|
לבני, הבעייה שלנו נובעת מכך שבעבר היו חוליית כפר כנא, עמוס ברנס וכנופיית מע"צ
חבורת צעירים מכפר כנא נעצרה בחשד לרצח אולג שייחט. הם הודו, וישבו במעצר במשך שנה עד
למשפטם. למרבה מזלם, שנה אח"כ חבורת צעירים אחרת מכפר כנא ניסתה לבצע פיגוע כנגד שוטרי
מג"ב, שפעלו בצורה מעולה, הרגו את היורה, ולכדו את השאר. הנשק שנתפס בידי המחבלים, היה
נשקו של שיחט, וומהר מאוד התברר שאלה הם רוצחיו, ולא המסכנים שנעצרו ונסחטה מהם הודאה.
עמוס ברנס פנה מיוזמתו למשטרה ואמר שהוא חושב שיוכל למסור מידע מועיל בקשר לרצח רחל
הלר. אחרי חקירה ארוכה, הוחלף הצח"מ, והצח"מ החדש עצר את ברנס, ותוך יומיים הוא הודה ושחזר
(שחזור שנראה אפילו לעיניים הלא-מקצועיות שלי, כמו סרט מבויים באופן חובבני...). הוא הורשע
עפ"י הודאתו, למרות שבביה"מ טען שהודאתו הוצאה ממנו בדרכים לא חוקיות. הן הפרקליטות
(שאנשיה תאבי הקידום, שכחו שתפקידם הוא לא השגת ההרשעה, אלא עשיחית הצדק) והן השופט
התעלמו מהחזרה מההודאה. ברנס הורשע, נידון למאסר עולם, ורק אחרי 9 שנים, הוא קיבל חנינה
(שאותה סירב לבקש, בטענה שחפים מפשע לא מבקשים חנינה). השופט שהרשיע אותו, חיים כהן,
היה זה ששידלו לחתום על בקשת החנינה שנכתבה עבורו, והוא טען ששגה בהרשיעו את ברנס. מאז
מנהל ברנס מלחמת חורמה כדי לקבל משפט חוזר, אך הפרקליטות מתחמקת (ואפשר להבין למה...).
"כנופיית מע"צ" (מועצת עבריינים צעירים) היא שם מרשים שהוצמד לארבעה צעירים משכונת
התקווה שבקושי הכירו זה את זה. כאשר סדרת הצתות בוצעה, נעצרו הארבעה עפ"י ידיעה
שהעביר מודיע משטרתי, שהיה ידוע כגורם לא מהימן. כאשר נעצרו התברר שאין נגדם שום
הוכחות מבלד אותה עדות לא מהימנה, ונוצר צורך להשיג הודאה (או לשחרר...). מפקד הצח"מ,
רב פקד סנדו מזור (הגיע בהמשך לדרגת ניצב, והיה ראש אח"ק, ואחר כך הגיע להיות סמפכ"ל),
ואנשיו השיגו את ההודאה. במשך שנים טענו העצורים,ף שההודאה הושגה מהם באמצעות "טיולים
לפרדס", שבמסגרתם הם נלקחו לפרדס סמוך לתחנה ביפו, ושם ראשיהם כוסו בשק והם הוכו
מכות רצח, עד שהודו. זה מה שטענו הצעירים בביה"מ, אך נציגת הפרקליטות והשופט, התעלמו
מדבריהם, והסתמכו על ההודאה, ועל עדות אותו מקור משטרתי (שהיה כ"כ יצירתי עד שהגיע
לרעיון המבריק, כאילו הארבעה פעלו מטעמו של לא פחות מאשר ראש האופוזיציה דאז, מנחם
בגין...). הם הורשעו וישבו בכלא. רק שנים אחרי שחרורם קרתה תפנית. אחד החוקרים, מפקח
שלומי שמחי, חזר בתשובה והחליט שבמסגרת זו ראוי לגלות חרטה על מעשים נפשעים שביצע
בעברו. הוא הלך וסיפר ה-כ-ל. התיק נפתח, הארבעה דרשו משפט חוזר, שבו כמובן זוכו. הם
הגישו תביעת פיצויים כנגד המדינה, והושג הסדר שבמסגרתו קיבלו 12 מליון שקלים (נשמע
הרבה, אבל הוא מתחלק בארבע, ואמור לפצות על שנים של כלא ועל סטיגמה של כנופייה
שהוצמדה להם במשך שנים...).
