02-02-2005, 23:18
|
|
|
|
חבר מתאריך: 24.10.02
הודעות: 79
|
|
הנושא שאתה מעלה שופך אור על תחום מאוד בעייתי
הנושא שאתה מעלה שופך אור על תחום מאוד בעייתי בצבאות בכלל ובצה"ל בפרט. נכון להיום המערכת הצה"לית פועלת בכמה מישורים שאינם בהכרח מקבילים או אחידים מבחינת הגדרת צרכים ויישום פתרונות מערכתי. המערכת הרשמית - יחט"ל לצורך העניין- אינה משקיעה בתחום (ככל הידוע לי) מלבד רכש של מוצרי מדף וגם זה לא נעשה בהכרח מתוך הבנת הנושא לעומקו. במקביל קיים רכש יחידתי, בו כל יחידה קונה מה שנראה לה מתאים. גם כאן אין למעשה יד מכוונת וכל אחד קונה כראות עינו ע"פ הבנתו והקשרים (והקומבינה) עם היבואנים, הבעיה שגם פה אין ממש אנשים שמבינים בתחום.
פעם, מזמן מזמן אם רצית ציוד טיולים חזק וטוב היית הולך לחנות עודפי צבא.
היום, צבא חכם הולך לחנות ציוד טיולים ובוחן איזה ציוד אזרחי אפשר להסב לשימוש צבאי.
במקביל, צבאות רבים בעולם משקיעים זמן וממון בפיתוח ציוד עזר ללוחם (ולא מדובר בנשק). הניסיון והידע זורמים לשוק האזרחי ומתממשים בחלקם בדור הבא של ציוד הטיולים הנקנה ע"י הצבא ברכש מערכתי.
ובמה הדברים אמורים, תרמיל/מנשא אינו סתם שק עם כתפיות מרופדות. ולא כל מה שנראה כתרמיל אכן יכול לספק את הצרכים המגוונים של המשתמש הצבאי או האזרחי. תרמיל מודרני (לפחות אצל יצרנים רציניים) הוא מערכת מורכבת (מכל הבחינות: טכנית, חומרים וייצור) המעוצבת ע"פ הנדסת אנוש מתקדמת והגדרת צרכים מדויקת. יחד עם זאת, התרמילים המודרניים, הפכו מורכבים יותר עם צורך בהבנה מעבר לבסיסית כיצד להשתמש בהם נכון.
וכך אנו לוקחים תרמיל כזה ומנסים להתאים אותו לשימוש צבאי. אבל פה טמונה הבעיה. תרמיל /מנשא זה לא הפריט היחידי שהלוחם סוחב איתו. לוחם ממוצע נושא אמצעים שונים הטמונים בווסט כלשהו, חלק תלוי ישירות על הגוף ונוסיף לכך את המדים ולעיתים שכבות נוספות וציוד המוטמן בתוך הלבוש. ועל כל אלה צריך לשים את התרמיל ולסחוב עשרות קילוגרמים.
במציאות, מה שקורה הרבה פעמים, שהחלק שעובד הכי קשה בתרמיל ה"צבאי" אלה הכותפות, התרמיל תלוי כשק על שתי רצועות מרופדות המונחות על כתפיים דואבות וכך צריך הלוחם לפעול בשטח. אלה שבמצב זה גם התרמיל הטוב ביותר ולא משנה מה מחירו, לא שווה יותר מתרמיל "פחות טוב" שעולה חצי.
למה? כי הקונספט מאחורי כל תרמיל טוב הוא שימוש במנשא שלו בצורה יעילה אשר מעבירה את העומסים לנקודות המתאימות בגוף והפחתת עומס מנקודות שמאיצות עייפות וניזוקות עקב עומסי יתר. לכן בתרמיל קיימת המותנית שמטרתה העברת עומס לאגן והפחתת עומס מפלג הגוף העליון. זה עובד בתיאוריה וגם במציאות ובתנאי שיודעים לעשות זאת נכון. אבל כאשר התרמיל מונח על וסט/אפוד אין שום אפשרות לממש את הפוטנציאל הקיים ולכן גם ה"תרמיל הטוב ביותר" שווה לכלום.
