בעקבות האשכול שעסק בסימני ידיים, אשמח לפתוח דיון בנושא שימור ידע.
נחלק את השאלה למספר חלקים:
1. שימור ידע ברמת הצבא – הפקת והפצת לקחים מסודרת בין פיקודים שונים, למשל תחקיר מאירוע X בפיקוד Y יעבור לכלל החיילים שהדבר רלוונטי לגביהם. וכדומה. אימון מסגרות במתארים שונים, ולא רק במתארים הקלאסיים.
2. שימור ידע ברמת היחידה – שימור ידע שנרכש בפעילות מסויימת, או במתאר לחימה מסויים. למשל, פלוגה שכיום תופסת קו ייחודי (נאמר, מניעת הברחות), מפיקה תוך כדי הפעילות בקו דגשים מסויימים (בעיקר כאלה הנרכשים מטעויות, מאירועים קטנים). מכיוון שזה קו שהפלוגה בד"כ לא תופסת, אלא תתפוס אותו רק בעוד זמן רב, הידע שנרכש בפלוגה ירד לטימיון (בין אם בעקבות שחרור הלוחמים ששירתו בקו זה, ובין אם משכחה).
3. רמת החייל הבודד – במהלך השירות, כל חייל מפתח לעצמו את הדרך הנוחה והטובה יותר עבורו במגוון נושאים, כגון: איזה ציוד הכרחי לקחת לפעילות X, ואיזה ציוד מיותר במקרה זה. מה הדרך הטובה ביותר לתפעל מכשיר Y. ועוד.
הבעיה עלולה להחריף ככל שמדובר בפרטים יותר קטנים, ובציוד יותר מורכב. מה קורה שחייל מגיע למילואים והוא צריך להתחיל להיזכר בפרטים הקטנים? אמנם למילואימניק יש את הניסיון הרב, אך מרחק הזמן בין השירות הסדיר למילואים פועל לרעתו.

מה הדרך הטובה ביותר לשמר את הידע. האם על כל אחד לרשום לעצמו את הדברים החשובים (ולהסתכן בדליפת הידע)? האם יש למנות חייל שזה תפקידו? מי ידאג שהיידע הכתוב ישמש בעתיד, ולא יעלה אבק בארגז שכוח? האם להפוך לצבא יותר מקצועי ע"י החתמת לוחמים לשירות קבע, כך שישמרו ידע?

הערה: אין לגלוש לנושאים כמו: רמת הידע בפועל ביחידות מסויימות או דוגמאות ספיצפיות (אם יש חשש לב"מ).

ברשותך רק אוסיף כי אשמח לשמוע בשרשור מאנשים המכירים את נושא שימור הידע בארגונים (לא דווקא צבאות אם כי צה"ל הוא דוגמא מעניינת בשל התחלופה הגבוהה מאד של כוח האדם).

לטעמי ככל שאנו צוברים כמויות גדולות יותר של ידע אנו מתקשים לשמורו ובעיקר להעבירו הלאה - מסיבה זו יש למצוא דרכים טכנולוגיות אך גם מנהלתיות לאפשר שמירה ולימוד ארוך טווח בארגונים - זה נושא בעלת חשיבות עצומה וכזה שלצערי אינני מכיר מספיק.

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עידו גנוט ברשותך רק אוסיף כי אשמח לשמוע בשרשור מאנשים המכירים את נושא שימור הידע בארגונים (לא דווקא צבאות אם כי צה"ל הוא דוגמא מעניינת בשל התחלופה הגבוהה מאד של כוח האדם). לטעמי ככל שאנו צוברים כמויות גדולות יותר של ידע אנו מתקשים לשמורו ובעיקר להעבירו הלאה - מסיבה זו יש למצוא דרכים טכנולוגיות אך גם מנהלתיות לאפשר שמירה ולימוד ארוך טווח בארגונים - זה נושא בעלת חשיבות עצומה וכזה שלצערי אינני מכיר מספיק.

מהכרותי הצנועה של הנושא:

בארגונים גדולים מעודדים את העובדים בעלי הנסיון והמומחיות לכתוב בלוגים. פותחים קבוצות דיון ואתרי וויקי.

בארגונים קטנים מקיימים פגישות תדירות בהן כל אחד מהעובדים מספר (ברמה הטכנית) על העבודה שלו, על הבעיות שבהן הוא נתקל ומתייעץ עם שאר העובדים. בנוסף יש גם מסמכים המשותפים בין העובדים. למשל מסמך המדריך איך לבצע בדיקה אוטומטית למוצר, coding conventions, וכו

הדרך המיידית והזולה ביותר היא להפיץ ביחידה מי מבין באיזה תחום, כך שיוכלו לפנות אליו בשאלות.

