ההודעה הבאה נשלחה אליי בפרטי, פרטיו המזהים של הגולש הוסרו לבקשתו.
אשמח אם תוכלו להתייחס ולהגיב להודעה באופן ענייני.

ציטוט:

הבעיה שלי, תאמת אני לא יודע מאיפה להתחיל אז אני אתחיל מההתחלה חחח אבא שלי, הוא הבן אדם הכי קשוח בעולם. הוריו היו ניצולי שואה, שרדו את הגטאות ומחנות ההשמדה, נלחמו והרגו בנאצים, עלו לארץ ונלחמו על המדינה בשביל שאני ואתה נוכל לגור בא. סבי מת כשאבי היה ילד, בן 13. אבא שלי, היה בן יחיד, וכשהוא הגיע לצבא הוא בחר להילחם כמו אביו (בזמנו הייתה מלחמת שלום הגליל והוא לא היה חייב להיות בקרבי כי אימו אלמנה והוא בן יחיד), ולצערי ולצערו, כדורים לא הזיזו לו, היה צריך פגז של טנק בשביל לעצור אותו. אבא שלי הוא נכה צה"ל והוא כבר בן 55 והוא במצב מצויין חוץ מהרגל שלו. הוא לא מתחרט על שום דבר שהוא עשה בחיים. אבא שלי הוא היה מאוד קשוח איתי, לא הייתה לי ילדות קשה והוא מאוד האמין במשפט "חוסך שבטו, שונא בנו" ויצא שאני סבלתי מאוד מהמשפט הזה אבל לטובה, זה חישל אותי וחיזק אותי. אבא שלי פנה אליי ואמר לי "שמע, אני ראיתי מלחמות, ראיתי קרבות ואני רוצה עתיד בטוח בשבילך" בזמנו היו לי כמה שאיפות, להגיע לשייטת 13 או לשבת בתוך מעבדה באלקטרוניקה ולבנות דברים ולעסוק בדברים מעניינים. לכן אבא שלי ביקש ממני ללכת למכללה הטכנולוגית של חיל האויר, ושם אני אראה אם אני אוהב את זה או לא. הלכתי בכיתה י', למגמת אלקטרוניקה והכל היה טוב בהתחלה. באותו זמן הייתי ממש אבל ממש מורעל על השייטת 13. קראתי ספרים עליהם, דיברתי עם אנשים שהיו ועדיין ביחידה. אני מתאמן בחדר כושר בבית הלוחם שהוא ארגון של משרד הביטחון בשביל נכי צה"ל ומשפחותיהם. הגעתי לצו ראשון וכשאני מסתכל אחורה, הייתי כמו ילד שהולך בכיוון אחד. רק שייטת 13 זה רק מה שהיה לי בראש, ולאט לאט התקדמתי בדרך לשם, נרשמתי לגדנ"ע צלילה, עברתי את המבחנים הפסיכוטכניים והגעתי למבחנים הרפואיים ולצערי שאין ביכולתי לתאר נפלתי כי הראייה שלי לא מושלמת, יש לי מספר מאוד נמוך בעין. באותו זמן הייתי פשוט...הרוס... מנטאלית, פיזית אבל לא ויתרתי, החינוך שקיבלתי מנע ממני להרים ידיים, וכבר דיברתי עם הרופאים בשייטת ואמרתי להם שמעו בצו ראשון יצא לי ראייה 6/6 (זה נכון אגב, יש לי פרופיל 97, אבל היה לי מאוד קשה לראות תמספרים) אז הם נתנו לי אפשרות ללכת לרופא עיניים אזרחי ולשלוח להם את התוצאות. בסדר, כבר אמרתי לעצמי זהו, אני גר בחיפה, אין בעיה ללכת לרופא עיניים, 20 שקל מתחת לשולחן ויש לי תעודה עם חותמת שיש לי ראייה 6/6, וכשנגיע לגשר הבא נחצה אותו. כולי שמח הלכתי להתאמן שוב בבית הלוחם, והיה שם בן אדם גם בן 50, סגן אלוף בשייטת 13 הוא היה מפקד הפושטים. כל כך אהבתי תבן אדם הזה, הוא נכה צה"ל והוא בנבחרת הכדורעף, צריך לראות אותו קופץ ומשחק בשביל להאמין שזה אפשרי, ויזמתי איתו שיחה וכל כך התרשמתי ואמרתי לו בנוגע לראייה והוא אמר לי "שמע, לא מתאים זה לא מתאים...קח את כל האנרגיות שלך, את כל השאיפות והמוטיבציה ותלך למקום אחר שאתה כן מתאים" באותו רגע כאילו התבגרתי בכמה שנים והבנתי, שאני עלול לא רק לסכן את עצמי כי לא היה אכפת לי מעצמי העיקר שאני אהיה שם, אלא אני עלול לסכן את חבריי ליחידה... האנשים שנשבעתי להילחם לצידם היו עלולים להיפגע בגלל ששילמתי 20 שקל לרופא?! מאותו רגע לקחתי צעד ראשון וירדתי מזה. בחריקת שיניים עזבתי הכל, פשוט ויתרתי כי אני לא מוכן לסכן אחרים. במקביל אני עדיין לומד במכללה הטכנולוגית של חיל האויר, וכבר כיתה י'א, ואני סובל שם בטירוף. אין את האחווה, אין את כל הדברים שקראתי עליהם בספרים על מפקדים טובים... אבא שלי תמיד אומר שמפקד טוב זה מפקד שאתה פוחד ממנו, כי בקרב אתה צריך לפחד ממנו יותר מאשר שאתה מפחד מהאויב. והמפקדים שם היו פשוט...ההפך מכל מה שחונכתי. אין להם לא כבוד למדים או לצבא או לערכי צה"ל ואני סבלתי מזה. כי כשאני כל הזמן עזרתי לאחרים, ועל הבשר שלי עזרתי לחברים שלי וקיבלתי עונשים וכמה שהם הודו לי, לא הרגשתי שייך. וכבר היה מאוחר מדיי... כבר עשיתי בגרויות ועשיתי מגמה..אי אפשר לעזוב בית ספר.. הייתי תקוע שם ואני חתום בחיל האויר. אז אמרתי אולי זה סתם שלב וזה ישתפר. באותו זמן התחילו לי המיונים לטיס. ובאותו זמן הייתי מקובע שאם לא שייטת13 שזה היה מקום ראשון אצלי, אני אלך למשהו "פחות" וזאת תיהיה שוב שאיפה מספר אחת שלי. השאיפה שלי כרגע היא מגלן, אבל לא שללתי את הטיס. בסדר עברתי שוב פעם את כל המיונים, הפעם הייתי מתאים רפואית, והגעתי לגיבוש. אני אומר לך ואני נשבע לך בכל היקר לי, אלה היו ששת הימים הכי טובים בחיי. כל הקטע של רחוק מהבית, כל הקטע של האחווה אפילו אם חלק הייתה מזוייפת היו פשוט כל מה שרציתי ! בפעם הראשונה בחיי הרגשתי...שייך, אבל לא לטיס, אלא לסבל, לחרא והחול שאכלנו עם הלחם =) לא יודע אם להגיד לצערי או למזלי אבל בסופו של דבר לא התקבלתי.. חחח אני עדיין זוכר הייתה משימה שצריך לתכנן התקפה נגד מחבלים על הר, ואנחנו כוח של 12 ואני הראשון שקפץ ואמר בין מוצא עשה תחבולות (קראתי על זה בספר על השייטת 13 שהם עשו תחבולה לצרפתים ^_^), ואמרתי שהכוח שלנו יתחפש וככה נפתיע את המחבלים. פתאום היה שקט וכולם אמרו "כן כן ! נתחפש ונתקוף" אפילו המפקדים התרשמו. בסוף הגיבוש שלא התקבלתי המפקד שלי דיבר איתי בצד ואמר לי "יש לך ראש גדול מאוד על הכתפיים ואתה תוכל לתרום המון בקרבי" פשוט לא הצלחתי לעשות את הסוויטץ'-המעבר משייטת 13 לטיס ובגלל זה לא עברתי, ואני יודע שזה בגלל זה כי אני יודע מה הגבולות שלי. בסדר קיבלתי ראיון צנחנים וזה מסתדר לי כי השאיפה שלי היא להגיע למגלן וזה נראה כל כך קרוב... אבל לצערי לחיל האויר היו תוכניות אחרות. הגיע סיום כיתה י'ב והגיע הזמן להתגייס... הקטע שאני חתום בחיל האויר כי למדתי בטכני, והם מונעים ממני לגשת לראיון צנחנים. פה מתחיל הכל... ואיך להסביר את זה... אני הגעתי להחלטה עם עצמי שמה שאני רוצה בחיים נכון לעכשיו זה ללכת לשרת ביחידה קרבית. יש לי פרופיל 97, יש לי קב"א 55, יש לי רצון ואני לא מפחד למות... למען האמת כל החיים שלי הייתי מוקף במוות בבית הלוחם, מגיל 0 ראיתי שם את תוצאות המלחמה, את קטועי הגפיים, את האנשים שנשרפו חיים..את הסבל ואת אי הצדק. אבל הסיבה שאני לא מפחד למות זה כי אני מאמין בגורל, אני מאמין שאם אני צריך למות אני אמות אם לא אז לא.. יש אנשים נקברים חיים 100 מטר מתחת לאדמה ושורדים, ויש אנשים שיצאו מהמועדון והם נדקרים כי ההוא הסתכל על החברה של הזה.. וכמו שאמר לי חבר מאוד טוב בבית הלוחם "אין מוות...יותר מכובד מלמות בצבא" אבל הטכני מונע ממני.. נתתי ת-3 שנים הכי יפות בחיים שלי, מכיתה י' עד כיתה י'ב קמתי כל יום מחורבן בשעה 5:20 בבוקר שאפילו המפקדים שלי לא קמים בשעה הזאת, הגעתי לשם בבוקר כי רק ככה יכולתי להגיע, הייתי בבסיס שלם רק אני, הש"ג והטבחים ולא רק זה גם מנעו ממני לאכול ארוחת בוקר כי ארוחת בוקר זה להנדסאים, ועל הזין שלי ארוחת בוקר זה להנדסאים, אף אחד לא יגיד לי לא לאכול ואכלתי בכל זאת וקיבלתי על הראש ועדיין אכלתי, ורק בשביל לא לעשות מהומה להורים שלי התגנבתי בשביל לאכול, כמו שסבא שלי היה צריך להתגנב בגטו בשביל לאכול ככה אני הייתי צריך להתגנב במדינה שלי, בבסיס שלי לאכול כמו כלב בצד. והם מצפים שאני אהיה בחיל האויר? עם יחס כזה? 3 שנים התנדבתי בגדנ"ע אויר, 3 שנים לימדתי את הילדים הנכשלים בכיתה שיעברו תבגרויות והם עברו בזכותי. הייתי מתכנן פעולות למאות איש בגדנ"ע אויר, הייתי חוזר כל יום הבייתה בשעה 9-10 בלילה כי הייתי מתנדב במועדון גדנ"ע אויר ואז הייתי מתאמן בחדר כושר. קרעתי את עצמי, נתתי הכל, ומה קיבלתי? עזוב לא ביקשתי לקבל משהו, אבל יש חוק טבע בבני האדם שלא צריך לבקש בשביל לקבל. יש חוק טבע שבן אדם צריך לקבל את מה שמגיע לו, את המינימום. אני מבקש לשרת ביחידה קרבית, הטכני אומר לי לא... אני חתום בטכני, אין לי אפשרות לשרת בקרבי... ופה מתחילות השאלות, למה בן אדם שרוצה קרבי לא יכול? למה שיש כזה מחסור וכזה מצב עגום לא יכולים לתת לי לתרום שוב פעם הכל בקרבי? למה... אם פעם אחוז המשתמטים עמד על אפס, ולאט לאט הגענו ל-1 מתוך 3 משתמטים והיום זה 1 מתוך 2 משתמטים ! 50 אחוז משתמטים! אז מה יהיה בעוד כמה זמן? 1 מתוך 3 מתגייסים לצה"ל? ביבי נתניהו אמר שאם תיקח את הנשק מישראל, לא תיהיה ישראל. בקצב הזה אנחנו נהרוס את עצמנו מבפנים. ואני שואל למה ילד שכל החיים סבל, ויש לו נתונים ושום דבר חוץ מהחתימה המחורבנת מונעים ממנו ללכת לקרבי... למה לא יכולים לעשות צדק עם הילד הזה, למה חיל האויר לא יכול לעשות צדק מחורבן עם הילד הזה... נכון להיות שום דבר לא עזר.. שלחתי מכתבים דומים ללשכת גיוס, למפקדת לשכת גיוס, לחיל האויר. נתחיל בזה שחוץ מהמכתב למפקדת לשכת גיוס חיפה כל המכתבים הגיעו ישירות לחיל האויר והם ישר זרקו אותם לפח ואמרו לא ! רק אחת שם הקצינה שהיא המקשרת בין לשכת הגיוס לחיל האויר אם הבנתי נכון היה אכפת לה... היא התקשרה אליי כמה פעמים דיברה איתי ואפילו אמרה שאם זה היה תלוי בה היא הייתה ישר משחררת אותי לקרבי... אבל זה לא תלוי בה. והנה אני תקוע. היו לי מועדים ללכת לבחור קורסים אבל לא הלכתי, אז חיל האויר הבין שאני לא מוכן ואני מסרב אז הם דחו לי את הגיוס בשנה בשביל לגרום לי להתבאס ושאני אגש לקורסים. ואחרי השנה יש בק"ום ואם עדיין לא חיל האויר אז כלא. אני אגיד לך תאמת. לחיות את החיים שאני חייתי, כלא של הצבא זה כלום, פשוט כלום. אפילו אם כל יום ירביצו לי בכלא זה לא יזיז לי כי אני לא אחד שנשבר. לא משנה מה הם יזרקו עליי אני לא אזוז. ודיברתי שוב עם הקצינה ואמרתי לה כמעט בבכי שאני לא מבין תצבא הזה, אני רוצה ללכת לקרבי=אתם לא רוצים אתם רוצים שאני אלך לחיל האויר=אני לא רוצה מה נשאר? ואמרתי לה בצחוק תשחררו אותי? והיא פתאום נלחצה ואמרה "שאלה היפוטתית, אם נגיד לך חיל האויר או שמשחררים אותך במה תבחר?" ופלטתי לה תשובה תוך פחות משניה, אמרתי לה שאני מעדיף להשתחרר..הגעתי למצב שאחרי כל מה שעברתי שם, כל הזבל שיש שם אני לא מוכן לחזור לשם. תשחררו אותי מצידי או שתשימו אותי בקרבי. עכשיו נזכרתי בארוחות בוקר... אפילו ההנדסאים לא היו בשעות האלה בבסיס אז נוצר מצב שהיה חדר אוכל ל-5000 אנשים, מלא באוכל והיחידים שאכלו שם זה הטבחים ואני חחח עכשיו נוצר מצב כזה: מצידי ישימו אותי שנה בכלא. אני רוצה רק קרבי. ואני מספיק בוגר ומספיק גדול להבין מה אני רוצה. יש לי ידע גדול על חיל האויר, יש לי בן דוד שהוא נגד ברמת דויד, עשו לנו המון המון שיחות עם מכונאים ואנשי צוות אויר. אבל זה פשוט לא אני.. כמו שאמר לי סגן אלוף צ' משייטת 13 "לא מתאים זה לא מתאים" ואני לא מבין למה על חתימה של ילד בן 15, שלא ידע כלום מהחיים שלו, שראה תחיים כמו ילד... למה אני צריך לשלם בדבר הכי יקר לי? למה.. מרוב עצבים שלחתי מכתב ללשכת גיוס ושם רשמתי: "אני X Y, נודר נדר שאני לא אשרת בחיל האויר, וכמו שאתם דופקים אותי על חתימה של ילד בן 15 קחו חתימה של גבר בן 18" השארתי מקום לחתימה וחתמתי. הם לא התרגשו. עד כה דיברתי עם הורים של חברים שלי, אחד סגן אלוף בחיל האויר, הוא לא יכול לעשות כלום השני סגן אלוף בלא זוכר איפה בחיל הירוק גם הוא לא יכול. אף אחד לא יכול.. אולי הרמטכ"ל אבל בוא ניהיה רציניים... יש לי תוכנית ב'... אם יש משהו שהבנתי על הצבא זה שהם מבינים דברים בכוח. ואפילו הערבים אמרו עלינו שהיהודים מבינים רק דם. אבא שלי ולמשל אבא של חבר שלי השיגו הכל בצבא...הכל ! למה? כי כל בן אדם שאמר להם לא, הם שברו לו תעצמות ושלחו אותו לבית חולים. היה להם תיק נקי כי פחדו להתלונן עליהם. הם השיגו הכל, זכו ליחס של מלכים, והאבא השני אפילו הגיע לתפקיד של מב"ס חחח אז מה? אני צריך להפוך שולחנות? אם זה יעזור אני אעשה את זה.. אבל שתדע לך לפני שתחשוב שאני אלים. שילד מקבל מכות מאבא שלו כשהוא קטן הוא יכול לגדול ל-2 סוגים: סוג ראשון שזה אני, אני נגד אלימות רק כמוצא אחרון. והסוג השני שזה בדיוק חבר שלי שהוא אלים מאוד... רב מכות על ימין ועל שמאל על דברים קטנים. עכשיו אני רוצה לבקש ממך עצה, כבר למדתי שאם מישהו מוכן לתת לך עצה או עזרה אל תדחה אותה אף פעם. אני מבקש ממך שתעזור לי, שתוכל אולי להפנות אותי למישהו שיוכל לעזור לי. אפילו אם יש סיכוי קטן שבעולם אני אקח אותו. אני שמח שנתת לי במה לדבר איתך. שיהיה לך בהצלחה, ושתצליח. יום טוב.