אבל פה רק העסק מתחיל להסתבך. גם אם ניקח כמה מנשאים המוגדרים כמשובחים. עדיין אין זה אומר שהם מתאימים לשימוש צבאי.
1. תחום הנוחות של מרבית התרמילים המיועדים למשקלים כבדים מתפוגג מנשיאת משקלים מעל 30 ק"ג וחלקם גם ב 25 ק"ג.
2. התרמילים אינם מיוצרים לשרוד את הקניבליות הממוצעת של לוחם בצה"ל הן מבחינת חומרים, איכות, שיטות תפירה ונוחות תחזוקה.
מנשא נוח זה כמו נעליים נוחות. צריך להתאים אותו למשתמש מבחינת גודל ופרופורציות. אבל במציאות הלוחם מקבל מה שיש ואז בסבירות גבוהה אין התאמה אופטימאלית בין התרמיל למשתמש. כל ניסיון לתאם את מערכת המנשא נדון לכישלון אם מראש המנשא גדול או קטן מדי בפרופורציות. זה כמו לנסות להתאים נעל גדולה מידי על הכנסת רפידות ולבישת 3 זוגות גרביים.
התוצאה של כל הנ"ל היא לוחם שסוחב משקלים גבוהים בנוחות מינימאלית, תוך הצטברות עומסי יתר על הגוף הגוררים נזקים בריאותיים חמורים. ולא רק זה, אם מדובר בפעילות מבצעית, הלוחם מגיע להתחלת עבודה הרבה יותר מותש ופגוע ולכן אינו יכול להפיק מעצמו את המיטב. ואין זה שאלה של כושר או מוטיבציה . פה לא מדובר בתוספת 10 פמפומים כל ערב כדי לעשות את הלוחם חזק יותר. פה מדובר בחוסר הבנה של הביומכניקה של הגוף וכיצד יכול תיאום נכון של תרמיל להעלות את הביצועים של המשתמש ולהפוך אותו ליעיל יותר.
מסיבה זו קיימת החלטה ביחידות מסוימות לספק ללוחמים בתחילת מסלול את הציוד הטוב ביותר והסבר כיצד להשתמש בו נכון כדי להקטין בלאי אנושי שעלותו גבוהה בהרבה מבלאי טקסטילי. הבעיה שתפישה זו לא השתרשה עמוק מספיק בכל הרמות של המערכת ומספיק מפק"צ (או מג"ד) טיפש אחד לגרום נזק בלתי הפיך ללוחמים עם פוטנציאל גדול.
כל מה שנאמר עד עכשיו אינו חדש, לפחות לגורמים שונים במערכת הצבאית, אבל כמו בכל מערכת. שיקולים שונים מנעו עד כה פיתוח הנחיות מערכתי שיבדוק את הבעיות, יגדיר צרכים ואמצעים לפתרונות בהתאם לצרכים השונים של היחידות השונות ואפילו לאור מגוון תפקידי לוחמים בתוך צוות אחד. במצב הנוכחי, גם כאשר מגיעים להכרה ומציאת פיתרון, הרכש לא תמיד נעשה בצורה יעילה וגם אם נקנה הציוד המתאים, היחס אליו לא תואם את הצרכים ולעיתים קרובות למשתמש אין מושג מה יש לו בידיים, כיצד לתפעל במצבים שונים וכיצד לשמור עליו כי לציוד כזה יש בלאי גבוה.
פה חשוב להדגיש שהתפישה הצה''לית או יותר נכון בחלק מהיחידות, שונה מהתפישה האמריקאית בתחום של כיצד ואיך לשאת ציוד וכיצד לממשק אותו על הלוחם. במקומותינו לוחמים סוחבים לעיתים קרובות משקלים גבוהים בהרבה ממקבלים בצבאות זרים ולכן גם אם משתמשים בתרמילים זהים התוצאות והביצועים אינם זהים. דרך אגב, בנשיאת משקלים מכל 40 ק"ג (לא כולל שאר ציוד המעטפת) יש צורך לא רק במנשאים מיוחדים אלא גם בתיאום שונה הבנה כיצד להתקין את הציוד ובמיוחד אמצעים חריגי צורה ואימון כיצד ללכת נכון עם המשקל בתנאי שטח משתנים.
