יממה אחרי מאמר הביקורת החריף של הפובליציסט תומאס פרידמן על אישור בניית 1,600 יחידות דיור במזרח ירושלים, מתייצב העיתון הכלכלי לצד ישראל ותוקף את מדיניות החוץ של הנשיא אובמה. "כשזה מגיע לישראל, אין בעיה להעלות הטונים"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3862853,00.html
מסתבר שיש לנו קצת הגנה בבית המשפט התקשורתי בארצות הברית...

לא ניתן להגזים בחשיבותה של ידיעה זו, עיתונים אמריקאים שמודים שהמשבר ביחסים הוא מלאכותי. שתוקפים את הממשל שלהם (!) על רקע יחסו העלוב לבעלי בריתו

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אז למה אתה היחיד שמגיב?

גם אי אפשר להניח שה-WSJ הוא המקביל של פוקס או משהו בסגנון, כלומר הביקורת שלהם צריכה להדהד גם אצל הדמוקרטים.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

אתה אומר שהביקורת הזו באה רק כיד לנגח את הדמוקרטים?

לא.

אני אומר הפוך- מכיוון שלא מדובר בערוץ פוקס אלא בעיתון יוקרתי הנהנה ממוניטין טוב, משמע יש בביקורת משהו שצריך להטריד גם את השמאל האמריקאי.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

ולא בגלל הבניה בירושלים, או ההתנחלויות, או אורן זריף, אלא משום שאי אפשר לתמוך במדינה שאין לה דרך. רעיון "בת הברית האסטרטגית" עלה בעשן מלחמת לבנון ועופרת יצוקה, כאשר הנשיא בוש שכב על הגדר למען ישראל ואיפשר לה חופש פעולה מלא, והיא לא השיגה יותר מתיקו מול ארגון גרילה לבנוני, וארגון עלוב הרבה יותר בעזה.

במה יתמוך האמריקאי מהרחוב? בשיחות שלום או בצעדים חד צדדיים? בהקפאת בניה או בתוכנית בניה בירושלים? בהחרמת החמאס או בנכונות לשחרר מאות מרוצחיו עבור חייל אחד? באתרי מורשת, או בנכונות לפשרה בהר הבית? בהנתקות או בפיוס? במו"מ עם אסד או בריבונות ישראלית בגולן? מה ישראל רוצה?

ועדיין יש סיבה אחת מרכזית שבגללה קורים שני דברים
א. לחץ בינלאומי ובעיקר אמריקאי
ב. נכונות פנימית להכנע ללחץ הזה

הסיבה הזאת היא יהודים רדיקלים מבפנים ומבחוץ, הם אלה שמחריבים לנו את היחסים עם ארצות הברית והם אלה שחודרים למוסדות השלטון בישראל ולאמצעי התקשורת שלה על מנת לוודא שנכנע ללחץ הזה.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

הסיבה היא לא היהודים הרדיקלים בארה"ב או בישראל, אלא דווקא הימין הישראלי שעד היום לא הציב תוכנית מדינית של ממש, ולכן הותיר את היוזמות והתוכניות והכוונות בשתי ידיו השמאליות של השמאל. באין רעיון מדיני, אפילו ממשלות הימין נותרות עם המצע של השמאל, והן כמובן מסוגלות לבצע אותו ביתר יעילות (פעימות, נסיגות, התנתקות). אם הימין היה מציב תוכנית מדינית (חד צדדית כמובן) ופועל לישמה, הלחץ החיצוני והפנימי היה מאבד מכוחו.

אבל אני לא חושב שזה היה מקהה את עוקצם של הרדיקלים כהוא זה. חייבים לטפל בצמחיית הפרא הזאת.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

במיוחד בשביל זה ערוץ 7 התחילו פרויקט שהם מציגים אלטרנטיבות של חברי כנסת

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/201837
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/200937
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/200031

ויש עוד כמה שמה מוזמן להיכנס ולקרוא

אם הימין שנבחר כדי לא להיות שמאל היה באמת עם רוב ימני בממשלה ומעביר החלטות בממשלה אז אולי באמת דברים היו נראים פה אחרת אבל התקשורת פה כל כך מקשה והיא תוציא את הנשמה לכל מנהיג שינסה לא להיות על מצע של שמאל.