לעולם אשא דגלך בגאווה

מנסיוני האישי לפני הגיוס,פניה ללשכת ראש אכ"א (אמ"ש) או ללשכת הרמטכ"ל עשויות דווקא להניב תוצאות חיוביות,במידה ואתה מסביר להם את הרצון שלך להיות בקרבי ואת הסיבות לו.

בהצלחה.

מידע צרכני חשוב-לחצו כאן!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי הנשר הקטן מנסיוני האישי לפני הגיוס,פניה ללשכת ראש אכ"א (אמ"ש) או ללשכת הרמטכ"ל עשויות דווקא להניב תוצאות חיוביות,במידה ואתה מסביר להם את הרצון שלך להיות בקרבי ואת הסיבות לו. בהצלחה.

הסבירו לי שכל מכתב שאתה שולח להם, הם מפנים את זה לאחראים עליי.
לדוגמא כל מכתב ששלחתי ללשכת גיוס, הם הפנו את זה לחיל האויר.
בגלל זה אלא אם כן יש דרך שהרמטכל עצמו יראה תמכתב, אין טעם לשלוח את זה ללשכתו.

ואוו, כל הכבוד.
באמת חבל שאין יותר אנשים כמוך במדינה, שרוצים לתרום ולעזור כמה שיותר בקרבי, ושמוכנים ללכת כל כך רחוק עם זה.
אני אישית לא מסכים עם כל מה שכתוב כאן, אבל עם חלק מאוד גדול אני כן.
למרות שאני עצמי לא הולך לקרבי, כי אני יודע שאני יכול לתרום יותר בצד של המוח, אני רוצה לחזק אותך. ולמרות שאין לי כל כך הרבה עצות לתת לך, (אני אפילו עדיין לא התגייסתי), אני רק אגיד לך מה אני למדתי מהצבא, כל עוד לא השגת את מה שאתה רוצה, סימן שלא ניסית מספיק (ואני מבין שניסת המון, אבל כנראה צריך לנסות עוד הרבה...), אני מציע לך לשלוח פאקסים לכל תפקיד שאתה רואה את עצמך בו, ובתקווה בסוף תקבל את מה שאתה רוצה ואת מה שמגיע לך.
רק לסיום, אני רוצה להביע דעתי על אחד המשפטים שלך- שאתה מעדיף להשתחרר על פני לשרת בחיל האויר. לדעתי, אם ניסית, וכל נסיונתך עלו בתהו, עדיף לך לשרת בחיל האויר, אפילו בתור תומך לחימה מאשר להשתחרר. אולי לא תתרום למדינה בצורה שקיווית, אבל אתה נשמע כמו אדם שיכול לתרום גם לא בקרבי, ולך תדע, אולי אפילו תשרת בתפקיד מעניין שעוד לא שמעת עליו, ולא התנסת בו והוא יעניין אותך.

