס איזה טון וחצי של קוקאין או מה שזה לא היה..מישהו הדליף את הפרטים של החיילים שתפסו את זה והם קיבלו איומים מכל מיני ערבים

תקרא שוב את המשפט הראשון שלך (שאותו הדגשתי עבורך) -
אתה ב א מ ת לא מרגיש שאתה סותר את עצמך ?! תמהני...

לצערי גם ההבנה שלך לגבי הגבול הזה לוקה בחסר - וזאת בלשון ההמעטה ,
והמנטרה שאתה חוזר עליה כמו תוכי "מקום כזה מבוזבז" מראה זאת היטב .

גם ה-"הבנה" שלך כיצד צה"ל מפעיל כוחות לאורך הגבול הזה ומה תפקידם
לא-כל-כך תואמת את המציאות , ואת זה אני עוד כותב בעדינות...

ובכלל , המשפט הזה שלך "...תומך בשילוב כ"א איכותי...אבל לא על חשבון
צעירים שחולמים להגיע ליחידה מובחרת ומגיעים למקום כזה מבוזבז..."
מזכיר לי את המערכון של "הגשש החיוור" על אוהדי בית"ר ירושלים שרוצים
לקבוע גם את המגרש , גם את היריב , גם את השופט וגם את התוצאה...

יש אלטרנטיבה מצויינת.
אתה מרחיב את גיוס קרקל, משפר את הכשירות הכללית של הגדוד ובכך גם את היכולות שלו לבצע משימות סיור (שזה למעשה תפקידו), ואתה בונה מתוך הגדוד, פלוגה נוספת בעלת כשירויות נוספות יחודיות, ובכך יוצר תמריץ בגדוד הזה למצויינות - שכן מי שיהיה טוב, יקבל הכשרות נוספות, ומשימות מעניינות יותר.
אם יהיה עוד קצת שכל, אז גם ידאגו לשלב בין פלוגות האיסוף בגזרה לבין קרקל בצורה הרבה יותר צמודה ואורגנית, ואז ניתן להגיע להספקים טובים בהרבה.
בצורה שאני מציע, אתה מרים את המוטיבציה של כל הגדוד ויוצר את המסגרת שאתה צריך, מבלי לפגוע בגדוד הסדיר או בפלוגת האיסוף - שעם כל הכבוד לפלס"ר הפ33תי, עושה בדיוק אותו דבר.
אין שום דבר שנדרש מסוג זה של פעילות שיותר קשה או מסובך ממה שכבר נעשה. צריך רק לתת הכשרה מתאימה ולסמוך על האנשים.

נ.ב. - האמת? לא מקנא, לא במג"ד קרקל, ולא במג"ד נשר. שניהם עכשיו יצטרכו להסביר לחיילים שלהם למה לקחו להם משימות שהם כבר ביצעו בצורה מוצלחת ומשאירים להם את הפירורים שפלוגה כזו לא תיקח, ולמה לא סומכים עליהם יותר.

היה צוות בבקעה והיו צוותים בערבה ובגבול מצריים. על האיכות שלהם אפשר להתווכח.

היה צוות בודד 'פלס"ר ערבה' שנשלח לאוגמ"ר 80 ובסוף השירות שלו הפך ל'מחס"ר ביקעה' וישב במחנה אריה

אימנו גם את מחס"ר הבקעה וגם את שני הצוותים של 80 באותו פרק זמן - הם היו קיימים במקביל.

בדיוק מה שהתכוונתי אדון אבישון..
שורה תחתונה, צריכים להשקיע יותר בגדודי קרקל ונשר וככה להביא כ"א איכותי.

האם הפתרון שהצעת אינו מהווה תחילתו של תהליך דומה לזה שעברו גדודי הבט"ש שהפכו בסופו של דבר לחטיבת כפיר, דבר שהיה טעות לדעתך?

הקמת חטיבת כפיר לא הייתה טעות, ממש לא.
הם עושים עבודה מצויינת ורמת הפשיעה ירדה דרמטית מאז הקמתה, ושלא נדבר על התרומה שלהם בחורף חם והמעצרים שביום יום.
לדעתי יכול להיות רעיון מעולה להקים חטיבה חדשה שתגן על הגבול הדרומי ותתמחה בתחום הזה של הגנה על הגבול ובתנאים ששם אני מאמין שכמו המקרה של חטיבת כפיר (=אגב השוואה מדהימה) התוצאה תניב פירות, ומהר.

לא. אין פריצת מסגרות ואין יצירת מסגרות מונפצות. אני אישית חושב שקרקל זה גדוד שצריך להיות מוכשר סיור כולו, כי זו העבודה שלו (סיור, לא סיירת).
אם יש פער מקצועי ממשי שבשבילו צריך תוספת הכשרה? תפדאל, קחו את המסגרות הקיימות ותשפרו אותן.

הקמת חטיבת כפיר היתה טעות בריבוע, ואמרתי את זה אלף פעמים. הגדודים שלה קיימים ומוצבים בגזרות חטיבתיות קיימות, אין שום זכות קיום למפח"ט, למבנה הקיים ואין שום צורך בזנב הלוגיסטי הנדרש לאחזקת חטיבה.

לפחות לדעתי, חטיבת כפיר מהווה כוח זמין למעצרים יומיומיים ומכשירה לוחמים בדיוק למטרה הזאת כדאי שלא יהיו "פשלות" למיניהן בזמן המעצרים.
אולי מבחינה כלכלית זה הפסד אבל מבחינת מקצועיות הם יותר עדיפים לדעתי..

ומה ההבדל בין חטיבת כפיר לבין 5 גדודי 90? למה צריך מפח"ט ואת כל היחידות העורפיות שלו?

אתה צודק בעניין הזה (העניין הכלכלי להבנתי) אבל תסתכל על הצד החיובי, חטיבת כפיר עושה עבודה מעולה באיו"ש וזאת המטרה.

שוב, אני לא מתווכח שהגדודים עושים יופי של עבודה. אני גם מאוד בטוח שהם יעשו את זה באותה איכות ללא מפח"ט. למה צריך (מבצעית!) מפח"ט? *

תכל'ס אתה צודק שמפקדת חטיבתית לא ממש אפקטיבית ברמה המבצעית היומיומית הממוצעת, אבל אם כבר, אז בתרגיל הראשון של החטיבה בצהלים במאל"א, כל המפח"ט פעלה וכנראה אחרי הכל היא נחוצה ואני מדגיש, לא ברמה המבצעית אלא בתרחיש אחר כמו חורף חם שהמבצע רחב יותר ממעצר יחיד וצריך להיות מוכנים לכל התרחישים.

בתרגיל בבאלי"ש אין חטמ"ר. בכל מקום באיו"ש יש חטמ"רים, כנ"ל בעזה - למה צריך מפח"ט?!

התשובה פשוטה:
החטיבה הוקמה כאגד לבניין הכוח של חמשת הגדודים.
האגד נועד לאחד את ההכשרה ולייצר אחידות בהכשרה, בתו"ל ובלוגיסטיקה.
אבל... אם כבר יש מפקדת אגד, למה לא להקים חטיבה? למה לא לייצר עוד תקן אל"מ לתפקיד רוחב? (ועוד תפקיד מח"ט מורחב למי שכבר היה מח"ט של שלוש וארבע חטיבות קודם!)
אז הפכו את האגד לחטיבה, איבדו את ההיגיון שאיתו הקימו את האגד ודפקו את המערכת ובדרך סירסו את החטמ"רים.

ואחרי שהאגד הפך לחטיבה זה הזמן לביזבוזי תקציב:
סמל, תג, סיכות (לכל לוחם לפחות שתי סיכות על החזה!), כומתה חדשה.
כזו עולה הון למכרזים, סקיצות, החלפות של כומתות, סמלים וניירות שכבר הודפסו וחולקו אך לא נעשה בהם שימוש
(מישהו רוצה לחשב עלות של 20 כיסויים לגלגל ספר עם הדפסה של סמל יחידה שמוחלפים רק בגלל שהיחידה החליפה סמל שלוש פעמים בשנתיים?)

אז מה היה לנו?
רצינו לחסוך וביזבזנו.

רצינו לשפר את המקצועיות והמבצעיות ופגענו בה.

לפחות מישהו קיבל כבוד!
עם הכבוד הזה הוא אולי עושה היום קניות במכולת

אם תחשוב על זה ותשווה את זה להקמת היחידה המובחרת תחת פיקוד חטיבת גבעתי, זה ממש דומה.
הפכו את אגד 900 לחטיבה 900 וכל הסיכות והיחצ"נות, והכרת עוקץ ולוט"ר כחלק מחטיבה 900 היו גם סוג של "מכירה פומבית" בפני כל הצעירים ע"מ למשוך כ"א איכותי..
ובחזרה לנושא האשכול הזה, יכול להיות שבכלל הקמת "יחידה מובחרת" חדשה יכולה להיות ביזבוז כספי בזמן שאם היו משקיעים בקרקל ובגדוד נשר זה היה נפתר.

צריך מפח"ט כי האגד שהפך לחטיבה עבר שינוי אופרטיבי
 

מה שאומר שהוא עושה את המעבר ומחליף גזרות ולא רק איוש,אגד 900 הוא היום חטיבת כפיר עם אופרטיבי,עם גזרות מתחלפות כולל קו צפון ולמעשה חטיבת חי"ר לכל דבר למעט פלחי"ק,שזה נושא פרוץ בחטיבה הזאת.אני יכול להגיד לך שהמענה של החטיבה הזאת מבחינת לוגיסטיקה ותקשוב עדיין לוקה בחסר וזה התבטא אפילו ביכולת שלהם להוציא רכב מנהלה עם נגד קשר כדי לפתוח לנו את החמ"ל בתבץ עד כדי כך.אני מאמין שהשלב הבא של הקמת גדס"ר הוא בחיתוליו אבל יבוצע בסופו של דבר כדי שהגדוד יוכל לעמוד במשימות האופרטיביות שהחטיבה נדרשת לעמוד בה.
אתה מעדיף שהמעטפת החטיבתית של הגדוד תהיה חטמ"רית כמו אפרים או בנימין,כולל לוגיסטיקה,חימוש ונשקיה ותקשוב?.כשאני חושב על זה לעומק זה מצויין ואפילו מעולה,כוח אדם מפוצץ בנגדים מקצוענים שיש מנהל עבודה בחימוש שתופס את כולם בביצים,לוגיסטיקה עם נגד בכיר כשלא צריך עוד רנ"ג בגדוד ועוד מנהל עבודה חימושי ומאחזק נשק בכיר.מצד שני כשלגדוד יש אופרטיבי מפח"ט חטמ"ר לא יכול לדלג איתו ולתת לו מענה.

אין פה מה להשוות בכלל.
מה בין שינוי תג לשש גדודים לבין פלוגה שמקבלת תג שהוא כבר קיים?
מה בין הכנת סיכות לשש גדודים לבין הכנת סיכה לפלוגה אחת?
מה בין החלפת כומתה לשש גדודים לבין נתינת כומתה שכבר קיימת??

אתה באמת מאמין שהתקציב לפתיחת הפלוגה הזאת כל כך גדול שהוא יוכל לשפר במקצת את גדוד נשר וקרקל??
תסביר לי גם איך בדיוק התקציב יעזור לגדוד לעמוד במשימותיו יותר טוב?

בתור אחד ששירת בקו הזה אני יכול להרגיע אותך, קרקל ונשר עושים עבודה טובה מספיק גם ככה..
אבל לצערי העובדות מדברות בעד עצמן וכשקרקל לא נמצאים, גדוד המילואים עושה עבודה טובה הרבה יותר..
והתקציב שלו לא גדול תהיה בטוח..

המעטפת החטיבתית של הגדוד היא חטמ"רית כשהוא בתעסוקה ולא באימון.
גם בחטמ"רים יש מנהלי עבודה. בנוגע לתפיסות בביצים זה כבר לא תלוי בתקן.
גם בחטמ"רים יש נגד בכיר לוגיסטי.

על זה אני מדבר שיש את זה בחטמ"ר אז מוותרים על התקנים האלה בגדוד
 

אבל מה קורה כשהגדוד יורד מתע"מ הרי צריך מפג"ד וגם מפח"ט כי יש רמה כפופה ורמה ממונה,שתערוך ביקורות ותתן מענה לצרכים הגדודיים.

בגדודי כפיר אין מנהל עבודה ואין נגד לוגיסטיקה בכיר?

עמוס יקירי, באיזה תקן עומדת חטיבת כפיר? איפה הפלר"ק, פלק"ד, ועוד מספר לא מבוטל של פלוגות ערפיות של החטיבה? מה עם ימ"ח (כן, אפילו ליחידות סדירות יש ימ"ח)? העובדה שאתה מדבר רק על פלחי"ק בתור הפער העיקרי ומתעסק ביכולת של גדוד זה או אחר להוציא לך נגד רק מראה עד כמה הראיה שלך צרה.

האופרטיבי של גדודי ה-90 הוא איו"ש, ולכן מי שנותן להם מענה הוא החטמ"ר - בדיוק כמו כל גדוד שנמצא באיו"ש.

אהמממ....תקן לאל"מ, סא"ל וכמה רסנ"ים?

