 |
12-06-2007, 19:05
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 16.02.02
הודעות: 1,242
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ishy שמתחילה ב "חבריה שאני יודע שזה נשמע מוזר אבל שאלה בקשר "לשמירת הברית""
בעזרת ה' יתברך
המקור נמצא כאן, באתר מכון "נחלת צבי"
תיקון הכללי
לכל חטא יש תיקון מיוחד, מעשה ספציפי המתקן את הנזק הרוחני שנגרם על-ידי אותו חטא. אולם, מה קורה כשאנו מבקשים לתקן עבירות רבות, או אפילו עבירה אחת אשר השלכותיה מרובות? האם צריך לבצע את כל התיקונים המיוחדים? האם דבר כזה אפשרי בכלל? התשובה שלילית. וכיון שכך, אומר לנו רבינו שקיים מושג של תיקון שהוא "כללי" לכל העבירות (ליקוטי מוהר"ן, כט:ד).
התיקון הכללי שגילה רבינו מתייחס לעשרת מיני השירה שמהם נבנה ספר התהלים (ראה פסחים קיז ע"א; זהר ח"ג, :קא א'). לשירה יש הכוח "לסנן" את הטוב מתוך הרע ולבטל את הפגם הרוחני שהחטא גרם. לכן, יעץ לנו הרבי לומר עשרה מזמורים מתוך ספר תהלים. למרות שכל עשרה מזמורים מהתהלים, מקבילים לעשרת מיני השירה, גילה רבי נחמן אילו עשרה מהווים דווקא את התיקון הכללי:
מזמורים טז, לב, מא, מב, נט, עז, צ, קה, קלז, קנ.
מה היה הרקע לגילוי התיקון הכללי? מה הניע את הרבי לחתור ולהתאמץ כה רבות לגלותו? ומדוע כה הרבה הרבי לשוחח על כך?
לשם כך עלינו לנסות ולהבין מה הייעוד העיקרי אותו בקש רבנו להשיג בתיקון הכללי:
הברית
"זאת בריתי ביני וביניכם… המול לכם כל זכר" (בראשית יז:י). ה' מודיע לאברהם שהוא כורת ברית עמו, ועם כל צאצאיו אחריו. ברית זו, היא האות שהקב"ה ישמור אמונים לעם ישראל ושעם ישראל ישמור אמונים לה'. מה היא ברית זאת? "המול לכם כל זכר."
רבינו מגלה: כל היהודים נקראים צדיקים בכך שהם נימולים (ליקוטי מוהר"ן, כג:סוף). זכות ברית המילה גדולה היא מאוד ודי בה לזכות את היהודי בתואר "צדיק". הזהר מדגים את הדבר כלהלן:
ישמעאל נמול. כדי למלא אחר מצות ה', מל אברהם את בנו-בכורו. כתוצאה מכך, במשך ארבע מאות שנה הציג שרו של ישמעאל, בפני בית הדין של מעלה את תביעתו לתגמול. "האמנם מי שנימול יש לו חלק בשמך?" שאל המלאך של ישמעל. "הן", השיב הקב"ה. "אם כך," שאל המלאך, "כיצד לא ניתן לישמעאל חלק בקדושה, השווה לזה שזכה בו בנו האחר של אברהם, יצחק?" "מילתו של יצחק הייתה כראוי וכהוגן ולשמונה ימים," השיב הקב"ה. "ובכל-זאת," תבע המלאך, "הוא נימול." על כך השיב ה': "לישמעאל יינתן חלק בקדושה כשכרו." אולם, בדיוק כפי שלברית המילה שלו לא הייתה כל משמעות מעמיקה, כך גם יהיה חלקו בקדושה ריק מכל משמעות. ארץ הקודש תהיה שכרו של ישמעאל. אולם, שליטתו בה תהיה רק כשהיא ריקה מיהודים. אולם, שליטתו בארץ-הקודש תהיה הגורם המרכזי במניעת שוב העם היהודי למולדתו, עד שעת פקיעת זכות מילתו של ישמעאל" (זהר, ח"ב, לב א').
