מקור המנהג הוא בתלמוד, שם יש דיון על האם יש חשיבות למעשים סמליים.
האמורא הבבלי אביי טען שם, שאם אכן יש בסמליות חשיבות, "יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא: קרא, ורוביא, כרתי, סילקא, ותמרי" ("יהיה רגיל אדם לאכול בראש השנה: קרא, ורוביא, כרתי, סילקא, ותמרי").

המשמעות של המאכלים היא בשמם.
עדות שונות לעתים זיהו את השמות כמאכלים שונים, וחלקן גם הוסיפו עליהם עוד סימנים.

כפי שכתבתי בפורום היסטוריה, אצלנו נוהגים כך (לפי הסדר):

• תמר – שייתמו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו.
  
  
• רוביא/לוביה (שעועית שחורת עין) – שירבו זכויותינו ותלבבנו.
  
  
• כרתי (פראסה/כרישה) – שיכרתו אויבינו ושונאינו..
  
  
• סלק (ליתר דיוק, עלי סלק) – שיסתלקו אויבינו ושונאינו..
  
  
• קרא (דלעת) – שתקרע רוע גזר דיננו, ויקראו לפניך זכיותינו.
  
  
• רימון – שנהיה מלאים מצוות כרימון.
  
  
• תפוח בדבש/בסוכר – שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה (כדבש, אם אוכלים בדבש).
  
  
• ראש (בדר״כ של דג, אבל אם יש תקציב, אז לפעמים כבש) – שנהיה לראש ולא לזנב.
  

מברכים, ואז אוכלים.
לפני אכילת הסימנים, מברכים גם ברכה ראשונה ("בורא פרי העץ"/"בורא פרי האדמה") על ירק/פרי כלשהם, כדי לפטור את הסימנים.

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.