במטה חה"א היה מקובל מאוד להתייעץ עם ענפים אחרים ועם אנשי מילואים, בפרט כאלו שהיו מעורבים בפרויקט מסוים או שמתמחים באזרחות בתחום מקצועי. למשל, הענף שלי היה אחראי בין היתר על קורס מקצועי שהועבר פעם בשנה לאנשי מקצוע סדירים- והמרצים היו בעיקר אנשי מילואים של הענף, לא קציני מדור וראשי מדורים שטיפלו בתחומים האלו כל הזמן, אבל לא הבינו אותם לעומק.

ברמה אחרת, באל"ת במילואים היה ברור שאחד המ"כים, שמשרת ביס"מ, הוא זה שיתרגל איתנו מצבי ירי על יבש לפני המטווחים.

לשיטה יש חסרונות רבים- אם הידע לא נמצא בארגון, קשה מאוד להעריך כמה המומחה החיצוני מבין. קשה גם להתבסס עליה בנושא מרכזי או רחב.

בסדיר, בשריון, יש (או לפחות היה) לכל פלוגה משה"ד. זה תפקיד של מט"ק ותיק ובעל נסיון שעובד במקביל למ"פ (כפי שהרס"פ עובד עם הסמ"פ) והוא אחראי על נושא הידע וההדרכה.
אם יש בתפקיד מישהו עם ראש על הכתפיים הוא יכול לעשות את כל ההבדל בנושא הזה, ברמת הפלוגה.

ביחצ"א נוקטים ב2 גישות- א. הבאת אנשי מקצוע מבחוץ: מסגרים, שיפוצניקים, מהנדסים וכו
ב. החזקת מחלצים מעבר לגיל הפרישה ממילואים על מנת לשמר את הידע
ההפעלתי בכללותו.

"עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל". (יגאל אלון)

נורא פשוט:
אם המ"מ יעשה בתפקיד שנתיים, ולא שנה, הידע ישמר.
אם תפקידי הדרכה יואשו על ידי לוחמים בעלי ניסיון כלשהו, ולא על ידי בנות עם פז"מ של חצי שנה, הידע ישמר.
אם מפקדים בטירונות וקורס מש"קים יהיו סמלים וקצינים ותיקים, ולא בוגרי קורסים טריים, שרק קיבלו את הדרגות, הידע ישמר.

אני עוסק רבות בתחום "החייל כפלטפורמה". כל מה שקשור לחייל ולציוד שהוא נושא. בכל מקום בצה"ל נתקלתי בבורות מדהימה. גם במקומות בהם היה קצין או מש"ק אינטליגנטי עם קצת ידע, הידע השתחרר עם החייל.

כל הנסינות שלי לבנות ספריה או מאגר נתונים מסודר עם נהלי תחזוקה, עלו בתוהו.

כיום הרמתי ידיים. לטובת הגופים שהנושא מעניין אותם, פתחתי מאגר ידע קטן באתר החברה שלי.(http://www.mathov.co.il/Articles.aspx) עוד משימה שצה"ל חייב לעשות ומתחמק ממנה.

מה-טוב פתרונות המחשה
www.mathov.co.il

לפני שימור ידע, יש לעסוק בשיתוף ידע. כולנו מכירים את המצב בו לכל אחת מחטיבות החי"ר יש את התרגולות שלה ללש"ב כדוגמה. למה? כי אין שיתוף ידע. מה ניתן לעשות (מלבד הכשרה והדרכה אחידים בבסיסי ההדרכה השונים)? פורומים - הן אינטרנטיים ברשת הצבאית והן פורומים אמיתיים. תחשבו למשל על פורום "סמלי מחלקות צלפים" או "פורום מכי"ם".
כולנו הולכים לכנסים מקצועיים מטעם מקום העבודה. למה חיילים לא?
ברגע שיווצרו פורומים לשיתוף ידע, יווצר גם שימור ידע - בעיקר בפורומים אינטרנטיים, אבל גם בפורומים "חיים".

אם כבר נגעתי בנושא של מערכות טכנולוגיות: נראה לי מזעזע כל פעם מחדש להגיע לגזרת תעסוקה ולנסות ולהבין את ההיסטוריה הגזרתית מתוך יומן מבצעים קרוע ומוכתם. כאן זה מקום מצוין למערכת ממוחשבת אשר תחיל את ההיסטוריה הגזרתית, כולל ציון נקודות היסטוריות על גבי מפה/תצ"א תוך שימוש במערכות קיימות.