בכל מקרה, הרבה בהצלחה, ואל תוותר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yuvalapidot ואוו, כל הכבוד. באמת חבל שאין יותר אנשים כמוך במדינה, שרוצים לתרום ולעזור כמה שיותר בקרבי, ושמוכנים ללכת כל כך רחוק עם זה. אני אישית לא מסכים עם כל מה שכתוב כאן, אבל עם חלק מאוד גדול אני כן. למרות שאני עצמי לא הולך לקרבי, כי אני יודע שאני יכול לתרום יותר בצד של המוח, אני רוצה לחזק אותך. ולמרות שאין לי כל כך הרבה עצות לתת לך, (אני אפילו עדיין לא התגייסתי), אני רק אגיד לך מה אני למדתי מהצבא, כל עוד לא השגת את מה שאתה רוצה, סימן שלא ניסית מספיק (ואני מבין שניסת המון, אבל כנראה צריך לנסות עוד הרבה...), אני מציע לך לשלוח פאקסים לכל תפקיד שאתה רואה את עצמך בו, ובתקווה בסוף תקבל את מה שאתה רוצה ואת מה שמגיע לך. רק לסיום, אני רוצה להביע דעתי על אחד המשפטים שלך- שאתה מעדיף להשתחרר על פני לשרת בחיל האויר. לדעתי, אם ניסית, וכל נסיונתך עלו בתהו, עדיף לך לשרת בחיל האויר, אפילו בתור תומך לחימה מאשר להשתחרר. אולי לא תתרום למדינה בצורה שקיווית, אבל אתה נשמע כמו אדם שיכול לתרום גם לא בקרבי, ולך תדע, אולי אפילו תשרת בתפקיד מעניין שעוד לא שמעת עליו, ולא התנסת בו והוא יעניין אותך. בכל מקרה, הרבה בהצלחה, ואל תוותר.

התפקיד שלי בחיל האויר מוכתב מראש.
מכונאי דרג א'.
ואם תסמוך על המפקדים שלי שישבצו אותי, אחרי שחלק קבלתי על איומים ופליטות פה, אני חושש שאני לא מאלה שיגיעו לתפקידים המעניינים, לא אחרי שקבלתי קצין בכיר כי הוא איים עליך.

מאוד מרגש.

מההכרות המינימלית שיש לי עם חיל האוויר ותהליך הגיוס.
התקשורת ביניהם היא מינימלית זאת אומרת שאם אתה רוצה להגייס לחיל האוויר והדבר יתאפשר רק אם תחתום וויתור בתהליך מיון מודיעין, אתה צריך לעשות את זה, כי הגופים לא מתוקשרים ביניהם.
אני מאמין שזה גם עובד הפוך, אם אתה לא רוצה להתגייס לחיל האוויר אין סיבה שהם יוותרו עליך "לחינם", אבל בלשכת גיוס שהיא מייצגת את החיל הירוק כדבריך יכולים למשוך אותך,
אם צריך לשלוח פקס מאיים או להציק טלפונית זה ללשכת גיוס בלבד כי לחיל האוויר אין משהו אחר לעשות איתך(אבל עובדה שלגיבוש טיס הם כן שיחררו אותך שזה עדין בתחום השיפוט שלהם).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי shovey מאוד מרגש. מההכרות המינימלית שיש לי עם חיל האוויר ותהליך הגיוס. התקשורת ביניהם היא מינימלית זאת אומרת שאם אתה רוצה להגייס לחיל האוויר והדבר יתאפשר רק אם תחתום וויתור בתהליך מיון מודיעין, אתה צריך לעשות את זה, כי הגופים לא מתוקשרים ביניהם. אני מאמין שזה גם עובד הפוך, אם אתה לא רוצה להתגייס לחיל האוויר אין סיבה שהם יוותרו עליך "לחינם", אבל בלשכת גיוס שהיא מייצגת את החיל הירוק כדבריך יכולים למשוך אותך, אם צריך לשלוח פקס מאיים או להציק טלפונית זה ללשכת גיוס בלבד כי לחיל האוויר אין משהו אחר לעשות איתך(אבל עובדה שלגיבוש טיס הם כן שיחררו אותך שזה עדין בתחום השיפוט שלהם).

חיל האויר שיחרר אותי לטיס כי טיס זאת יחידה התנדבותית.
לצערי הסבירו לי שהצנחנים הפסיקו להיות יחידה התנדבותית לפני שנתיים, ולכן איני יכול לגשת ללא אישור מיוחד מחיל האויר.
אין טעם לשלוח פקסים ללשכת גיוס, כי כל מכתב ופקס מועבר אוטומטית לחיל האויר.

אין לי שום דבר אחר להגיד חוץ מבהצלחה.

אל תוותר, כי אם יש מקום שבו לא צריך לוותר למערכת, זה המקרה שלך.

אז שוב, פשוט מלא בהצלחה.

אני אומר לך את האמת..לא ממש התרגשתי מכל הסיפור שלך.
כל הכבוד על הרצון והמוטיבציה שאתה מראה בסיפור שלך אבל קצת מפריע לי שאתה
מכניס לזה את זה שלדעתך עברת חיים "קשים", עם כל הכבוד, אני מכיר אנשים שסבלו פי אלף ממך ולא מדברים מילה על זה.
זה שעברת את זה לא צריך לעניין אף אחד לא בצבא ולא באזרחות.

ובנימה אחרת, כמו שהנשר הקטן הציע למעלה, פנה ללשכת הרמט"כל במכתב ראוי ומכובד.

בהצלחה לך.

202 נוב' 08

ציטוט:

במקור נכתב על ידי CataliZe אני אומר לך את האמת..לא ממש התרגשתי מכל הסיפור שלך. כל הכבוד על הרצון והמוטיבציה שאתה מראה בסיפור שלך אבל קצת מפריע לי שאתה מכניס לזה את זה שלדעתך עברת חיים "קשים", עם כל הכבוד, אני מכיר אנשים שסבלו פי אלף ממך ולא מדברים מילה על זה. זה שעברת את זה לא צריך לעניין אף אחד לא בצבא ולא באזרחות. ובנימה אחרת, כמו שהנשר הקטן הציע למעלה, פנה ללשכת הרמט"כל במכתב ראוי ומכובד. בהצלחה לך.

כל האנשים שאתה אומר שסבלו פי אלף ממני, בשלב מאוחר יותר בחיים בוכים כמו תינוקות לשוטר שעוצר אותם ומבקשים רחמנות כי היו להם חיים קשים.
הם בוכים לשופט ששופט אותם בטענה שהיו להם חיים קשים.
הם מבקשים כסף מהמדינה כי היו להם חיים קשים.
אל תיתמם, אין בן אדם ללא נקודת שבירה, אנחנו לא עשויים מברזל.
גם אני הייתי מאלה שלא דיברו מילה לא משנה מה, אבל הגעתי לנקודת השבירה שכבר אני לא יכול לסבול את זה יותר.
ושתדע לך שכל אלה שלא הוציאו מילה, והיו לי חברים שסבלו פי אלף יותר ממני, באו אליי ובכו לי על הכתף וביקשו ממני עזרה.
ובחיים לא סירבתי לעזור.
אני אנסה מה שהנשר הקטן הציע לי.
ולהיפך, החוסר אכפתיות שנוצרה במדינה הזאת, ואני לא אכנס לפוליטיקה, זה פשוט ביזיון.

מה הקשר? מה אתה משחק אותה עברת חיים קשים חלאס כבר לדחוף את זה לכל מקום
כן אתה תותח על שאתה עוזר לחברים "שבוכים" לך על הכתף אתה אחלא גבר אני לא מכיר בנאדם הכי מסריח
שיכול להיות אפילו שלא יעזור לחבר בשעת צרה אז חלאס להוציא את עצמך ג2ר ג2ר שעוזר לחברים.
כל חור אתה דוחף את זה.
תאמין לי שאף אחד מחברים שלי שבאמת סבלו בחיים שלהם לא מוציא מילה על זה ותאמין לי שהוא אף פעם לא בוכה
בגלל זה להיפך הוא אדם שמח שמבין את החיים והוא אף פעם לא יבכה על זה ויספר על זה בפורום באינטרנט
עד כמה הוא מסכן שלא נותנים לו לבחור איפה הוא ישרת בצבא.
נשמע כמו עוד איזה אוי-אוי-אוי אז חלאס תפסיק לבכות תעשה מה שרוצים ממך שתוק ותהיה גבר.

202 נוב' 08

- להילחם באויב כי אתה מפחד ממנו פחות משאתה מפחד מהמפקד שלך ולא כי אתה מאמין במה שאתה אמור להילחם עבורו לא נשמע לי כמו רעיון ממש טוב. הייתה מדינה, מנהיג וצבא שהלכו בגישה הזאת, ואני לא בטוח שאני רוצה להיות דומה להם. אגב, אותו מנהיג גם אמר על בני עמו שאין ביניהם שבויי מלחמה - אלא רק בוגדים...

- זה שיש לך בעיות עם ארוחת הבוקר זה באמת חמור, אבל זה לא בדיוק כמו מה שהיה לסבא שלך בגטו. אני בטוח שאם תחשוב דקה תבין שבין הפנימיה הצבאית שלך לגטאות יש יותר מהבדל אחד.

- ללכת ראש בראש עם המערכת, לא משנה איזו מערכת, זה מסוכן. לפעמים להפוך שולחנות עוזר לאנשים לקבל את מה שהם רוצים, אבל בהרבה מקרים לא. אני לא מבין לעומק את המצב שלך (הקשר בינך לבית-הספר לצבא, מה בדיוק ההתחייבות, וכולי), אבל אם אתה לא ממש ממש חשוב עבורם, לא מזיז להם כמה שולחנות תהפוך. רק אם אתה בטוח שלמישהו באמת אכפת ממך יש סיכוי ש"הפיכת שולחנות" תעזור לך להשיג את המטרה. סתם סובלנות למי שנתפס כ"עושה צרות" אין הרבה באף מקום, וזה כולל את הצבא.