אם זכרוני אינו מטעה אותי הפלר"ק והפלק"ד אינן מתוקננות בחטיבה אלא באלמ"ר/אלו"ג..לא ככה?

אני זוכר פה איזה ידיעה שדנה בכך שלכפיר נוספו מתארים אופרטיביים מחוץ ליו"ש שהיא מחוייבת להם..
זו תופסת מהזמן האחרון, אז יכול להיות שהימ"ח בדרך..

לא הפשיטו את הפלוגות החטיבתיות (לפחות לא בחטיבות שאני מכיר) - האיגוד הלוגיסטי קשור ליחידות בדרג גבוה יותר.

אז איזה פלוגות נמצאות באלו"ג?

אז מה היא בעצם יחידת כפיר
 

ובכוונה אני לא רושם חטיבה כי לא עומדת בתקני חטיבה אבל היא גם יותר מאגד,אז מה יצרנו פה יצור פרווה שעולה הון תועפות והוא לא בשר ולא חלב כלומר לא חטיבה אבל גם לא יותר מאגד.
אז מאין בא האיחוד המוזר הזה?,האם הוא כורח או שמא דבר אחר.אמרת שחטמ"ר נותנת אופרטיבי לגדוד,סבבה אבל יש גם אופרטיבי לחטיבה אורגנית,האם חטיבת כפיר מחוייבת לחטמ"רים או שמא למפח"ט שלה?

תקרא מה שיוסי כתב.

הפלוגות דומות, הכפיפות שונה.

אז לא הבנתי יש פלק"ד ופלר"ק באלו"ג וגם במפח"ט?

מה זה הכפיפות שונה..יש פלק"ד אחד לאוגדה באלו"ג ולזכרוני זהו.

אני לא בטוח שעדיין קוראים לזה פלק"ד בחטיבה, אבל ההגיון ברור: מאותה סיבה שיש מחלקת קשר, פלוגת קשר וגדוד קשר, לכל רמה יש צורך ביחידות הלוגיסטיות אצלה שישרתו אותה. אם אתה זוכר את 2006, לחטיבות נאסר להכניס את יחידות הלוגיסטיקה שלהן פנימה. *

לא קוראים לזה פלק"ד בחטיבה פשוט כי אין שם גוף כזה.
כמו שאנחנו מכירים המפח"ט אינו גוף ביצוע.
גופי הביצוע בחטיבה הם:
1. גדודים
2. פלס"ר/גדס"ר
3. פלחי"ק
בימ"חים (אם יש) נמצאים כלים במצב "הכן" בד"כ (מה שאגב אומר שזה לא ימ"ח אלא סתם כלים חונים). אם לכפיר אין ימ"ח לא אומר בהכרח שצריך.

פלק"ד, פלה"ק, פלר"ק, פלמ"צ וכו' אלה כולם גופי ביצוע של האלו"ג שמוכפף לאוגדה.
במקרה ויופעלו יוכפפו מחלקות מתוך הפלוגות האלה לחטיבה הרלוונטית.

ככה שמי שמכיר את הפלק"ד של 162 נניח יודע שהוא מורכב מכמה מחלקות כאשר כל אחת בעלת יכולות סיוע שונות לחלוטין (טנקים, נגמ"שים, נשק וכו).

ככה שכל בניית טיעון ה"אין תקנים כמו לחטיבה" מבוססת על חוסר דיוק.

אני אישית (ואשמח אם יתקנו אותי) לא מכיר אף שוני בתקינה בין חטיבת כפיר לחטיבה אחרת.
גם ברמת הגדודים כמו שהבהרתי למעלה, יש את כל התקנים.

ובנוסף, מה בין 2006 לעניין שלנו?
לא הותר להכניס דרגים (בגלל סכנה לכוחות שאינם ממוגנים).
עופרת יצוקה הותרה כניסת דרגים.
לדעתי עקב לקחים שנלמדו מ 2006.
במלחמה הבאה נראה את ריאו ח"ח כבר מעבר לגב"ל. בתקווה.

אה... זה לא נכון. לחטיבה יכולת לוגיסטית עצמאית ברמתה. אני לא אכנס לארגון (גם כי אני לא זוכר את השמות במדוייק), אבל האוגדה לא נדרשת לעסוק בלוגיסטיקה הפנים חטיבתית. לחטיבות יש מסגרות לוגיסטיות עצמאיות. אני לא מכיר הגדרה של גופי ביצוע - יש מסגרות תמרון, יש מסגרות סיוע קרבי ויש מסגרות סיוע לוגיסטי.
לגבי ימ"ח - ועוד איך יש לחטיבות הסדירות ימ"ח - יש להן מסגרות מילואים.

לגבי הימ"ח - צודק.
לגבי היכולות הלוגיסטיות - פחות.

האוגדה עוסקת בלוגיסטיקה הפנים אוגדתית שלה.
אם נגמר לי הסולר לטנקים אני נוסע לאוגדה ולא לאף חטיבה. נוסע למל"ן וממלא.
אם נגמרה לי התחמושת כנ"ל
וכנ"ל עם כל דרישה לוגיסטית אחרת.
נכון לחטיבה יש דרגים משלה, אבל לא הייתי קורא לזה גוף ביצוע כמו פלק"ד נניח. זו גם לא יכולת עצמאית! זה דרג.
ונכון שלפני שאני אפנה לבקש סולר מהמל"ן אני אעלה מול החטיבה ואדרוש, והם יפנו אותי.


עריכה:
אגב, איזה יחידות מילואים קיימות בכפיר שיצדיקו ימ"ח?
כל הכפירניקים מפוזרים בגדודי המילואים של החטמ"רים לא?

הבעיה המרכזית היא שאתה לא מבין את עץ המבנה האמיתי של יחידות השדה - דבר עם ק. אג"מ חטיבה ותשאל אותו מהן יחידות המילואים שלו.

השאלה אם אפשר לשפר את קרקל לרמה הנדרשת לאור הרכבו הנוכחי.

משיטוט באשכולות קודמים הנושא נראה כי הדיעות בקשר לגדוד מעורבות, ונעות בין "ניסוי לא מוצלח שמונע משיקולים לא מקצועיים" לבין "מספיק טובים בשביל המשימה שלהם".

בהחלט אפשר. כשמבקרים את קרקל, כדאי לזכור מה בדיוק הם עושים - בט"ש גדר בגזרה גדולה מאוד, בתנאי מז"א קשים, ובאיזור בו העבודה היא יותר משטרתית מאשר קרבית (קרי, הסיכוי להלחם נמוך) במשך שירות שלם.
אני לא מכיר יחידה שהייתה עומדת בזה לאורך זמן בצורה טובה יותר מהם. למעשה, אפילו יחידות קרביות באיזורים סוערים יותר לא מתפקדים יותר טוב.
סוג המשימות שמדובר בהן הוא באמת לא סיפור גדול מבצעית, אבל הרבה יותר מעניינות מאשר לעשות 8 שעות סיור גדר.

אני שואל על מסגרות מילואים בחטיבת כפיר. ואתה עונה לי על פלוגות חרמ"ש בשריון.

מי שאחראי לספק סולר לגדודים וכו' זה החטיבה. וזה גם מה שכתבתי.
מי שבפועל מביא את הסולר הזה זה המל"ן. והוא לא חלק מהחטיבה.
ב 2006 בדיוק ככה זה עבד ואין צורך להשמיץ אותנו כאילו לא מלמדים אותנו את העבודה.
לחטיבה יש פלחי"ק משל עצמה וזו המסגרת הלוגיסטית (שאגב היא בכלל מסגרת אגמית) היחידה שיש לו.
שים לב בכל עץ מבנה חטיבתי זה גדודים, גדס"ר ופלחי"ק כחלק מיחידות החטיבה. וזהו.
אם אתה לא יודע את התשובה אין צורך לשלוח אותי לק. אג"ם החטיבתי, אני אסתדר לבד תודה..

אז מה הן מסגרות המילואים של חטיבת כפיר? יש כאלה בכלל?

מה שברור הוא שאתה לא מכיר מבנה חטיבה לוגיסטי. אתה יכול להמשיך לסתום את האזניים שלך, זה עולה לי אותו כסף.
לחטיבת כפיר אין כאלה, וזו בדיוק הטענה שלי לגבי אי ההתאמה של החטיבה ככוח מתמרן עצמאי.

ומה תפקידו של משמר הגבול בכל העניין הזה של שמירת הגבול?
 

לפני שנים רבות זה היה מאד פשוט. יש גבול - יש משמר הגבול שתפקידו לשמור עליו וזהו.

זהו. שלא.
 

מה זהו שלא?
דע לך שמג"ב משתתפים בתפיסת המסתננים בדיוק כמו גדוד קרקל, חולות ונשר.
ואף מלווים אותם למעצר קציעות על בסיס יומי.

מה שמפליא זה שלאורך כל הדיון אתה מתעלם מבקשתי הצנועה לנקוב בשמם של הגופים הלוגיסטיים האלה ומתמקד בהשמצה אישית כאילו אני לא מכיר..ממש טיעון לעניין.


http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90...%99%D7%A0%D7%9D

ומזווית אחרת לגמרי - זו לא חזרה לקונספט של "סיירת פיקודית" כמו שהיה בשנות השישים, כיחידת בט"ש גזרתית?

ובכל זאת לא
 

מג"ב אכן הוקם כגוף לשמירת הגבולות. עם השנים הוא הופנה למיני משימות חשובות אך שונות (שיטור בשטחים, בטחון פנים) ונושא הבט"ש בגבולות לא היה ,ואיננו, עיסוקו העיקרי. אין בדברים האלה ביקורת על מג"ב , יכולותיו וביצועיו.

אם לומר לך שיש לך פער ידע זה השמצות יש לך בעיה קשה, גם בהבנה מה זו השמצה וגם מה ההגדרה של אד-הומינם. זה גם מאוד אופייני לקצונה הצה"לית (וזו כבר השמצה).
אני עניתי על השאלה שלך, וגם הצבעתי על הפערים שלך בידע. ההחלטה מה לעשות עם זה, היא שלך.

אז אני אומר לך, המומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה שעד שלא תמצא לי את השמות של אותם גופים לוגיסטיים מקצועיים, זה מבחינתי כאילו הם לא קיימים. ודע לך שהם לא קיימים. כי מומחה בלוגיסטיקה אתה עדיין לו. ואני יצא לי לשרת במפח"ט שריון אז יש לי את המקורות שלי.
ואין סיבה שתטען כאילו ציינת את השמות של הגופים האלה. כי זה פשוט לא כך.

מעניין למה אחרי שציינתי את חוסר העניין שלי בהשמצות המשכת להשמיץ אותי. אני ממש לא אופייני לקצונה הצהלית.
אתה אופייני לאדם שהכבוד (או במקרה שלנו כוכב) עלה לו לראש.

תירגע, ומהר
 

או שתגיב בצורה סובלנית, או שלא תהיה כאן.
זוהי אזהרה לפני חסימה.
לא תהיה עוד אחת.

במחשבה כלשהי על מה שאמרת, הגדס"ר ההמדברי מזכיר במקצת את סיירת שקד, גם הם עבדו במדבר וחיפשו מסתננים ומחבלים, אם זכרוני איננו מטעני.

"רימון" הופכת לגדוד
צה"ל מאיץ את ההכשרות של הגדוד החדש בגבעתי, שייקרא על שם הסיירת המיתולוגית של פיקוד הדרום
מערכת IsraelDefense 13/6/2011
צה"ל פועל להפוך את יחידת "רימון" המתחדשת לגדוד מובחר, שיפעל תחת חטיבת גבעתי.
הגדוד המובחר החדש לא יוקם במקום גדוד הסיור של גבעתי, המאגד את הסיירת החטיבתית וכן את פלוגת ההנדסה (חה"ן) ואת ה"עורב" (פלוגה המתמחה בהפעלת נשק נגד טנקים), אלא יפעל לצידו...
ה"קאמבק" של "רימון" החל כתוצאה מלקחי מבצע "עופרת יצוקה" בפיקוד הדרום. בצה"ל הגיעו למסקנה כי חסרה לצה"ל יחידה המכירה היטב את השטח ומסוגלת אף להתערות בתוכו, כדוגמת יחידת המסתערבים "דובדבן" של פיקוד המרכז, או יחידת "אגוז" של פיקוד הצפון, שהוקמה כדי להתמחות בלחימה גרילה מול החיזבאללה בלבנון. במקביל לפעילות בתוך הרצועה, במקרה הצורך, היחידה עשויה להתמחות ביכולות מבצעיות נוספות הדרושות לפיקוד הדרום, למשל לחימה בתנאי מדבר.
תהליך ההקמה המחודש של "רימון" החל כבר לפני מספר חודשים עם גיוסם של לוחמים ראשונים ובחירת סגל מפקדים המבוסס על מצטייני חטיבת גבעתי. מפקדים מיחידות מיוחדות וותיקות של צה"ל כבר מאמנים את אנשי "רימון" ומעניקים להם מן הידע שלהם.
עתה מסתמנת הכוונה כי תושלם הפיכתה של "רימון" לגדוד לכל דבר תחת חטיבת גבעתי, ממש כמו שיחידת "דובדבן" היא גדוד הכפוף לחטיבת הצנחנים, ואילו "אגוז" – לחטיבת גולני...