*
שמירת הברית – קיומה
הברית היא האמנה שכרת ה' עִם עם ישראל. אילו כרת מלך בשר ודם ברית עם אומה, האם היו בני האומה מכבדים אותה ומוקירים אותה ועושים כמיטב יכולתם לקיים אותה בכל עת? בוודאי! לפחות היו מתאמצים לשמור אותה שמא תופר. כעת, נעתיק רעיון זה לנדון שלנו. ה', מלך מלכי המלכים, כרת ברית. את האמנה הזאת, את ברית הנצח הזאת, הוא כרת עם העם היהודי. הלא לא יעלה על הדעת, שרק בזכות המילה שמלו אותנו בינקותנו, נרגיש את עצמנו פטורים מחלקנו בברית, פטורים משמירת הברית וכל מה שהיא מסמלת? אם יצפה מלך בשר ודם שנכבד ונקיים את בריתנו עמו, על אחת כמה וכמה, צריך העם היהודי לחוש את עצמו מחויב לכבד, לקיים ולשמור את בריתו הנצחית עם הקב"ה!
אולם, מה פירוש "שמירת הברית"? מה נדרש מאדם כדי שייחשב למקיים הברית? איפה בתורה מוזכר שצריך "לשמור", את הברית מעבר למה שכתוב ממש באמנה שכרת ה' עם אברהם?
האות המיוחד של בריתו של הקב"ה עם העם היהודי, בפועל, הוטל עליו תפקיד מיוחד במינו: התפקיד ליזום חיים חדשים. התלמוד מלמד שישנם שלושה שותפים בילד: האב תורם את חלקיו הלבנים של הגוף (עצמות, ציפורנים וכו'); האם תורמת את החלקים האדומים (העור, הבשר וכו'); והקב"ה המפיח את רוח החיים אל תוכו… (נידה לא ע"א). שלושת השותפים חייבים לפעול יחדיו. כיצד קורה הדבר?
התלמוד מכנה את הנישואים בשם "קידושין", מלשון "קודש". בא הדבר ללמדנו כי הנישואים – האיחוד, צריך להיות מעשה שבקדושה. אז תשכון השכינה – השותף השלישי – שוכנת ביניהם (השו' סוטה יז ע"א). לכן, החיים במסגרת התורה וההלכה, והדבקות בחוקיה, מבטיחים את שמירת אות הברית ומכאן את שמירת הברית עצמה.
(דיני הנישואים המוצעים והמותרים מופיעים ב"שולחן ערוך", אבן העזר א-יז. דיני טהרת המשפחה בדבר המחזוריות והטבילה במקווה נמצאים שם, יורה דעה קפג-רא; ודיני חובות האדם במסגרת נישואיו נמצאים שם, ובאורח חיים רמ. רבים מדינים אלה ניתנים להשגה גם בצורה מתומצתת, מקוצרת, השוה לכל נפש).
רבינו מלמד: כל עוד האדם נושא אישה עפ"י דיני התורה ומקיים את נישואיו במסגרת הגבולות שהתורה קובעת, הוא נחשב לשומר הברית (ליקוטי מוהר"ן, יא:ז).
בנוסף לכך כותב ר' נתן: הולדת ילדים והניסיון לגדל אותם כדי שיכירו בה' היא עצמה תיקון גדול ביותר לברית. האדם אינו יכול אף-פעם לדעת איזה סוג של צאצאים יביא לעולם; אולי מזרעו ייוולד צדיק, ואולי אף צדיק גדול מאד. גם בין אבותיהם של התנא האלקי ר' שמעון בר יוחאי, היו יהודים פשוטים, רגילים מאד. אולם, מתוכם יצא צדיק גדול זה, שגילה לעולם דרגות כה נשגבות ומעוררות יראה של אלוקות וקדושה. רבי שמעון יכול היה לתקן את כל אבותיו, ויתרה מזו, הוא נטל על עצמו את האחריות לתיקון כל העולם כולו (ראה סוכה מה ע"ב; ליקוטי הלכות, שבת ו:כג).