מפני שמנגנוני ההגחכה, דה-לגיטימציה ופסימיזם שגורמים בשמאל הקיצוני, וכן הרבה אופורטוניסטים תועלתניים מכל המחנות יודעים להפיץ כל כך טוב, תהפוך כל תוכנית כזאת ללא יותר מאשר "עוד קובץ מאמרים של בני בגין".

זה מזכיר לי טענות של ליבראלים יהודיים מחו"ל - מין אוהבי/נגעלי ישראל כאלה שדי נפוצים, שאומרים לי ש"רק עמותו וקרנות נתמכות שמאל (או כמו שאומרים היום "הקרן החדשה") פועלות לקידום דו קיום יהודי-ערבי. אני מספר להם איך באגרסיביות פעילי שמאל, בסיוע לאומנים ערביים דחקו מה"מגזר" כל יוזמת דו קיום "מלמטה" (=כזו שמתחילה עם חיי יחד של אנשים, לא של לאומים - "כמו שצריך") והפכו כל ישראלי שלא הולך עם דגל אש"פ כ"ציוני קולוניאליסטי". זה היה לפני עשור בערך, לכל היותר, והיום אין לך שום סיכוי לקיים מיזם של סיוע כל שהוא במגזר הערבי בלי שתדרש להוכיח נאמנות לרעיון הפוסט ציוני. גם הערבי הפשוט לא ישתף אתך פעולה, מפני שעשור של דה-לגיטימציה הפך אותך לאדם שלא ראוי להסתובב אתו, גם אפ בפנים הוא חושב כמוך (והרבה מאוד ערבים בישראל "מתגעגעים" לימים שבהם דו קיום היה משהו ברמת הפרט ואפשר היה להיות אדם, בלי ללכת עם דגל על הכובע).

דחיקת ה"דו קיום האזרחי", או יותר נכון החתירה אליו (ברור ששום דבר לא היה מושלם) ע"י ארגוני שמאל היה צעד ציני, קר ומחושב: שילוב של אגו, דאגה לפרנסה רוחנית ושנאה. זה בדיוק מה שקרה עם כל אפשרות ל"תוכנית מדינית של הימין". אתה יודע מה? אם הימין מחר יחליט, בלי שום תוכנית מדינית, פשוט על החזרת המתכונת האזרחית של 1988 (עבודה חופשי בישראל, מינימום מחסומים) מבחינת רמת הפרט - גם את זה יטרפדו מיידית אלה שעליהם אני מדבר (וכולנו יודעים שצריך רק 100 מטורפים כדי להבעיר את השטחים). וזה בעוד ה"מלחמה במחסומים/גדר/מצור כלכלי" אמורה להיות המטרה הנוכחית העיקרית של השמאל.

.

אם לימין אין תוכנית מדינית ולכן הוא מיישם את התוכנית של השמאל, אז מה התועלת בו? ברור ש"קובעי הטעם" ינסו לטרפד אפילו צל צילה של תוכנית ימנית, משום שהתמיכה של הציבור בתוכנית רצינית תהיה עצומה, ולכן ההזדמנות היחידה ליצור סדר יום ימני היא כאשר הימין בשלטון והוא יכול להוציא את התוכנית לפועל. האלטרנטיבה היא לחזור לאופוזיציה אחרי כהונה אחת של אפס מעש ולקטר על התקשורת.

במחלה "קשה", אבל שבכל רגע נתון התסמינים שלה דומים לשפעת, וממעביר עליו ביקורת שהוא לא "לוקח עצמו בידיים". אם אני לא אוהב להתמודד עם מתקפת "אד-הומינום", אז אני מניח שגם ה"ימין" לא יכול בהכרח. זה לא נעים שגופים רבי השפעה הפועלים תחת הגמוניה שלומיסטית חזקה, מנהלים נגדך מסע מתמיד של דה-לגיטימציה. אפשר תמיד להגיד "אז תלחם, תפסיק לבכות". אני מוכן לחתום על החלק של "תפסיק לבכות", אבל מנסיון חיים, והרבה התבוננות על אנשים שונים, אני שולל לחלוטין את הביקורת של "תתחיל להלחם יסמרטוט". בחלקה הקטנה שלי ניסיתי להלחם פעם ואני שלם עם עצמי כשאני אומר שזה לא היה אפשרי והובסתי. אני לא נעלב כשמי שלא מכיר אותי, קורא את זה ואומר "אין לא יכול, יש לא רוצה", אני רק למד מאמירות כאלה שלסיסמאות אין הרבה ערך מעבר לתקופה שבה כהורה אתה מחנך ילד.

