27-02-2007, 21:38
|
|
|
|
חבר מתאריך: 03.01.05
הודעות: 4,584
|
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי דוק05
ופה הטעות, לא תרגולים אלה עבודה מעשית, אם חובש ילמד החייאה רק על האני, הוא לא יעשה החייאה יעילה גם אחרי 100 תרגולים, לא תהייה בחדר מיון או על אמבולנס ותראה פצוע אמת לא תדע מה זו פציעה מסכנת חיים ומה היא פציעה באנלית, ולא פחות חשוב לא תדע איך לתקשר עם פצוע, החברה מהקורס הם עדיין לא פצועים והמשחק שלהם הוא בערבון מוגבל מאוד, דרך אגב עירויים... לא חוכמה לתרגל עירוי על בחור בן 19 בריא עם לחץ דם תקין, בשעת אמת לא לכולם נפח דם תקין ולא כולם בני 19.
|
אחד אחד.
ראשית, אין ביננו ויכוח, אני מסכים שצריך לקבל כחלק מההכשרה גם ניסיון בשטח כחובש בנט"ן או מד"א.
שנית, החייאה תהיה ב- 99% מהמקרים לא יעילה, ולא חשוב כמה פעמים תתרגל. החייאה ללא תרופות ומכשור היא לא יעילה.
שלישית, חיילי צה"ל הם בני 19, ולכן הפציעה שבה תיתקל תהיה של בחור בן 19, ולא ישישה עם שקיעת עורקים.
ורביעית, ההבדל בין פציעה בנאלית לפציעה מסכנת חיים, בתנאי השטח, היא האם אני רואה שט"ד או איבר כרות או שיש לו פגיעה פנימית - ואז אין לי מה לעשות. ולכן התרגול הוא בפציעות "בנאליות" שבהן אני יכול לטפל : חתך, רסיס, קטיעה חלקית, כוויה וכו'.
לסיכום, חובש קרבי אמור לטפל במחלקה/צוות שלו. הוא צריך לשלוט במה שנדרש ממנו והם צריכים ללמוד לסמוך על היכולות שלו, ולכן חשוב לתרגל (גם את הדברים ה"בנאליים") ביחד עם הצוות, בכל תרגיל, כולל עירוי ונשיאת הפצוע. כשנגיע לתאג"ד נוכל לתרגל דברים יותר מסובכים, וכאן נכנס נושא המיומנות בעבודה עם הרופא.
_____________________________________
! This is Sparta
|