לידיעה המלאה באתר IsraelDefense

ממתי "דובדבן" כפופים לצנחנים? מילא מגלן, אבל חשבתי שדובדבן כפופים לאוג' איו"ש.

אולי כדאי לתרגם לעברית את מושג הרג'ימנט: יחידה שמכשירה גדודים, נותנת להם גב מקצועי, מסורת ומסלול קידום לקצינים, אבל לא מפעילה אותם בלחימה. יהיה "רג'ימנט הצנחנים" שיכשיר צנחנים+מיוחדות, "רג'ימנט גולני" שיכשיר את כל השאר לוחמי החי"ר, וכל יתר החטיבות- חטיבות אמיתיות, תקניות, עם שריון, חי"ר, הנדסה, רפואה וכו', שייתפסו קווים בשיגרה, ייתאמנו ויילחמו באותו מבנה.

גם מגלן לא כפופה לצנחנים.

רג'ימנט = אגד.

אגוז שייכים לחט 1
אבל ממתי דובדבן שייכים ל- 35 ?
הם לא ת"פ אוגדת איו"ש ?

שאלה מסובכת למי כפופה סיירת דובדבן
 

מצד אחד מסורת צנחנית בניראות ,בהתנהלות ,במקור הסד"כ (בעיקר הקצינים)
מיצד שני נוכחות קבועה באיו"ש ת"פ שב"כ ואי השתתפות באופרטיבי צנחנים
זה יכול ללכת לכל מקום (תלוי איך מגדירים שייכות )

ממש לא שאלה מסובכת
 

השאלה היא לאיזו יחידה כפופה דובדבן בעץ המבנה הצה"לי למסורת ולרנאות אין שום קשר לכפיפות.
דובדבן איננה סיירת

מתקופתי דובדבן הייתה יחידה מטכ"לית ת"פ אוגדת איו"ש.

אם היא ת"פ איו"ש, איך היא מטכ"לית?

תדייק. מגלן לא כפופה לחטיבה 35.

מגלן לא כפופה לחטיבה 35 אבל כן כפופה לעוצבת האש של הצנחנים (בדיוק כמו 35 עצמה).

אז?

למישהו זה משנה שחטיבת גולני וחטיבה 188 כפופות לאותה אוגדה?

כשאומרים צנחנים- הכוונה היא מן הסתם לחטיבה 35.

היא ת"פ איו"ש בצורה מטכ"לית. מה לא ברור? :D

ואגב, מישהו מוכן להסביר לי מי הגאון שהגה את המשפט הבא:


תנו לי לנחש, היחידה תתמחה בכך ע"י אימונים במתקן ייעודי שיוקם ב...צאלים.

אולי אלה "השדים האדומים"...? |מתפקע|

|גוגל|
פירוש יחידה מטכ"לית (מו הראוי לציין שיוסיפון שכח לציין שלרוב יחידות מטכ"ליות זוכות לתקציב גבוה יותר וע"כ ציוד משופר יותר מיחידות מקבילות אחרות):
http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=11951

האם באמת לא ברור לך המושג של ת"פ?
אם שירתת בגולני והגדוד שלך הוצב בגזרה מסויימת הרי אתה ת"פ של פיקוד הגזרה כל עוד הנך משויך לה.

או במקרה של דובדבן (וגם היחידה בה אני שירתתי) בזמן הצבתנו באיו"ש היינו ת"פ האוגדה.

ידעתי שכתבתי את זה פעם :)

אם כבר תכתוב "כשגולני אומרים צנחנים הם מתכוונים ל-35"...
האוגדות של צה"ל (המכונות אוגדות משוריינות) מכילות בתוכן כוחות שריון, חי"ר, הנדסה, ארטילריה, לוגיסטיקה וכו' כך שקשה להגדיר אותן ככח הומוגני. לגבי אוגמ"רים בכלל אין מה לדבר. אבל עוצבת האש היא משהו קצת שונה, וממה שפורסם עליה אפשר להבין שהכוחות ת"פ שלה הם בעלי קשר כל שהוא לצנחנים והיא מרכזת תחת כנפיה כמה חטיבות צנחנים שונות ש-35 היא רק אחת מהן.

אמנם לא דיברתי עם כל אזרחי ישראל, אבל אנ בטוח שרובם המוחץ, כשאומרים צנחנים מתכוונים ל35 ולא לאוגדה 98 או כל אחת מחטיבות הצנחנים במילואים.

כמו שע"פ רוב אדם שיגיד חטיבת חוד החנית ידבר על 55 ולא על 408, אם תמצא אדם כזה...

אני מכיר את אוגדה 98 ועדיין שמה הוא עוצבת האש ולא אוגדת הצנחנים, על אף שהיא מרכזת בתוכה חטיבת צנחנים סדירה, מילואים ועוד אחת שמורכבת בחלקה מצנחני מילואים.

לא תמיד צריך להיטפל לקטנות.

רוב אזרחי ישראל לא יודעים מה זה 35 או 98 וגם כשהם רואים באוטובוס טבח מג'וליס עם כומתה ונעליים אדומות הם יגדירו אותו כצנחן, קל וחומר 212 (שבמקרה באמת שייכת לכוחות המוצנחים של צה"ל, בניגוד לאותו טבח).
אבל אנחנו באמת מנטפקים סתם.

הייתי שמח להציע את עצמי
 

לתפקיד פיקודי\קציני ב"יחידה"
ולא בציניות אני מאוד אוהב את המדבר ועשיתי שם כמה סוגים שונים של תפיסות קו
יש לי את הדרגה והרצון מאמין שגם את היכולת כבר רכשתי

יש למישהו איש קשר או שיכול לעזור במקרה
אולי אפילו לחשוב מה יכול להיות הצעד הבא

חבל שנותנים למנהל פורום לכתוב שטויות, אין לך שמץ של מושג, אתה מטעה פה מתגייסים, שאמורים לקחת ברצינות מנהל פורום, אבל ככל הנראה לא היית לוחם ולכן אינך יודע אפילו בערך מה היחידה עושה, להיסתתר מאחרי השם יוסיפון זה קל להתמודד עם מחבל זה קשה, תממש את האחריות שלך ואם אתה לא יכול פשוט תוותר, ללא שום קשר היחידה לפי הבנתי הבסיסית הולכת להיות שייכת למקום ששמור ליחידות הטובות ביותר בצבא אבל הלוחמים יצטרכו להוכיח את זה ... תיתן קרדיט מהמקום הקטן שלך ...

איך אתה אוהב את הכובע שלך?

הצצה ראשונה אל "סיירת רימון" – כוח הקומנדו של הגבול הדרומי\ מאת פלורית שויחט

כלקח ממבצע "עופרת יצוקה", הקימה חטיבת גבעתי מחדש את סיירת "רימון", כוח קומנדו המוכשר ללחימה בטרור במרחביו העצומים של פיקוד הדרום. צפו באימוני היחידה

http://www.idf.il/1133-12924-HE/Dover.aspx

חבל שהתיאור הפותח של הכתבה על כך שבדרום לא הייתה יחידה מיוחדת הרבה שנים מוחק את כל שנות הפעילות האחרונות (מאז ההתנתקות ) של ימ"ס רמון/ערבה/דרום. יחידה איכותית שפעלה בגזרה בצורה מעולה . מותר לפרגן אפילו שהם מג"ב...

אתה מקים יחידת מיוחדת שתפעל בגבולה הדרומי של מדינת ישראל , ונותן ליחידה מיקרו-תבור....
עכשיו המיקרו תבור הוא בכלל לא לטווחים ארוכים !!!

היה אתמול אייטם על רימון במהדורת החדשות של ערוץ 10
 

זה זה ..??
 

ערב ראש השנה, צה"ל פותח את סיירת רימון

שנה וחצי לאחר הקמתה, התקבל אתמול לסיירת רימון הצוות הראשון. המציאות בגבול המצרי כבר מאתגרת אותו

ליחידת רימון, שנה מאז הקמתה, אין בסיס. כלומר, יש לה בסיס זמני אי שם בלב הנגב, שבו ישנים הקצינים והמפקדים בזמן שהלוחמים החדשים עוברים אימונים במתקנים שונים של חטיבת גבעתי. אבל אין לה עדיין משכן קבוע, ולא ברור אם יהיה גם בעתיד.
"אם יהיה לנו בסיס קבוע, יוכלו לצפות על הכניסה ולראות מתי יוצאים כלי רכב ולעקוב אחרינו ולראות איפה אנחנו מציבים מארבים; אנחנו צריכים להבין שאנחנו חשופים", מנמק מפקד היחידה הצעירה, רב-סרן בני. מי יראו? בצה"ל לא מדברים בגלוי על זהות האויב שלקראתו מתאמנים לוחמי רימון. ולא רק בגלל פקודות ביטחון מידע ורגישויות פוליטיות ומדיניות. במציאות המשתנה מהר של גבולה הדרומי של ישראל, לא ברור מול מי יתייצבו אפילו בעתיד הקרוב. ארגוני טרור פלסטיניים? מבריחים בדואים? מסתננים?

http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1485510

בתרח"ט האחרון של חטיבת גבעתי לפני כ-3 שבועות, הסיירת הייתה רכובה לאורך כל התרגילים ובהליכות ליעד התמקדו בפינוי פצועים לאחור, לא ראו משהו יחודי בפעילות שלהם.

עריכה: בטעות ציטטתי את הבחור למעלה, אין קשר לתגובה שלו :o

מצטער אבל אני מתקשה להבין את הצורך והייעוד של היחידה הזאת...
גבול מצרים או דאון טאון עזה? הרי אלה מתארים שונים מאוד שדורשים יכולות שונות מאוד.
וככה או ככה, גם ברצועה וגם על הגבול מה הצורך ביחידה כזאת? כוחות קיימים לא יכולים לעשות את העבודה? או שאולי הפופולריות של גבעתי צנחה וצריך יחידה דוגמאת אגוז או מגלן כדי למכור אותה למלש"בים?

מישהו יכול להסביר את ההגיון מאחורי כל זה?

הסיירת חוזרת - כתבה מאתר זרוע היבשה
 

http://mazi.idf.il/6645-10128-HE/IGF.aspx

הסיירת חוזרת
עלומה ראם, תאריך: 24.11.2011

גם פיקוד הדרום מקבל סיירת משלו: סיירת רימון, יחידה מיוחדת שתיצור תמונת מצב ביטחונית חדשה במרחבי הדרום. עם השם של הסיירת המיתולוגית וחיילים שהוכשרו במיוחד להתמודדות כדי, אם לצטט מדבריו של בן גוריון, 'לחסל את המדבר לפני שהוא יחסל אותנו'

המדבר. שטחים עצומים ורחבי ידיים, צהוב מכל כיוון, עד האופק. הרוחות מעיפות גרגרי חול באוויר וברקע ההרים ושמיים שנמתחים מקצה לקצה. המקום היחיד בו אי אפשר להתחבא, אבל יהיה כמעט בלתי אפשרי למצוא אותך. המדבר שאוהבים להתייחס אליו כאל "השטח ההוא". יותר משישים שנה לתוך מדינת ישראל והוא עדיין נשאר מיותם בחלקו הגדול. גם צה"ל עדיין לא למד להתמודד עם המדבר, אבל הוא לא יכול להרשות לעצמו להפנות גב לסכנה. כך נפלה ההחלטה להקים את סיירת רימון המחודשת, שנועדה להתמודד בדיוק עם הדבר הזה – סיירת קומנדו מדברית שתוכל לנצח אחת ולתמיד את המדבר. מאחר ולא כל יום קמה יחידה חדשה בצה"ל, צוות "ביבשה" התלווה למחזור הראשון של לוחמי הסיירת החדשה-ישנה ומספק הצצה נדירה לתהליך ההקמה המורכב והמאתגר שלה.

"אם להגדיר את ייעוד היחידה במילים – מדובר ביחידה מיוחדת לסיכול ויירוט פח"ע, סיכול ואיסוף מודיעין בגזרת הדרום", מספר רס"ן בני, המפקד הראשון של היחידה החדשה. "בין המילים הפשוטות האלו, נמצא עולם שלם של משמעויות ואתגרים שמציבה לנו הגזרה הדרומית". בשנים האחרונות הייתה גזרת הדרום מיותמת מיחידה מיוחדת שתתמחה באזור המורכב והרגיש. לפיקוד צפון יש את סיירת אגוז, לפיקוד מרכז יש את סיירת דובדבן, ובגזרה הדרומית הייתה חסרה מאוד יחידה שתוכל לפצח את הגנום המורכב של דרום ישראל. כבר שנים שדשים ברעיון להקים יחידה כזו, ובעקבות מבצע עופרת יצוקה היה ברור שהצורך לא יכול להידחות עוד. בדחיפתו ובעידודו של אלוף פיקוד הדרום לשעבר, האלוף יואב גלנט, התחילה היחידה לקרום עור וגידים.