.

אחרת, מה הטעם?

לימין אין תכנית כי לא לכל בעייה יש פתרון. החיים לא מושלמים, והמצב כרגע
[אינו כזה שיכול לאפשר פיסות נייר מופלאות שיביאו גאולה - וגם לא "מהלכים
חד-צדדיים" שיביאו תקומה ומזור לחוליינו.
מובן מאליו שתכנית חד-צדדית של הימין לא תפחית לחץ חיצוני (אלא אם כן
"צעד חד צדדי" אתה מתכוון לנסיגה חד צדדית, ואז גם כשבועיים וחצי
בערך...), אלא תחריף אותו (דמיין לך את הרעש שתעורר שוועתם של
הפלסטינים ותומכיהם בשעה שישראל, בוא נאמר, תספח את גושי
ההתיישבות, ותכריז על הקמת גדר מזרחית שתספח דה-פאקטו את הבקעה
לישראל...).

הימין לא יכול להפחית את הלחץ של "האחד" ומרעיו, כיוון שלחץ זה לא
בא בגלל שישראל "לא יוזמת מהלכים מדיניים", אלא בגלל שכל מהלך מדיני
שתיזום ישראל, שלא יעלה בקנה אחד עם התפיסות השלומיסטיות של
הממשל הנוכחי - יותקף בהיסטריה ע"י הממשל העלוב הזה.

אגב, האמת היא שאין להתרגש מההתקפות ההיסטריות של הממשל הזה.
החולשה המובנית שלו בכל מה שנוגע ליחסים בינ"ל, הופכת אותו לנכה
לגמרי בכל הנוגע להפעלת לחץ עלינו, בעיקר עלינו, ובעיקר בשנת בחירות.
אין ספק שהממשל הזה מפגין רטוריקה תוקפנית להפליא כלפינו, בדיוק
כפי שהתרגל להיות פייסני להפליא כלפי אוייבותיה של ארה"ב, אבל האמת
היא שהממשל הזה לא מסוגל אפילו לדמיין עיכוב בהעברת סיוע לישראל
(התבטאות של מיטשל בכיוון לפני חודש יורטה כ"כ מהר בידי דמוקרטים
בקונגרס, שמאז לא ניסו לחזור שם על השטות הזו).

זהו משבר מלאכותי, שנראה שקשור יותר בניסיון של אובמה להתנער מהכשלון המחפיר שלו מול איראן ולמצוא אשמים אחרים במצב, מאשר
בתחושת העלבון שלהם על כך שפקיד במשרד הפנים פרסם מכרז לבניית
יחידות דיור במקום שישראל הבהירה בערך 40000796 פעמים, שאין לה
שום כוונה לחדול מבנייה בו.
הבעייה שלנו עם הממשל הזה קשורה פחות בהתבטאויות, ויותר בשאלה
כמה הוא מוכן ללכת רחוק בכדי למנוע מאיתנו להגן על עצמנו מפני איום
קיומי (זביגנייב החמוד הציע שיירטו מטוסים שלנו בדרכם לאיראן, והשאלה
היא האם עד לשם הגיע החולניות של הממשל הזה)ץ

לא דנתי בכלל בגורל החולה, אלא באנטי עזרה של קרוב משפחתו הסרקסטי העומד ליד מיטתו. החולה יכול להרפא, אולי, אבל לא באמצעים של מחשבה על "או ריפוי פלא או מנה מרובעת של מורפין".

.

אני טוען שאי אפשר לקיים תוכנית ימין אמיתית, התקשורת תתן לליברמן לעשות חילופי אוכלוסין אתה חושב?

רפיסות של הממשלה הישראלית שיד ימין אינה יודעת מה עושה יד שמאל.
שר מצהיר וראש ממשלה מתקפל ומתנצל.
כך צריכה להראות מדיניות של ממשלה החלטית?
אני גם כבר מתחיל להטיל ספק בהקפאת ההקפאה שנקבעה לעשרה חדשים.
ראש ממשלה מתקפל ימשיך להתקפל ולקבל תכתיבים.

