בכתבות שהתפרסמו באמצעי התקשורת במלחמה האחרונה נכתב, שחיילי מילואים רבים התמרמרו על כך שבעת שכל ג'ובניק בסדיר וקצינות מסתובבים עם מקוצרים הם נאלצים להצטייד בארוכים.
וזה מזכיר לי נשכחות .
33 שנים חלפו מאז מלחמת יום הכיפורים ושום דבר לא השתנה בבחינת מה שהיה זה מה שיהיה אין חדש תחת השמש.....
ב25.10.1973 כשלושה ימים לאחר שהפסקת האש נכנסה לתוקף באזור איסמעליה , כינס נתן בן ארי שהיה אז מג"ד 79 לאחר שהוא קיבל את הפיקוד ממצנע שנפצע ואשר החליף את מוני ניצני שגם הוא נפצע את שרידי הטנקסטים של הגדודים 407 /600/14 וגדוד סיור 87/143 שסופחו ביום 17.10. לגדוד 79 לשיחה.
הקצינים ומ"מ הקצינים הביעו זעם רב על כך שלמרות שלחלק בלתי מבוטל מהטנקיסטים אין נומקסים רוב חיילי המפקדה "מסתובבים" עם אוברולים.
נתן קרה למ"פ המפקדה ונתן לו פקודה שיש לו 10 דקות "להפשיט" את חיילי המפקדה מהנומקסים ולהעביר אותם ללוחמים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי דני קריאף כל ג'ובניק מסתובב עם מקוצר, חיילי מפקדה "מסתובבים" עם אוברולים, אין חדש תחת השמש...

במקרה של כח שמוליק ש"נפל בין הכיסאות", לא היה לחבריי הלוחמים ולי אוכל לאכול...
ב16 וב 17 באוקט' גם לא היה לנו מים לשתות. לא היו לנו מעילים, שמיכות, משקפות,
רק"מ, נשק אישי סביר, גנבנו כל מה שיכלנו מיחידות אחרות... בפקודה גנבנו.
במהלך הקרבות לא הגיעו אלינו מדים נקיים, גרביים להחלפה, תחתונים להחלפה,
משאיות האספקה הגיעו תמיד מרוקנות, אנחנו ששרצנו בקו הקידמי בחזית לא קיבלנו
כמעט כלום.
לעומתינו חיילי מפקדה ושרותים היו תמיד מצוידים פיקס, נקי וחדש... מדים אמריקאים
בול במידה... משקפי טייסים...קלאצ'ניקוב מבריק...

נכנסו עם שכפ"צים קלים.

מילואימניק

ביום כיפור לא היו אפודי מגן ולא היו שכפצים קלים. לא היה כלום!
רק לחלק קטן מאוד של יחידות הסדיר היו שכפצים כבדים.
רק אחרי המלחמה הגיעו מארה"ב שכפצים כבדים שנחשבו כשיא ההתקדמות.
על קפלסט איש לא חלם. היו קפלדים כבדים. היו אפילו פה ושם קסדות צלחת בריטיות.
לשריונאים היו כובעי VRC לא נוחים ולא בליסטיים. לאנשי צוות במרבית גדודי החת"ם היו קסדות GRC רחמנא ליצלן.
יש לזכור כי הרובים באותם ימים היו רומטים. חלק מחיילי חת"ם יחידות סיוע ותומכי לחימה היו מצויידים אפילו ברובים צכיים.
ובכל אופן לא בכו כל כך כפי ששמענו במלחמה האחרונה. קול הצעקה היה על מחסור בפריטי צל"ם של ממש, כגון מקלעים לטנקים.

היו גם היו אפודי מגן במלחמת יום הכיפורים. לא לכולם כמובן. אבל היו. גם לחלק מהמילואימניקים קיבלו אותם. אפודי מגן הופיעו בצה"ל עוד לפני המלחמה הזאת - בזמן ההתשה. מרבית היושבים במעוזים בתעלה וכן חלק מצוותי הסיור הקרבי היו מצוידים באפודי מגן. גם לסוללות החת"ם לאורך התעלה היו אפודים כאלה.

מפאת החום והזעה שנצברה תחתם, לא כולם אהבו להשתמש בהם.

אתה זועק כי "...לא היה כלום..." וכי "לא בכו על כך..."

נו שויין.....