סלימאן אל-עביד הורשע עפ"י הודאתו ברצח חנית קיקוס. האיש, שידוע כמוגבל שכלית (על גבול
הפיגור), הורשע בתחילה באונס ורצח. אח"כ הוגש ערעור, וביה"מ העליון באחד האקטים הביזאריים
ביותר, הצליח לזכות מהרצח ברוב של שניים נגד אחד - אבל הותיר את ההרשעה באונס, על כנה
(השיטה בנוייה כך שעל כל אישום מצביעים בנפרד, והיות ושופט אחד הרשיע בשני הסעיפים,
שופט שני זיכה בשני הסעיפים, ושופט שלישי היה יצירתי, והרשיע באונס אך זיכה מהרצח - יצא
פס"ד הזוי שבמסגרתו נקבע שחנית קיקוס נאנסה ע"י אל-עביד, אך נרצחה ע"י מישהו אחר).
אל עביד עדיין בכלא, למרות שיש קונצנזוס רחב למדי, שאינו צריך להיות שם. למה הוא שם? כי
הוא משבט בדוי שנחשב נחות גם בתוך החברה הבדוית (הבדוים השחורים, שהגיעו במקור
כעבדים, נחשבים לנחותים בהשוואה לבדוים ממוצא ערבי או טורקמני), ואין כוח רציני שיילחם
למענו.
מה משותף לארבעת המקרים השונים לחלוטין הללו? בכל המקרים הללו הורשעו אנשים עפ"י
הודאתם. בכל המקרים, טענו האנשים שההודאה הוצאה מהם בדרכים לא כשרות - ובכל המקרים
התעלמו מטענותיהם.
אני לא יודע אם זדורוב אשם (באופן אישי אני מאמין שאינו אשם, ועפ"י מה שפורסם עד כה, נראה
לי לחלוטין בלתי אפשרי לטעון שהוא אשם מעל לכל ספק סביר), אבל אי אפשר להתעלם מכך
שהמעצר שלו היה מאוד מהיר (מייד אחרי שנעצר איזה הומלס מסכן, גם כן עולה חדש, ואחריו
מישהו אחר - ושניהם שוחררו בשקט), והוא זה שהודה ברצח.
לזדורוב היו מאפיינים דומים לכל האנשים שהזכרתי קודם: אוכלוסייה חלשה, חקירה ארוכה, מעט
ראיות מסייעות - וצורך של רשויות החוק להביא תוצאות מהירות, בגלל החומרה של המקרה.
לעומת זאת, לזדורוב יש מזל ענקי: אשתו דוברת עברית טובה בניגוד אליו, והיא האמינה לו ויצאה
למלחמה למענו. עורך הדין שנשכר, אינו טירון, ופעל בנחישות ובעקביות להציג חורים בחקירה,
ומעל לכל סייעה לו העובדה שמשפחת הקרבן לא האמינה למשטרה מההתחלה, והפעילה חוקרים
פרטיים משל עצמה. אותם חוקרים אינם חובבנים, וגם עורכי הדין ששכרה המשפחה, אינם
חובבנים.
זדורוב הוא אדם נטול כל רקע פלילי. נולד לו תינוק ממש לאחרונה, וכל שכניו תיארו אותו כטיפוס
שנראה לא מזיק. הוא עבד בבתים שגרו בהן ילדות, ולא היה שום תיעוד להתנהגות מסוכנת מצידו.
למעשה, עדיין לא הוצג מניע לרצח. בתחילה נטען שזה בגלל שנעלב מקללה שלה, אחרי שסירב
לתת לה סיגריה, ואח"כ הוכחש המניע גם המניע המוזר הזה.
בקיצור, אני בהחלט חושב שראוי להטיל ספק בריא במה שהולך שם. לדעתי מיהרו מאוד לעצור
מישהו, באותו חפזון סחטו ממנו הודאה - ומאותו רגע כבר קשה לחזור בך, כי אז תעלה השאלה,
איך קרה שחף מפשע הודה במשהו שלא עשה. |
ראשי
צ'אט
12-04-2007, 20:36
מצב כלאיים