דרגה זו שאנו דנים בה עד כאן, נחשבת לשמירת הברית, בצורתה הבסיסית ביותר. כדאי לשים לב לקיומה של דרגה נשגבה בהרבה של שמירת הברית – התנהלות במירב הטהרה ובדרגת קדושה מחמירה, יותר מכפי שהתורה דורשת בדרך-כלל. (שתי דרגות אלה נדונות בליקוטי מוהר"ן, יא:ה-ז וכן לא:ה-ו). יתר על כן, קיימת דרגה שלישית וגבוהה עוד יותר. זוהי דרגה שבה הצדיק המוחלט שומר את הברית. הדרגות הרוחניות, הגדולה והעצמה מעוררות הכבוד של הצדיק המוחלט נדונים בפרק הצדיק בספר "לעבור את הגשר הצר". כאן נמשיך להתייחס לדרגה המתוארת במשנתו של רבינו: "אפילו היהודי הפשוט ביותר, יכול להיות צדיק" (שיחות הר"נ עו).
על-כן, שמירת הברית – קיום אותם דינים מן התורה המתייחסים אל שמירת אות הברית – מאפשרת אפילו ליהודי הפשוט ביותר, להגיע לדרגת הצדיק. סביר להניח, שאדם ממוצע יתייחס אל כך בספקנות. זה כל מה שנדרש להיות צדיק? התשובה, לדברי רבינו, היא "כן".
ישנן בתורה תרי"ג מצוות. הערך בגימטריה של "ברית" הוא 612. למלה "תורה" גימטריה של 611 (תרי"א). מכאן, אנו למדים ששמירת הברית שקולה כנגד כל שאר תרי"ב מצוות. כל נסיון שלנו לשמור את הברית, על-ידי התנהגות בטהרה ובקדושה יגביה אותנו אל תוך תורה וקדושה.
*
פגם הברית – חילולה
רבי נחמן מלמד שישנו טל של קדושה, אשר טיפותיו יורדות אל תוך העולם, ומביאות אתן שפע ברכות ושגשוג. הדבר מקביל ל"טיפות", היוצאות ממוחו של האדם. אם הוא שומר על עצמו – על מחשבותיו – בקדושה, אזי ה"טיפות" שלו תמשוכנה את השפע הזה לתוך העולם. אולם, כאשר אדם מחלל את הברית, בדיוק כפי שהוא מוציא לריק את זרעו, כך גם הוא מבזבז את כל הברכות והשפע, והם נזקפים לזכות כוחות הטומאה (ראה ליקוטי מוהר"ן, יא:ד, שם הדבר מוסבר ביתר פירוט).
כפי שהוסבר, הדרגה היסודית ביותר בשמירת הברית, כרוכה בשמירה מעולה בדיני הנישואין וטהרת המשפחה לפי התורה. שמירת ברית זאת היא תהליך של קידוש. ההפך של הקדושה הזאת כרוך בפגם הברית (חילול הברית) לדוגמא: א) אישה שאינה מקיימת את דיני טהרת המשפחה; ב) אישה שאסור על-פי התורה לשאתה לאישה, למשל: כהן המתחתן עם גרושה, או גרוע מכך ג) אשת איש, גילוי עריות, ד) להתחתן עם מי שאינו/אינה יהודי(ה); ועוד פגמים שונים, כשאין נוהגים כתורה וכהלכה.
כל אלו פוגמים בברית, ומייצגים בדיוק את ההפך של כיבוד וקידוש כוח ההולדה, שהוא מתת-אלוקים. כל אלה כרוכים בהעברת כל הברכה והשפע לסטרא אחרא.
לדאבוננו, שמירת הברית מעולם לא הייתה עבודה קלה. העולם שאנו חיים בו, מציע פיתויים רבים מאד והאדם נחשף לכל מיני פיתויים. לכן, מייעץ רבינו לחסידיו, להתחתן בגיל צעיר ככל האפשר, לפני שנכנעים לפיתויים. התלמוד מלמד, שמי שנושא אשה לפני שהוא מגיע לגיל עשרים – הוא ניצול מהרהורים רעים (ראה קידושין כט ע"ב). אף-על-פי שהנישואים בגיל הזה אינם תמיד אפשריים, ההורים צריכים לעודד את ילדיהם להתחתן מוקדם ככל האפשר.