השלב הראשון היה למצוא ליחידה שם הולם. כך נבחר השם "רימון", שלמבוגרים יותר מהקוראים עשוי לצלצל מוכר. ממש כמו סיירת רימון המיתולוגית שהקים האלוף (מיל') מאיר דגן, עד לא מזמן ראש המוסד, ובעידודו של אלוף פיקוד הדרום דאז אריאל שרון. אמנם סיירת רימון של אז נודעה בדרכי הפעולה המיוחדות והשונות שלה, אך את תרומתה אי אפשר להכחיש, גם לתמונת המצב הביטחונית בדרום וגם לתורת הלחימה של יחידות המסתערבים של צה"ל. "רצינו לטפח את הזיקה לסיירת הדרום המיתולוגית, למרות שהייעוד שלנו שונה בתכלית משלה", מבהיר רס"ן בני. "ובנוסף, השם רימון הסתדר יפה עם השמות של שאר הסיירות – אגוז ודובדבן".

השלב השני היה למצוא מפקד שיכול להתמודד עם האתגר העצום של להקים יחידה מאפס, במתאר שעד עתה לצה"ל לא היו הכלים הדרושים להתמודד איתו. כך התגלגל ליחידה רס"ן בני, שגדל במקור ב-669 ושירת שם כלוחם וכמפקד צוות. אחרי שהגיע לחטיבת גבעתי בעקבות גרעין שנת השירות שלו ומילא שם תפקידי מ"פ שונים בהצלחה, היה ברור שהוא האדם המתאים להטיל עליו את המשימה המסובכת. רס"ן בני, בשיתוף פעולה מלא עם חטיבת גבעתי גייס סגל מוכשר ומקצועי ליחידה החדשה, שאב קצינים מיחידות מיוחדות אחרות ואנשי מפקדה מגבעתי. אחרי שנמצא השם והמפקד ונבנה סגל הכשרות ומפקדה, הגיע הזמן לגייס את הלוחמים. באוגוסט 2010 הגיעו לבא"ח גבעתי הלוחמים הראשונים, מחזור א' של סיירת רימון החדשה.
בדרך כלל בצבא, כשמתחילים לבנות יחידה חדשה, נהוג לשאוב צוותים שלמים מיחידות אחרות ולהכשיר אותם למשימה החדשה. אך בסיירת רימון בחרו לנהוג אחרת, וליצור צוותים אורגניים מההתחלה. "לדעתי נכון יותר לקחת אנשים מההתחלה ולבנות אותם נכון עבור הצרכים המיוחדים של היחידה", מסביר רס"ן בני. "לפני שמתחילים לרוץ צריך לדעת ללכת. כך גם מכשירים אותם עבור היחידה ודרישותיה וגם מחברים אותה למטרה ולמורשת שלה". רס"ן בני מעיד שנתנו להם את כל הזמן שנדרש כדי לבנות את היחידה הכי חזקה שאפשר, תחת מטריית התמיכה הרחבה של חטיבת גבעתי, החטיבה הלוחמת הסדירה של פיקוד הדרום. "בניין הכוח הוא חשוב. אי אפשר לבנות בלי מישהו שיזין מבחינת כוח אדם, ציוד, אימונים", מנמק רס"ן בני. "יש לי חטיבה ומח"ט מעליי, שנותן לי דגשים ועוזר לי לבנות את הכוח. אני יושב תחת מח"ט גבעתי כמו מג"ד לכל דבר".
היחידה החדשה אמנם בחרה להרכיב צוותי לוחמים אורגניים חדשים, אבל את הסגל שלה היא שאבה ממיטב היחידות. כך למשל מ"פ ההכשרות סרן יניב הגיע מדובדבן והמפק"צ סגן יהונתן הגיע משלדג. "האוסף האיכותי של האנשים שהרכבנו מגיע מכל היחידות המובחרות ובונה כשירויות שונות באופן הטוב ביותר", מעיד רס"ן בני. "כך אנו שומרים על קשר אישי בין היחידות וגם לוקחים את הטוב מכל העולמות".

צילום: שי בן-ארי
לומדים את המדבר
לא כל אדם יכול לשרוד במדבר. כדי להצליח להכיל אותו צריך לבוא אליו בגישה אחרת מהגישה החברתית המקובלת, המודרנית, וכשמדובר בלוחם שנאלץ להתמודד בגזרה הדרומית הקשה, רק טיפוסים מיוחדים יוכלו להתאים למשימה. "המדבר דורש מאיתנו להפעיל תכונות שאינן בילד-אין בכל אדם", מספר רס"ן בני. "סבלנות, קור רוח, יצירתיות, מקוריות, עצמאות, חשיבה מחוץ לקופסא. אלו התכונות שאנו מחפשים בלוחמים שלנו, מלבד התכונות הבסיסיות הנדרשות עבור כל לוחם. הישרדות במדבר דורשת הגדלת ראש. למדבר יש זמן משלו, ואנחנו מחפשים אנשים שאוהבים ומתאימים לשטח הזה. לא כל כך משנה אם הם נתקלו בו באזרחות או לא".
רס"ן בני מתעקש על הגדרת היחידה כיחידה מיוחדת ולא מובחרת. "ההבדל בין סוגי היחידות, כפי שאני רואה אותו, הוא שיחידה מובחרת עושה רק דבר אחד, ייחודי ככל שיהיה, ועושה אותו הכי טוב. יחידה מיוחדת יודעת לצבור כשירויות שונות וכוח אדם מגוון בהתאם לאופי המשימה שהטילו עליה". את הלוחמים הם מגייסים בשתי דרכים – דרך גיבוש היח"טיות של גבעתי, וכן מאתרים נופלי גיבוש סיירות או נופלי קורס טיס שמתאימים ורוצים להגיע ליחידה החדשה. "אני לא רוצה לבאס מלש"בים", הוא אומר בחיוך, "אבל באמת שזה מקום שלא מתאים לכל אחד".

תחומי ההתמחות של הצוותים רבים ומגוונים, ומתעדכנים כל הזמן. מלבד היכולות הבסיסיות אותן לומד כל לוחם, כמו איסוף מידע וניווטים, עוברים לוחמי הסיירת הכשרת לוט"ר ארוכה במיוחד, יירוט פח"ע, ומגוון הכשרות הקשורות להישרדות במדבר – ניווטי מדבר, ניווטי כוכבים, תנועה בשטח מדברי, עקבות, בעלי חיים, איך מוצאים מחסה ומזון. "היחידה מיועדת לטפל באירועי פח"ע בגזרה הדרומית", מציין רס"ן בני, אם כי נמנע מלציין מול מי בדיוק היא מתמודדת. "היא תעבה את יחידות הצבא בגזרה הדרומית, כיחידה סדירה מתערבת, שתוכל גם לסכל אירועי פח"ע". ההבדל מפלס"ר גבעתי, שחודשי ההכשרה הראשונים משותפים לו ולסיירת רימון, הוא שהסיירת תתמחה בתחום הקומנדו המדברי. "הצבא עוד לא נכנס לתוך המדבר כמו שצריך", מסביר רס"ן בני. "היחידה תהיה עמוד תווך מרכזי בצבא, מוקד ידע איכותי בכל מה שקשור לנושא".
בבניית תוכנית ההכשרה של היחידה, מפקד הסיירת וחטיבת גבעתי לא עבדו לבד. אנשים רבים מהצבא ומחוצה לו התגייסו לטובת תוכנית ההכשרה של הלוחמים, ותרמו ידע וניסיון רב. "יש הירתמות ענקית בצבא לטובה היחידה, כבר הרבה זמן לא הקימו יחידה חדשה וכולם נלהבים לעזור", מספר רס"ן בני בגאווה. "כולם עזרו כמה שרק היו יכולים, מבחינת הדרכות שהעבירו לנו, גיוס מילואימניקים שהגיעו לעבוד איתנו מכל רחבי הצבא, שיתופי פעולה מדהימים". יחידת הגששים הבדואית הדריכה את הלוחמים ושיתפה אותם בתורה המסובכת של עקבות במדבר, מדריכי טיולים ופקחים מרשות הטבע הדריכו אותם בשטח, וגם אל"ם (מיל') חמזי עריידי התגייס לעזרת היחידה. בן העדה הדרוזית שהתגבר על קשיי השפה והחברה, התגייס לצה"ל והתקדם בסולם הדרגות, שמכיר את הנגב כמו כף ידו ותרם להם מגישתו כלפי המדבר. "המדבר הוא כמו אבא קשוח המחנך את בנו", אמר עריידי בעבר. "הצפון הוא כמו האמא המפנקת. אני מאמין בחינוך דרך הטבע, והמדבר הוא מחנך חד משמעי. אין אצלו פשרות וסלחנות. אם טעית בניווט תלך לאיבוד, ההר לא יזוז לכבודך. כדי לחזור בשלום מהמדבר צריך קודם כל ללמוד אותו, להתייחס אליו בכבוד, להתכונן היטב לקראת היציאה אליו". רס"ן בני מעיד שאל"ם עריידי אימץ את היחידה ואף הגיע לטקס הסיום שלהם. "לשרוד במדבר בלילה זה לא כמו לשרוד בצפון בלילה, הטקטיקות והטכניקות שונות בכל מובן, ועריידי עזר לי אישית המון וגם ליחידה במובן הזה". רס"ן בני לא הסתפק באיתור האנשים שיעזרו למנף ולייסד את עתיד היחידה, ונפגש גם עם אלוף (מיל') מאיר דגן, מייסד רימון הותיקה. על תוכן השיחה הוא לא ממש יכול לדבר, אבל את החשיבות שבזיקה ליחידה המיתולוגית הוא מבקש להבהיר. "אנחנו לא פועלים בדרכי הפעולה של הסיירת המיתולוגית, וגם תחומי הפעילות שלנו רחבים יותר משלה", הוא אומר ומתכוון בזאת למרחבי המדבר העצומים להם הקדישה היחידה הכנה כה רבה, בעוד רימון הותיקה פעלה בעיקר בשטחים המאוכלסים של עזה. "אבל המהות של סיירת דרומית שהייתה קיימת ברימון הוותיקה קיימת גם בנו".

בשנה וחצי האחרונות הקדיש מפקד הסיירת את כל כולו למשימת בניית היחידה. גם עם מסגרת תומכת כמו שזכתה לה היחידה החדשה, להרים סיירת מאפס זו עדיין לא משימה קלה. "יש לי שני ילדים, ואני יודע מה זה לגדל תינוק מההתחלה – ובניית הסיירת לא הרגישה כמו עבודה שונה", מעיד רס"ן בני. עכשיו שהצוות הראשון כבר עומד על הרגליים ומסוגל ללכת בעצמו, הוא טוען שהם מוכנים במאה אחוז לפעולה. "גם אם ביום של טקס הסיום עצמו היו קוראים לנו לפעילות – היינו מתייצבים ועושים את המשימה בצורה הטובה ביותר".
כשחייל מתגייס ומגיע ליחידה כלשהי, הוא נתקל בתרבות ושפה מיוחדת של ממש. לכל יחידה ההווי שלה, ואילו המחזור הראשון של סיירת רימון התגייס ונאלץ ליצור לעצמו הווי. מדובר בהזדמנות נדירה שאותה הלוחמים הראשון של הסיירת מעריכים היטב. הם יוצרים לעצמם מסורות חדשות וביטויים שהם יודעים שיישארו עוד שנים קדימה. כך למשל הם הטביעו את המונח "נעול", שמתאר חייל שמורעל על המטרה והמשימה, ואת המנהג לגלח את הראש ביום העלייה ליחידה. הם לא חסכו במאמצים כדי להקל על הצוותים הצעירים מהם את המעבר ליחידה ולגרום להם להרגיש שהם מגיעים למקום מבוסס, עם אופי ומסורות משלו. את תחושת הראשוניות הם ניתבו למקום הטוב ביותר, ולרגע לא הרגישו כאילו חסר להם גב. "היה לנו חשוב לתמוך בהם לכל אורך הדרך", מספר סרן יניב, מ"פ ההכשרות. "ידענו שיהיה להם קשה וניסינו לתת להם תחושה שיש להם אמא ואבא, וגם לעודד אותם ליצור בעצמם את המסורות של היחידה. ערפל המסלול שהם חוו היה גדול הרבה יותר מלוחמים ביחידות אחרות, כי גם אנחנו לא ידענו את כל התשובות לכל אורך הדרך". את ההזדמנות לשאול את השאלות שליוו אותן לכל אורך המסלול קיבלו הלוחמים ביום האחרון של השבוע המסכם, בטקס הסיום הקטן והפרטי שערכה להם היחידה לאור הזריחה בפסגת הר אדיר, אליו הגיעו בהליכה. גם חלק מהתשובות שקיבלו שם, סביר להניח, התגבשו תוך כדי הליכה.


