יהודים בצר להם כנראה תמיד אהבו לאכול [כשהיה אפשר כמובן] ואין כמו ארוחות חג ושילוב ברכות במזונות שהיו זמינים לפי המקום והעונה.

על מה מברכים יהודי עדת עירק כסימני החג בערב ראש השנה?

'המוציא' עם לחם וסוכר במקום המלח השגרתי
'רימון' - שנהיה מלאים מצוות כמובן
'תפוח בדבש' - 'שתתחדש עלינו שנה מתוקה כדבש' אלא מה? רק שהתפוח הוא יותר בגדר 'ריבת תפוח' - עניין של זמינות תפוחים בסתיו במדבריות עירק?
'ראש של דג' [בעעע] כדי שנהיה לראש ולא לזנב. איזה דג בדיוק? לא יודע. המסה הצמחונית אצלנו צמצמה מאוד את הענין אם כי עדיין לא הגענו לידי ברכה על טבעול. בכל אופן בסדור יש גם אופציה לראש של כבש ואז צריך להזכיר את יצחק אבינו.

ולחלקים המענינים לשונית:

לוביא שזו כידוע מן שעועית ירוקה רק טעימה יותר ובלי סנפרוסט. אי שם בימי חז"לנו קראו לה כאלה שלא טופלו ע"י קלינאית תקשורת כנראה בשם 'רוביא' ומכאן קצרה הדרך ל'שירבו זכויותנו'

סלק. אין כמו עלי סלק לסילוק כל אויבינו ושונאינו ומבקשי רעתנו. אחמדינג'אד לא ידע מאיפה זה בא לו כשטונות של סלק יכסו את הכור בבושהאר.

'עירית' - אז לירק התבלין הטעים הזה קוראים בעירקית גם קאראת' ולכן ניתן לכרות בעזרתו את אויבנו ושונאינו וכו. יעיל ושימושי. נסו בבית.

קישוא ובגדות החידקל ידוע כ'קער'. ולכן משמש לברכת 'שיקרע רוע גזר דיננו'

תמר - נו טוב, זה ברור. שיתמו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו. איפה ה'ריש'? אל תהיו קטנוניים ותקחו עוד מג'הול בבקשה. אלא מה. תקשיב לנו אבו מאזן ותקשיב טוב טוב - 'יש לנו תמר ואנחנו לא נהסס להשתמש בו'

http://www.kosharot.co.il/show_hadracha.asp?id=42032

שעועית לבנה? חילבה? גזר? נו, נשאיר ליוצאי עדות האחרות לפרט

נ.ב

איני יודע איך אבל אתמול לאחר הארוחה - הגיע איכשהו הטלפון לתוך אחת הצלחות. אחת הילדות שאלה אותי 'מה, אנחנו אוכלים טלפון?'. בודאי, השבתי. זה בשביל הברכה 'שיתעלפו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו'.

אצלנו זה הולך (לפי הסדר):

תמר – שייתמו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו.

רוביא/לוביה (שעועית שחורת עין, ולא שעועית ירוקה) – שירבו זכויותינו ותלבבנו.

כרתי (פראסה/כרישה) – שיכרתו אויבינו ושונאינו..

סלק – שיסתלקו אויבינו ושונאינו..

קרא (דלעת) – שתקרע רוע גזר דיננו, ויקראו לפניך זכיותינו.

רימון – שנהיה מלאים וגו׳.

תפוח בדבש/בסוכר.

ראש, בדר״כ של דג.

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.

הבעייה החוזרת כל שנה היא: "למה לכל הרוחות בישלנו כל כך הרבה"? כשמבשלים נראה שלא יספיק. אחר כך לא יודעים מה לעשות עם כל השאריות.

שילוב מאכלים בעלי משמעות סמלית בסעודת ראש השנה הוא מנהג עתיק יומין, שאת שורשיו ניתן למצוא בדברי חז"ל. בתלמוד הבבלי (מסכת כריתות דף ו', ע"א) נאמר: "אמר אביי: ...יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה קרא ורוביא, כרתי, סילקא ותמרים". המדובר במאכלים בעלי שמות סמליים, המשמשים כבסיס לברכה אותה נהוג לומר לפני אכילתם: קרע (דלעת) – "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתיקרע רוע גזר דיננו", רוביא (סוג של שעועית) – "יהי רצון... שירבו זכויותנו", כרתי (כרישה) – "שיכרתו אויבנו ושונאינו", סלק – "שיסתלקו אויבנו ושונאינו", תמר – "שיתמו אויבנו ושונאינו".

פסוליה - שיפסלו אויבנו
צנון - שיצטננו אויבנו.
חרוב - שיתחרבנו אויבנו.
רוברב - שיתברברו אויבנו.
אבטיח - שיובטחו זכויותינו
מלון - שיהיה שלום בביתנו.
פיסטוק - שלא יעצר הפיש ושלא נקבל פרוסטטה ( רק לגברים ).