בואו נבחון את מה שהם כתבו לעומקם.

ידוע מה דינו של נביא שקר. למה, מה הוא עשה כבר? בסך הכול רק התנבא...

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=203585

והנני מעתיק בזה חלק מהם.
http://www.4mothers.org.il/lebanon/katavot.htm

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

http://www.4mothers.org.il/lebanon/teheran.htm
טהראן הודיעה לחיזבאללה: "תפקידכם הצבאי בלבנון הסתיים"

איראן הגיעה למסקנה כי הנסיבות הנוכחיות אינן מאפשרות חידוש המאבק; טהראן פועלת להפיכת האירגון למפלגה פוליטית לגיטימית

שי שריג ואללה 7.7.00

אישיות איראנית בכירה, המקורבת לזרם הרפורמיסטי בראשו עומד נשיא איראן, מוחמד חתאמי, חושפת כי השלטון האיראני הודיע לחיזבאללה על סיום תפקידו הצבאי בלבנון ועל כניסה לתקופה חדשה, שבה מירב המאמצים יוקדשו להפיכת הארגון למפלגה מדינית לגיטימית בלבנון ובעולם כולו.

מקורות בטהראן מדגישים, בהצהרות המתפרסמות הבוקר ביומון הסעודי "א-שרק אלאווסט", כי מדובר בשינוי מהפכני בסדר העדיפויות של פעילות ארגון החיזבאללה. לדבריהם, בכירי החיזבללה, בראשות מנהיג הארגון חסן נסראללה, המקיימים בימים אלה התייעצויות חשובות ביותר בטהראן בנוגע לעתידו של הארגון, לא הגיעו לטהראן כדי לגייס סיוע לוגיסטי ומשלוחי נשק נוספים ללחימה מול ישראל.

בניגוד לביקורים קודמים באיראן, הפעם הגיעו בכירי החיזבאללה כדי להתוות את הדרך המדינית שבה יצעד הארגון בעתיד הקרוב.

איראן הגיעה למסקנה כי הנסיבות הנוכחיות באזור אינן מאפשרות לחיזבאללה לפתוח במאבק מזוין נוסף מלבנון נגד ישראל. לכן, ממקדת איראן את מאמציה בניסיון להביא להכרה בינלאומית בארגון החיזבאללה כמפלגה פוליטית לבנונית. עוד מדגישים המקורות כי איראן מחויבת להבטחות שנטלה על עצמה כלפי מדינות המערב, המעונינות ליישב את הסכסוך הערבי-ישראלי.

דיווח זה סותר את הערכות אמ"ן, כפי שפורסמו השבוע בכלי התקשורת בישראל, על מאמצי החיזבאללה לחדש את הפעילות המזוינת נגד ישראל עד לסילוקה מהאזור.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

http://www.4mothers.org.il/lebanon/mr-barak.htm

מר ברק, תודה שאתה מאפשר לי שוב לישון בשקט

דינה בר, קיבוץ הגושרים, הארץ, 29.5.00



זה לא שאין לי מה לעשות: ערימת הגיהוץ מגיעה לתקרה. יום חמישי היום, ומן הראוי לכבד את הבית לקראת שבת. חוץ מזה, ניר אמור לצאת מחר לחופשת שישי-שבת. אני צריכה להספיק לעבור אצלו בחדר, לסדר קצת אחרי שבועיים שהוא לא היה בו, לשים פרחים באגרטל וקצת פינוקים על שולחן הנחושת שבמרכז חדרו.

ניר הוא שריונר, בן 18.5. בשבוע הבא הוא מסיים את הטירונות. עם אותו ניר שלי, שהיום שריונר שרוצה להגן על הבית, הייתי בשמירת הריון לפני 19 שנים, באותו חודש יולי 1981 הזכור לרע. באותו חודש, במשך עשרה ימים לא יכולנו להוציא את הראש מהמקלטים. ספגנו הפגזות כבדות ישר אל תוך המשק, אל גינות החברים, אל בתי הילדים, אל השדות החקלאיים.



