29-04-2007, 22:37
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
החוק לא חסר. חסרה אכיפת החוק...
אם את אותה אותו מאמץ שהקדישו לניפוץ ראשיהם של סטודנטים, היו מקדישים לטיפול במתפרעים
הלאומניים למיניהם (היום ממש מסוכן להסתובב בלילה בכמה מכבישי הגליל, ואדי ערה, הנגב והמשולש),
אני מעריך שהמצב היה טוב בהרבה.
אתמול כתבה קרולין גליק ב"מקור ראשון", קטע חשוב מאוד, ומעורר מחשבה: גליק טוענת (ולדעתי,
במידה רבה מאוד של הגיון), שבשארה לא נמצא בחו"ל במקרה, ובעצם אפשרו לו לצאת, דבר שהיא
רואה כמהלך מחושב של כוחות הבטחון, שאיבדו אמון ביכולת של המשטרה, הפרקליטות, הממשלה
וביה"מ, לפעול ברצינות המתבקשת להשגת הרשעתו של האיש הזה. לפי גליק, חוסר האמון הזה הביא את
מי שהביא, לאפשר לבשארה לעזוב את הארץ, ובכך נחסך מאיתנו עוד בזיון מהסוג שהיה במקרה של
ראאד צאלח...
מה שגליק טוענת בעצם זה שהמערכת בישראל למעשה מודה בכך שהגורמים הבכירים ביותר בה, אינם
כשירים לפעול כנגד חתרנות פנימית, חלק מסיבות פוליטיות, חלק מסיבות אידיאולוגיות, וחלק מתוך כניעה
לגורמים שמעליהם ולנורמות שאלו השרישו.
מקרה בשארה (שאני הראשון לשמוח על יציאתו מכאן, ועל החסכון בכאב הראש שבמשפט ארוך נגדו),
הוא דוגמא קלאסית: בשארה אינו עוף מוזר בקרב הח"כים הערביים, כפי שמנסה התקשורת לטעון
לאחרונה (התקשורת שונאת אותו כי הוא החרים אותה - בתקופה שבה הסכים להתראיין לכלי תקשורת
ישראליים, הוא הוצג כ"אינטלקטואל מובהק המייצג גישה המאתגרת את הנראטיב הציוני"...), אלא
מייצג של עמדה מיינסטרימית לחלוטין. העובדה שיש מי שחושב שהרעש סביבו משנה משהו (כאשר
מפלגתו עודה חיה ובועטת, וכאשר בכנסת יש שלושה ח"כים שמייצגים בפועל את חמא"ס, ועוד ח"כ
שמייצג בפועל את פת"ח), מלמדת שהמחלה חמורה מאוד, וכאן מטפלים רק בכמה סימפטומים
בולטים, שברובם הם חסרי משמעות (שאר הח"כרים הערבים למדו את הלקח מבשארה, וכולם יקפידו
להסתחבק עם העיתונאים הישראליים להבא...).
|