אולם, אין בכך לטעון שמי שמתחתן, פתר את כל בעיותיו. כפי שרבים יכולים להעיד, אפילו לאחר החתונה, ישנם בעיות בבית הגורמות לכל מיני קשיים בשמירת הברית. פעם הייתה קבוצה מחסידי רבנו, ישובה סביב שולחנו. לפתע אמר הרבי: "מיהו זה שיש לו החוצפה להתיישב ליד שולחני והוא בעל מחשבות לא-טהורות?!" חסיד אחד, אשר חיי המשפחה שלו לא היו סדירים ומחלוקת קשה שררה בביתו, הודה שמחשבותיו אמנם שוטטו למקומות לא-טהורים. הוא הבטיח לרבנו, שברגע שישוב לביתו, יעשה הכל למען שלום הבית (אבניה ברזל עמ'' כח, כז).
*
דרכים בשמירת הברית ובתיקונה
רבנו לימד אותנו: ישנן דרכים לסגף את הגוף ולזככו, שלא יהיה שטוף בהרהורים רעים. לישון שעות מעטות בלבד היא אחת הדוגמאות לדרכים אלה. אולם, רבנו הוסיף שחוסר השינה פועל להרס המוח. מסכם ר' נתן: אני מבין מדברי הרבי, שאין דרך קלה לצמצם את עוצם מחשבת התאוות שבאדם, בלי לפגוע במוח [או בגוף] בעת ובעונה אחת. אדם צריך לנסות להתחזק ולנצל את כל כוחותיו הפנימיים, בכדי להתגבר על תאוותיו והרהוריו הרעים (השו' ליקוטי מוהר"ן, רנג).
רבינו מלמד: "כשתזכה לשמחה, אזי השי"ת בכבודו ובעצמו ישמור את בריתך, דהיינו שיהיה בעזרך לשמור את הברית" (ליקוטי מוהר"ן, קסט). "נשיכת הנחש" היא העצבות וההתמרמרות. היא מובילה לפגם הברית. לעומת זאת, השמחה היא הנשק הטוב ביותר נגד הדכדוך. לכן, היא הדרך הטובה ביותר להכניע את התאוות הלא רצויות ולשמור את הברית.
תלמוד תורה, הוא דרך נוספת לזכות לשמירת הברית. רבינו היה אומר שלתלמוד תורה כוח עצום. הוא יכול לרומם אדם מכל תהום שירד לתוכו. כאשר נשאל על פגם בברית, השיב רבי נחמן: התורה ("תפארת", בספירות) ניצבת במקום גבוה מן הברית ("יסוד")! (חיי מוהר"ן תקעג).
האמת גם היא מגינה על אות הברית [מפני פגמים] (ספר המידות, אמת א:כד).
אמירת הגדה בליל הסדר בהתלהבות מתקנת את הברית (ליקוטי עצות, ברית, כ).
לעודד אחרים לעבוד את ה', גם היא תיקון הברית (ליקוטי מוהר"ן, יד:סוף).
כל העושה חסד וצדקה, מתקן את אות הברית שלו (השו' ספר המידות, צדקה א:נד).
רצונך לתקן את הברית, רדוף אחר השלום (ספר המידות, ניאוף, א:ל).
וכמובן, התפילה וההתבודדות גם הן מועילות מאד לתיקון הענין. התפילה ממלאת תפקיד חשוב בחיפוש אחר הטוהר ותיקון הברית. נוסף על כך, גילה רבינו את ה"תיקון הכללי" כאמצעי להאבק בהרהורי תאוה ולתיקון הנזק הרוחני שנגרם על-ידי פגם בברית.
*
אם נכשל חלילה
ומה קורה אם חלילה נכשל האדם בפגמים שונים? לכך גילה רבי נחמן את התיקון הכללי שלו, שהוא אמירת עשרה מזמורי תהלים מסויימים. ולפני שגילה את המזמורים המהווים את התיקון הכללי, אמר הרבי: קודם כל – המקווה. קודם צריך לטבול במקווה (שיחות הר"נ קמא).
המקווה. למקווה היה מאז ומעולם מקום חשוב ויסודי בחיים היהודיים, כאבן הפינה בטהרת המשפחה. אך גם לאנשים טבילת מקווה מסוגלת עבור תוספת טהרה וקדושה (ברכות ב ע"א). רבנו הציע לטבול לפחות בימי מועד ושמחה שונים (כגון ערבי שבתות, ראש חודש, ל"ג בעומר, פורים וכו'; שיחות הר"נ קפה). ר' נתן כותב: "לפני שניתנה להם התורה בהר סיני, נדרשו היהודים להיטהר על-ידי טבילה (כריתות ט ע"א). לא-יהודי, קודם לגיורו, צריך גם הוא לטבול במקווה (יורה דעה רסח:א). מכאן אפשר לראות שכדי להכנס לשלב כלשהו בקדושה, מהנמוך ביותר ועד לגבוה ביותר - הטבילה במקווה היא הכרח לזה" (ליקוטי הלכות, מקוואות א:ד).