- וזו הנקודה החשובה ביותר: אתה אומר שכשהיית בן 15 לא ממש הבנת מה אתה עושה, אבל עכשיו אתה בוגר. בן 18. היית בבית הלוחם, ועכשיו אתה לא מפחד למות. גבר, אין מה להגיד. ועכשיו שווה לך לחשוב על שני דברים:
(1) כמו שבשלוש שנים מחמש עשרה עד שמונה עשרה שינית את דעתך, אולי בגיל 21 כשתצא מהבקו"ם תחליט שוב שהכל הפוך. כל יום אתה יודע יותר ממה שידעת אתמול, אבל אל תשכח שמחר תדע יותר מאשר היום. זה קשה, אבל תנשה לשקלל גם את זה כשאתה בוחר מה לעשות.
(2) והכי הכי חשוב: עזרת לאני לא יודע מי לעבור בגרויות, קמת בחמש בבוקר, התנדבת במועדון גדנ"ע אוויר, ארוחת בוקר לא קיבלת, ובוא לא נשכח - אתה לא מפחד למות. אבל את מה שאתה רוצה לעשות עכשיו אתה רוצה לעשות בשבילך. אתה אמרת שאתה מעדיף להשתחרר מלשרת באלקטרוניקה הזאת שדחפו לך. זה לגיטימי להעדיף לתרום בקרבי, אבל בין לא-קרבי ולא-כלום, הייתי אומר שעדיף לתת משהו. אם לא יתנו לך את מה שאתה רוצה - אתה מעדיף לא לתת להם - לצבא, למדינה, לנו - כלום. עכשיו תחשוב טוב טוב אם אתה באמת כזה בוגר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי rtasjugythh - להילחם באויב כי אתה מפחד ממנו פחות משאתה מפחד מהמפקד שלך ולא כי אתה מאמין במה שאתה אמור להילחם עבורו לא נשמע לי כמו רעיון ממש טוב. הייתה מדינה, מנהיג וצבא שהלכו בגישה הזאת, ואני לא בטוח שאני רוצה להיות דומה להם. אגב, אותו מנהיג גם אמר על בני עמו שאין ביניהם שבויי מלחמה - אלא רק בוגדים... - זה שיש לך בעיות עם ארוחת הבוקר זה באמת חמור, אבל זה לא בדיוק כמו מה שהיה לסבא שלך בגטו. אני בטוח שאם תחשוב דקה תבין שבין הפנימיה הצבאית שלך לגטאות יש יותר מהבדל אחד. - ללכת ראש בראש עם המערכת, לא משנה איזו מערכת, זה מסוכן. לפעמים להפוך שולחנות עוזר לאנשים לקבל את מה שהם רוצים, אבל בהרבה מקרים לא. אני לא מבין לעומק את המצב שלך (הקשר בינך לבית-הספר לצבא, מה בדיוק ההתחייבות, וכולי), אבל אם אתה לא ממש ממש חשוב עבורם, לא מזיז להם כמה שולחנות תהפוך. רק אם אתה בטוח שלמישהו באמת אכפת ממך יש סיכוי ש"הפיכת שולחנות" תעזור לך להשיג את המטרה. סתם סובלנות למי שנתפס כ"עושה צרות" אין הרבה באף מקום, וזה כולל את הצבא. - וזו הנקודה החשובה ביותר: אתה אומר שכשהיית בן 15 לא ממש הבנת מה אתה עושה, אבל עכשיו אתה בוגר. בן 18. היית בבית הלוחם, ועכשיו אתה לא מפחד למות. גבר, אין מה להגיד. ועכשיו שווה לך לחשוב על שני דברים: (1) כמו שבשלוש שנים מחמש עשרה עד שמונה עשרה שינית את דעתך, אולי בגיל 21 כשתצא מהבקו"ם תחליט שוב שהכל הפוך. כל יום אתה יודע יותר ממה שידעת אתמול, אבל אל תשכח שמחר תדע יותר מאשר היום. זה קשה, אבל תנשה לשקלל גם את זה כשאתה בוחר מה לעשות. (2) והכי הכי חשוב: עזרת לאני לא יודע מי לעבור בגרויות, קמת בחמש בבוקר, התנדבת במועדון גדנ"ע אוויר, ארוחת בוקר לא קיבלת, ובוא לא נשכח - אתה לא מפחד למות. אבל את מה שאתה רוצה לעשות עכשיו אתה רוצה לעשות בשבילך. אתה אמרת שאתה מעדיף להשתחרר מלשרת באלקטרוניקה הזאת שדחפו לך. זה לגיטימי להעדיף לתרום בקרבי, אבל בין לא-קרבי ולא-כלום, הייתי אומר שעדיף לתת משהו. אם לא יתנו לך את מה שאתה רוצה - אתה מעדיף לא לתת להם - לצבא, למדינה, לנו - כלום. עכשיו תחשוב טוב טוב אם אתה באמת כזה בוגר.

אני מצטער אבל זה חולני ולא הבנת נכון.
אני אתאר לך סיטואציה, חיילים באים למפקד שלהם ואומרים "מה נשמע אחי, בוא נעשה ככה וככה"
הכוונה במפקד קשוח היא שהחיילים יקבלו מרות.
שחיילים יפחדו מהמפקד שלהם הכוונה מתוך כבוד הדדי, שיש להם על מי לסמוך.
הוא צריך להיות דמות שהם צריכים לשאוף אליה.
ולא דמות שתדפוק בהם כדור בגב כשהם מסתובבים.

וההשוואה עם הגטו הייתה להמחשה, ברור שהסבל אפילו לא מתקרב כי פשוט אם לא היית בשואה איך לך דרך לתאר את זה או להזדהות עם זה.

עכשיו תראה, אם הגענו למצב שהצבא יגיד לי או חיל אויר או ביי...
אז באמת הגענו למצב עצוב.
אני לפחות טיפה שלם עם עצמי שאת ה-"שלוש שנים" הם היו בית ספר צבאי, ואם הם ישחררו אותי חשבתי כבר להתנדב לצה"ל.

וואוווו
אתה ממש ילד והחשיבה שלך גם כזאת
ולא עברת כלום בחיים אז צא מהראש השלילי הזה שאתה נמצא בו ותסתכל על הדברים אחרת....
לא רוצה סתם עוד להגיד דברים....

ציטוט:

במקור נכתב על ידי MaKel וואוווו אתה ממש ילד והחשיבה שלך גם כזאת ולא עברת כלום בחיים אז צא מהראש השלילי הזה שאתה נמצא בו ותסתכל על הדברים אחרת.... לא רוצה סתם עוד להגיד דברים....

למה, תגיד אני אוהב לקבל ביקורת.

חשיבה שלילית?
שתדע אני אוהב סטטיסטיקה, אז אני אספר לך סטטיסטיקה עצובה מאוד.
מכל השוחרים שמגיעים לגיוס ומיועדים למערך הטכני, אתה יודע כמה מהם לא מגיעים למערך הטכני?
אני אגיד לך, המון!
וכל אחד מהם הוריד פרופיל על בעיה נפשית.
ואני אספר לך עוד משהו בגלל שאני הייתי עם האנשים האלה שלוש שנים הם גם סיפרו לי איך הם הורידו פרופיל שפסל מהם את המערך הטכני.
כל אחד ואחד מהם שיקר לקב"ן על אה ועל דא רק כדי שהם יוכלו את השלוש שנים האלה להיות בתפקיד בשביל לצאת מידי חובה.
ותאמין לי, התפקידים שהם עושים, זה כאילו המציאו את זה בשבילם שרק יגידו שהם עושים צבא.
כל יום בבית, לפעמים כמה ימים כל הזמן בטן גב.
אתה יודע כמה שוחרים יש שרוצים קרבי בסוף י'ב?
אפשר לספור אותם על כף יד אחת.
וכמה מהם באמת מצליחים?
1-2...
ומה אני מבקש? אני לא מבקש להיות איזה נער קפה או חייל שהתפקיד שלו זה לישון.
אני מבקש ללכת לקרבי.

בוא תגיד לי משהו אבל רציני עכשיו.
על יבש.
אם יש ילד שמתאים לקרבי ע"פ כל החוקים היבשים של הצבא, והדבר היחיד שמונע ממנו זה משהו שהוא עשה בגיל קטן שהוא לא ידע כלום אבל פשוט כלום על הצבא, האם זה בסדר שישללו ממנו?

שמע אני בחיים לא ברחתי מאחריות, כל פעם שעשיתי משהו לא בסדר ותפסו אותי הודתי כי הייתי הגון.
אני לא אתנגד לעונש מצידי כבד אם אני רוצה לעבור לקרבי כי אני מפר חוזה עם חיל האויר.

שמע היה לי בערך סיפור דומה, אבא שלי הוא בן לניצולי שואה שאיבדו את כל מה שהיה להם במלחמה וסבא שלי נלחם בצבא האדום בזמן מלחמת העולם השניה אבל נעזוב את זה זה פרט ממש שולי בסיפור שלי.

אבא שלי כשעלה ארצה התגייס לשריון, בשנת 82 באמצע קורס מפקדי טנקים שאבא שלי היה פרצה מלחמת שלום הגליל, אבא שלי נקרא למלחמה.
תחילה היה הטנק שלהם בחיפויים על הצנחנים ומאוחר יותר עבר לכבוש שטחים, הוא ראה את הבופור, כבש כפרים בלבנון וכמו כן ראה חברים מהפלוגה שלו מתים לו מול העיינים מפגז RPG שפיספס את הטנק שלו ופגע בטנק 50 מטר ממנו והרג את המפקד טנק. עד שהRPG פגע גם בטנק שלו היה זה טנק המג"ח 6ב שחטף ת'RPG לצריך ופרצה שריפה על הצריך במזל נשרף רק ציוד אישי ולהאש לא פרצה האש לתוך הטנק.
אבא שלי כל הזמן סיפר לי את הדברים הכיפים שבשריון ואת הקרבות בעיניים שלו.
כבן לטען - קשר שראה הרבה וחווה הרבה הוא בחיים לא רצה שאני ילך לשריון ואני כיבדתי את זה מצד אחד אבל תמיד נמשכתי לטנקים ושריון. עם הורדת הפרופיל שלי ל72 צומצמו החלומות של גבעתי ונעלצתי לבחור בין תותחנים לשריון...
דיברתי איתו על זה מלא והיו וויכוחים וריבים והתחקחויות והכל אבל בסוף הוא הבין את רצוני וכיום אני מחכה לתשובה מהשריון אבל אומר בלב שלם שאני לא אתפנה לחייל אחר.

נורא פחדתי מהתגובה של אבא שלי אבל הוא הבין אותי.

אגב הייתה לי בעיה דומה לשלך כי אני בוגר מגמת חשמל ורצו שאני ילמד במכללה להנדסה ויצא הנדסאי בחיל האוויר, ההורים לא אהבו את הסירוב שלי להצאה בגלל הרצון לקרבי אבל בסופו של דבר זו החלטה שלי ואני לא מתחרט עליה!!

אני מבטיח לך סודיות מוחלטת ובאמת אל תתביש לדבר איתי בפרטי ומסנג'ר ופלא' אפילו אם צריך אני באמת שיותר מאשמח לשתף וליעץ.