זהו פרדוקס לא נורמלי, שלפני 19 שנים שכבתי בלי לזוז כדי לשמור על ניר שיעבור את ימי העוברות שלו בשלום, והיום הוא דוהר על טנק להגנת המולדת, וחוץ מלהתפלל אין ביכולתי לעשות דבר.

כבר 18 שנים שאני מרגישה איום ונורא. סביר להניח, כי כל תושבי הצפון חשים כמוני, אבל אני מסכמת את 18 השנים האחרונות כנטל כבד מנשוא על המצפון שלי, רגשות אשמה איומים שהטריפו את ימי ולילותי. כל חייל שנהרג, נהרג בשבילי ובגללי. כן, אני יודעת - אני שומעת את הקולות האומרים שזה תפקידו של צבא, להגן על אזרחיו. אבל בלבנון לא הגנו על כל המדינה. לא הגנו על כל האזרחים. הגנו עלי, תושבת אצבע הגליל, ולכן כל חייל שנהרג שם, או שנפצע ויישאר נכה כל חייו, זה בשבילי ובגללי.



קצות העצבים שלנו, תושבי הצפון, חשופים כל הזמן. אנחנו יודעים לפני כולם לזהות את המתח באוויר, לדעת אם טיסת מסוק היא שגרתית או לא. בדרך מהגושרים לקרית שמונה ובחזרה, הראש פונה אוטומטית למנחת "גיבור" הנמצא בדרך, לראות אם הוא נקי מאמבולנסים והליקופטרים. אם לא, אוי ואבוי.



לפני מלחמת לבנון הסתובבו כל חברי המשקים בצפון עם נשק צמוד. חדירות מחבלים, או ניסיונות חדירה, היו עניין שבשגרה. פעמיים בשבוע הוקפצה כיתת כוננות לגדרות המשק, כולם אזרחים חברי המשק, שעברו את הלילה ללא שינה, והמשיכו למחרת את יום העבודה בעיניים טרוטות מעייפות.



והיום אנחנו כבר לא בלבנון. האם נחזור אל אותה מציאות שהזכרתי כרגע? אין לי מושג, ואין לי פתרונות מהמותן. ייתכן שכן, וגם אם כן - אני מעדיפה ככה. רק שלא ימותו בשבילי יותר. בבקשה, אל תמותו בשבילי יותר. מכל המשפחות שאיבדו את בניהן בלבנון, במבט מושפל, אני מבקשת סליחה. הקרבתן למעני את היקר מכל, ואני אינני יודעת את נפשי.



מר ברק, בבקשה ממך: עשית דבר גדול. אפשר לבקש גם שלום?

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

http://www.4mothers.org.il/lebanon/behetem.htm

בהתאם לציפיות

דני רשף, 5.1.00



"בחייו האישיים מנסה נשיא סוריה הרווק להשתחרר מהחבורה הסוגרת עליו של המשפחה העלווית המושחתת, צרת האופק והשמרנית. לא במקרה עולים לתקשורת שמות של מועמדות לגברת הראשונה בסוריה. כולן סוניות ממעמד הביניים הסורי שרובו גלה מארצו בימי האבא. דוברות אנגלית, שתים מהשלוש חיות בלונדון. יש להן מעמד וקריירה בזכות עצמן והן יכולות להוות גשר לרוב הסוני ודוגמא לאישה הסורית המודרנית, לפי חזונו של בשאר-אל-אסד. הבה נאחל לו בהצלחה."



הדברים נכתבו ב-31/8/00 ויש בהם כדי להמחיש עד כמה שונה בשאר, נשיא סוריה הצעיר, מאביו, אסד. עד כמה הוא הולך בנתיב שהתווה לעצמו.