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

ציטוט:

כולנו מכירים את המצב בו לכל אחת מחטיבות החי"ר יש את התרגולות שלה ללש"ב כדוגמה. למה? כי אין שיתוף ידע

אתה יוצא מהנחה שכל תרגולת היא התגלמות של ניסיון והפקת לקחים מקומיים. לי נראה סביר יותר שהיא התגלמות של מה שמפקד מסוים בבא"ח הביא איתו לפני 10 שנים מדובדבן/שייטת/מטכ"ל (ולא משנה שהם שינו את התרגולת מאז)+ ואסח של רצון להתבדל משאר היחידות+ קומון סנס לא מגובה בנתונים אמיתיים. במילים אחרות, פורום כזה יכול להפיץ בורות במקום ידע. יש סכנה שיינצח מי עם מצגת מרשימה יותר, כולל דוגמא אנקדוטלית שבה השיטה שלו עדיפה. זה בדיוק המקום לסמכות מקצועית שתבחן ותחליט.

לא ציינתי כי נראה לי מובן מאליו - לכל פורום חייב להיות מנהל (בדיוק כמו כאן).
כיון שהמערכת הינה זו שיוזמת את הפורום, הרי שהנושאים, ההכוונה והידע המועבר מגיע ממנה

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

אין פה התייחסות לשימור אמיתי של ידע בשימור ידע הכוונה שלי היא לשימור ידע במתארי קרב שאינם רלוונטיים כרגע.

לדוגמא ניתן לקחת את מלחמת לבנון השנייה בה שכחו בעצם איך נלחמים בלבנון. כוחות החיר במקום למקם מארבים בשטח פתוח (שיכלו אולי להפחית מעט את ירי הרקטות, מה שהוגדר על ידי הדרג המדיני כאחת ממטרות המלחמה) נעו מייד לכוון הכפרים בהם הם מכירים מה לעשות (אותו דבר שעשו בזמן האינתיפאדה השנייה בשטחים).
השאלה הנשאלת היא מה בדיוק ניסו להשיג בזה.

התשובה שלי - להסתמך על מי שיודע, קרי - אנשי המילואים.
הנה דוגמה איך לא עושים (לא עוברת על ב"מ):
אני מפקד על תומ"ת רוכב. כלי זה אינו משרת מזה שנים רבות בסדיר, אלא רק בחלק מיחידות המילואים. הבעיה היא שאנשי הסדיר לא מכירים את התו"ל, משתחררים ומגיעים למילואים על כלי שהם לא מכירים. גם מי שמדריך אותם (מדריכים סדירים) מכירים את הבסיס בלבד, בטח לא את התושב"ע.

לפני כמה שנים כתבתי, עצמאית, חוברת הדרכה. בגדוד שלי התלהבו והעבירו ממג"ד למג"ד, למסו"לים ולמפקדי הצוותים. העברתי את החוברת לחיל, דרך מכר שהוא קצין בכיר בחיל. לו אני הייתי הם, הייתי מתקשר אלי בשמחה ומתחנן שאבוא להדריך את הסדירים כדי שידעו על מה מדובר. התקשרו ? גורנישט.

לפני כמה חודשים התנדבתי לאימון אגד, לפי בקשת המסו"ל שלי על תקן מדריך ולא מתאמן. פגשתי את מפקדי הקודם, ובישרו לי שמקימים באגד "יחידת שימור ידע". ביקשו שאבוא (כולל התנדבות מעבר לגיל 40 שאוטוטו מגיע), הסכמתי מיד. זה חשוב. הבטיחו לזמן אותי לראיון. מאז עברו שלושה חודשים. פניתי, שאלתי, כלום.

איך יהיה שימור ידע כך ?

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

אין מה לעשות, לא ניתן לצוות מנהל ידע לכל פלוגה...
צריך מישהו, רצוי קצין או מישהו עם ראש גדול, שיש לו סריטה קשה בתחום, שירכז את כל הלקחים של תרגילים, אל"לים ותעסוקות (ומלחמות). אצלי יש מאגר של כמעט 10 שנות מילואים עם ריכוז תובנות מעולה שמונחל לקצינים אחרים.

חבר מפלוגה אחרת הראה מודל בו ניסו להפוך כל קצין/מש"ק למוקד ידע. הבעיה היא שלא כולם מחוייבים באותה הרמה ואז ישנם פערים ניכרים בין התחומים השונים ואז יהיו כולם טובים בלש"ב, אבל בהסוואה אבל אחד לא באמת יבין מה צריך לעשות...השאלה שלי היא - איך שומרים ידע על המחשב מבלי שזה יהיה חשוף לגורמים שונים הגולשים ברשת...

