|
10-04-2006, 20:28
|
|
L'enfer, c'est les autres
|
|
חבר מתאריך: 21.11.01
הודעות: 29,225
|
|
אם אני מבין נכון את שאלתך, אז את בעצם לא מקשה על הצד הטכני של האיסור "למה זה אסור", אלא יותר בכיוון המתפלסף משהו, "נכון שזה אסור, אבל אולי אלו-הים בעצם לא התכוון לזה?"
וההסבר לזה הוא גם די עמוק ומתפלסף, אני מקווה שאני מבין אותו מספיק כדי להסבירו.
צורת ההתייחסות היא לא רק לשבת בצורה ספציפית, אלא יותר ליהדות כולה. התורה מורה ליהודי מה לעשות בכל רגע, בכל יום מהבוקר ועד הבוקר שלמחרת. אפשר להתייחס לזה כאל הגבלות, חוקים וסייגים שנועדו רק כדי להקשות על האדם, ואפשר ההפך.
ברגע שצורת ההסתכלות היא באופן הראשון, מיד כל החיים נהיים קשים יותר. היהודי המסכן קם בבוקר, וכל כולו סובל על כל צעד ושעל; צריך להתפלל וצריך לברך, צריך לתת צדקה וצריך לאכול כשר. אסור לאכול בשר וחלב, ואסור חמץ בפסח. אוי.. החיים הקשים.
לעומת זאת, אם היהודי יודע מה מטרתו בעולם, יודע שכל העולם הזה הוא רק מעבר לעולם הבא, ובעצם "מלאה כל הארץ כבודו" (של הקב") וברגע שהיהודי חי את זה בכל רגע ורגע, הוא בכלל לא מרגיש קושי בקיום המצוות. להפך, הוא שמח בכל רגע ורגע על כל מצווה שצצה לידו. הוא יודע שככל שהמצווה קשה יותר לקיום, כך שכרו יהיה גדול יותר. וככל שהוא יקיים יותר מצוות, הוא למעשה מתקרב יותר אל ה' (כמו שתורת החסידות מסבירה) ואצל יהודי זה, זה לא דבר פשוט; להתקרב אל הקדוש-ברוך-הוא, מלך מלכי המלכים, מי שיצר את העולם, שכל רצונו הוא בקירוב הזה.
נכון, רוב היהודים ששומרים תורה ומצוות הם לאו-דווקא מהסוג השני... כלומר, הם סובלים למדי. אלא שגם זה הוא לא דבר חד משמעי. גם ליהודים אלו יש רגעי התעלות, יום כיפור נניח, שבהם הם מרגישים איך בעומק נשמתם הם רוצים להיות יהודים טובים, ולקיים את כל המצוות. כמובן שביום-יום זה לא קורה, כי ידו של יצר-הרע בדבר, אך כל יהודי בעצם נשמתו שואף לטוב.
וגם אצל היהודים מהסוג השני זה לא חד משמעי; יש רגעים שבהם הם מרגישים שהם כאילו מתאמצים "סתם" (ח"ו) והם לא מקבלים "פידבק" מלמעלה. אבל אצלם אלו רק נפילות זמניות. כי ברוב הזמן הם שמחים ומאושרים באמונתם.
ולעניין השבת: ברגע שהיהודי "חי" את המצוות בכל רגע ורגע, הוא בכלל לא מרגיש צורך ליסוע דווקא בשבת לים. זה אפילו לא עולה על דעתו! הוא הרי יודע שבשבת מאירים אורות עליונים שלא נמצאים במשך כל השבוע, ושביום זה הוא יוכל להתעלות בעבודת ה', ומי בכלל יכול לבזבז זמן ביום כזה על נסיעות לים וצפיה בטלביזיה?
הבעייה מתחילה באלו שלא מרגישים את ההתעלות הזו, ואצלם הסיפוק הוא יותר חומרני. וממילא מתחילה אצלם ההתעסקות הזו; אוי, עכשיו שבת, אי אפשר להכנס לפורום, אי אפשר לעשות כלום..... משעמם... היהודי מהסוג הראשון הנ"ל, כמובן לא יעשה עברה כדי לספק את רצונותיו, אלא יעשה את הדברים המשעממים המותרים בשבת, שזה עיתונים, ספרים וטיולים ברגל. וכמו שאמרנו.. מסכן, סובל.
אגב, אני אומר את זה כאילו אני פשוט נהנה בשבתות, ורק מחכה לרגע שבו אוכל לכבות את המחשב ברור שזה לא ככה, אבל אני פשוט רגיל, וזה ממש לא מפריע לי. מי שלא מאמין, שיעשה נסיון קטן. שינסה לא להשתמש בטלפון/פלאפון במשך יממה שלמה 24 שעות. (רצוי שבת, אבל בתור ניסיון זה לא משנה) בהתחלה זה מטריד בטירוף; מי מחפש אותי, מי צריך אותי, ומה לעזאזל?!.. אבל לאט לאט יש בזה מין תענוג כלשהו, מעין תחושת שליטה. הנה אני אדון לעצמי, ואני לא מתעסק עם מכשירים קטנים וטרדנים. מי שיבין את הקטע הזה, יוכל גם להבין מה זו שבת בעצם.
מקווה שהבנת בערך למה התכוונתי.
_____________________________________
..
נערך לאחרונה ע"י זיו בתאריך 10-04-2006 בשעה 20:31.
|
|