היום ניתנה פסיקה בעתירה של מספר פלסטינים והאגודה לזכויות האזרח, כנגד "מפקד כוחות צה"ל
בגדה המערבית" (כן, ככה הוא מוגדר גם באתר ביה"מ העליון - לפחות הוא לא מוגדר כ"מפקד כוחות
הכיבוש"...) וכנגד מח"ט חברון, בנוגע לכביש המוביל ליישוב המבודד נגוהות שבדרום הר חברון. כביש
זה הוגדר כסגור לתנועת פלסטינים, במטרה להגן על תושבי היישוב, והעותרים טענו שהפגיעה בהם אינה
מידתית.
בפסק דין שחיברה בייניש ושני חברי ההרכב, פרוקצ'יה וריבלין הצטרפו אליו, היא קיבלה את טענות
העותרים וקבעה שמכיוון שהפגיעה אינה מידתית, יש לפתצוח לאלתר את הכביש לתנועת פלסטינים, וטענה שראוי היה לחפש פתרון אחר.

http://elyon2.court.gov.il/files/06...6039690.N25.htm

------------------------------------------------------------------------------------------
ראוי לעסוק בפסיקה זו, הן בגלל מה שהיא (שוב) מלמדת אותנו על שלישיית המחץ של בג"ץ, והן בגלל
המשמעות הרת-הסכנות שלה, לא רק ל-150 תושבי נגוהות, שביטחונם מופקר על רקע של רצון לעשות
לחסוך לפלסטינים זמן.

ראשית, ההרכב: נשיאת העליון בייניש ציוותה לדיון בעתירה את הסגל הקבוע שלה לדיונים בנושאים
שבהם היא רוצה פסיקה ברורה וללא ויכוחים, אליעזר ריבלין ואיילה פרוקצ'יה. לא פעם ולא פעמיים
כתבתי כאן על השלישייה הזו, להלן מדגמון של פסיקות שלהם, שכולן לאותו כיוון:
1. הזזת הגדר באזור בלעין, וקירובה לשטח הבנוי של מודיעין-עילית:
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=347818
ראוי לציין שגם בפסיקה ההיא כתבה בייניש את הפס"ד, ושני החברים האחרים להרכב השקיעו זמן
רב ומאמץ כן בכתיבת החידוש המפשטי המסעיר "אני מסכים"...

2. דיון בעתירת יש גבול (הראגון שניסה לעצור את דורון אלמוג בהיותו בבריטניה לפני מס' שנים)
שדרש חקירה פלילית בנושא חיסולו של מנהיג הזרוע הצבאית של חמא"ס, צאלח שחאדה. העתירה
נדחתה בסוף - אבל לא נדחתה על הסף, כפי שהיה ראוי שייעשה, במדינה שמקבלת את טייסיה
כלוחמים ולא כפושעי מלחמה, כאשר הם מבצעים הוראה חוקית מטעם הדרג הנבחר, של חיסול רוצח
המונים.
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=323907

3. דחיית עתירה נגד מצעד הגאווה - במקביל לדחיית עתירות למען עלייה להר הבית (למרות
שהנימוקים לדחיית העלייה להר, לא שינו את עמדת בג"ץ, למרות המלצת המשטרה - חשש לשלום
הציבור).
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=324769

הרכבים לעתירות בעליון לא נקבעים בהגרלה, והם בעצם מהווים את הדרך של הנשיא/ה להבטיח את
הפסיקה הרצוייה. ההרכב הזה, שכיהן בעתירות רגישות פעם אחר פעם, הוא ההרכב הצפוי ביותר
האפשרי, ולא רק שפסיקותיו צפויות, אלא גם הצורה שבה יינתנו, צפוייה עד לזרא (בייניש תכתוב,
ושני האחרים יהנהנו בהתלהבות...).
מי שמתקשה להבין את הצורך ברפורמה חוקתית שתעקר את הפוליטיקה מתוך ביה"מ העליון, צריך
להכנס לאתר ביה"מ העליון ולבקש רשימת עתירות פוליטיות שבהן ישב ההרכב הזה לדין. התופעה
הבעייתית של "אני מסכים/ה" צריכה להדיר שינה מעיניו של כל שוחר צדק.

מי שרוצה לראות דוגמא מרשימה לשת"פ השלישייה, מומלץ לו לראות כיצד נדחתה עתירת הפורום
המשפטי למען א"י בנוגע להעברת כספים לרש"ף - פרוקצ'יה הפעם כתבה את הפס"ד, של חמישה
עשר עמודים מפורטים - ולבייניש ולריבלין לא היה אפילו סייגון קטנטון לגביי הטקסט הארוך הזה...