חושפים את הייעוד
טקס הסיום של המחזור הראשון ובעצם טקס חניכת היחידה נערך בשדה בוקר במכון למורשת בן גוריון, ברחבת הקבר מול נופי המדבר. "בחרנו לקיים את הטקס שם בגלל הקשר הישיר בין מהות היחידה לבין חזון בן גוריון", מסביר רס"ן בני. "בן גוריון אמר 'אם מדינת ישראל לא תחסל את המדבר, המדבר יחסל אותה'. סיירת רימון עומדת מול המדבר ולא נכנעת לו". בטקס שנערך בערב ראש השנה נכחו סמח"ט גבעתי סא"ל יהודה הכהן, אל"ם (מיל') חמזי עריידי, ותיקי סיירת שקד, ומיטב המפקדים מחטיבת גבעתי ומפיקוד דרום. בטקס חשפו לראשונה בפומבי את יעוד סיירת רימון, גם בפני ההורים שעד עתה יכלו רק לתהות מה עושים ילדיהם, הדור הראשון בסיירת החדשה והמסתורית. בסרטון הוידאו שהכין הצוות הסבירו לנוכחים את ייעוד היחידה, ושיבצו קטעי וידאו ותמונות מכל תקופת המסלול הארוכה שעברו הלוחמים. "יעוד רימון הוא סיכול פח"עי בגזרת הדרום, יחידת קומנדו מדברית שמתמחה במגוון רב של מיומנויות לחימה, בכל התנאים שמרחב הדרום עלול להציב, ממרחבי המדבר ועד גבול עזה. רימון הישנה הייתה אימת המחבלים בעזה, והחדשה תהיה אימת המחבלים בדרום כולו".
את סיכת הלוחם העניק ללוחמים סמח"ט גבעתי סא"ל יהודה הכהן, והראשון שעלה לבמה היה מפקד היחידה, רס"ן בני. הוא הסיר את סיכת הלוחם של 669 וענד בגאווה את הסיכה החדשה, שרימון גדול עוצב במרכזה. אחריו קיבל את הסיכה המפק"צ סגן יהונתן, והם העניקו לשאר הלוחמים את הסיכות. בפעם הראשונה התנוססה הסיכה החדשה על מדי ירוק זית, ונדמה שהנוכחים לא יכולים להכיל את ההתרגשות. יוצא דופן מכולם היה הלוחם אבי אליטובסקי, חייל בודד שעלה מברזיל והתגייס ליחידה, שקיבל את הסיכה מידי אימו שהוטסה במיוחד לארץ לכבוד האירוע. הייתה סמליות מיוחדת בטקס שנערך ערב ראש השנה, כשהרימון הוא לא רק סמל אלא גם פרי שאוכלים בשולחן החג. רבים מהנואמים איחלו ללוחמים שיתקיימו בהם כל תכונות הרימון – לא רק יופי אלא גם חוכמה ודרך ארץ.

"כמו שאמר בן גוריון, אם לא נעמוד על המדבר, לא תעמוד תל אביב", נואם רס"ן בני בטקס. "אתם, לוחמים יקרים, הנכם עמוד התווך המרכזי לדור חדש של לוחמים שיגדלו על סיפורכם ומורשתכם. נפלה בידנו הזכות להקים יחידה לוחמת חדשה בצה"ל, ויחד עם זה באה גם אחריות גדולה לפצח את המדבר ולעמוד עליו, כמו שחזה בן גוריון". עם הרוחות המשתנות בגבול הדרומי והשקט בגבול מצרים שהופר אחרי כל כך הרבה שנים, עתידם של הלוחמים החדשים לוט בערפל בדיוק כפי שהיה לאורך כל המסלול. אמנם הייעוד ברור והאמצעים, סוף סוף, קיימים, אך הדרך עוד ארוכה. "המאורעות בשנה האחרונה מחייבים אותנו לדאוג שצה"ל ישאר צבא חזק, דרוך וקטלני", אומר סמח"ט גבעתי סא"ל יהודה הכהן. "הלוחמים שסיימו היום את המסלול המפרך רכשו את המיומנות לעמוד במשימה הזו. יש להם את זכות הראשונים, להקים מחדש את סיירת רימון המפוארת. הם מתווים את הדרך וקובעים את הסטנדרטים בהם יעמדו דורות של לוחמים". עם תנאי המדבר המשתנים והמגוונים והאויב המתוחכם והלא-ברור מולו יעמדו, יצטרכו הלוחמים לתת את כל כולם. עם ההכשרה הארוכה והייחודית שעברו וסגל הפיקוד המיוחד והנמרץ, קשה לחשוב על אפשרות של כישלון במשימה. סיירת רימון, כמו עוף החול, קמה לתחייה מחדש מתוך החול המדברי, כשמילים הופכות ללוחמים וחזון ישן-חדש הופך למעשים, גם המרחבים העצומים של הבלתי אפשרי נראים מה שהם באמת: עשויים, בסך הכול, מחול.

מלכת המדבר - כתבה על יחידת רימון מתוך מעריב
 

אני רואה טוב או שזה באמת מיקרו תבור? מילא שדובדבן ישתמשו בזה בלחימה עירונית/מסוערבת בטווחים קצרים יחסית, אבל גם ביחידה שהייעוד המרכזי שלה הוא לוחמה בשטח פתוח?

אתה לא מעודכן הא? כל הצבא במגמה לעבור מהתבור הרגיל למיקרו תבור - כולל גדודי החי"ר הרגילים והיחידות המיוחדות.

כיסוי פנים בצורת כפייה? |מדוכא|

מועמד חדש לפרס דארווין בקטגורית ווסאח ודו"צים...

למה להיות קטנוני.. זה בשביל התמונה

היחידה חשובה והמשימה חשובה מאוד! אבל...........
 

האם צה"ל הגדול,יאפשר לה להצליח? או "יחנוק וייבש אותה "כבעבר? ימים יגידו.............
ההבנה שצהל הגדול הסטנדרטי,נכשל בהתמודדות עם אנשי המדבר,הובן כבר בשלהי שנות ה-80 ,מה שהוביל את אלוף הפיקוד בזמנו,מתן וילנאי הנהדר,להקים שלושה מחס"רים.אחד באוגמר252 בפיקודו של רותם שני ז"ל,אחד בחטיבת הערבה בפיקודו של עידן גדיש ז"ל ואחד
בחטמר512 בפיקודי הבדל"א כולנו בדרגת סמל והיכרות מוקדמת כילדיי מדבר פרועים.
הצוותים עבדו בנפרד,תוך תחרות מסויימת ביניהם ,עם המון כישרון ומתוך היכרות אישית ואינטימית מילדות עם הבדואים והאזור.תוך חשיבה מיוחדת ושונה לחלוטין,מהראש הצבאי הסטנדרטי.
והתוצאות לא איחרו לבוא,עם ג'יפ אחד או שניים וחיילים שאפשר לספור על כף יד אחת,אותרו וניתפשו ע"י המחסרים,יותר חודרים מאשר ע"י הפיקוד כולו.
אממה,המערכת הממונה ,לא הבינה ולא קיבלה את הראש האחר,ויכוחים ניטשו על צבע הג'יפים,הזווד ,הכפיפות ובכלל.
תוך שנתיים עידן ואני הודחנו ורותם שהיה פוליטיקאי מוכשר יותר,ניבעט למעלה...
כול אותם יחסרי ערבה ולוטר אילת ,שהסתובבו שנים במרחב לאחר מכן הם שרידים של אותו ניסיון.הכישרון הלך והברדק נשאר... .

מעניין לאן זה יתפתח הפעם?

עמי

יחידת לוט"ר אילת
 

לא הוקמה לפני תקופתו של מתן וילנאי בפיקוד?
עפ"י ויקיפדיה היא הוקמה בשנת 74, אבל אני זוכר מקור אחר שטען כי היחידה הוקמה בתקופתו של דן שומרון ז"ל בפיקוד; (78-82).

המחס"רים הוקמו ב1990-1991 ,באותה תקופה לוטר-אילת היו יחידה מבוססת למדי וותיקה יחסית.
באותו זמן לא היה קשר כלשהוא בין הצוותים. מחסר 512 חי בשטח ועבד מול משלט שקמה ומח"ט 512,
לוטר אילת ישב בקרבת אילת ללא שום קשר עם מחסר 512 שבאותה תקופה מנה כשלושה חיילים.
מאוחר יותר להערכתי בסביבות 1994 הועבר מחסר 512 לאוג 80 ,ב1995 עשיתי שם אפילו מילואים
אך לא היה שום קשר עם לוטר אילת,קשר שנוצר כנראה מאוחר יותר מ1995.

ההיסטוריה מתחילה קודם
 

היסטוריה של הסיירות בנגב החלה הרבה יותר מוקדם, המיעוטים, יחידה 150 של הנח"ל, סיירת הצנחנים שרבים מאנשי 150 נמנו על ראשוניה, שקד ולאחר מלחמת ששת הימים בראשית 1969 סיירת פארן של הנח"ל שהחלה ימיה כסיירת ביר תמדה. וזה רק על קצה המזלג.

כבוגר הגזרה בשנים הללו, תוכל לספר קצת יותר על האירוע הנ"ל?
 

למיטב זכרוני מדובר באירוע שהאיץ את הקמת המחסר.חייל מצרי ירד ברגל מעמדה ופתח באש על רכב ואוטובוס בו נסעו אנשי קבע .המחסר הוקם באופן חפוז תוך שבועות לאחר אירוע זה.
משום מה זכור לי כך חשבתי,שהאירוע קרה בתחילת שנת 1990.

נצל"ש
 

סתם מסקרנות: למה על שלט ההנצחה מופיעים שני תגים? (זה שבצד ימין למטה מוצג גם בבית התותחן).

תג ימני על אנדרטה
 

שלום
האם מישהו יודע לאיזו יחידה שייך התג הימני על האנדרטה ?
הוא דומה לתג של עוצבת שחם, אבל מופיע בו נגמ"ש ולא תותח.

תודה

והנה התג בגדול
 

רימון במדבר: נר שלישי עם היחידה המובחרת שמתמחה בלחימה מדברית
 

לוחמי רימון מבצעים לאורך השנה סיכול פעולות עוינות ופליליות, ומונעים הסתננות לשטח ישראל. קצין האג"ם: "תורמים לחיזוק ההגנה על הגבול"

http://www.idf.il/1133-20055-he/Dover.aspx

"כמו זיקית": הצצה לאימון החורף של לוחמי המדבר\ מאת אמיר בוחבוט

http://news.walla.co.il/?w=/2689/2717044

היחידה המובחרת "רימון" הוקמה לפני 4 שנים כדי לתת מענה לאיום הג'יהאד העולמי בסיני. השבוע הצטרפנו לאימון הראשון של לוחמיה בכפור של רמת הגולן. "נשק יום הדין של גבעתי"

הלוחמים שכבו בבוץ בעומק של שמונה מטרים. הגשם לא הפסיק לרדת. 4 מעלות. כל כך קר שקשה להחזיק את האצבע על ההדק במשך יותר מדקה. סיוט למי שגדל בחום של הנגב. העיניים דבוקות לכוונות של המיקרו. מחכים לפקודות. "אתה ערוך למגע?", לוחש מפקד יחידת רימון, רב-סרן טל, באמצעי הקשר, ואחרי קבלת תשובה הוא מאשר בתוקפנות: "אין לך שתי קטנות. אין לך אפילו קטנה. קודקוד 4. יאללה. קיבלתי. תן טורבו. רות סוף". הכוח השליך רימון עשן ופתח באש משתקת על מטרות "חצי דמות" מקרטון בלב שטח פתוח עמוס בצמחייה ירוקה. כעבור דקות אחדות, צעק רס"ן טל "קדימה הסתער". הלוחמים התרוממו מהבוץ, פתחו מבערים והסתערו על היעדים. כך נראה אימון החורף הראשון בתולדות יחידת "רימון".
אלוף פיקוד דרום לשעבר, יואב גלנט, ניבא את העתיד בגבול מצרים. הוא הבין שצה"ל חייב לתת מענה לחוליות הג'יהאד העולמי שצוברות כוח בחצי האי סיני ולאלה שיוצאות מרצועת עזה דרך המנהרות בציר פילדלפי במטרה לבצע פיגועים בשטח ישראל. התשובה שלו לאיומים אלה הייתה הקמתה של יחידת "רימון" בשנת 2010. הרמטכ"ל לשעבר, רב-אלוף (מיל') גבי אשכנזי, התנגד לשם. הוא חשב שהשם מעורר אסוציאציות שליליות ומעלה באוב סיפורים מן העבר על הרפתקאות ומבצעי חיסולים חסרי מעצורים בעזה שביצעו אנשי יחידת המסתערבים "רימון", שפורקה בשנת 2005. גלנט התעקש וכך – חמש שנים לאחר פירוק היחידה המיתולוגית - הוקמה היחידה המובחרת, עם אותו השם. מאז הקמתה חלפו כמעט ארבע שנים. איום חוליות הג'יהאד העולמי התגבר, הפיגועים בגבול החלו להופיע בתדירות גבוהה יותר - והחשיבות של יחידת "רימון" עלתה. את תפקידי הפיקוד של "רימון" איישו קצינים מיחידות מיוחדות כדי למנוע חבלי לידה. הקוד הגנטי של היחידה היה מאוד ברור כבר בהתחלה - יחידה ללוחמת מדבר שתדע להוביל מבצעים נקודתיים נגד ניסיונות להפר את השקט בגבול עם התמחות בפעילות בתנאי שטח קשים וחום כבד. השנים האחרונות עשו טוב ליחידה. לוחמי היחידה, עטורי מסיכות סקי בצבע הרי אדום, כבשו את המקומות הראשונים בתחרויות השונות ללוחמים בצה"ל והעלו את ה"רייטינג" שלה בקרב בני הנוער העומדים לפני גיוס. בשנת 2013, כשברקע חרב הקיצוצים מתהפכת וחותכת בבשר החי של צה"ל, הבין מהר מאוד אלוף פיקוד דרום סמי תורג'מן כי תם עידן היחידות המיוחדות שכל ייעודן הוא משימה אחת. תורג'מן, ששימש עד לפני כשנה מפקד זרוע היבשה, הגיע למסקנה שיש לשלב את יחידת "רימון" בתוך חטיבת גבעתי ולאחד את היעדים של השתיים בעת מלחמה: כיבוש שטח והכרעת האויב בזירה הצפונית ובזירה הדרומית.
ביום שני האחרון, כשהרעש הכי אימתני בעוצבת אדום היה בז שריחף בשמיים, ניתנה הפקודה לתחילתו של אימון החורף הראשון בתולדות היחידה. מנועי ה"הרקולס" הרעישו, ובזה אחר זה עלו אל בטן כלי הטיס לוחמי היחידה עם ציוד הסוואה ואמצעי לחימה מותאמים שמספיקים לפרק הזמן שמתאים לצורכי היחידה במתאר לבנון. החום התחלף בקור עז. בלילה הראשון, צעדו הלוחמים 15 קילומטרים בבוץ, מפלסים את דרכם בצמחייה עבותה. ארבעה מהם שכבו זה לצד זה. אחד עצם את עיניו, נקש עם האצבעות על המטפסים של המיקרו-תבור והחל לזמזם. "מכיר את השיר? 'אמא יקרה' של דודו אהרון", שאל הלוחם, צבוע צבעי הסוואה. "זה לא תרגיל יחידה, זה תרגיל קור. אני חושב על אמא שלי והגוף שלי נמס. זה קשה ללכת בקור. דוגרי, אני מעדיף חום".