מאז נבחר לנשיא חלו תמורות כלכליות בסוריה. בסוריה נפרסת בימים אלה רשת סלולרית ארצית, השימוש באינטרנט כבר נעשה מקובל בין סטודנטים, פקידי ממשל בכירים ומקורבים. בסוריה הוחל בתהליך של הפחתת מסים על מוצרי יבוא, כדי להלחם בשחיתות ולהאיץ את פיתוח המשק. הוקמה בורסה וניתן רשיון להקמת בנקאות פרטית. ניתן אישור להחזקת מכוניות פרטיות ואלפי אסירים פוליטיים שוחררו. רק היום התבשרנו גם על מתן רשיון, לראשונה, להוצאת עיתון פרטי.



בלבנון התקיימו בספטמבר האחרון בחירות בהם ניצחו, על אף הנוכחות הסורית, מתנגדי הסורים בלבנון. מתנגדים מושבעים של הסורים חוזרים לארצם דוגמת הנשיא לשעבר אמין ג'ומייל, שחזר בסוף אוגוסט האחרון. שלשום חזר הגנרל מישל עון ששלט בלבנון בשנת 89-90 וגורש על ידי הסורים לצרפת בנובמבר 1990. הגנרל עון מסמל יותר מכול את ההתנגדות לסוריה בלבנון. הוקם ציר פוליטי בלבנון המורכב מהפטריארך המרוני, אליאס צפיר ואמין ג'ומייל הנוצרים ווליד ג'ונבלט הדרוזי.

צבא סוריה צמצם את נוכחותו בלבנון והתרכז בבקע. בבירות הפכו הפגנות נגד הנוכחות הסורית לגלויות ורבות משתתפים. עשרות חטופים לבנונים שנעלמו והיו לנעדרים הוחזרו מסוריה ללבנון.

כל הדברים האלה היו חלום רחוק עוד לפני שנה וחצי. אכן, רוח תמורות נושבת באוויר.

את כל השינויים האלה אפשר והוביל נשיא חסר כל בסיס כוח משלו, איש שלא היה גנרל ולא ראש מנגנון מודיעין בסוריה. נשיא שמלבד שמו, אסד, אין לו דבר ושעדיין תלוי בוותיקי המשטר השומרים היטב את צעדיו.

אמנם הופעותיו בוועידות במזה"ת מגומגמות, אמנם הוא מעריך מאד את החיזבאללה ויתכן שרשויות המודיעין שלו מעלימים עין מפעילות החיזבאללה בהר דוב. אמנם הוא ניסה להלחם בשחיתות במעצרים וכוח, בתחילת דרכו, ונאלץ לשחרר את רוב העצורים ולהחזיר את חלקם למשרותיהם. אמנם הוא לא נשיא מושלם אבל הוא בהחלט נשיא טוב.



בארצנו, בה מנהלים הרבה גנרלים את חיינו הציבוריים לא הצלחנו להוציא לפועל אף רפורמה חברתית, כלכלית או ממשלית בשלוש שנים האחרונות. על אף שהישגי ראש הממשלה שלנו נופלים משמעותית מהישגי בשאר אל אסד באותה תקופה מסתכלים על בשאר דרך כוונת הרובה: הוא תומך בחיזבאללה, הוא מתלהם בנאומיו, הוא אפילו אנטי ישראלי וסכנה ליציבות, ממש לא עומד בציפיות.

במדינה שבה כל תוצאה צריכה להיות מידית, שבה הסכמי שלום נמדדים בלוח זמנים של ימים ושעות שכחנו להסתכל על התהליכים. עם סוריה לא הפכה בתוך חצי שנה למדינה מערבית דמוקרטית בשאר ממש מאכזב, אותנו.

אנחנו לא עומדים בציפיות בשאר בהחלט כן.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

יותר מאשר תוכן המאמרים עצמם מרתק בעיניי לעקוב אחר הכותרות ביחס לציר הזמן , החל מהאופוריה לאחר הנסיגה דרך החגיגה במאמר שמדבר על 4 חודשי שקט , דרך המאמר שמדבר על סינוור האמצעים האופטיים של צה"ל והמאמר שמדבר על מסעות מאורגנים לזריקת אבנים על חיילי צה"ל (איך קראו למלומד האמריקני - לבנוני ז"ל שתועד משתתף באחד מהם ?) ועד הפיגועים הראשונים שכל הזמן מנסים הכותבים להמעיט בחשיבותם וגולת הכותרת כמובן היא המאמר של אורנה שמעוני שנכתב בימים האחרונים :
"

