
27-07-2006, 09:28
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
|
אני מניח שלרובן היתה אג'נדה
ועל כך שההגיון הופך להזיון כאשר מדובר על שלומו של הבן, אני לא מלין. אני מתוודה שכשאני יושב עם הבן הגדול שלי שמדבר (עוד לא בן 5 ) בחופשיות על טילים ומלחמות (כי הסבירו בקייטנה) אני מרגיש כיווצים בבטן. כך גם כשברור לי שהרקטות ההרסניות ביותר עוד לא שולחו, ודווקא הן יטווחו אל מקום מגורי (פחות או יותר) אם וכאשר. השאלה היא לא איך מדחיקים את זה ונשארים נאמנים למטרה הקולקטיבית (והרי פירוק הקולקטיב היה ממשימותיו הראשוניות של השמאל הקיצוני משום שהיה ברור לו שהקולקטיב ותחושת הערבות ההדדית שכ"כ שנואה על שולה אלוני הן אוייבותיו העקריות של הלך המחשבה של השמאל הקיצוני) משום שבחברה מודרנית חילונית (וגם למסורתיים ישנם סממנים חילוניים כיום מבחינת אופן המחשבה) קשה לי לצפות לקיחות ארוכת הטווח של פעם. השאלה היא איך מונעים ממאות אלפי פרטים לתת לכל חשש, תחושה ואפילו חו"ח אובדן אישי, להפוך למנוף לפעילות פוליטית. התופעה הזו חמורה שבעתיים כשרואים שארגונים כמו האיחוד האירופי ממהר לשמן את גלגלי האירגונים האלה בכסף. קיומה של מדינה מוכרע גם על "סטטיסטיקה" בין אם נודה בכך והין אם לא. מכיוון שספגנו כמות גדולה של אבידות ונזק כלכלי מאז שנת 2000, מוטב שניקח את את צמינו בידיים ונחתור לפתרון לטווח ארוך וכזה שכמות האבידות הוודאית במהלך השגתו, תהיה בסופו של דבר קטנה מזו המצתברת והאקראית. הנזק שנגרם למדינת ישראל מזיגזג ושינויי כיוון עקב לחצים של ארגונים שאין בינם ובין אחריות לטווח שגדול מטווח הראיה, דבר, הוא עצום ובדרך למיצוב מדינה מסודרת, ראוי שהפוליטיקאים שלנו יחשבו פעמיים כאשר הם באים להסתמך על תמיכתם של תנועות עממיות הנשענות על תחושות שמקורן אינו באיבר שבתוך הגולגולת.
למיטב זכרוני הפעם היחידה שבה מדיניות של ממשלה לא הושפעה מתנועה כזו, היתה בקיץ האחרון. מוטב להכיל את הנוהג הזה גם על שאר התנועות הפופוליסטיות שקמות לתחיה כמו עוף החול בכל פעם שבו הממשל אינו הולך בתלם של אלה שחושבים שיש להם מונופול על המצפון וההגיון הבריא.
_____________________________________
.
נערך לאחרונה ע"י g.l.s.h בתאריך 27-07-2006 בשעה 09:32.
|