מפקד היחידה רס"ן טל, גדול ממדים, חזק ושרירי, החל את שירותו הצבאי כלוחם ביחידת העלית שלדג, יצא לקורס קצינים ומאז השתקע בחטיבת גבעתי. תפקידו האחרון היה סגן מפקד גדוד צבר תחת פיקודו של סגן-אלוף לירן חג'בי, הקצין שניהל חלק מהקרב מול פעילי הג'יהאד העולמי בפיגוע שהתרחש בעין נטפים על גבול מצרים באוגוסט 2011, במהלכו נהרגו שבעה אזרחים ולוחמים ונפצעו עשרות. "התרגיל הזה משלב בתוכו את חיל האוויר, ארטילריה, טנקים וכוחות מגדוד הסיור של גבעתי", הסביר רס"ן טל, בעודו מעיף חצי מבט לקצינים שמארגנים את הלוחמים לשיחה אחרי שמפקד החטיבה, אלוף-משנה עופר וינטר, החליט לשנות משימה כדי לבחון את היכולת של לוחמיו להתמודד עם כאוס בקרב. רס"ן טל הצביע על השעון לאחד ממפקדי המחלקות, ופנה אליי כדי לתאר את התרגיל החורפי כשהוא מחייך מאוזן לאוזן. "כל לילה צעדו הלוחמים 15 ק"מ. בסך הכול, הם ילכו וירוצו 60 ק"מ. זה לא משנה מה אורך התרגיל, משנה כמה תלול יהיה ההר שהם יטפסו. אל תתרשם כשהם הולכים עכשיו בשטח ישר. חכה שנגיע לגליל העליון". מפקד היחידה הסביר מה משמעות האימון. "אנחנו מתרגלים כאן לא רק התקפה והגנה", אמר. "מדובר בתרגול הגמישות של היחידה לעבור ממצב אחד למצב אחר. ממקום למקום. אין לנו 'לוקסוס' שיש לגדוד רגיל. אנחנו צריכים לתקוף במהירות ולכן אתה רואה כאן את מפקד יחידת הניוד שתניע את הלוחמים במהירות בשטח - גם אם הוא קשה".

גאוות יחידה

אל"מ וינטר צמח בסיירת מטכ"ל. בעברו, פיקד על גדוד הסיור של גבעתי שלקח חלק במבצעים עקובים מדם בעזה. "אנחנו מתרגלים כאן מלחמה", הסביר. "החלק של 'רימון' במלחמה הוא החלק הקשה. החלק הנקודתי. בו אני דורש הכרעה מהירה. תגובה מידית. אתה רואה את היד שלי? יש לה עשר אצבעות? ברגע אחד 'רימון' תהפוך לאגרוף שיגמור את הסיפור. הכוח המכריע. כוח למשימה מיוחדת". הוא דיבר בגאווה על היחידה, למרות שבעבר פיקד על סיירת גבעתי – ותיקה יותר ובעל רקורד מרשים במיוחד. את עיקר תשומת הלב הוא הפנה ליכולת האנושית של רימון. "כיום, משרתים ב'רימון' שלושה קצינים, שהחלו ביחידה כלוחמים", סיפר, כשהוא מדלג יחד עם הלוחמים מעל שלוליות הענק ביער. "הם כל כך טובים שיש היום עשרה צוערים מהיחידה בבה"ד 1 (בית הספר לקצינים) ועוד קצינים בשאר גדודי החטיבה. יוקרתי לא?!" בין הלוחמים הסתובבה השאלה מה קשה יותר - להילחם בחום המדברי בגבול מצרים או בקור של דרום לבנון? סמ"ר יואב, שסחב על גבו ציוד רב, ניסה לחדד את התשובה מזווית הראייה של הלוחם. "לא נכון לשאול את השאלה מה יותר קשה", השיב. "זה פשוט שונה. לכל אחד, רמות קושי משל עצמו. עברנו ביומיים האחרונים פצועים, הרוגים, שינוי משימה, התרגלנו. המשקלים נותרו כבדים. מה שכן, ההסוואה השתנתה. אנחנו מתחלפים כמו זיקית. מתאימים את עצמנו לגוונים של הצפון". סמ"ר ברוכי, פרמדיק ממושקף, הצטרף לשיחה מאחורי טנק שרוף של האויב. "לקח זמן לגוף להבין איך עובדים ב-5 מעלות", הודה. "לוחמי 'רימון' אוהבים חום. בממוצע, אנחנו פועלים ב-45 מעלות. אפילו 50. כל לוחם מעדיף להזיע מאשר לקפוא מקור. זה אימון חורף. באימון החטיבה בשומרון שכבנו בשלג. זה בונה לוחמים חזקים. האימון הזה ממחיש לכולם כאן שבמלחמה יהיה קשה. זה לא יהיה משחק ילדים. יהיו פצועים. הרוגים. אבל צריך לזכור שליחידת 'רימון' יש יכולת הכשת נחש, עקיצת עקרב - למרות שהמפקד אמר למחוק את זה מהמצגות, זה יושב לנו חזק בראש".
בזמן שהמגע עם האויב בגבול מצרים הוא קרוב, ברמת הגולן נדרשים הלוחמים לתרגל התמודדות עם אויב נסתר במרחק רב. בשני המצבים עשויים לוחמי היחידה להיתקל בסבירות גבוהה בחוליות ג'יהאד עולמי. "המציאות הזו מחייבת אותנו לגמישות", הסביר רס"ן טל את ההתמודדות מול חוליות שאינן פועלות כמו צבא סדיר. "יש לנו גבול באורך של 220 ק"מ מול סיני. אנחנו חייבים להיות יצירתיים. עכשיו תתרגם את זה למה שקורה בצפון. יש לנו סט ציוד ואבזור ללחימה בדרום וסט שונה לצפון. לדוגמה, רק בצפון אנחנו ננוע עם אמצעי פריצה, הסוואה כהה, אמצעי חבלה. העובדה שאתה נלחם מול כוח לא סדור, מול כוח קטן וגמיש, מחייבת אותך ליצירתיות".
יש לחטיבה את סיירת גבעתי. מה הייחודיות שאתם מביאים?
"אנחנו זמינים לכל משימה עליה יחליט המח"ט. תקרא לזה איך שתרצה. אגרוף המחץ, נשק יום הדין של גבעתי. כל מה שיסייע להביא את הניצחון - אנחנו שם. אנחנו חזקים בניווט, אנחנו חזקים באיסוף מודיעין, אנחנו יודעים להגיע למרחקים ארוכים עם משקלים כבדים. זרוק אותנו בשטח, נדע להסתדר הרבה זמן גם כשהתנאים קשים. ובסוף, אנחנו גם גמישים - יודעים לעבור ממקום למקום במהירות גבוהה".
רוב הזמן, אתם פועלים מעל פני הקרקע - בוואדיות, בנקיקים ובנחלים שמפרידים בין ישראל למצרים. בלבנון, אתם תידרשו להילחם בחיזבאללה שחפר מספר רב של מערכים תת-קרקעיים כדי להגן על נכסים יקרי ערך עבורו. אתם מוכנים?
"ביום פקודה, נהיה מוכנים לכל סוגי הלחימה במתאר הצפוני. לא רק מתחת לפני האדמה. גם בסבך שכולל לחימה מאוד מורכבת ורגישה. אנחנו יחידה מאוד נחושה. למרות פרק הזמן הקצר יחסית שהיא קיימת, רכשנו הרבה ידע והרבה מסוגלות למגוון תרחישים".
מפקד חטיבת גבעתי העיף לוחם בתרגיל החטיבתי לאחר שלא התנגד כשניסו לחטוף אותו. חטפו לך חיילים בתרגיל?
"חטופים זו לא המילה הנכונה. שבויים. אנחנו במלחמה. אולי זה יקרה, אבל התגובה שלנו תהיה מהירה וחדה. במלחמה יש גם הרוגים ופצועים. אי אפשר לצייר מציאות מושלמת. אנחנו פה מתאמנים על כאוס. האויב יודע שהוא לא יוכל לנצח אותנו אז הוא יחפש הצלחות נקודתיות, הישגי תודעה. המטרה שלנו בין היתר היא למנוע את זה ממנו". יחידת "רימון" מטילה צל על סיירת גבעתי הוותיקה. התחרות הולכת ומתעצמת בתוך החטיבה הסגולה ובמוקדים מסוימים המילה "רימון" הופכת למילת גנאי. למרות זאת, הצהיר אלוף תורג'מן כי על פי קצב ההתפתחות של "רימון" לא יהיה מנוס מלהפוך אותה לגדוד מיוחד בסדר גודל של יחידת אגוז בפיקוד צפון או מגלן בפיקוד מרכז. סגן שי, שהחל את דרכו ביחידת החילוץ והצלה 669, הוא כיום קצין אגף המבצעים של "רימון". "היחידה עובדת בשני ערוצים במקביל", סיכם, "מול אבא ומול אמא - גם מול אוגדה 80 וגם מול חטיבת גבעתי". לדבריו, "לכל אחד מהלוחמים יש שני קיטבגים. אחד ללוחמה מדברית והשני ללוחמה במתאר צפוני. הבסיס דומה. מה שנשאר זה לעשות התאמה בראש. בשני המקרים האויב מהווה אתגר. הוא משתנה". על המתיחות בין "רימון" לסיירת גבעתי, אמר: "אין תחרות בין היחידות. צניעות מצד 'רימון' זו דרך. תחשוב מה יקרה בצד של האויב כשיחידת רימון תפעל במקביל לסיירת גבעתי. אני מרחם עליהם".
(מערכת וואלה! חדשות, 1 בפברואר 2014)

יש שם תמונה שמאוד מציקה לי.......העובדה שיורים עם הנגב מהמותן "נגב הוא נשק לריסוס והורדת ראשים"
וואלה.....מה עם אש מדויקת לטווחים יותר ארוכים?

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://msc.wcdn.co.il/w/w-700/1619733-5.jpg]

זה נראה כמו מכת אש של הנגב על מנת להוריד ראשים ולתת ללוחמים לקום ולהסער

אפשר לעשות את זה בשכיבה ולהיות גם יותר מדויק ולשלוט יותר על הצרור הקצר או הארוך

ומתי הנגביסט יעבור לעמידה?

לטעמי עוד ארוכה הדרך עד שהיחידה תהווה גדוד\ יחידה בתקן עצמאי דוגמת אגוז או מגלן, אבל לא מן הנמנע שמח"ט גבעתי, אל"מ עופר וינטר (שכבוגר סיירת מטכ"ל אשר פיקד על יחידות מובחרות בקי בהכשרת והפעלת יחידות שכאלו), יהיה בחזקת קפלן בימיו כמח״ט גולני שקידם את אגוז בפיקוד ארז צוקרמן.

מהי התועלת באימוני שלג וכפור ליחידה שאמורה לפעול בלעדית בגבול סיני?

"מבצעי חיסולים חסרי מעצורים בעזה שביצעו אנשי יחידת המסתערבים "רימון", שפורקה בשנת 2005."
חוסר דיוק מוחלט .למה אין תחקיר מינימלי ברמת ויקיפדיה אפילו?

אני משער שקראת את הכתבה אליה אתה מגיב, אז כנראה חמק מעיניך ש:


מלבד זאת, גם בהר הנגב לא תמיד חום אימים, בטח לא בלילה.

הנה לדוגמא בנות חיל האיסוף הקרבי בבסיסן בהר חריף:


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img.mako.co.il/2013/12/12/har_harif_yarden_swisa_c.jpg]


או איזור מצפה רמון:


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://my.weekend.co.il/Templates/23217/23217_601752.jpg]

אם ככה נשאלת השאלה- האם בכלל צריך את היחידה?