היבט נוסף של הנושא שהוזכר מקודם הוא אינטגרציה בין מערכות. כלומר איך לגרום לתרמיל/מנשא ולשאר ציוד המעטפת של הלוחם לפעול בהרמוניה. גם פה קיימים פתרונות מקומיים שצמחו מתוך היחידות עצמם אבל לא התממשו לפתרונות מגובשים המשולבים בידע והניסיון של התעשייה המודרנית. גם זה לא אומר שהשקעת כסף ופיתוח מבאים מייד את הפיתרון. והדוגמא הטובה ביותר היא מערכת וסט/מנשא האמריקאית המכונה MOLLE שהוכנסה לראשונה לשימוש מבצעי בעירק (במלחמת המפרץ הראשונה). בפיתוח המערכת הושקע הון עתק במסגרת הקונספט של חייל שנות האלפיים. והתוצאה המעשית בשטח הייתה כישלון.
זוהי דוגמא טובה לכך שגם השקעה בפיתוח ומחקר לא בהכרח מביאים לתוצאות המיוחלות. המעניין הוא שבשני כרכי המחקר העמוסים בנתונים סטטיסטיים וטבלאות כבר הופיעו רמזים שמשהו לא בסדר והופיעו המלצות לשיפור, שלא נראה שממש קיבלו התייחסות.
נכון מאז המערכת שופרה ותוקנו מספר ליקויים בסיסיים אבל גם כך זה פיתרון מוגבל המתאים לקשת מתארים מוגדרת ומוגבלת ולכן אינה יכולה להוות פיתרון לכל הצרכים. בארץ קונספט ווסט החזה אומץ ע"י יחידות שונות כפיתרון לבעיית השימוש במותנית בתרמיל אבל גם פה המערכת נמנעה לקחת על עצמה להצעיד את הקונספט בצורה מדעית כדי להפיק מהניסיון והידע שהצטברו ייצור מסודר, איכותי וזול יותר. דוגמא אחרת שדווקא כן תפשה - אם כי לא הופנמה דיה והייתה מהחלוצות בתחום - היא שילוב מערכות שתייה בתרמילים. ולמרות שבשקיות שתייה יש התקדמות ניכרת, הרי האינטגרציה שלהן עם מנשא התרמיל לא הגיע לשלמות.
לסיכום: זה לא המקום להיכנס למזה מנשא טוב וכל התיאוריה. בשביל זה צריך יום שלם ויום אחר. אומר רק, הבעיה הנוכחית שמרבית המנשאים המצויים בשימוש בצה"ל עדיין אינם מספקים פתרון אמיתי. אומנם הם טובים בהרבה מהתד"ל הישן או מנשא ג'ריקנים מפלסטיק ואפילו ממנשא אלפא (מאלומיניום) המצוי בשימוש פה ושם, אבל גם אם הם מגיעים בצבע זית או עם חותמת צ' זה לא עושה אותם מתאימים לשימוש צבאי. ולא שאין פתרונות או אמצעים מתאימים, הבעיה היא בתשתית ידע וניסיון שיכלו להנחות את המשתמשים מה נכון לעשות ומה לא וכיצד להפיק את המקסימום מהקיים.
דרך אגב, זה לא צריך לעלות יותר, דווקא הרכש הלא מאורגן עולה יותר, והבלאי הנובע משימוש לא נכון ואלתורי יחידה ושיפצורים הגורמים יותר נזק כי מה שעושה אותם לא מבין מה הוא עושה, עולים בקיצור חיי הציוד היקר הזה.
הכותב עסק בעבר בתחום גם בהיבט הצבאי (עבור יחידות מסוימות) ועדיין עוסק בכך בתחום האזרחי.
|