קה"ד שהקמב"ץ לא משתין עליו בקשת?
ועכשיו ברצינות, משמעת היא הגורם הבסיסי לשימור ידע. למה? כיוון שאם קצינים היו ממושמעים ובעלי תרבות של פנייה למקורות מוסמכים לקבלת הנחיות על תו"ל ולא קצינים המנפיצים / זרקנים בגזרתם, לא היתה כזאת בעיה של שימור ידע. להפעיל מערכת נשק שתוכננה בשביל ילדים בני 18, זאת לא תורה מסיני ואין צורך בויקישיתוף / בלוגים / אווטאבר. אולי ויקיטופס 630...
אין לכם מושג? אל תנפיצו בגזרתכם בהתבסס על תחושת בטן... יש יותר סיכוי שהיא קשורה בשרשור מנות קרב שרץ החג. לכו לספרי ההדרכה, תתרעננו ואם זה לא עוזר, תפנו לקמב"ץ שיארגן מדריכות למחר.
הפתרון הטכנולוגי הכי טוב לבעיה הזאת קיים בחיל השיריון. קוראים לו "שחור על שחור" וכשאומרים את זה לחייל, הוא מבין שהוא בבעיה.

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')

אתה צודק בנושא המשמעת, אבל אתה לא מעריך נכון את העובדה שהמשמעת היא הגורם היחיד שמסתמכים עליו, ולכן - גם אם היה - לא היה עוזר.

לתותחנים ושריון יש יתרון ברור על הנדסה וחי"ר בכך שחייל שמסיים את ההכשרה שלו מעורב ישר בפלוגה הותיקה ובכך מרויח מספר חודשים רב לצבירת ידע שאמור להיות קיים ביחידה.
פעם בחי"ר היה תהליך דומה בסיום מסלול (אמנם אחרי השריון והתותחנים) - היו פלוגות ותיקות והחיילים היו מעורבים במחלקות. בפלוגות תקינות, הותיקים היו אחראים להעברת הידע ברמת הפרט, ובכך משחררים את המפקדים להתמקדות ברמה הטקטית. המעבר למחלקות מחזוריות אולי "פתר" את בעיות הותיקות, אבל מנע כל אפשרות שמחלקת סיור וותיקה תעביר את הידע שלה למחלקה חדשה, וכאן גם נכנס נושא החפיפה (עליו אדבר עוד מעט).

הבעיה השניה היא העובדה שמקור הידע הבכיר ביותר ברמת המש"ק הוא סמל המחלקה, שהוא בסה"כ מ"כ ותיק שמנסה ללמוד להיות סמ"ח, ומשתחרר בד"כ לפני זה. זאת בניגוד לצבאות מקצועיים, שם לא רק הסמ"ח הוא בעל 6 שנות נסיון לפחות (כלוחם), אלא שהוא זוכה לחניכה מקצועית ע"י הרס"פ, הנגד הגדודי והנגד החטיבתי - כל זה לא קיים בצה"ל, ואפילו כאשר יש רס"פ בקבע, הוא תקוע בגזרת הלוגיסטיקה בלבד.
התוצאה היא שמ"מ בצה"ל נדרש לא רק ללמוד (לבד) את מקצועו, הוא גם נדרש לחנוך 3 מ"כים במקצועם תוך שהוא נעזר בסמל שגם הוא לומד את מקצועו שלו, שבסיס הידע המקצועי שלו נמוך מהמ"מ והנסיון שלו דומה (ונדרש לחניכה מהמ"מ שלו) - כל זאת, ללא יכולת לשאוב מנסיונם של אחרים כי - אין חפיפה, ואין תחקיר (נדבר גם על זה) ואין חניכה, וגם אין הכשרה מתאימה (על זה כבר דיברנו הרבה).

הנקודה השניה קשורה בעיקר למקצועות - וזו החפיפה. אם לומר בקיצור, כל קצין בד"כ יעזוב עם כל מטען הידע שלו אצלו בלבד, כי הצבא לא מתכנן את כוח האדם שלו בצורה שתאפשר העברת מקל מסודרת, וגם לא מאפשר לאותו קצין להעלות על הכתב בצורה מסודרת את הידע והלקחים שלו כי - אין תחקיר (אמרנו שנדבר על זה?) מסודר ותכוף (ובכך מקטינים את כמות המידע שצריך לעבד בכל פעם) ומעבידים את הקצין עד השחרור שלו ולא משחררים אותו (לדוגמה) לאיזה שבוע-שבועיים להעלות על הכתב את הידע שלו בצורה מסודרת ורגועה.
אפילו אצל מדריכות, שניתן איתן להגיע לרמת מקצועיות גבוהה בנושאים טכניים - כשכבר מגיעים איתן לרמה גבוהה, הן הולכות לתפקיד שני - כל זאת בפחות משנה וחצי...