אם היא לא ייעודית אלא אמורה לעשות בדיוק מה שיחידות אחרות אמורות לעשות- למה היה צריך אותם מלכתחילה?
למה צריך עוד מסגרות שגוזלות תקציב וכ"א, במקום להפנות אותם לאיחוד מסגרות.

המהלך הנכון מהצד המערכתי- היה לא להילחם בחירוף נפש כדי להחזיק את היחידה (במיוחד כאשר מדובר ביחידה נטולת מסורת, היסטוריה וכו') אלא דווקא לאחד מסגרות.

לדעתי ראוי שתתקיים יחידה עם יכולות ממוקדות לגזרה, שבוודאי תתפקד יותר טוב מגדודים מתחלפים גם מתוך היכרות עם הגזרה, התמקצעות במטלות הספציפיות וציוד מתאים. אני מניח שהכשירויות של רימון ושל גדס"ר גבעתי לא זהות אחד לאחד.

עם זאת, אני מסכים עם התפיסה הצה"לית שאין מקום ליחידה חד ממדית ושאם אפשרי לאמן אותה מעבר למתארים הייעודיים שלה היא תוכל לתת מענה למגוון רחב יותר של גזרות ותרחישים, ובמקרה הזה - יחידה שיש לה את הכשירויות לסגור גבול מול סיני עם ניוד, הסוואה, תצפית, כ"א איכותי וכו' תוכל לעבוד גם ברמה"ג או אפילו להכנס ללבנון אם יעלה הצורך ויוחלט שעדיף להעביר אותה לשם במקום לשלוח גדוד מילואים (שיכול למלא את מקומה בגבול סיני) ובצורה טובה יותר.

הנחה מס' 1 סותרת את הנחה מס' 2.

צריך יחידה עם יכולת ייעודית לסיני, אבל היחידה שייועדה להיות כזאת מוותרת על היכולת הייעודית שלה כדי להיות אחת מתוך כמה.

לצורך העניין- אחרי ההסבה המקצועית, מה יהיה ההבדל בינה לבין אגוז למשל?

להם יש האמרים ולאגוז ריינג'רים זה הכל פחות או יותר...

לפי מה שאני מבין, היחידה לא עוברת הסבה אלא הרחבה של היכולות, והדבר מצויין כמה פעמים בכתבה - "היחידה עובדת בשני ערוצים במקביל... גם מול אוגדה 80 וגם מול חטיבת גבעתי ... לכל אחד מהלוחמים יש שני קיטבגים. אחד ללוחמה מדברית והשני ללוחמה במתאר צפוני"

הגיוני שאימון במתאר אחד בא על חשבון אימון במתאר אחר, אבל בשום מקום לא ראיתי שוויתרו על היכולות הייעודיות. אני עדיין רואה מצב בו רימון תתאים לגבול סיני יותר מאגוז או כל יחידה אחרת ואני מניח שהם ימשיכו לחיות את הגזרה הזו רוב השנה למעט אימונים מדי פעם בגזרות אחרות.

האמת שפספסתי את אותה הפסקונת.
בכל מקרה- לגבי השלג, אני מודע היטב למזג האוויר שם, אבל עדיין- האם תנאי רמת הגולן דומים לתנאי המדבר, גם בחורף? לא שזכור לי. יש בולדרים וסבך בנגב?

לגבי המעבר בין הגזרות- נשמע לי כמו שטות. אני לא רואה יתרון של היחידה על גדוד חי"ר אחר בגזרה הזאת, ממש כמו שאני לא רואה למה כפיר צריכים לעלות צפונה במקרה הצורך.

מתי שהוא ירגיש שזה מספיק בטוח לעשות זאת אחריי הכל מקלען הוא מטרת איכות לקלעים וצלפים ובאופן כללי
יכול להיות שבגלל הטווח הקרוב יחסית זה מתאים מצד שני הוא מקריב הרבה מהדיוק כשהוא יורה ככה

תמונות מהאימון
 

מיקרו תבור מהדגם החדש (צבע חול מקורי). לפחות אי אפשר לקרוא לו "אמריקאי"...

ואז הוא לא רלוונטי להסתערות.

השם ישמור, תל"קון ותיק מפקד מנומרים.
אני מתפלא שלא תפרו אותם שם בדו"צים...

הפוך על הפוך: יחידת רימון המדברית התאמנה במתאר צפוני
 

היחידה התאמנה בלוחמת סבך ובלוחמה בשטח בנוי, ותרגלה גם חילוץ של חייל חטוף: "אנחנו מהווים מכפיל כוח עבור חטיבת גבעתי"

http://www.idf.il/1133-20344-he/Dover.aspx

כתבה באתר מז"י
רגע לפני שישתתפו בפעילות מבצעית, עברו בשבוע שעבר הלוחמים הטריים של יחידת "רימון" סדרה מדברית, שנערכה באזור אילת ומטרתה להפוך אותם לחיות מדבר אימתניות.
http://mazi.idf.il/113-11609-he/IGF.aspx

תמונות דו"צ מהכתבה

החלטה בכיוון הנכון....יחידה שעובדת במדבר שתהיה עם המדים המתאימים והציוד המתאים
רק נשאר שאולי יתקדמו למדים דיגטליים ;)

עקרונית- נכון.
מעשית- בצה"ל מנומר= מחבל/אסיר.

זה דפוק וחשיבה מיושנת
"מנומר"--לא אומר שהבנאדם לא מקצועי כמו ששמעתי מאנשים מסוימים
חוץ מזה אנחנו לא בשנות ה40-50
הגיע הזמן להתקדם

אין פה עניין של מקצועיות.
בתפיסה המאוד מיושנת ומנותקת מהמציאות בצה"ל כל דבר מנומר נתפס כ"מחבל".
זה מושרש כ"כ עמוק וכ"כ לא ברור שאפילו כשמעצבים מדים חדשים הם חייבים להיות צבע זית חלק (עם היוצא מן הכלל של פיברוטקס)

לכן זה נראה לי כ"כ מוזר שאיזו יחידה מיוחדת בצה"ל שהיא לא סודית ביותר משתמשת במדים הללו
אולי זה צעד לכיוון הנכון ואולי אני סתם מצפה ליותר מדי

אין בזה שום דבר מוזר, זה מה שיש לצה"ל.
אלה מדי הסוואה מדבריים שנירכשו מעודפי הצבא האמריקאי, המדים האלה מסוג DBDU (ר"ת של Desert Battle Dress Uniform) עם סכימת Chocolate-Chip Camouflage הם מתקופת המלחמה בעיראק בתחילת שנות ה 90 - טבעי שהם יהיו אצל רימון.
צה"ל רכש עוד מדי ב' מעודפי האמריקאיים עם סכימה המתאימה לאזורים ירוקים יותר, אבל נדיר למצוא אותם בגדודי החי"ר, צה"ל באופן מסורתי עושה שימוש במדי הזית.

קודם הוזכרה כאן הסכימה הדיגיטלית, הכוונה היא ל Digital Desert Camo הנימצאת בשימוש עכשווי אצל הזרועות של ארה"ב (למארינס גירסה מיוחדת הניקראת MARPAT Digital Desert Pattern).

מדים דיגטליים זה גם A-TACS(הגרסה המדברית הגרסה הרגילה מוסיפים לה FG)

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://soldiersystems.net/blog1/wp-content/uploads/2012/03/A-TACS-BROWE-1.jpg]

או מולטיקאם(שיכולים להתאים לכל השטחים)

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.armyrecognition.com/images/stories/north_america/united_states/ranks_soldier_uniform/uniform/pictures/US_Army_soldiers_new_combat_army_military_uniforms_multicam_pattern_United_States_American_27.jpg]

או עוד לא מעט סכמות אחרות-ACU, CADPAT וכו' וכו'

הדיגיטלי מתייחס לפיקסול, כמו שמנומר מתייחס לצורה ולא לדגם ספציפי

המוזר הוא שצה"ל נוטה להתייחס לכל מדים שאינם חלקים (ובמיוחד מנומרים) כמוקצים בגלל קיבעון מטופש. המקסימום זה לתת אותם לעצירים כדי לסמן אותם.
ביחידות מיוחדות- היכן שהקיבעון לא מתקיים זה לגיטימי כמו שזה צריך להיות, אבל לראות מדים מנומרים ביחידה "קונבנציונלית" ובשימוש שוטף זה בהחלט מוזר.

מסכים איתך שלצה"ל יש את השריטה הזו, הגיע הזמן באמת להמשיך הלאה - כל העולם כבר עשה את זה.
כפי שאמרת, מדים מנומרים בצה"ל זה או יחידות מיוחדות או מחבלים (כולל ביום אוייב) או עצירים.

אגב, באותה נשימה הרק"מ באזור הדרום לא צבוע בגוונים מדבריים יותר כמו האברמס האמריקאי ובאזור הצפון בצבע ירוק יער כמו הליאופרד הגרמני.
אני יודע שמייד יגידו שחטיבות השיריון והחי"ר השונות מידי פעם מגיעות לכל הגזרות ואז היתרון יהיה חיסרון.

בתרג"ד של גדוד נחשון חיילי הפלוגה החרדית שימשו לביום אוייב (חיזבאללה), המדים היו בהתאם
תמונה שאני צילמתי מהביקור שלנו בתרגיל (אשכול)

אל המחבל - ומעבר לו
 

לוחמי גדס"ר גבעתי, יחד עם סיירת רימון, תרגלו תרחיש של מרדף אחר מחבל חמקמק. כש"המחבל" היה בידיהם, הם הופתעו לגלות שהתרגיל לא נגמר

http://www.idf.il/1133-20541-he/Dover.aspx

כתבה נחמדה, אבל שוב התמונה המביכה עם החול שסותם את הקנה ואת המטול :(

מטשטשים עקבות
 

סיירת רימון התאמנה בסדרת מדבר ייחודית, שהכילה תכנים גיאולוגיים ואסטרונומיים שיתרמו לתפקודה המבצעי. הצצה נדירה לפעילות הלוחמים שהופכים כל אבן, ומשאירים אותה הפוכה

http://www.idf.il/1133-20624-he/Dover.aspx

בית ספר ללוחמה מדברית - כתבה מבמחנה
 

שים לב שחלק מהלוחמים לובשים גם מדי DCU (הידועים בכינוי "coffee stain camouflage") מודרניים יותר, שהיו בשימוש כל זרועות הצבא עד לפני שנים בודדות בלבד.

כתבה מבמחנה - יחידת "רימון" במבצע "צוק איתן"
 

תמונות יפות מהכתבה
 

מוזר שהם עובדים עם מיקרו או מיני עוזי, בטווחי הירי שרלוונטיים להם זה כלי לא באמת לא רלוונטי.

נראה כמו תמונות וואסח בכלל הניגוד הזה של ירוק ומדברי לא מסתדר ויבלוט מאוד

בערך כמו אצל האמריקאים בעיראק ב2003-2005 שהיו להם ווסטים או חליפות Woodland


על מדים מדבריים


עדיף כבר כמו בתמונה הראשונה וכן זה באמת מוזר....


מקווה שזה רק תמונות וואסח למה טווחים במדבר זה לא כמו טווחים בעיר ערבית

אאז"נ העוזים הם נשק גיבוי לצלפים ומקלענים ביחידה.

כתבה מבמחנה - מלא כרימון
 

תמונות "במחנה" משבוע ההשרדות של רימון (צילום: דודי אייזנטל)

אני במקומם מאוד הייתי מפחד מדו"צים באירועים מורכבים. לפחות יכלו להביא להם מדים בסכימה מיוחדת מדברית צה"לית במקום כל השאריות האמריקאיות. השניים בתמונה התחתונה עם מדי הצוקלד ציפ נראים כמו מצרים. לפחות אחד מהם מצא COMBAT SHIRT בערימת השאריות מהאמריקאים.

מתישהוא צריך "מבוגר אחראי" שיימצא איזון בין שטויות להלהיב מתגייסים וחיילים צעירים למקצועיות. כל ההצטעצעות הזאת, בעיקר אוסף הנשקים הקצרים (שטח פתוח מדבר!!!) נראית מביכה במקרה הטוב.

אולי זה כבר נדון, בשביל מה בדיוק מסתירים להם את הפנים? זה נגד אבק או וואסח?

הסוואת טנק
 

אל תשכח שהמרכבות משיגות לעצמן הסוואה טבעית, בגלל החצץ שמפוזר עליהן מתחת לצבע.
בוץ ואבק נתפסים ככה על הטנק בקלות ומתאימים אותו לסביבה שלו תוך כמה נסיעות בשטח.
כך למשל, כשאתה רואה בכביש טנק על מוביל קל מאוד לדעת אם הוא מיחידה מבצעית או משיזפון,
ולא רק על פי הסימונים הטקטיים (או מספר הפינים בחוץ |לשון| ):
אם הצבע שלו בהיר יחסית בגלל הפודרה, או כהה מהאקלים הלח בצפון.

נראה טוב
 

מתחיל להראות כמו צבא מקצועי - מדים ונעליים שמתאימים לסביבת הלחימה. אולי בקרוב אפילו נתחיל לראות חיילי צה"ל שמשתמשים גם בכפפות שיצמצמו פציעות בכפות הידיים...

עוד אחד שחושב שהסוואה זה מחבלים.......


זה מה שיש..