אייל.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Nailed שמע היה לי בערך סיפור דומה, אבא שלי הוא בן לניצולי שואה שאיבדו את כל מה שהיה להם במלחמה וסבא שלי נלחם בצבא האדום בזמן מלחמת העולם השניה אבל נעזוב את זה זה פרט ממש שולי בסיפור שלי. אבא שלי כשעלה ארצה התגייס לשריון, בשנת 82 באמצע קורס מפקדי טנקים שאבא שלי היה פרצה מלחמת שלום הגליל, אבא שלי נקרא למלחמה. תחילה היה הטנק שלהם בחיפויים על הצנחנים ומאוחר יותר עבר לכבוש שטחים, הוא ראה את הבופור, כבש כפרים בלבנון וכמו כן ראה חברים מהפלוגה שלו מתים לו מול העיינים מפגז RPG שפיספס את הטנק שלו ופגע בטנק 50 מטר ממנו והרג את המפקד טנק. עד שהRPG פגע גם בטנק שלו היה זה טנק המג"ח 6ב שחטף ת'RPG לצריך ופרצה שריפה על הצריך במזל נשרף רק ציוד אישי ולהאש לא פרצה האש לתוך הטנק. אבא שלי כל הזמן סיפר לי את הדברים הכיפים שבשריון ואת הקרבות בעיניים שלו. כבן לטען - קשר שראה הרבה וחווה הרבה הוא בחיים לא רצה שאני ילך לשריון ואני כיבדתי את זה מצד אחד אבל תמיד נמשכתי לטנקים ושריון. עם הורדת הפרופיל שלי ל72 צומצמו החלומות של גבעתי ונעלצתי לבחור בין תותחנים לשריון... דיברתי איתו על זה מלא והיו וויכוחים וריבים והתחקחויות והכל אבל בסוף הוא הבין את רצוני וכיום אני מחכה לתשובה מהשריון אבל אומר בלב שלם שאני לא אתפנה לחייל אחר. נורא פחדתי מהתגובה של אבא שלי אבל הוא הבין אותי. אגב הייתה לי בעיה דומה לשלך כי אני בוגר מגמת חשמל ורצו שאני ילמד במכללה להנדסה ויצא הנדסאי בחיל האוויר, ההורים לא אהבו את הסירוב שלי להצאה בגלל הרצון לקרבי אבל בסופו של דבר זו החלטה שלי ואני לא מתחרט עליה!! אני מבטיח לך סודיות מוחלטת ובאמת אל תתביש לדבר איתי בפרטי ומסנג'ר ופלא' אפילו אם צריך אני באמת שיותר מאשמח לשתף וליעץ. אייל.

חחח אחי נראה לי אתה האח האבוד שלי =)
גם אבא שלי היה בשריון אבל הוא רק סיפר לי את הדברים הלא כייפים כי הוא תמיד אהב להשוויץ כמה קשוחים הם היו.

חחחח אז זה הטעות אולי שאבא שלי עשה וסיפר לי עד כמה הכלי הזה שנקרא טנק הוא חיית שטח ומלחמה לא נורמלית וכמה הוא נהנה בחיפויים ובאימונים... ובכלל עד המלחמה שראה בעיניים שלו מה זה...
באמת שאני ישמח לשתף איתך וליעץ לך. אל תתביש לפנות אלי בפרטי =].

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

תראה אחי ממה שאני יודע מחברים שלי שגם לומדים בטכני יש כמה שיטות "לעבוד על המערכת" אצלנו בטכני יש 2 מסלולים, מסלול של חיל האויר שאז הם חתומים לקבע לחיל האויר כמוך, או מסלול לימודים שיוצאים עם תעודת מקצוע, בכל מקרה לפי מה שאני יודע מחבר שלי שגם רצה קרבי אבל הוא חתם ת'קבע הוא בתחילת י"ב פרש מהמסלול של חיל האויר והיה בסמלול של רק תעודת מקצוע וככה הוא יכל להתגייס לגולני אם אני לא טועה עוד חבר שלי עשה אותו דבר.

בכל מקרה אם אתה כבר סיימת י"ב או לקראת הסוף לפפי מה שאני יודע אסור להם למנוע ממך להגיע ליחידות התנדבותיות שזה צנחנים ואם אני לא טועה פלס"רים למינהם אני לא כל כך יודע...

בכל מקרה לפי מה שאתה מספר פה אתה תוכל לטרום בכל מצב ויכול להיות שתוכל להתקדם מאוד בחיל האויר ותאמין לי שלפי מה שקראתי פה על אבא שלך ולפי מה שאני יודע אין כמו להקשיב לעצות בקשר לצבא לבן אדם יוצא צבא עם עבר קשה, הם רואים מה הם עברו ואיפה הם נמצאים היום עושים אחד ועוד אחד ויודעים מה מתאים לך, אם לא ילך לך להגיע לקרבי (ואני מתפלל בשבילך שכן תצליח) תתגיע לחיל האוויר תלך לתפקידים הכי מסווגים הכי בכירים הכי קשים שם כי בכל זאת זה טכנלוגיה לא פשוטה ומאוד צריך את זה ואני בטוח שתצליח שם ותגיע רחוק ותעשה תפקידים חשובים ומסווגים כאחד גם אם לא תיהיה בשייטת.

בכל מקרה שיהיה בהצלחה וחג שמח

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Berlitz תראה אחי ממה שאני יודע מחברים שלי שגם לומדים בטכני יש כמה שיטות "לעבוד על המערכת" אצלנו בטכני יש 2 מסלולים, מסלול של חיל האויר שאז הם חתומים לקבע לחיל האויר כמוך, או מסלול לימודים שיוצאים עם תעודת מקצוע, בכל מקרה לפי מה שאני יודע מחבר שלי שגם רצה קרבי אבל הוא חתם ת'קבע הוא בתחילת י"ב פרש מהמסלול של חיל האויר והיה בסמלול של רק תעודת מקצוע וככה הוא יכל להתגייס לגולני אם אני לא טועה עוד חבר שלי עשה אותו דבר. בכל מקרה אם אתה כבר סיימת י"ב או לקראת הסוף לפפי מה שאני יודע אסור להם למנוע ממך להגיע ליחידות התנדבותיות שזה צנחנים ואם אני לא טועה פלס"רים למינהם אני לא כל כך יודע... בכל מקרה לפי מה שאתה מספר פה אתה תוכל לטרום בכל מצב ויכול להיות שתוכל להתקדם מאוד בחיל האויר ותאמין לי שלפי מה שקראתי פה על אבא שלך ולפי מה שאני יודע אין כמו להקשיב לעצות בקשר לצבא לבן אדם יוצא צבא עם עבר קשה, הם רואים מה הם עברו ואיפה הם נמצאים היום עושים אחד ועוד אחד ויודעים מה מתאים לך, אם לא ילך לך להגיע לקרבי (ואני מתפלל בשבילך שכן תצליח) תתגיע לחיל האוויר תלך לתפקידים הכי מסווגים הכי בכירים הכי קשים שם כי בכל זאת זה טכנלוגיה לא פשוטה ומאוד צריך את זה ואני בטוח שתצליח שם ותגיע רחוק ותעשה תפקידים חשובים ומסווגים כאחד גם אם לא תיהיה בשייטת. בכל מקרה שיהיה בהצלחה וחג שמח

שמע אני אסביר ככה,
השאיפה שלי כרגע היא להגיע למגלן, וכבר יש לי ראיון צנחנים.
אכן מגלן היא יחידה התנדבותית אבל צריך קודם להיות בצנחנים.
צנחנים זה לא התנדבותי מלפני שנתיים ככה הסבירו לי ובגלל זה לא נותנים לי לגשת לראיון.
בנוגע למה שאמרת, אני לא רוצה להיות דבר סודי טכנולוגי כי זה לא בשבילי...
ואפילו אם הייתי רוצה להתקדם בחיל האויר אני לא יכול.
יש יותר ממה שרשמתי, יש שורה של מפקדים שאחד קצין=קבלתי אותו על איום.
מפקד אחר ששמע שאני רוצה קרבי טרח להתקשר אליי לבית וקילל אותי, אמר שאני אפס ולא יוצלח ושאני לא אצליח להגיע לקרבי ושאני לא אשרוד שם.
יש קבוצה של מפקדים שיש בינינו עבר לא טוב והם אלה שקובעים תעתיד הצבאי שלי, הם אלה שקובעים לאן אני אלך בחיל האויר.
אין לי עתיד בחיל האויר ואני גם לא רוצה עתיד.
עצוב שבצה"ל יש מקומות שמנוהלים ע"י כנופיות.
אני אגיד לך עוד דברים עצובים, היו לנו ילדים שקרעו את התחת, כל יום למדו בבית רק בשביל לקבל קורס טוב, משהו שיקדם אותם בחיים.
והיו את הילדים שכל היום שתו קפה עם המפקדים וצחקו איתם על העולים החדשים והם אלה שקיבלו את ההמצלה מאותם מפקדים, והם אלה שנמצאים בקורסים היוקרתיים.

אני פספסתי את זה - קיבלת יום סיירות? סטי"לים? צוללות?

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ביטיס אני פספסתי את זה - קיבלת יום סיירות? סטי"לים? צוללות?

לא פספסת כי לא רשמתי =)
השאיפה שלי הייתה שייטת13, כשהתברר שאי אפשר אז השאיפה שלי עכשיו היא מגלן.
אין לי בשביל מה ללכת ליום סיירות.

בדוק תיבת הודעות פרטיות בבקשה.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

לדעתי אתה תהיה טכנאי וזהו

אתה תותח, אין מילים.

כמו שכבר נאמר כאן, אם יש סיבה לעמוד מול המערכת ולהתקעש אז זאת היא.

אני מחזק את המשפט שלך, "תשחררו אותי מצידי או שתשימו אותי בקרבי" תלך עם החשיבה הזאת, בסופו של דבר לא מוותרים לאף אחד על השירות. והיא מפסידה כמה אנשים טובים בדרך מהאטימות הזאת.

שאל אותי פעם מישהו, אם כל הסבל והשביזות שאתה עובר, היית מתחיל הכל מהתחלה בתור ג'ובניק? ברור שלא, עדיף להשתמט, ואני לא צוחק. אני מתנצל פה בפני כמה אנשים שיפגעו, אני פשוט לא רואה שירות שהוא לא קרבי כתרומה או מילוי החובה למדינה. זה סתם השתמטות במדים.

בהצלחה.

