
11-03-2009, 04:42
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 29,140
|
|
|
אני החזקתי פעם בדעות האלה ולכן אני יכול להסביר לך
עד האינתיפאדה השנייה סלדתי מהומואים וחשבתי שזו סטייה או מחלה או משהו כיו"ב ושיש לרדוף עד חורמה אחרי מי שמבצעים אותה. מה הקשר של האינתיפאדה השנייה? במהלך האינתיפאדה השנייה ההומואים והלסביות ניסו בפעם הראשונה לעשות צעדה בירושלים וקיצונים מבין החרדים זעקו - כמו שהם יודעים לזעוק - בצורה מוגזמת, מעל פשקוילים סרי טעם, תוך איומים במיתות משונות בעולם הזה ובגלגולי סבל מיותרים בעולם הבא.
להזכירך, באותם ימים המחבלים הערבים טבחו בנו ללא הרף, בכל יום נפלו כמה חללים לטרור הפלסטינאי - על רקע זה נראו הקריאות נגד המצעד מגוחכות.
היו למדינה בעיות אמיתיות וקשות באותה תקופה - המוות הלך ברחובות בגלל אזלת היד של ממשלת ברק (ושרון אחריו), המצב הכלכלי היה בכי רע וכל מה שהטריד את חרדי ירושלים (וכמה משותפיהם החילונים) זה מניעת המצעד בכל מחיר! היה ממש מגוחך לראות איך אנשים הפכו כמה הומוסקסואלים שהולכים ברחוב לבעייה הכי גדולה של ההיסטוריה המודרנית.
המצב הזה שבו הבית נשרף ויש מי שמתווכח אם התמונה שבקיר מספיק ישרה, גרם לי להבין שההיסטריה המוגזמת סביב המצעד מקורה ברגשות שנאה מוגזמים שלובו בצורה מכוערת - באותה צורה בה לובו רגשות נגד כל מיעוט ושאלתי את עצמי מה הנזק האפשרי מהמצעד.התשובה הייתה כמעט כלום - המצעד יצעד ולמחרת בבוקר כולם ילכו לעבודה כרגיל.
אני עדיין לא אוהב את ההחצנה של מיניות הומוסקסואלית לסוגיה ברחוב. לדעתי, זה שונה מההחצנה של מיניות סטרייטית ואסביר למה. חלק מציבור ההומוסקסואליים הם דו מיניים. אני לא אכנס פה להסברים מדעיים כאלה ואחרים אבל לא ניתן להכחיש את העובדה הזו, שהם מסוגלים לקבל סיפוק מיני הן מגבר והן מבחורה ובזוגיות שלהם הם יכולים לבחור בכל אחת משתי האופציות.
מכיוון שכך, ברור לי למה הורים לא רוצים שהנער/ה המתבגר שלהם(שהוא דו מיני), יראה שני הומואים מתגפפים ברחוב, יתגרה מהמראה ויתן לכך ביטוי בחייו הפרטיים. אני עדיין תופס משפחה נורמלית כשילוב של גבר אישה וילדים. ומעדיף שמי שיכול לבחור בין חיים כהומו וחיים כסטרייט יבחר באפשרות השנייה. גם אם זה לא מטריד אותי במיוחד שהוא אישית יבחר באפשרות הראשונה, עדיין, אני לא רוצה שאחרים יושפעו ממנו וילכו בכיוון זה. ועל אחת כמה וכמה, אני מאמין שזכותם של הורים לא לרצות בכך.
לכן המצעד שנעשה בתל אביב נראה לי פוגעני ואני מבין את ההתנגדות אליו. לעומת זאת, בירושלים דווקא נעשה ניסיון לעשות מצעד שידבר על זכויות ההומוסקסואלים בחברה - חלק מזכויות אלה שהם דורשים הם בהחלט צריכים לקבל. ומכל מקום זכותם לדרוש מה שהם רוצים איפה שהם רוצים, כפי שזכותו של בן גביר הליצן לצעוד דווקא באום אל פאחם (וכבר אמרתי שחבל שדווקא הוא צועד שם ולא יתר המפלגות הציוניות - עם דגלים)
מצד שלישי, דווקא ההתנגדות למצעדים היא שגורמת להם להיות יותר נועזים, מוחצנים ופוגעניים. כדי להראות שהם יכולים להיות הכי הומואים שאפשר ברחובה של עיר. מעין "תגובה" לשנאה נגדם.
הצעתי לכל הצדדים, הפסיקו את הפעילות המוגברת, הא- נורמלית, הסטייתית, סביב מצעד חד-שנתי. אלה יפסיקו להתגפף ואלה יפסיקו לאיים עליהם וכולם יוכלו לצעוד ברחוב בשובה ובנחת ואולי גם לקיים דיון בנושא, אחרת זה פשוט לא נורמלי...
|