האידאל הוא כמובן A-TACS-AU


או Desert MARPAT



וכמובן כפפות,ברכיות ומגני מרפקים מובנים בCombat Shirt(חולצה מנדפת או דרייפיט אין לי מושג איך קוראים לזה בצה"ל)

עוד אחד שמתלהב משמות וקיצורים באנגלית. אולי די?!

או שזה מה שיש לתצלומי ואסח לדו"צ ולהכשרות, ולפעילות מבצעית יש מדים מדבריים אחרים..

(אין לי מושג).

הנעליים נראות לי עם די הרבה עור ויחסית מעט איוורור- מתאים אולי לנשיאת משקלים, פחות לנוחות.

אז איך אתה רוצה שאני אתאר את המדים?.(מדים שרק יחידות מסוימות בארה"ב משתמשות ומדי המארינס באפגניסטן?...מי יבין את זה?...לעומת זאת הקיצורים והשמות יעזרו לאנשים בחיפוש בגוגל אם אם הם יתעניינו בזה)


נתתי את השמות של המדים שידעו להבדיל חלאס לחפש אותי כל הזמן
ושם הציוד


זה מה שאנשים שיותר מבינים ממני אמרו שחייל בחי"ר צריך

בעיה בהבנת הנקרא
 

מר (או ילד) vlad_k

אני מציע לך לקרוא שוב ולאט את ההודעה שלי לפני שאתה קופץ או מתיימר לקרוא מחשבות.

שוב, ההערה שלי נגעה ל:

א. שהבחירה בערבוב סכימות לא נבעה ממקצועיות. לצורך הענין גם מדי ב' צהליים בצבא אפור או חוםהיו מתאימים.
ב. החשש מדו"צ בשל השימוש השגוי.
ג. ההנחה, אולי שגויה, שלי שמדובר בעיקר בתרגילי יח"צ.

כאשר יחידה שאמורה להיות מקצועית אוספת שאריות מדים כדי לדגם פוזה אז מותר גם להעלות תהיות בענין. ראה תמונה בסכימת מדים דומה להמחשה.

אני כל פעם נדהם איך כל מה שעושים לא טוב.
ילכו עם מדי זית? זה לא טוב כי זה בולט בשטח
ילכו עם מדי הסוואה? זה לא טוב כי זה לא מייחד אותם, גם לאוייב יש כזה

להזכירך שמחבלים משתמשים במדי זית כמעט בכל הזדמנות, בצוק איתן קיבלנו כמה טעימות כואבות.

המדים האלה הם עודפי הצבא האמריקאי שהיו בשימוש בתקופת מלחמת המפרץ (תחילת שנות ה 90), זה מתאים לאזור הפעילות וזה הכי טוב שיש כעת.
לגבי דו"צ? הפתרונות צריכים לבוא ממקום אחר, תזכיר לי מלחמה אחת שלא היה בה דו"צ עם מדי זית ובלעדיהם..

צבא מקצועי עם מק-פורק...
 

ילד אני לא אני כבר משוחרר שנתיים עוד שנה יש לי חצי יובל(גיל 25) לומד לתואר אבל זה לא רלוונטי לנושא


כפי שאתה רואה מהתמונות מסוריה קשה לראות שהמורדים שם או כל ארגון אחר משתמש במדים מסודרים...אלא במה שיש זה שיש אחד עם מדי "שוקולד צ'יפ" אמריקאי(מה שיש בתמונה)

לגבי חיזבאללה לא יודע אבל בתמונות שמתפרסמות ברשת הם אוהבים לבוא לטקסים עם המדים החדשים של המארינס או להלחם איתם

חוץ מזה הגיע הזמן להתקדם אנחנו לא בשנות ה50 והמדינות היחידות שעוד עם מדים כאלה הן מדינות עולם שלישי באפריקה

אני חושב שהחשיבה של רימון היא בכיוון הנכון ויש עוד מה לשפר אבל אולי מה שהולך אצלם יחלחל לשאר הצבא

לא כל דבר הוא לא בסדר. רק כמה דברים שלכל אחד יכולה להיות נקודת השקפה שונה עליהם.

הבעיה כאן היא לא רימון אלא מי שאמור לפקח על כל הנושא הזה. הבעיה ביחידה שאמורה להיות מקצועית ושואבת אליה אמצעים וכח אדם לא מסוגלת לקבל מדים לפי איפיון מבצעי מסויים. למה פיקוד העורף ידע לאפיין ולקבל מדים משלו? למה לחיילות מסוימים בצה"ל יש מדים בצבע שונה? למה אפשר לאפיין מצנפות ורשתות הסוואה בסכימות אבל לא מדים למתאר מבצעי? למה אפשר לתת להם רובי תבור בצבע שונה אבל לא מדים צה"לים מותאמים, מוסכמים ומוכרים? למה היחידה הזאת מקבלת תקציבים ואישור לרכש ציוד כגון ווסטים בצבע חול מאמלחיות אבל אין אישור למדים?

אם מישהו באמת היה מפקח אז היתה מתקבלת החלטה פשוטה כמו שיחידות מסוימות בפיקוד דרום בגזרות מסוימות יילבשו מדי ב' צה"ליים בצבע חול מדברי לדוגמא. זה מה שיימנע בלבול על ידי קבלת החלטה מקצועית אחידה. במה שונה ארנון מרימון משוש ממוד"ש או מענבל מקרקל בגזרה?

אם יש נכון לעכשיו החלטה בצבא שכולם לובשים את אותם מדים אז זה מה שיש וצריך לשמור על אחידות ולא לקבץ שאריות שבאופן אירוני כשהן לא מלבישות עצורים או מטליות לניקוי נשק, משמשות למטרות ביום אויב בתרגילים!!!

למה? כי זאת המציאות. כי כולם מסביב לובשים את המדים האלה ואין שום סיבה שגם יחידה צבאית מסודרת תיראה כמו פלנגה. לא רק כדי שימ"מ שמוקפץ לתקרית בקדש ברנע לא יתבלבל בין שרון מרימון למוחמד המצרי או לסלפי שגנב לו מדים וכולם בצוקלד ציפ מנומר, אלא בעיקר (וזאת משאלת לב) שיש מבוגר מקצועי אחראי בצבא ולא רק אוסף של התחכמויות מקומיות של כל מיני יחידות.

ילד לא, ילדותי כן
 

שום דבר אישי, לא מכיר אותך מחוץ לפורום - אבל כשבמשך כמה שנים שאנחנו מתכתבים כאן בפורום אתה מראה התלהבות ילדותית וחסרת בסיס וידע מכל דבר עם ריח של חו"ל או ראשי תיבות באנגלית, אז משהו אצלך קצת עקום. שים לב שלא רק אני מעיר לך על זה, וזה לא בשביל להעליב אותך או לבייש אותך או חס וחלילה לגרום לך להתבאס ולעזוב - זה כן בא ממקום קצת יותר בוגר ורציני שמנסה להגיד לך "אתה עושה משהו לא נכון". אתה יכול להמשיך ולהגיב באותה צורה, אף אחד לא יעניש אותך - ומצד שני, אולי הגיע הזמן להפנים שהערות שחוזרות על עצמן אותו הדבר כבר כמה שנים טובות כנראה מצביעות לך על משהו שגוי ומעצבן.

כתבה מבמחנה
 

אגב לאור השיוך הצפוי של סיירת רימון לחטיבת הקומנדו החדשה, אפשר גם לשנות את כותרת האשכול

דור המדבר: טל אריאל אמיר התלוותה ליום אימונים בסיירת רימון
 

http://www.maariv.co.il/news/military/Article-499478

הלחימה בתנאי אקלים מדבריים קשים, היכולת לשנות צורה בן רגע, המוטיבציה להגיע דווקא ליחידה צעירה ולבנות אותה מהיסוד, וגם המלתחה הייחודית. חמש שנים להקמת היחידה

לכל אירוע העשוי להתברר כפח"ע מגיעים הלוחמים על "חתולי הבר", ג'יפים מסוג סופה שעברו שלל שדרוגים שפותחו במיוחד עבור היחידה. להקפצות אלו יגיעו תמיד במדי הזית הרגילים ולא בבגדי ההסוואה, וייטמעו היטב בין שאר החיילים בשטח. אם יתברר כי האירוע הנו פלילי בלבד, יפרשו לוחמי רימון בשקט מהמקום ויחזרו לאימונים השוטפים.

ההחלטה לאחד את היחידה עם הסיירות הוותיקות - דובדבן, מגלן ואגוז - מעוררת גאווה בקרב אנשי המדבר. מדובר בתוכנית שנשקלה לסירוגין בשנים האחרונות במטרה לשפר את ההתמודדות של צה"ל מול ארגוני טרור וגרילה, בעיקר לאחר הפקת הלקחים ממלחמת לבנון השנייה. שני אתגרים מרכזיים יעמדו בפני החטיבה החדשה, והם פעילות צללים בין מלחמות ומענה מיידי נגד ארגוני טרור כגון דאעש, הפועל כיום בחצי האי סיני ובעזה.

ארבע היחידות הללו, שעד כה התחרו ביניהן, יצטרכו ללמוד מעתה לשתף פעולה. "מהסינרגיה הזאת ניתן יהיה לתרום אחד לשני ולשכלל את טכניקות הלחימה בשדה הקרב", אומר רס"ן עברי. "היחידות ילמדו להכיר אחת את השנייה ויידעו כיצד לשתף פעולה בעת חירום. לקומנדו יש פוטנציאל עצום. במקום שלצה"ל תהיה אצבע פה ואצבע שם, הוא מקבל אגרוף שיוכל לתת מענה לכל תרחיש בזירת הלחימה העכשווית".




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.maariv.co.il/HttpHandlers/ShowImage.ashx?id=322717&h=530&w=758]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://live.maariv.co.il/HttpHandlers/ShowImage.ashx?ID=322721]

שימו לב למדים
 

מקרה ראשון מחוץ לשייטת 13 של תמונות לוחמים עם מדי הקרב החדשים.

אלו באמת המדים או אלה מדי יח"ץ?
 

באמת הגיע הזמן....
 

יפה מאוד,אני מאוד מקווה שצה"ל ישנה לחלוטין את המדים,את סוג הבד את סגנון התפירה(עיצוב)וכמובן התאמה על פי מתאר.
דוגמה קטנה:אני,עומד ליד חייל אמריקאי באימון בדרום.

אני שם לב שבדרך כלל אין ברכיות ללוחמים שלובשים את המדים האלה בצה"ל בין אם זה ימ"מ,שייטת או סיירות למיניהן(הוציאו את הברכיות שמגיעות עם המכנסיים משום מה וגם את מגני המרפקים)

מישהו יודע למה זה נעשה?...כי בתמונות של צבאות זרים אני רואה אותם לא מוציאים את זה

ברכיות שמגיעות עם המכנסיים?
 

אני די בטוח שהמכנסיים לא מגיעות מהיצרן עם ברכיות, אלא נרכשות בנפרד. השאלה למה לא רוכשים את הברכיות עבור המדים היא אחרת, וטובה לא פחות.

עוד תמונות של המדים
 

כנראה מחשבון טוויטר של לוחם ביחידה.

קומנדו בחולות: המאבק למנוע את הפיגוע הגדול הבא מתחולל במדבר
 

http://news.walla.co.il/item/3063673

חומה בגובה ארבעה מטרים הולכת ונשלמת בדרום הר חברון. המבריחים נדחקים למרחב מדברי, אותו ניצלו גם המחבלים משרונה כנקודת חדירה לישראל. כעת מחכים להם שם לוחמי יחידת רימון, יחידת הקומנדו המדברית שאורבת לסוחרי הנשק והמחבלים

יחידה בסכנת סגירה מתמדת
 

יחידה קטנה שלא מתרוממת , מהווה סותם חורים עבור תעסוקות של פקמ"ז , אבל מנפקת כתבות צבע מסעירות כל הזמן נפלאות היח"צ הצה"לי

זו קביעה יומרנית מידי
בשבוע שעבר חטיבת הקומנדו (חטיבת עוז) ביצעה תרגיל מאד גדול בשטח של פד"מ כהכנה לעימות הבא.
לרימון היה חלק מאד ייחודי שמתאים לאופי שלה, התרגיל היה מוצלח גם ברמת היחידות וגם ברמת החטיבה.

אז סכנת סגירה וכתבות יח"צ? אמנם קטונתי אבל זה לא ניראה כך..

כתבה מדאיגה ומתסכלת
 

על פניו זה נראה כמו החלטה הזויה, אומללה, ומאוד קצרת רואי: כדי לסתום חור בפעילות מבצעית שגרתית לוקחים יחידה מומחית בתחומה והופכים אותה לעוד סוג של זונת בט"ש. זה די בהכרח אומר פגיעה מסויימת בכשירויות המיוחדות שלה, אם כי לא ברור באיזה סדר גודל.

היחידה לשימור היחידה
 

מזכיר את ״היחידה לשימור היחידה״ (עופר שלח(

איש חכם עופר.

מי שלא קרא אז מוזמן לקרוא כאן:
https://www.fresh.co.il/vBulletin/s...741#post4556199
באדיבות גל פרל.

המדים האלה עם הבירכיות המובנות נפוצים גם בשאר חטיבת הקומנדו /גדסר"ם?

התמונות מהכתבה