ציטוט:

לבנון, מדינה ריבונית, תקפה, חטפה ורצחה את בנינו ללא כל התגרות מצדנו. לבנון אחראית על כך, ואל נשלה את עצמנו שהמלחמה היא רק עם חיזבאללה. הפעם הלחץ צריך להיות על ממשלת לבנון והעם הלבנוני. נאבקנו שנים כי ההגנה הטובה ביותר על גבולה הצפוני של מדינת ישראל היא מהגבול הבינלאומי. יצאנו מלבנון ואמרנו לפני היציאה ואחריה, שאם יתקפו אותנו מגבול לבנון עלינו להגיב ולהכות, ולא להפנות את הלחי השנייה. שש שנים שחיזבאללה מנסה לתקוף ולחטוף חיילים. כל העת נהגו צה"ל והממשלה באיפוק. לעתים אפילו אני לא הבנתי מהיכן כוח האיפוק, אבל בדרך כלל הגנתי עליו. ראיתי באיפוק עוצמה, ולא פחות מכך - הרתעה. לא כך הפעם "

שלא יובן לא נכון , לדעתי הנסיגה/יציאה/בריחה (מחק את המיותר) משם היתה צעד נכון ,מה שלא היה נכון היו התגובות , או יותר נכון , העדר התגובות שלנו למה שהתרחש לאחר כן ולאי התייצבות צבא לבנון ואי החלת ריבונות לבנונית על קו הגבול.

"אורי אבנרי לעולם איננו משקר" , סוף ציטוט.
האקדח מהמערכה הראשונה - קישור.


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.- קישור
מקור הרשע - עברית / אנגלית (ומישהו ב"פרש" סבור שהשנאה הערבית אלינו נובעת מ"פחד השתלטות")


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
“I believe that forgiving Hisbollah is God's function. The Israeli's job is to arrange the meeting" (שטות רלוונטית שיוחסה בזמנו לשוורצקופף)

נראה אם אחרי שתהיה חייל קרבי תקרא לזה "בריחה"..

1. אין לי מושג אם הוא היה חייל או לא
2. לא נראה לי שזה רלוונטי בכלל
3. מוכרים לי הרבה חיילים קרביים שגם הם מתייחסים לזה כאל בריחה

"אורי אבנרי לעולם איננו משקר" , סוף ציטוט.
האקדח מהמערכה הראשונה - קישור.


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.- קישור
מקור הרשע - עברית / אנגלית (ומישהו ב"פרש" סבור שהשנאה הערבית אלינו נובעת מ"פחד השתלטות")


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
“I believe that forgiving Hisbollah is God's function. The Israeli's job is to arrange the meeting" (שטות רלוונטית שיוחסה בזמנו לשוורצקופף)

כתבה שנכתבה כמה ימים לפני שהקוספציה הלבנונית קרסה:
http://news.walla.co.il/?w=/2907/935749
לרשות דרוש נסראללה
יום חמישי, 6 ביולי 2006, 9:44 מאת: אלוף בן הארץ



אלוף בן מסביר שהטרור מתפתח במקום שהממשל הערבי חלש. נסראללה הוא שונא ישראל לא פחות מכל חמאסניק, אבל יש לו סמכות ואחריות

מה מפחיד יותר: טיל סקאד סורי בעל ראש-קרב כימי, אשר יכול לפגוע בתל אביב ולהרוג אלפי איש בגז רעיל, או טיל קסאם פלסטיני מלא חומר נפץ פרימיטיבי, הפוגע בשדרות ולפעמים באשקלון וגורם נזק מועט? כוח ההרס של הטיל הסורי גדול בהרבה, ובכל זאת רק מעט ישראלים מהרהרים בקיומו, אם בכלל. ואילו הקסאם נתפס כאיום ביטחוני חמור, המטריד את ראש הממשלה, את מערכת הביטחון, את התקשורת ואת הציבור בישראל.