"כך לא בונים חומה" - מישהו כבר אמר זאת בעבר.

אמרת נכון , ראש הממשלה מגמגם (וקצת מתקפל) בגלל הלחץ , אבל חשוב לומר מאיפה עיקר הלחץ הזה בא ולא , זה ממש לא בא מהאמריקאים שרמת שלמה מעניינת אותן כמו גורל הנמלים בטיחואנה. הלחץ בא מבפנים.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

מאז ששת הימים השלישה ירושלים את מספר תושביה ואת השכונות היהודיות. הכל נעשה באופן שוטף וללא רעש מיותר. פשוט נקבעו עובדות בשטח ואף אחד לא ערער עליהן.

פתאום לפתע 1600 יחידות דיור תקומנה ולא היום או מחר, אלא הצהרת כוונות בדבר הנכונות לבנות.
כל זאת מתרחש בעת ביקור היסטורי שמטרתו היחידה הייתה חיזוק הברית ההיסטורית והאיסטרטגית בין ארה'ב לבין ישראל (אי המבטחים היחידי שנותר לנו בעולם הזה).

ביום כזה בו מבקר סגן נשיא המעצמה שעוד מאמינה בנו, כאשר על הפרק עומדת שאלה מהותית הקשורה לאיום הקיומי על מדינת ישראל, ללא מרכאות , נדחק הנושא לקרן זווית משום ששר בישראל מחליט ללא כל תבונה וראייה מדינית ומתוך ראייה פוליטית צרה ביותר לספק על מגש של זהב את התחמושת לתקיפתה של ישראל במישור המדיני בארה"ב ומאוחר יותר בארצות נוספות בעולם.

בשיקולים של רווח והפסד, מה יצא לנו מכל הבאלאגן הזה? את מי בדיוק מייצגת ש"ס והעומד בראשה בצהרה הזאת? ומה בדיוק נתניהו מרוויח מכל ההמולה שנוצרה סביב ההצהרה בזמן ובמקום הלא מתאימים הללו.

מזלנו שבכל הפיאסקו הזה נוצר משולש שווה שוקיים:

שר מצהיר (תחילת בניה)

ראש ממשלה מתנצל ראש ממשלה מצהיר
(טעות בעיתוי) (הבנייה תמשך)

אתה יודע, כשהייתי בארצות הברית לפני הצבא הייתי ביוטה ודברתי עם אנשים שם שבחיים לא שמעו על ישראל בעיקר אלה היו אנשים ממקמות במרכז ארצות הברית ואני הייתי בין היהודים הבודדים שהם פגשו בחיים ואין להם שום דעה לגבינו ויש עוד הרבה כאלה שם.

רמת הבורות לגבי ישראל אינה שונה בין תומכיה לבין מתנגדיה. רב האנשים לא יודעים דבר וחצי דבר על ההיסטוריה והמורכבות והמצב, והם מגבשים את דעתם (אם בכלל) לפי דברים פרוזאיים כמו האם ישראל עושה דברים שטובים לאמריקה, האם האנשים שבאים משם דומים לאמריקאים וחולקים איתם ערכים דומים (דמוקרטיה, חופש, כלכלת שוק). בכלל חשוב להם יותר מה אומר הכומר שלהם או שדרן הרדיו המקומי על ישראל מאשר מה חושב הנשיא. בדמוקרטיה האמריקאית דעת האזרחים חשובה כי הנציגים שלהם נבחרים באופן אישי והם עומדים למבחן כל הזמן. לכן הקונגרס תומך בישראל, לעתים (כמו עכשיו) בניגוד לממשל, אבל זו לא תמיכה מובנת מאליה או מובטחת לעולם ועד. ישראל צריכה מסר פשוט ומובן כדי לשמר את התמיכה הזאת, והיא בעיקר צריכה מדיניות כדי לשרוד ולשגשג. השמאל מציע מדיניות פייסנית ופשרנית שעד כה הביאה לכרסום בחוסן הלאומי ולא הביאה הישג של ממש. לעומתו הימין הבטחוני לאומי, שאינו דתי משיחי, לא מציע דבר ורק יודע לאמר מה לא בסדר.