הנקודה השלישית קשורה לתחקיר - אין תרבות של תחקיר אצל הירוקים, מהרבה סיבות (שחלקן אמיתיות וחלקן תרבותיות). מצד שני, ריבוי תחקירים, במיוחד במצב בו הכל ממוחשב, מאפשר צבירת ידע ולקחים בצורה כזו שקיים מקור מידע זמין ונגיש ליחידה ולכל יחידה שנדרשת אליהם. הקניית תרבות תחקיר (אמיתית - לא מזוייפת) תעלה הרבה לקחים וידע מהרמות הנמוכות. בנית פורומים סגורים ברשת הצה"לית כגון זה או זה, יאפשרו חלוקת ידע שלא תוגבל לפורום היחידתי.

אז הבעיות הן קצת יותר גדולות והן קשורות בעיקר למקום הנמוך בו נמצאת ההכשרה בצה"ל (וגם בחילות הטכניים שמחשיבים את עצמם כיותר מוכווני הדרכה), ולעובדה שאין מקורות ידע גם ברמת הקצונה וגם ברמת החייל - בעיקר בגלל שאין כזו במרכזי הדרכה, ובגלל שאין שימור של מרכזי הדרכה, גם כאשר הם לא כ"כ נחוצים (ע"ע בי"ס לגרילה).

הרבה יותר קל לעסוק בשימור ידע ברמה היחידתית, ובמיוחד ביחידת מילואים, בגלל זמינות של "בית הלורדים" (אם מזמנים אותם). הרבה הרבה יותר קשה לעשות זאת ביחידות סדירות, אבל הרבה הרבה יותר קל לעשות זאת אם הצבא משקיע מאמץ ביחידות ההדרכה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אני לא מכיר כלכך את הצבא הגדול,בפלגות הבט"ש של הדבורים הידע העיקרי עובר בתוך הספינה.הסגן שלי לימד ובחן אותי את הנהלים הכלליים והדגיש דברים שנראו לו חשובים,כשאני נהייתי סגן אני בחנתי את הנהלים והוספתי דברים שמהנסיון שלי + זה של הסגן שלפני נראו לי חשובים,ואותו חייל שבחנתי כשהוא נהייה סגן עשה את אותו הדבר.
עד כאן הכל טוב ויפה,אך הנת"ב העיקרי הוא באיכות האנשים והאכפתיות שלהם.מי מבטיח לי שהסגן הבא שיבוא לא יהייה חפש"ן שרק יבחן ברפרוף ולא באמת יתעסק עם החייל שהוא אמור להסמיך?
ולנקודה הכואבת.
בתפקיד האחרון שלי בצבא אחד הדברים העיקריים שלקחתי על עצמי הוא העלאת הידע המקצועי של הימאים והסגנים גם במערכות שונות וגם בידע תפעולי של הזירה.אז כתבתי חוברות,הכנתי מצגות,העברתי הדרכות.הרמה עלתה למרות כל המקלות בגלגלים שמערכת צבאית יודעת לדחוף.מצד שני מחליפי בתפקיד היה פז"מניק ממורמר שלא טרח לסיים פרוייקטים שאני לא הספקתי,שלא לדבר על להשקיע בעצמו.וכך מצאתי את עצמי 4 חודשים אחרי השחרור מגיע למילואים כדי ללמד דברים בסיסיים שכל חייל צריך לדעת.

מכאן,קשה מאוד להעביר ידע שנצבר מנסיון למחליף שלא ממש רוצה בכך,אז נכון שכל החומר שלי יושב עדיין במחשב,השאלה היא מי יטרח לפתוח את התיקייה הזאת?
ולגבי הדרכה,לפחות בחיל הים, תפקידי הדרכה נחשבים תפקידי ת"ש ולכן המוטיבציה לרדת להדרכה היא לא תמיד מהמקום הנכון.נקודת המפתח לדעתי היא למקביל למערכת צבירת ידע היא בעיקר לבחור מדריכים מתאימים,ולהשקיע בהכנה שלהם.