"בדקה אחת שפוייה הצלחתי לראות מלאכים בשמי העיר הזאת."

האמת שעד למשפט המטומטם שכתבת חשבתי שאתה בחור עם שכל.

"שאל אותי פעם מישהו, אם כל הסבל והשביזות שאתה עובר, היית מתחיל הכל מהתחלה בתור ג'ובניק? ברור שלא, עדיף להשתמט, ואני לא צוחק. אני מתנצל פה בפני כמה אנשים שיפגעו, אני פשוט לא רואה שירות שהוא לא קרבי כתרומה או מילוי החובה למדינה. זה סתם השתמטות במדים."

באמת שאני לא יודע אפילו איך להגיב על משפט כזה מטומטם.אני מציע שתיקח את הנשק שלך ותרגיש גבר גבר.

pilot17 לשעבר

נוב 07.

מצטער שזה נשמע ככה. זאת האמת שלי והמציאות. לא הייתי משרת בצבא בידיעה שאני חסר תועלת ומבזבז את הזמן שלי על שירות שדומה מאוד להפליא לכל עבודה אזרחית אחרת.

אני מכיר את הצבא רק מצד המערך הלוחם. זה מבחינתי הצבא האמיתי. זאת העבודה האמיתית של הצבא. בסופו של דבר הכל בצבא הולך ומתנקז למטרה זו: להילחם.

זה נשמע מוזר. מודה.
אבל באותה מידה שג'ובניק אומר "למה לי לסבול 3 שנים? לא לצאת הביתה, לא תהיה לי חברה, בעיות בריאותיות, קושי פיזי ונפשי ועוד בשנים הכי יפות שלי. אני אעשה לעצמי חיים קלים ואבחר בדרך הנוחה שלא תדרוש כמה שפחות הקרבה"
אז אני שואל את עצמי: למה לעצור את החיים ל3 שנים ולהיות כבול במערכת? להיות בתפקיד פשוט וחסר תועלת שכל אידיוט יכול למלא. זה לא צבא. זה חוזה עבודה דרקוני עם התחייבות ל3 שנים ומשכרות ממש עלובה.

"בדקה אחת שפוייה הצלחתי לראות מלאכים בשמי העיר הזאת."

המטרה של הצבא היא להילחם, אבל כדי לממש את המטרה הזאת הוא צריך עוד מערכות פנימיות שמתפקדות.
בדיוק כמו שהמטרה של אוטו היא להסיע אותך, אבל הוא יותר מאשר מנוע, גלגלים ומושב.

אותו לוחם שנלחם באויב בשם הצבא צריך לאכול (לכן צריך "ג'ובניק" שיבשל)
הוא צריך ציוד (לכן צריך אפסנאי "ג'ובניק" וקציני לוגיסטיקה "ג'ובניקים")
הוא צריך שידאגו לו להכשרה מתאימה ולמשכורות (אנשי שלישות "ג'ובניקים")
הוא צריך טיפול רפואי הולם (חובשים ורופאים "ג'ובניקים")
הוא צריך מערכות קשר לעבוד איתם בשטח ובבסיס (אנשי חיל תקשוב, "ג'ובניקים")
הוא צריך נשק תקין, תחמושת וכלי רכב תקינים (אנשי חימוש "ג'ובניקים")
אפשר להמשיך אבל אני חושב שהנקודה ברורה.

בין אם אתה אותו לוחם או החייל שמבשל לגדוד - אתה תורם ועוזר למדינת ישראל נגד אויביה.

אז נכון יש קיצוניות לכאן ולכאן, ויש תפקידים לחיילים שהתאמצו לעשות כמה שפחות (תפקידי ה-5-9 יומיות-קל"ב למיניהם), אבל הצבא צריך גם את הג'ובניקים כדי להשיג את אותה מטרה שלשמה צריך לוחמים.

Mischief Managed.

תודה על ההסבר הברור מאליו איך המערכת עובדת בצבא. "הצבא צועד על קיבתו" - אבל בסופו של דבר מי שצועד הוא הלוחם, לא הטבח. אבל את התמונה הזאת אני רואה כמובן. מה שאני עוד רואה שאת כל התפקידים הללו, כל אחד יכול למלא. גם עובד זר. מה שמפריד בין התפקידים האלה לתפקיד של לוחם היא העובדה שלוחם הוא יוצא מין הכלל (אף פיליפיני לא ילחם ויסכן את עצמו בשביל מדינה שהיא לא שלו), בעוד שאר התפקידים הם חלק מין הכלל.

"בדקה אחת שפוייה הצלחתי לראות מלאכים בשמי העיר הזאת."

כל מה שאמרת נכון וזה אומר שלוחמים תורמים יותר מג'ובניקים. קשה להשוות אם מכירים בחשיבות של כולם אבל זה נכון שלוחמים עושים עבודה יותר קשה בד"כ.
אבל, בגלל שיותר קשה להיות לוחם זה אומר (בדיוק כמו שאתה אמרת) שלא כל אחד יכול, פיזית ונפשית, להיות כזה.

אם אתה יכול ורוצה להיות לוחם זה מצוין, כן ירבו כמוך, אבל מי שלא יכול או לא רוצה - זה לא אומר שהוא לא תורם לצבא או שעדיף שבכלל לא יתגייס.

אני יצאתי מקרבי והפכתי לתומך לחימה, שזה עולם אחר כי התנאים לא טובים כמו של ג'ובניקים "אמיתיים", אתה רחוק מהבית, סוגר שבתות, שומר וכו' מצד אחד, אבל מהצד השני אתה לא מקבל הערכה כמעט מצד יחידות אחרות\ממונות, אין לך תקציבים והקצאות לכלום כי הכל הולך ללוחמים (ואני לא מתווכח - מגיע להם), או לדרגים שמעליך ואתה יוצא כל הזמן קירח מכל הכיוונים.
אבל אתה תורם ואני יודע שבלי המפקדת-תומכי-לחימה "המעאפנה" ששירתתי בה הגדודים הלוחמים לא היו מתפקדים, אז כנראה שחלק מהתרומה שלי זה לשרת בתפקיד לא זוהר ולא ממש מספק ולספוג את אותה ביקורת על "אלה שלא קרביים".
זה קל? אולי יותר מקרבי, אבל זה קושי מסוג אחר.

Mischief Managed.

איך רואים שאתה לוחם שכנראה לא מכיר את הצבא(כמו שאמרת) אלא רק ממה שהמ"כים שלו אמרו לו והחדירו לו רעל להיות לוחם..או שבטח דיברת עם איזה עובד רס"ר פעם אחת והחלטת שכל "הג'ובניקים" כאלה.
נכון,הצבא שלי ושלך אחר..אני נמצא רוב הזמן במשרד ואתה שומר רוב הזמן ויוצא מידי פעם לפעילות.
באמת שצורת הראייה שלך כל כך צרה שקשה לי לחשוב מאיפה להתחיל.
בלי אותם ג'ובניקים שYotamz ציין אתה בכלל לא היית פה כנראה...איך אתה בכלל חושב שהיית מסתדר??במקום להודות לחבר'ה שעובדים כדי שלך יהיה יותר קל ובטוח אתה בעצם יורד עליהם ומשפיל אותם..איך אתה חושב שהיית מסדר בלי כל אותם "הג'ובניקים"??
איך אתה חושב שהיית מסתדר בלי כל אנשי המודיעין?לא רוצה לבאס אותך אבל יש סיבה למה יש הרבה מקומות במודיעין שיש להם עדיפות לחיילים עם פרופיל קרבי במקום לשלוח אותם למסלול לוחם.
אותם ג'ובניקים שכנראה אתה לא מבין כמה הם עובדים סביב השעון כדי שלך יהיה כמה שיותר קל..אתה חושב שהיו מאשרים לך לצאת למבצע בלי מודיעין?בלי קשר תקין,בלי נשק תקין ובלי ציוד מתאים??
ואו..באמת שאין לי מה להגיד לך..התגובות שאני מקבל הן בדרך כלל "תודה רבה" ו"אתה לא מבין כמה זה עוזר לנו"..אני באמת לא מתכוון להתייחס להודעה הזו..אני מעדיף להתייחס לחבר'ה שמעריכים את העבודה הקשה שאנחנו עושים(ספציפית למודיעין) מאשר להודעה מזלזלת כזו..

pilot17 לשעבר

נוב 07.

קרא בבקשה את התגובה הקודמת שרשמתי מעל שלך.

אני לא איזה טירון מורעל שחי בסרט. אני כבר לקראת סוף השירות שלי. כבר ראיתי ועברתי מספיק מקומות בצבא. כולל תפקידים פיקודיים, אז אני קצת מבין איך המערכת הצבאית עובדת. אבל אני גם מבין שכל אחד יכול לבצע את התפקידים בצבא, גם עובדים זרים תאילנדים ופיליפינים למינהם, גם התפקיד שלך, למעט התפקיד של שלי - לוחם.

"בדקה אחת שפוייה הצלחתי לראות מלאכים בשמי העיר הזאת."

אמממ...עם כל הבוטות...חרטא רצינית!

הלוחם מקריב יותר,ואולי תורם יותר מה"ג'ובניקים" אבל להגיד שפיליפינים יכולים להחליף ג'ובניקים זה אבסורד(נכון,תלוי באיזה ג'ובניקים מדובר כי יש המון עציצים בצה"ל,אין ספק).

נתייחס למודיעין בהקשר להודעה של GIXXER-אתה יכול לשפצר את הנשק ולרוץ עם סכין בין השיניים,כך גם השריונר וכך גם הטייס.לצערך,אי אפשר להגיד לך ממש מאיפה מגיע מודיעין כזה או אחר ובגלל זה מה שיקרה בשטח זה שתדע איפה זה א ואיפה זה ב ומה ההערכות אך לא ממש תדע איך אתה יודע את זה.בוודאי שפיליפיני יכול לעבוד קשה 24 שעות ביממה במשרדי המודיעין למיניהם ולתת לך מידע מדוייק לגבי מה אתה צריך לעשות.הגיוני נכון?