היה גם היה ברדק, היה בלגן, אבל הגיע ציוד רב בתוך ימים אחדים. היו חסרים טנקים ונגמשים ומטוסים וכו" אבל זאת משום שנםגעו בקרבות בכמויות שלא ציפינו להן. שונה לגמרי ממלחמת לבנון-II

לא בכינו שכן נלחמנו על קיום ולא יצאנו להעניש מחבלים. ה"מרד" אצלנו בא אחרי המלחמה. תסיסה שהביאה למעשה להפלת הממשלה.

למיטב זכרוני, היו שכפצים כבדים אך ורק כציוד קו. כתוצאה מכך, לחלק מהיחידות הסדירות היו שכפצים.
כל הגופים המתוארים על ידך, הם כנראה היחידות שקיבלו ציוד בקו ומספרן בטל בשישים.
אני נטלתי חלק בלחימה בגזרת עכביש ומעבר לתעלה. איני זוכר שהיו שכפצים (בכלל לא!), לא לחיילי אוגדה 143 ולא לחיילי אוגדה 162 שהיה לי הכבוד לראותם בעת הלחימה. אולי באוגדה 252 היה ציוד כזה, אבל איני מתפלא, שכן, כדברי דני קריאף, שם היו אפילו סרבלי נומקס לאפסנאים.
אני בטוח שבאותן יחידות בהן ראית שכפצים, לא זכית לראות רובים צכים.
אם תתבונן באשכול הצילומים שנפתח באתר לאחרונה, לא תראה את שפע השכפצים עליו אתה מדבר. דומני שהשכפץ היחיד שרואים, הוא של קצין החמ"ץ המכוון את התנועה על הגשר. אבל קצין זה היה ראוי אפילו לשריון אבירים על המלאכה הקדושה שביצע והייתי עד לה.

הכל עניין יחסי.

אז לא חשבנו על משקלם.

לא טענתי שהיו לכווולם. גם לא היה בזה צורך. באוגדה 162 של ברן וכן באוגדה 252 שהחזיקה את הקו היו כמויות גדולות של שכפצים. רובם אגב הסריחו בשל ההזעה שיצרו על גוף המשתמש.

בכל המעוזים בתעלה וכן במרבית התעוזים היו גם היו שכפצים.

בהרבה תמונות לא תראה אותם שכן חיילים "ריפדו" בהם את הזחלמים והקומאנדקארים, וישבו עליהם או אף הניחו ראש עייף עליהם.

נכון - לא כלולם היו כאלה, לא לכל הלוחמים שהגיעו לזירה מהצפון למשל. אינני זוכר אם ביחידות הצנחנים היו כאלה אולם ב"סיירת חרוב" למשל, היו גם היו.

הנקודה שאני מנסה להבהיר הינה שלכוחות לוחמים רבים (לא לכולם) היו שכפ"צים.

אני אינני זוכר רובים צ'כים בסביבה הזאת - שם אולי בלא יודעין נפגשנו.... רובים צ'כים היו בשימוש חיילי "מאו-מאו" מחזורי גיוס מאי - מבה"ד 4. לא רבים כאלה ראיתי בלחימה..... גם הנהגים והאפסנאים ששרתו את הכוחות קיבלו עוזים, הלוחמים השתמשו ב- F.N. ים או ב-קלאצ'ניקובים או אף בעוזים - כת מתקפלת.

לכל כלל יש יוצא מן הכלל....

דני קריאף כלוחם באותה מלחמה, מה אתה זוכר?

אולי התכוונת ל- FN.....?

מתוך האשכול הזה (זהירות כבד!)

ציטוט:

חלק מתמונה של עיתון במחנה שצולמה בקרב החוה הסינית הנשק בתמונה הוא קרוב לוודאי מאוזר, אך ייתכן גם רובים אחרים, אולי אפילו רובה מצרי מדגם "חכים".

אולי אלו חיילי מפקדה, אולי חייל מילואים שהגיע בלי נשק והשתמש ב"חכים" שלל.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ולא בחווה הסינית.אולי רמי או חזי יוכלו להאיר אותנו האם לחיילי המפקדה של חט' 35 היו מאוזרים או עוזים. כמו כן, המילואימניקים שהיו בחווה הסינית היו מגדוד 100, שריונאים שלהם לא היו כנראה מאוזרים, וחיילי יחידת הסיור "במבה" שלהם בטח שלא היו מאוזרים.

לדעתי התמונה הנ"ל מגדמ"ע.