ליחס ההפוך בין יכולתם המבצעית של טילי האויב לבין רמת החרדה מפניהם הסבר פשוט: האיום הביטחוני אינו נובע מהטכנולוגיה של מערכות הנשק, אלא מהאצבע שעל ההדק. מנהיגי ישראל מציגים את נשיא סוריה, בשאר אסד, כמעודד הטרור הראשי באזור וכאחראי לחטיפת החייל גלעד שליט. אבל הם לא פחדו שאסד ישגר סקאדים, גם לא אחרי שמטוסי קרב ישראליים הרעישו מעל ארמונו. הוא אולי טרוריסט, אבל לא משוגע. אם ילחץ על כפתור השיגור, יסתכן בתגובה חריפה של ישראל, שתסכן את שלטונו ומדינתו. לכן אהוד אולמרט ועמיר פרץ מתגרים בו בלי חשש.

בניגוד לאסד, את מפעילי הקסאם בעזה אי אפשר להרתיע במטס של אף-16, וידם אינה רועדת כשהם משגרים עוד טיל מעבר לגדר. עוצמתם נובעת מחולשתה של הרשות הפלסטינית ומהעדר כוח ביטחון ריכוזי בעזה.

הבעיה הזאת מלווה את ישראל משנותיה הראשונות: הטרור מתפתח במקום שהממשל הערבי חלש. כך היה בירדן בשנות ה-50 וה-60, בלבנון בשנות ה-70 וה-80, ועכשיו ברשות הפלשתינית. ממשלות ריכוזיות בעלות צבא חזק, כמו סוריה, מצרים וירדן היום, יודעות להבטיח שקט בגבול, והתנהגותן צפויה. במקום שבו יש כאוס יש צרות של "ביטחון שוטף".

די לראות מה שקרה בלבנון. ברגע שהחיזבאללה השתלט על דרום המדינה והתחמש באלפי קטיושות ורקטות נוצר מאזן הרתעה יציב משני עברי הגבול. יציאת צה"ל מלבנון ב-2000 התאפשרה לא רק בגלל תעוזתו של אהוד ברק, אלא גם בזכות מנהיג החיזבאללה, חסן נסראללה, המקיים "חוק אחד ונשק אחד" בצד השני.

נסראללה שונא את ישראל ואת הציונות לא פחות ממנהיגי החמאס, מחוטפיו של שליט ומחוליות הקסאם. אבל בניגוד להם - לו יש סמכות ואחריות, ולכן התנהגותו רציונלית וניתנת לחיזוי סביר. בתנאים הקיימים, זה הכי טוב שיש. החיזבאללה שומר על השקט בגליל יותר מששמר עליו צד"ל הפרו-ישראלי.



בשטחים אין היום נסראללה כזה. מחמוד עבאס מתנגד לטרור ורוצה משא ומתן מדיני, אבל פועל כאינטלקטואל מיוסר וכפרשן, ולא כמנהיג סמכותי. ממשלת החמאס, שהראתה בתחילה סימנים מבטיחים של ארגון ומשמעת, נהגה כמוהו ומשכה כתפיים במשבר החטיפה. כלי הנשק בעזה מפוצלים בין ארגונים, כנופיות וחמולות, שישראל מתקשה להרתיע.

אירועי השבועות האחרונים בעזה הראו שוב, שהתנאי ההכרחי לגבול שקט הוא אצבע אחראית על ההדק מעברו השני. המסקנה המתבקשת היא, שעד להופעת גורם שישתלט על הביטחון ועל כלי הנשק בגדה המערבית - לא תוכל ישראל לסגת משם. לא די במו"מ עם עבאס וגם לא בהסכם אתו. חשוב יותר שהאמרה שלו על "חוק אחד ונשק אחד" תתגשם בשטח. אפילו יגשים אותה נסראללה פלסטיני.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

http://news.walla.co.il/?w=/0/64420
כתבתו האומללה של תול"י (תורת לחימה ילדותית) שרגאי.