רפובליקנים נגד אובמה: "מזלזל בישראל"

המפלגה הרפובליקנית מנצלת את המשבר עם ישראל כדי לנגח את הממשל. מנהיג המיעוט הרפובליקני בבית הנבחרים טען כי החרפת העימות המילולי עם ישראל היא "עלבון", ואילו חברה בוועדת החוץ מחתה על "הגישה הרכה" כלפי הפלסטינים

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3863181,00.html

אין ספק שארה"ב הייתה אמורה לעמוד לצד בעלת הבריתה הקרובה והנאמנה
ביותר, היחידה שבאופן עקבי שולחת מאסות חיילים כדי לעמוד לצידה
כמעט בכל מקום מסוכן, בו לחמו חיילים אמריקנים בשני העשורים
האחרונים............ תגובתו של ממשל אובמה? הפניית כתף קרה בפעם הראשונה מזה שנים
שבריטניה היא זקוקה שזקוקה לגיבוי אמריני........ לנו, כאמור, חשוב מאוד להסתכל ולהפנים מה שקורה: אובמה, במסגרת ניסיונותיו לחבב את ארה"ב על שונאיה המסורתיים (ובאמריקה הלאטינית
ארה"ב שנואה מאוד - אם לא משקללים את עשרות המליונים שמתים להגר
אליה, כמובן, אבל הם לא בשלטון, ואובמה בין כה לא סופר אותם...).
אחרי פולין, צ'כיה, יפאן, דרום קוריאה, ועכשיו בריטניה - הגיע הזמן להפנים
שהממשל הנוכחי הוא כבר מעבר ל"הססני". זהו ממשל שדווקא מצטיין
בהחלטיות - לפייס את שונאי ארה"ב, ולעזאזל בנות הברית שזה יבוא על
חשבונן ("הן בין כה בעדנו - אין להן ברירה"...).


http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=505756

כמה "פרשנים" של כותרות שאנו מכירים מוצאים פנאי לשבת ולתת ניתוחים כאלה, שהם בסופו של דבר לא מצריכים לא מקורות חסויים, לא ידיעת שפות עולם שלישי ואפילו לא גאונות או מוח מבריק באופן קיצוני? האם קראנו על זה איפושהו? ממש לא... אבל אנשים ימשיכו לקרוא את ברנע, רוזן, כספית וקדמון כאילו הם מניואל בוק, ולא ספר של ג'י ק. רולינג...

.

ממשל אובמה יהרוס את יחסי החוץ של ארה"ב לגמרי עם בעלות הברית שלה בין שאר הנזקים, שהוא יגרום לארה"ב ויקחו כמה שנים טובות עד שהנשיא הבא יצליח לתקן את הנזק שאובמה גרם לארה"ב ביחסי החוץ.
בריטניה המדינה, שאולי החברה הכי של ארה"ב נגררה אחריה לעירק ואפגניסטן וכאשר היא צריכה את הגב של ארה"ב עם ארגנטינה, אובמה וממשלו מתעלמים מבריטניה ועקב עירק ,אפגניסטן והמשבר העולמי המפלגה, שבשילטון 13 שנה בבריטניה תאבד כנראה את השילטון.
אני מקווה מאוד, שהממשלה הבריטית הבאה תזכור את זה לאובמה היטב.

אבל למי ממשל אובמה כן נחמד? טורקיה, אירן, סין, צפון קוריאה ומדינות מדרום אמריקה עם דבר אחד משותף "אהבה רבה" לארה"ב, ככה שהיחס של ממשל אובמה לישראל לא שונה משאר היחסים לשאר החברות של ארה"ב בעולם.

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

והנה עוד נסיון להבין את המצב.
לפי The Atlantic הוא רק רוצה לעזור קצת לציפי:

I think it's fair to say that Obama is not trying to destroy America's relations with Israel;
he's trying to organize Tzipi Livni's campaign for prime minister,
or at least for her inclusion in a broad-based centrist government.

הצצתי בוויקי לראות אם האטלנטיק עיתון ימני - והבנתי שלא -

the daily beast - הגעתי לכתבה דרך ***-

.

הנה תרגום הכתבה בלאטמה

ואני קיבלתי מהם תשובה על :The Atlantic:
"ג'פרי גולדברג הוא כותב ובלוגר של הירחון האמריקני השמאלני "אטלנטיק.
הוא עלה לישראל ושירת בצה"ל, הפך לשמאלן וחזר לארצות הברית."