21-04-2011, 12:44
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
LOL, בונה יישובים? אתה מקבל את התעמולה של הצד בלי פירושים, הא?:)
ספר נא לי, מה הופך את אפרת ל"צד השני", ומה הופך את אריאל ל"צד השני"?
אתה יודע על סמך נקבע הקו הירוק? אתה יודע מה היה המו"מ שהפך אותו למשאת הנפש של השמאל
ולקו הגבול המובטח לאבותינו עוד משחר האנושות?
קו הגבול הזה הוא ציור בטוש של המקום המשוער בו נעצרו צבאות צה"ל והצבאות הערביים בסוף מלחמת
העצמאות - בתוספת שינויים שנכפו באמצעות מהלכים צבאיים חד-צדדיים בשנים הבאות (למשל, בתקרית
חמת גדר ב1951, קרא עליה...).
אנחנו "הורגים פי שניים"? אנחנו הורגים הרבה יותר מפי שניים, אבל הרבה פחות מכפי שכל צבא אחר
היה הורג, בהתחשב ביחסי הכוחות. לך וקרא על יחס ההרוגים האמריקני-טרוריסטי באפגניסטן ועראק,
כדי לקבל פרופורציות לגבי יחס הרוגים בין צבא מערבי לארגוני טרור ומגיניהם האנושיים...
המרחק בין פירוז ישראל לבין המצב הנוכחי הוא אדיר. אין ספק שאוסלו והמשכיו עשו רבות כדי לצמצם את
הפער. כל הסכם מקרב אותנו אל היעד הנכסף. לך בדוק כמה ישראלים נרצחו בידי פלסטינים לפני שמסרנו
להם שטח ונשק (אני מתכוון בדוק ממש מהתחלת הסכסוךך, אי שם בשנות העשרים), ובדוק כמה נרצחו
מאז שמסרנו להם נשק ושטח (1994). אני יכול לחסוך ולגלות לך שמאז ההסכם שחיזק אותם צבאית
והחליש אותנו צבאית (כן, תופתע לגלות שמסירת שטחים שולטים, בסיסים בעומק השטח, והיכולת
לפקח מקרוב על המתרחש בערים, הם הגבלת היכולת הצבאית - דהיינו, סוג של פירוז), יש לנו יותר
הרוגים מאשר בכל השנים שקדמו להסכם.
מה לעשות, פירוז מרצון זה לא רק כיתות החרבות לאתים, אלא גם סתם מסירת חרבות לאוייב, וויתור
על יכולות צבאיות שהיו קודם.
|