(אני מקווה שלא צריך לצרף גם אותי לטלנובלה שכתב ישראלה עליך ועל אלעד )


לגבי המסורתיים כקבוצה חברתית הגבתי באשכול אחר לפני מספר שעות:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי פסטן המושג "מסורתי" קיים. חלק ענק מתושבי המדינה הזו מגדירים עצמם כמסורתיים. זו תופעה חברתית קיימת. אתה לא אוהב אותה? בכיף. מבחינת הדינים ביהדות אין לה ערך כל עוד לא מקיימים מצוות לפי השו"ע? אחלה. הקבוצה הזו עדיין קיימת. אין זה שהדת היהודית דורשת קיום מצוות ואינה מבחינה בין "חילוניים" ל"מסורתיים" בין אלו שאינם מקיימים מצוות מונע מהמסורתיים להתקיים כקבוצה נבדלת, כמו שזה שאין הבחנה מבחינה מכנית בין מאזדה 3 ירוקה לבין מאזדה 3 כסופה מונע ממכוניות ירוקות להתקיים כקבוצה נבדלת ממכוניות כסופות... מסתבר שיש אפילו אחד - ד"ר יעקב ידגר מהמחלקה למדע המדינה בבר-אילן - שכתב ספר ושמו "המסורתיים בישראל". כמובן שיכול להיות שזה עוד ספר על שום דבר, אבל בהתחשב בזה ש-39% מהנסקרים של הלמ"ס הגדירו עצמם כמסורתיים, יש לי חשד קל שאולי אין זה כך.

אכן אתה צודק שאם ההגדרה העצמית שלך כ"חרוץ" סותרת לחלוטין את התנהגותך בפועל יש
כאן בעיה מסוימת, אלא שאין זה המצב לגבי המסורתיים. הם אינם מגדירים עצמם כשומרי
מצוות במובן האורתודוקסי, ולכן אין בעיה בכך שאינם מקיימים מצוות. הם מגדירים עצמם
כ"מסורתיים" ולא כ"דתיים" בדיוק מהסיבה הזו - הם אינם מקבלים עליהם את דתי היהדות
(במובן המקורי של דת=חוק), אלא כ"מחוברים למסורת היהודית".

כלומר, "קיום המצוות" שלהם איננו מהסוג המתחכם של "אסור לבשל גדי בחלב של אמא שלו
אבל מי אמר שצריך לשמור 6 שעות בין בשר לחלב", אלא נתייחס גם לציוויים "ברורים" כמו
"לא להדליק אש בשבת", ואין להם בעיה להדליק סיגריה אחרי הקידוש (טלוויזיה זה לא אש,
אז זה מראש בסדר).

כלומר, הקידוש המדובר - וכך גם ה"כשרות" שלהם - מגיע ממקור יותר "תרבותי" ופחות
"דתי". הם עושים קידוש לא כי כתוב "זכור את יום השבת לקדשו", אלא כי הם מחשיבים
את טקס הקידוש כסמל לאומי-תרבותי משמעותי. בגלל זה יש כאלה שאין להם בעיה לאכול
אוכל שאיננו כשר בעליל (ולא "כשר בכאילו" מהסוג ש-stoned דיבר עליו למעלה), אבל
לא יאכלו חזיר. למה? בגלל ההיסטוריה של העם היהודי שהפכה את אכילת החזיר לסמל.


לגבי שאלת היותה של היהדות "שוק":
הזכרת את הנושא מספר פעמים באשכולות בימים האחרונים, ונראה שאתה מייחס לו
חשיבות רבה בדיון אודות המסורתיים. העניין הוא שאתה יוצא מנקודת מוצא דתית לגמרי,
ומדבר על הגדרות בציר הדתי לפי התפישה של החוק הדתי.

מעבר לדברים שכבר הזכרתי קודם (להכעיס מול לתאבון וכו') שיוצרים הבדל בין סוגים
שונים של "non-practitioners" בתוך המסגרת של החוק הדתי האורתודוקסי, אנחנו
מדברים על ציר דתיות במובן רחב יותר שמתייחס לדרך בה נתפס העניין בציבור הכללי,
ולא במסגרת הדין הדתי. אילו השאלה הייתה רק במסגרת הדין הדתי, האפשרויות לא
היו חרדי, דתי, מסורתי וחילוני, אלא בחירה מרובה מבין מגוון רחב של אפשרויות שכולל
אוכל נבלות לתאבון, אוכל נבלות להכעיס, תינוק שנשבה, מומר, אפיקורוס, מפריח יונים
וזורק קוביות (ומשחק פוקר), זקן ממרא, בן סורר ומורה ועוד...