אז יש עציצים ויש ג'ובניקים במלוא מובן המילה,אך יש גם אנשים שבלעדיהם(ואשר ממש אבל ממש לא כל אחד יכול להחליף) הM16 הסקסי שלך,ויודע מה? גם הF16 הנוצץ לא שווה כלום.TAKE MY WORD FOR IT

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

לא רוצה לבאס אותך יותר מידי אבל אתה קצת חי בסרט..הראייה הצבאית שלך מאוד מוגבלת ל"אני לוחם" עד כדי כך שאתה לא רואה מעבר.
איך שאני רואה את זה-מבחינת חשיבות במערכת כולה חייל X במודיעין שנמצא בתפקיד רציני יותר חשוב ממך כלוחם..ברור,החלק הכי חשוב בצבא הוא המערך הלוחם..על זה אין ספק..אבל להגיד שכל אחד יכול לעשות את את התפקיד שלי בעוד ששלך הוא ייחודי הוא לא נכון.
נראה לך שפיליפיני או כל אחד אחד שלא ישראלי יכול לשמור סודות רציניים היכולים לפגוע בבטחון המדינה??נראה לך שהוא יהיה מוכן לעבוד סביב השעון למשך כל השירות שלו בשביל שבסוף אחד כמוך יבוא ויגיד לו שהוא סתם מבזבז את הזמן שלו והוא בכלל לא חשוב??
נכון,התפקיד שלך מאוד חשוב..אתה זה שנמצא פיזית במחסום כל יום וטוחן שמירות ובסוף יוצא למארב כשאתה גמור מעייפות..בסופו של דבר,התפקיד שלך הוא אחד.לשמור.
בסופו של יום אתה חשוף לדברים מזעריים..לאיזה מבצע יוצאים הערב או מי עולה לשמירה.
מי אתה חושב ששולח אותך למבצע??מי אומר לך איפה כל דבר נמצא ומאיפה אתה צריך להיזהר עוד לפני שבכלל דרכת בשטח??
הראייה הצבאית שלך צרה הרבה יותר ממה שאתה חושב..אם רק היית מכיר את הנפשות הפועלות למענך היית מגלה שהעבודה שלנו בסופו של דבר כל כך חשובה שאין טעם להשוות מי יותר תורם.
שלא תבין לא נכון..אני מאוד מעריך את מה שאתה עושה ואני באמת מסכים איתך על העובדה שהעבודה שלך היא הכי חשובה..לא משנה כמה מודיעין יהיה בלי הלוחמים שום דבר מזה לא שווה.. גם אני כשהייתי מלש"ב רציתי להיות לוחם(ועדיין רוצה אחרי הכל).
הזלזול שלך הוא ממש לא במקום..בתור אחד שעובד המון עם לוחמים תאמין לי שבזמן הקצר שלי בצבא(כשנה) הראייה שלי על הדברים יותר רחבה משלך..מה שאתה מכיר זה רק איך להיות לוחם ואת הגדוד..אני מכיר את שני הצדדים.
תעריך את מי שעושה בשבילך עבודה שבלעדיה לא היית יכול להסתדר..בסופו של יום אותו ג'ובניק מהמודיעין שולח אותך למשימה..לא להפך.

pilot17 לשעבר

נוב 07.

ראה תגובה שלי...

sort of the same thing.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ציטוט:

אם יש משהו שהבנתי על הצבא זה שהם מבינים דברים בכוח. ואפילו הערבים אמרו עלינו שהיהודים מבינים רק דם. אבא שלי ולמשל אבא של חבר שלי השיגו הכל בצבא...הכל ! למה? כי כל בן אדם שאמר להם לא, הם שברו לו תעצמות ושלחו אותו לבית חולים. היה להם תיק נקי כי פחדו להתלונן עליהם. הם השיגו הכל, זכו ליחס של מלכים, והאבא השני אפילו הגיע לתפקיד של מב"ס חחח אז מה? אני צריך להפוך שולחנות? אם זה יעזור אני אעשה את זה.. אבל שתדע לך לפני שתחשוב שאני אלים. שילד מקבל מכות מאבא שלו כשהוא קטן הוא יכול לגדול ל-2 סוגים: סוג ראשון שזה אני, אני נגד אלימות רק כמוצא אחרון. והסוג השני שזה בדיוק חבר שלי שהוא אלים מאוד... רב מכות על ימין ועל שמאל על דברים קטנים.

אומנם לא כ"כ התחברתי והתרגשתי מהסיפור הזה, אבל עדין אמרתי לעצמי שבאמת חבל שילד לא מקבל את מה שהוא רוצה בגלל חתימה מגיל 15.

אחרי שקראתי את הפסקה הנ"ל, אני מקווה שלא תגיע לקרבי.

מה אתה רציני?! מה להפוך שולחנות, מה? מה לפוצץ אנשים מכות? מה אתה ברוך אסולין? אתה חתמת וזהו. נקודה.
גם פרחי טיס חותמים בגיל 18-19 ל-9 שנים אחרי השירות חובה שלהם! לא לתפקיד לתקופת זמן שהיא במילא חובה, אלא ל-9 שנים שהם לא חובה!
לצבא יש נהלים ואם אתה מחשיב ת'צמך בתור אזרח של המדינה הזאת, תצטרך לעמוד בזה.
חשבת על הצבא? הכשירו אותך והשקיעו בך שלוש שנים ואתה ככה יורק להם בפרצוף? יש סיבה לזה שיש מסלול כמו שלך! צבא זה לא ברושור שכל אחד בוחר לאיפה הוא רוצה ללכת! אתה מגיע לאיפה שהצבא צריך אותך!
ותאמין לי שאם באמת היה מחסור של אנשים קרביים, אתה היית מגיע לשם.

חוץ מזה, אני לא מאמין שכל-כך הצלחת להשיקע בלימודים ולעזור לחברים שלך במשך תקופה כ"כ ארוכה בלי טיפה של רצון. תסלח לי, לא קונה את זה.

שיהיה לך בהצלחה

"To give anything less than your best is to sacrifice the Gift."Steve Prefontaine

מחזק, הוצאת לי את המילים מהפה.

202 נוב' 08

ת'אמת שגם אני רציתי לחזק אותך חח... בסוף החלטתי להוסיף תגובה משלי.

"To give anything less than your best is to sacrifice the Gift."Steve Prefontaine

ציטוט:

במקור נכתב על ידי UR5076 אומנם לא כ"כ התחברתי והתרגשתי מהסיפור הזה, אבל עדין אמרתי לעצמי שבאמת חבל שילד לא מקבל את מה שהוא רוצה בגלל חתימה מגיל 15. אחרי שקראתי את הפסקה הנ"ל, אני מקווה שלא תגיע לקרבי. מה אתה רציני?! מה להפוך שולחנות, מה? מה לפוצץ אנשים מכות? מה אתה ברוך אסולין? אתה חתמת וזהו. נקודה. גם פרחי טיס חותמים בגיל 18-19 ל-9 שנים אחרי השירות חובה שלהם! לא לתפקיד לתקופת זמן שהיא במילא חובה, אלא ל-9 שנים שהם לא חובה! לצבא יש נהלים ואם אתה מחשיב ת'צמך בתור אזרח של המדינה הזאת, תצטרך לעמוד בזה. חשבת על הצבא? הכשירו אותך והשקיעו בך שלוש שנים ואתה ככה יורק להם בפרצוף? יש סיבה לזה שיש מסלול כמו שלך! צבא זה לא ברושור שכל אחד בוחר לאיפה הוא רוצה ללכת! אתה מגיע לאיפה שהצבא צריך אותך! ותאמין לי שאם באמת היה מחסור של אנשים קרביים, אתה היית מגיע לשם. חוץ מזה, אני לא מאמין שכל-כך הצלחת להשיקע בלימודים ולעזור לחברים שלך במשך תקופה כ"כ ארוכה בלי טיפה של רצון. תסלח לי, לא קונה את זה. שיהיה לך בהצלחה

חתמתי וזהו, וכבר אמרתי שלא אכפת לי לרצות תקופת מאסר או כל עונש שיטילו עליי בגלל שהפרתי את החוזה, וכמובן שיש סיבות מקלות.
אני חושב שיש הבדל עצום בין פרחי טיס לבין ילד שסיים כיתה ח'-ט' ללא כל ידע על הצבא.
בנוגע לזה שהם הכשירו והשקיעו בי, אז למען האמת דיי צחקתי..
מה אתה חושב אתה לומד שם בחינם? אתה משלם כסף, ואתה משלם יותר מבית ספר רגיל.
כל דבר שאתה מקבל זה מהכסף ששילמת בתחילת שנה, ובניגוד לבית ספר רגיל אתה גם צריך לשלם על כל ספר וספר שצריכים בגלל שהבית ספר שייך לצבא ולא למשרד החינוך.
הכשירו והשקיעו?
אתה יודע מה ממוצע הנכשלים אצלנו?
היו מבחנים שכיתה שלמה חוץ מ-2-3 ילדים נכשלו כולם.
והיו המון כאלה.
עזוב במקום לכתוב סתם, כי ברור שאתה לא היית חלק מהמערכת הזאת, היית מבין שההכשרה וההשקעה היא כמעט אפסית.
לא ביקשתי שום ברושור, ביקשתי לשרת ביחידה קרבית וחוץ מהחתימה בגיל 15 אין שום דבר שמונע ממני.

עכשיו לא הבנתי בכלל את המשפט האחרון?
"חוץ מזה, אני לא מאמין שכל-כך הצלחת להשיקע בלימודים ולעזור לחברים שלך במשך תקופה כ"כ ארוכה בלי טיפה של רצון. תסלח לי, לא קונה את זה."
בקושי עברתי את הלימודים שלי, כי קצת קשה כשאתה מתחיל ומסיים בשעות שאני התחלתי וסיימתי ותוסיף לזה את כל הפעילויות שהשתתפתי בהם.
הרצון היחיד שהיה לי זה להיות בחור הגון וטוב, ולעזור לאחרים ולהתנדב בפעילויות שיתרמו.
הרצון היחיד שהיה לי זה לא להיות כמוהם, אותם אנשים שמביישים את צה"ל.
הרצון היחיד שיש לי זה לשרת ביחידה קרבית.
מה לעשות שלא כולנו יודעים בגיל 15 מה זה צבא, ופשוט עזוב..
אין לך מושג וחצי מושג, ומה שעוד יותר מעצבן שאין לך מושג ולפני שאתה שואל אתה מבסס דיעה.

למה אתה רוצה לשרת בקרבי? כדי לתרום למדינה, נכון? אז תעשה את זה!
יש הרבה חבר'ה שרוצים לעשות שירות קרבי ולא יכולים מכל-מיני סיבות. האנשים הרציניים והמוערכים (בעיני) הם אלה שלא מוותרים והולכים להיות תומכ"לים או ג'ובניקים.
אתה אחד מהם. אתה אחד מאלה שלא יכולים לשרת שירות קרבי והבן-אדם היחיד שאתה יכול לבוא אליו בטענות זה ההורים שלך או לעצמך, כי בסופו של דבר אתה חתמת על החוזה הזה ואני בטוח שההורים שלך היו ערבים לכך! איפה הצבא אשם, הא?