ועכשיו למשמעות המחרידה של ההחלטה היום: ראשית, 150 תושבים שיכלו לנסוע על הכביש בבטחון
יחסי, נחשפים מחדש לסכנת הפיגועים מרכב נוסע - צורת הפיגוע שהביאה להרצחם של כ"כ מתיישבים
עד ליצירת ההפרדה בכבישים.
שנית, כביש נגוהות הוא לא היחיד שבקשר אליו תלוייה ועומדת עתירה לבג"ץ, וכייון שעתירה
הנוגעת לכביש זה, התקבלה בבג"ץ- הרי שנוצר תקדים ביחס לעתירות רבות, שאחת מהן נוגעת
להמוני ישראלים שאינם מתנחלים...
יש שני צירי ראשיים המובילים לי-ם מכיוון מערב. כביש מס' 1 וכביש 443. לשני הכבישים יתרונות
וחסרונות, כאשר היתרון הראשי של כביש 1 על 443, בטחון בתנועה, נעלם בשנים האחרונות, מאז
שנחסמו צירי תנועה פלסטיניים המתחברים לכביש - והוא הפך לתענוג של ממש (במיוחד לאור
הפקקים הכרוניים בשער הגיא וסיבוב מוצא עד גינות סחרוב).
בכביש 443 משתמשים אלפים רבים של ישראלים רבים, שחלקם לא מודע בכלל לכך שהם ב"שטחים"
(מעבר למעבר מהיר דרך מחסומי מכבים ועטרות), והוא קריטי במיוחד עבור תושבי מודיעין העובדים
בי-ם, ומדלל משמעותית את נפח התנועה בכביש 1 (העמוס גם ככה).

האתר האנטי-ציוני "בצלם" מציין את העתירה שהוגשה בקשר לכביש 443
http://www.btselem.org/hebrew/Freed...nt/Road_443.asp

שימו לב לעתירה בג"ץ 2150/07
http://elyon2.court.gov.il/scripts9...-N2007-002150-0
בראש ההרכב העמידה בייניש את עצמה, ובדיונים הקודמים היא בחרה בהרכב מעניין שמיועד לייצר
2-1 "מותח" (היא הוסיפה את עוזי פוגלמן, האיש שלמענו נלחמה במשך שנתיים וחצי בפרידמן, ואת
אדמונד לוי, שמיועד לשמש כקול המתנגד - בעתירה שצפוייה לעורר הרבה יותר ביקורת מ"סתם"
עתירה הנוגעת בתושבי יישוב קטן בדרום הר חברון).
עתירה 2150/07 היא בעלת משמעות קריטית לחיי תושבי י-ם, לתושבי המרכז העובדים בי-ם,
והשלכותיה אינן רק עניין של ביטחון טהור (עד לסגירת הכביש בפני פלסטינים, היו פיגועי ירי רצחניים
על הכביש - שנעלמו ברגע שנסגר לתנועת פלסטינים), אלא גם לאיכות חיים של תושבי י-ם והעובדים
בה, שייאלצו שוב להחליט אם לסכן חייהם, או לנסוע באיטיות על כביש 1.
התקווה היחידה לפסיקה שפוייה נובעת מהעובדה שבייניש ושות' אמנם חיים במרכז אבל עובדים בי-ם -
תגרום להם להתעלם מהתקדים שהם-עצמם יצרו, ולהעיף את העתירה הזו מכל המדרגות...

אתה רק רוצה שהיא תתאים לדיעותיך...

אני אשמח מאוד להיות מרוצה רק מ50% מהחלטותיו של ביה"מ העליון בעניינים של פוליטיקה, חוץ
וביטחון - בדיוק כפי שאתה נחרד מהרעיון שמא המוסד הזה יפסוק באופן מאוזן, וחצי מפסיקותיו יילכו
בכיוון שלא מתאים לך...

המצב הנוכחי, שבו כל מי שמשתייכים לשמאל, רואים בביה"מ העליון מסלול-עוקף-בחירות, ופונים אליו
בשביל לסייע באכיפת מדיניות שהעם הזה הצביע נגדה, הוא אנומליה שלא קיימת באף מדינה בעולם.
שיטת המינוי של השופטים (שלמרבה השמחה, הולכת ומשתנה, למרות קרב מאסף של בייניש) היא
תופעה אנטי-דמוקרטית שסותרת כל כללש בית המשפט העליון אמור לייצג (שקיפות, שיוויון, דמוקרטיה).

מצב נורמלי הוא דיון בעתירה פוליטית שבו אינך יודע מראש איך ייגמר הסיפור, פשוט ע"י קריאת השמות
של ההרכב שבחר/ה הנשיא/ה לדיון.

כיום ברור לכל מישהו שטרח בכלל להציץ בפסיקות העליון, איך יפסוק כל שופט בנוגע לעתירות מסויימות.
זה מצב שדורש תיקון - או לחילופין, הפסקת ההתחסדות והפיכת המינויים לעליון לכאלה שעוברים הצבעה
בכנסת, אחרי המלצת ממשלה (בדיוק כמו בדיקטטורה האפלה ארה"ב), כך שהפוליטיקה תיעשה בגלוי
ולא בחדרי-חדרים נטולי פרוטוקול.

אני שב ומציין שהמצב משתפר, למרבה האכזבה, לא ביוזמת נשיאת העליון, אלא על אפה ועל חמתה,
אבל זה עדיין מעט מדי, ויש לקוות שלא מאוחר מדי (לפחות לגבי אלה שיסעו בכבישים בטוחים שהפכו
היום לבלתי בטוחים...).

פסיקותיה של שלישיית בייניש, והאופן שבו הן נכתבות (טקסט פלוס שתי הסכמות), הן מודל לאנומליה
של המערכת כיום, ולחשיבות שי בהמשך המהלך החשוב לרפורמה בה.