*
בשעות של לפנות בוקר, שבת חנוכה, תר"ה, שבועיים קודם לפטירתו של ר' נתן, יצאה שמועה שקרס בניין המקווה בברסלב. בתחילה, אמרו אנשים שאין עוד אפשרות לטבול. אולם, בבוקר התברר כי המקווה לא נפגע כלל ושרק חלק אחר של אותו בנין נהרס. ר' נתן, שהיה חולה למדי בעת הזאת, החל לדבר על חשיבות המקווה: "אילו לא היה המקווה כתיקונה, הייתי אני מוכן לגשת לנהר, לשבור את הקרח ולטבול" – אמר ר' נתן שבועות ספורים לפני הסתלקותו מהעולם הזה, בימי חולשה קשים.
הוא הסביר: בספר עזרא מצאנו שהיהודים התחתנו בנשואי תערובת, בעת שהיו בגלות בבבל. כאשר שבו ועלו לארץ הקודש, רצו לעשות תשובה. באו ראשי הקהל אל עזרא ושאלו: "ועתה יש 'מקוה' לישראל על זאת?" (עזרא י:ב). במקום להשתמש במלה הרגילה "תקוה", מעדיף הפסוק את המלה "מקוה". ללמדנו, שלא משנה מה חומרת העבירה, יש תמיד תקוה – תמיד יש בכוחותיו האדירים של המקווה, לסייע ולהביא את האדם לידי תשובה אמיתית (כוכבי אור, עמ' פ, לז).
לכן, הצעד הראשון בתיקון כל עבירה – ובמיוחד, עבירות של פגם הברית – הוא לטבול במקווה. הצעד הבא, הוא לומר את התיקון הכללי. כאמור, התיקון הכללי שגילה רבינו מתייחס לעשרת מיני השירה שמהם נבנה ספר תהלים. לשירה, הכוח לסנן את הטוב מתוך הרע ולבטל את הפגם הרוחני שהחטא גורמו. לכן, יעץ לנו הרבי לומר עשרה מזמורים, אלו העשרה מזמורים: טז, לב, מא, מב, נט, עז, צ, קה, קלז, קנ. מהווים בדווקא, את התיקון הכללי.
עשרה פרקים אלו של התיקון הכללי מהווים תיקון מיוחד וספציפי, לחטא של הוצאת זרע לבטלה. אולם, דווקא משום שהם מתקנים עבירה זו – חילול אות הברית – הם משמשים גם לתיקון כללי, לכל יתר החטאים. כבר ראינו ששמירת הברית (האמנה שכרת הקב"ה עם העם היהודי) תובעת הנהגה טהורה. ראינו גם, ששמירת הברית שקולה כנגד כל יתר המצוות. מכאן נובע, שפגם הברית גורם לפגם רוחני חשוב הרבה יותר מזה הנגרם מעבירה יחידה אחרת. פגם הברית, היא אפוא עבירה מסוימת עם השלכות כלליות. זאת הסיבה, מדוע עבירה זו צריכה תיקון כללי כדי לתקנה.
ולכן, אומר לנו רבנו, שעל-ידי אמירת עשרה פרקים אלה, נוכל לתקן את כל הפגמים שנגרמו על-ידי פגם זרע לבטלה, ולהגיע לתשובה אמיתית (שיחות הר"נ קמא).