ומה אכפת לי כמה נכשלו?! הקימו ת'מסלול הזה, זאת אומרת שיש פה השקעה והכשרה. זה שיש בעיה איתו זה לא סותר את מה שאמרתי! כנראה שצריכים לברר יותר לעומק איזה אנשים מגיעים למסלול הזה או לתת ארוחת בוקר לתלמידים (ואני אומר את זה בגיחוך - פעם הבאה תביא סנדביץ').

ואתה מבקש ברושור. אתה מצביע על שירות קרבי ואומר "את זה אני רוצה", למרות שאתה לא יכול ואתה מתעקש לקבל את זה.

בחור הגון וטוב לא שואף להפוך שולחנות כדי להשיג ת'מטרות שלו, לא שואף להכניס אנשים לבתי-חולים, לא שואף להשיג את המטרות שלו באלימות! אלו הם שאיפות של מאפיונרים.
בן-אדם שלא מבייש את צה"ל זה לא בן-אדם שמפר חוזה שהוא חתם עליו. זה לא בן-אדם שמעדיף להיכנס לכלא כשהוא לא מקבל את התפקיד שהוא רוצה.

נכון. לא כולנו יודעים מה זה צבא בגיל 15. וכמו שאמרתי בהתחלה, את הטענות האלה תוכל להפנות לעצמך או להורים שלך. הצבא לא שלח אליך לוחמים שיאיימו עליך לחתום!
אתה מחויב לצבא ואם אתה רוצה לתרום, אתה תישאר בתפקיד שאתה חתום עליו כבר שלוש שנים.
כשתסיים את ההתחייבות שלך, תוכל לעשות שירות קרבי.

עריכה: בוא אני אספר לך משהו על עצמי.
התחלתי מסלול ביחידה מובחרת. שובצתי למגמה שם שהכי רציתי. כמה ימים אחרי הגיוס נפצעתי ונאלצתי לרדת מחזור. בגלל שירדתי מחזור אני אהיה במגמה שפחות רציתי.
לפי הגישה שלך, אני צריך לגשת למפקד היחידה שלי ולדפוק לו ת'ראש בשולחן ולהגיד לו להשאיר אותי במחזור הזה ואם הוא עדין לא מסכים אז להיכנס לכלא.

ההבדל בינינו זה שאני באמת רוצה לתרום למדינה ואני לא אלחם עד כדי כך במערכת הזאת ואני לא אסרב פקודה. וגם בגלל זה אני הגעתי לאן שאתה כ"כ רצית מההתחלה.

"To give anything less than your best is to sacrifice the Gift."Steve Prefontaine

אחי כל הכבוד אשכרה תגובה שאני מעריך! בהחלט מחזק מילה במילה!
ולאנונימי, חלאס לבכות יאללה איתך קח את עצמך בידים ותפסיק להתבכיין, עשה.

202 נוב' 08

ציטוט:

במקור נכתב על ידי UR5076 למה אתה רוצה לשרת בקרבי? כדי לתרום למדינה, נכון? אז תעשה את זה! יש הרבה חבר'ה שרוצים לעשות שירות קרבי ולא יכולים מכל-מיני סיבות. האנשים הרציניים והמוערכים (בעיני) הם אלה שלא מוותרים והולכים להיות תומכ"לים או ג'ובניקים. אתה אחד מהם. אתה אחד מאלה שלא יכולים לשרת שירות קרבי והבן-אדם היחיד שאתה יכול לבוא אליו בטענות זה ההורים שלך או לעצמך, כי בסופו של דבר אתה חתמת על החוזה הזה ואני בטוח שההורים שלך היו ערבים לכך! איפה הצבא אשם, הא? ומה אכפת לי כמה נכשלו?! הקימו ת'מסלול הזה, זאת אומרת שיש פה השקעה והכשרה. זה שיש בעיה איתו זה לא סותר את מה שאמרתי! כנראה שצריכים לברר יותר לעומק איזה אנשים מגיעים למסלול הזה או לתת ארוחת בוקר לתלמידים (ואני אומר את זה בגיחוך - פעם הבאה תביא סנדביץ'). ואתה מבקש ברושור. אתה מצביע על שירות קרבי ואומר "את זה אני רוצה", למרות שאתה לא יכול ואתה מתעקש לקבל את זה. בחור הגון וטוב לא שואף להפוך שולחנות כדי להשיג ת'מטרות שלו, לא שואף להכניס אנשים לבתי-חולים, לא שואף להשיג את המטרות שלו באלימות! אלו הם שאיפות של מאפיונרים. בן-אדם שלא מבייש את צה"ל זה לא בן-אדם שמפר חוזה שהוא חתם עליו. זה לא בן-אדם שמעדיף להיכנס לכלא כשהוא לא מקבל את התפקיד שהוא רוצה. נכון. לא כולנו יודעים מה זה צבא בגיל 15. וכמו שאמרתי בהתחלה, את הטענות האלה תוכל להפנות לעצמך או להורים שלך. הצבא לא שלח אליך לוחמים שיאיימו עליך לחתום! אתה מחויב לצבא ואם אתה רוצה לתרום, אתה תישאר בתפקיד שאתה חתום עליו כבר שלוש שנים. כשתסיים את ההתחייבות שלך, תוכל לעשות שירות קרבי. עריכה: בוא אני אספר לך משהו על עצמי. התחלתי מסלול ביחידה מובחרת. שובצתי למגמה שם שהכי רציתי. כמה ימים אחרי הגיוס נפצעתי ונאלצתי לרדת מחזור. בגלל שירדתי מחזור אני אהיה במגמה שפחות רציתי. לפי הגישה שלך, אני צריך לגשת למפקד היחידה שלי ולדפוק לו ת'ראש בשולחן ולהגיד לו להשאיר אותי במחזור הזה ואם הוא עדין לא מסכים אז להיכנס לכלא. ההבדל בינינו זה שאני באמת רוצה לתרום למדינה ואני לא אלחם עד כדי כך במערכת הזאת ואני לא אסרב פקודה. וגם בגלל זה אני הגעתי לאן שאתה כ"כ רצית מההתחלה.

עכשיו בוא אני אסביר לך למה אתה ממש אבל ממש לא מבין...
דבר ראשון אני כבר לא רוצה לשרת בקרבי בשביל המדינה, אלא בשבילי כי זה מה שאני רוצה בגבול היכולות שלי.
כרגע אין שום דבר שמונע ממני חוץ מהחתימה.
עכשיו, כשאתה אומר הקימו את המסלול הזה אז בוא אני אספר לך למה הקימו והסיבה הזאת נתמכת ע"י המורים שלהם.
יום אחד ישבו הרמטכ"ל ושרת החינוך עם ראש הממשלה לישיבת תקציב.
היה צריך לחלק את הכסף בין 2 המוסדות, ופתאום קפץ הרמטכ"ל ואמר
"היי, במקום להעביר כסף למשרד החינוך, שילמד אנשים אלקטרוניקה ומכונות והנדסת חשמל, תעבירו אליי את הכסף, לצבא, ואני כבר אפתח מוסדות חינוך וככה נרוויח פעמיים."
שמחים עם ההצעה החסכונית, הצבא לקח מיליארדי שקלים במקום משרד החינוך והשקיע תסכום המינימאלי בהשקעה שלנו רק בשביל שהוא יוכל לקבל כוח אדם נקודה.
בטכני אתה יכול לעשות מה שבא לך אבל לא יעיפו אותך כי הם רק רוצים שתיהיה מכונאי, עזוב שהרוב יוצאים מהמערך הטכני על סעיפים נפשיים ואז הם משרתים בתור עציצים בחיל האויר.
אבל יש כל כך הרבה מאחורי כל העסק.
בחלק מהדברים אתה צודק, נכון חתמתי, נכון אף אחד לא הכריח אותי אלא אבא שלי ביקש ממני.
הכל נכון אבל יש פה אבל גדול והוא שבניגוד אליך אני לא נפצעתי.
בניגוד אליך אני יכול לעשות מעשה.
ובניגוד אליך...אני אעשה מעשה ואני אלחם בשביל להיות לוחם.
כי בחיים לא ויתרתי ואני לא אתחיל עכשיו.

והערה קטנה: כל יום הייתי מביא בנוסף 2 סנדוויצים, אבל החלטתי לחלק תמיד בין החברים שלי שארוחת צהריים וערב אצלם זה פרוסת לחם עם איקרה.

אם זה מה שאתה רוצה, תעשה מה שטוב לך.

ובקשר לישיבת תקציב הזאת. סבבה. אני לא אתווכח איתך.

הפציעה שלי היא משהו שלא ציפיתי לו ולא רציתי אותו. כנ"ל החתימה שלך. אבא שלך ביקש ממך.
ההבדל בין הבקשה של אבא שלך והפציעה שלי היא שאתה יכלת למנוע את זה ואני לא.

אין לי כבר מה להתווכח איתך, אם הרצון היחיד שלך בלהיות לוחם הוא בשביל עצמך. שיהיה בהצלחה.

"To give anything less than your best is to sacrifice the Gift."Steve Prefontaine

יכול מאוד להיות שאתה בוגר והמחשבה שלך נכונה, אבל מבחינת מה שכתבת אתה מתנהג כמו ילד מאוד לא בוגר...
אשכרה שלחת להם מכתב "אני נודר נדר שלא אשרת בחיל האוויר" ? חבל שלא הוספת "ואני נוגע באדום אז אתם אל יכולים עליי".
+ תוריד קצת מרמת הציהבות שלך "נזכרתי בספר של שייטת 13 שהם עשו תחבולה נגד הצרפתים אז עשיתי גם תחבולה" אתה לא מרשים אף אחד שקראת את הספר הזה ויכלת לנסח את המשפט שלך אחרת לגמריי בקשר לאוהת תחבולה, אבל אתה בוחר לכתוב את המילים שלך בצורה ילדותית ולא די צהובה.

עצה שלי, אל תיהיה אכלו לי שתו לי , תלך באסרטיביות עם ביטחון עם הראש בקיר ולרגע אל תחשוב על זה ש"נדפקת". ואל תפחד מהאיומים, אתה רוצה קרבי? שב באוהל ואל תתפנה(נקודה).

מחשבות קריאייטיביות - רן פינקלשטיין
http://copies2011.blogspot.com/