03-09-2006, 10:42
|
|
|
|
חבר מתאריך: 12.08.06
הודעות: 383
|
|
|
חוות דעת משפטית:לא צריך להגיד "לא"
לא צריך להגיד "לא"
החידוש האמיתי שניתן לראות בחוק ההטרדה המינית הוא בהיעדר הצורך מצד המוטרד להגיד "לא" ולהביע התנגדות לעצם ההטרדה, כאשר ההטרדה מתרחשת במסגרת יחסי מרות. במידה ומתקיימים יחסי מרות בין המטריד למוטרד, אין צורך מצד המוטרד לגלות התנגדות או להבהיר שאין הוא מעוניין במעשה ההטרדה. עצם ההצעה, ההערה או ההתייחסות המינית מהוות עילה מספקת לקבוע כי מדובר במקרה של הטרדה מינית. יחסי מרות יכולים להתקיים בין מעביד ועובד, בין מורה או מרצה לסטודנטים או תלמידים, בין מטפל ומטופל ועוד. התלות שנוצרת כתוצאה מיחסי המרות והחשש מפני בעל המרות הם שהביאו להיעדר הצורך בהבעת התנגדות או הבהרת חוסר רצון לשיתוף פעולה במקרים אלו.
עשמ 4790/04 מדינת ישראל נ' אברהם בן חיים
מרות במשמעותה הפשוטה היא שליטה של הממונה על מי שכפוף לו. מרכיב המרות כולל בחובו גם השפעה וסמכות עקיפה ואינו מוגבל ליחסים של מעסיק או ממונה ישיר בלבד. קביעת קיומם של יחסי מרות מחייבת בראש ובראשונה בדיקה של יחסי העבודה באמות מידה אובייקטיביות ואין די לענין זה בהתרשמות סובייקטיבית של הנפגע.
התנהגות העולה כדי 'ניצול מרות' עשויה ללבוש צורות רבות ושונות. התנהגות כזו יכולה להיות מפורשת או מרומזת והיא יכולה להיעשות במישרין או בעקיפין, אך המשמעות היא תמיד אחת: השגת הסכמת הכפוף לביצוע המעשים שלא על-פי רצונו האמיתי אלא כתוצאה משימוש לרעה ביחסי המרות.
ממונה המנצל את מרותו על-מנת להשיג ממי שכפוף לו הסכמה לכאורה לביצוע מעשים מיניים בו, עושה שימוש לרעה בכוחו תוך פגיעה משמעותית בכבוד האדם של המוטרד ובאוטונומית הרצון שלו. במעשים אלה מתייחס הממונה לעובד או לעובדת כאל אובייקט מיני גרידא, מכשיר לסיפוק דחפים, ורומס הוא את כבודו ואת רצונו החופשי של המוטרד. אין ספק שכפופים הסרים למרותו של ממונה המשתמש לרעה בסמכותו כלפיהם כדי להפיק מהם טובות הנאה מיניות, נקלעים לסיטואציה קשה וקיים צורך חיוני להגן עליהם מפניה. אין בעובדה שהכפוף לא הביע התנגדות למעשים המיניים שביצע הממונה עליו כדי לסייע להגנת הנאשם. ניסיון החיים מלמד כי פער הכוחות הקיים בין הממונה לכפוף לו במקום העבודה, מונע לא פעם מהמוטרד את היכולת להביע את העדר הסכמתו למעשים מיניים כאמור.
לצורך העבירה של הטרדה מינית מסוג של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ה) לחוק, אין הכרח להוכיח כי העובד או העובדת חששו מפני הממונה עליהם במקום העבודה, אף שיש בכך אינדיקציה משמעותית לכך שהמעשים בוצעו תוך ניצול יחסי המרות.
השאלה האם עשה הממונה שימוש לרעה בסמכותו לשם השגת ההסכמה למעשים המיניים אם לאו, תיבחן תמיד על רקע מכלול נסיבות העניין וההקשר בו בוצעו המעשים בכל מקרה. ככל שפערי הכוח והפרשי הגילאים בין הממונה לכפוף לו גדולים יותר; ככל שלממונה יכולת השפעה ניכרת יותר על מעמדו או עתידו של העובד; וככל שהיוזמה לביצוע המעשים המיניים נתונה בידיו של הממונה; כך עשויה להתבקש המסקנה כי המעשים המיניים היו בגדר ניצול יחסי המרות. עם זאת, כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו.
_____________________________________
"אין רועה, ואין מנהיג, איש הישר בעיניו יעשה."
נערך לאחרונה ע"י זאב חז שיניים בתאריך 03-09-2006 בשעה 10:52.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