*
אמנם, התיקון הכללי מיוסד לתקן פגם "מקרה לילה" בשוגג. הזוהר מלמד, שעל הוצאה של זרע לבטלה בכוונה, רחמנא ליצלן, אין אפשרות תשובה (זהר, ח"א:קפח א). אולם, למרות החומרה הנוראה של חילול אות הברית, הדגיש הרבי בלהט, שאין להבין הבנה מילולית את דברי הזוהר. הוא טען, שתשובה מועילה לגבי כל החטאים כולם, אפילו לחטא חמור כזה. תשובה אמיתית מעומק הלב, הכרוכה בהחלטה ברורה על אי-חזרה של ביצוע החטא; בעמידה באותו מצב בפני אותו פיתוי, ובכל זאת – אי-חזרה על ביצוע החטא, יכול להועיל לתקנו (שיחות הר"נ עא). כדברי רבינו: אסור להתייאש! וכי אין ייאוש בעולם כלל! (ליקוטי מוהר"ן, ח"ב, עח).
*
כותב ר' נתן: ישנה "נקודה" בתוך כל יהודי ויהודי, שהיא קדושה באמת. נקודה זו עלולה ללכת לאיבוד ע"י פגם זה של זרע לבטלה, ובכך נגרם רע ואפילו מוות בעולם (נידה יג ע"א). ובכל זאת, האדם יכול לעשות תשובה, הוא צריך להשיג שוב את נקודת הקדושה הזו. איך לעשות זאת? על-ידי הידבקות בצדיק ועל-ידי גילוי דרגות חדשות של חסדי ה' באמצעות התשובה. כיון שאיבד את הנקודה, הוא אינו זכאי – בדין – לעשות תשובה. לכן, אם בכל זאת הוא עושה תשובה, הוא גורם להתגלותן של דרגות חסד חדשות ובאמצעותן, לזכות לתיקון (ליקוטי הלכות, תפילין ב:יא).
*
רבינו הורה לנו: "צאו וגלו את ה"תיקון הכללי" גם לאחרים. אם כי לומר עשרה פרקי תהלים, נראה דבר של מה-בכך, אולם בפועל, דווקא מחמת גודל חשיבותו, יהיה קשה מאוד לאמרו" (עפ"י שיחות הר"נ קמא). למעשה, בין אם משום התנגדות מפורשת לרבנו עצמו, או פשוט בשל גישה רשלנית, אפילו מצד המאמצים את עצתו – התברר עם הזמן, שתחזיתו של הרבי היא מדויקת, ואפילו מדויקת מדי.
רבי נחמן אמר גם: אמירת עשרת הפרקים הללו של ספר תהלים, מהווה תיקון נפלא. הוא דבר מקורי לחלוטין. מאז ימי בראשית, בקשו צדיקים את התיקון לעבירה זו. היטיב עמי הקב"ה, ואיפשר לי לגלות לעולם את התיקון הזה (שיחות הר"נ קמא).
את הספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן, מסיים ר' נחמן בנושא זה וכותב: "אלו העשרה פרקים הנקראים "תיקון הכללי" הם תיקון גדול מאוד מאוד... ומי שזוכה לאומרם באותו יום, אין צריך לפחוד כלל מהפגם של המקרה, כי בודאי נתתקן על ידי זה. ובזכות תיקון חטא זה, יבא משיח צדקנו, לקבץ נפוצותינו כמו שכתוב: בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס. במהרה בימינו אמן" (ליקוטי מוהר"ן, ח"ב צב).
* * *
תיקון הכללי באומן
רבי נחמן הבטיח הבטחה שלא הבטיח אותה שום צדיק אחר, במשך כל תולדות ישראל. כשהוא לוקח כעדים שנים מתלמידיו המקורבים ביותר, הוא אמר: "כאשר ימלאו ימי ואעזוב את העולם הזה, אפעל בעולם הבא למען כל מי שיפקוד את קברי, ייתן פרוטה לצדקה עבור טובת נשמתי, ויאמר את עשרת המזמורים של ה"תיקון הכללי", לא משנה חומרת חטאיו ועבירותיו, אעשה ככל יכולתי להציל אותו ולטהר אותו. אחצה את הבריאה כולה, לאורכה ולרוחבה למענו. בפאותיו אחלץ אותו מן הגיהינום!" (שיחות הר"ן, מס' קמ"א).
הבטחה זו הינה הבטחה שאף צדיק אחר לא נתן.
אני מקווה שעזרתי, ושאף פעם ח"ו לא תיפול בחטא הנוראי הזה.
_____________________________________
יוגב.
I'm not going to not live because of the fear of what could happen" - Laird Hamilton"
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