החיילים יכולים להיות גם נהגי תובלה שנקלעו לאש ארטילרית בעת הצליחה.
ידוע לי מקרה של חסימת הגשר ע"י סמיטריילר עמוס ששקע בחול בעת הירידה מהגשר ותקע אגב כך את כל שיירת התחמושת. ידוע לי בוודאות שלפחות חלק מנהגי משאיות היר"ם היו מצויידים ברובי מאוזר.
גם חלק מהגיזרים בארטילריה קיבלו רובים כאלה.

שים לב לכותרת האשכול הזה....

כל הארבעה: דני, מיכאל, רמי ועפר לא קיבלו שכפצים, וכך גם עבדך הנאמן.

לא כולם קיבלו.

אגב דומני ש"עופר" היה שריונאי אז (כך אני מסיק מהודעות קודמות שלו - ייתכן שאני טועה. עופר ?). שריונרים-טנקיסטים בוודאי שלא קיבלו שכפ"צים.

ושוב - שימו לב לכותרת הראשית של האשכול הזה......!!!! - שאיננה נכונה !

הייתי חרשמניק בגדוד שריון

ושכפצים היו רק בקוו, ללוחמים - הס מלהזכיר, לא בתלונה מאוחרת פשוט החיה הזו לא היתה מוכרת אז...

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

ונסיון חילוץ המוצלח של לוחמי פורקן, בתמונה זו לכמה חיילים(מפלוגת החרמ"ש של גדוד 184) יש שכפצ"ים.לכל פלוגת החרמ"ש שלך לא היו שכפצ"ים?

אצלנו לא היו

אלו שתי פלוגות משני גדודים משתי חטיבות
פלוגה י' מגדוד 184 היתה פלוגת קוו וכפי שכתבתי כאן קודם בקוו היו שכפצים. אנחנו שהיינו אמורים לתפוש את הקוו ב 7.10 היינו ללא שכפצים

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

אני לא מבין איך התופעה הזאת מצליחה לקרות מלכתחילה ולמה מפקדים לא משרשים אותה במיידי כשהם רואים אותה. איך זה יכול להיות שחיילים בקריה יסתובבו עם מקוצרים וחיילים בלבנון יקבלו ארוכים? איך זה שאף קודקוד (לרבות אשכנזי שעוד בהיותו אלוף מצא לתחביב להסתובב בקריה ולדרוש שיצדיעו לו) לא שם לזה קץ?

"אם זה נע - הצדע לו
אם זה לא נע - זרוק אותו לפח
אם אינך יכול לזרוק - סייד אותו!"
(Military Incompetence, הוצאת מערכות)

איך מפקדים לא מטפלים בחיילי מפקדה מתפנקים?
לדעתי הבעיה היא נתק בין אנשי המפקדה והלוחמים.
ספטמבר 99', קק"צ בסיסי. אנו הצוערים מתבקשים לספר על מקרים בעייתיים מבחינה ערכית ביחידותינו. אחד מספר על קצינים שיוצאים מוקדם הביתה, אחר מספר על מצגות שבהן מוגדשת הצורה ולא התוכן. בהגיע תורו, צוער תחזוקה מספר שבאפסנאות גדוד הנח"ל בה היה חייל לא היה לו כוח לדרוש מהלוחמים לנקות חלפ"ס מבוץ או לעשות את זה בעצמו- אז הוא פשוט חתך את החליפות והעביר אותן כבלאי למרכז ציוד. לאחר שהתאוששנו מההלם שאלנו אותו איך בדיוק הוא ימנע דברים כאלו, כקצין. לא קיבלנו תשובה. הצוער סיים אמנם קק"צ, אך לשמחתי הודח בהשלמה.

קציני ונגדי המפקדה אינם לוחמים ולא עברו שום הכשרה עם הלוחמים (אקדמיה צבאית, כמקובל בעולם). מטבע הדברים, יש נתק בינם ללוחמים. הם לא באמת מבינים את החשיבות של מקוצר/ חרמונית/ קסדה קלה נוסף לפלוגה לוחמת. כל עוד החיילים שלהם עושים את העבודה, הם מצ'פרים אותם בשימחה.

פיתרון אפשרי- הצבת לוחמים לשעבר כקציני ונגדי מפקדה. זול יותר פשוט לקנות עוד קסדות קלות, מקוצרים, חרמוניות וכו'.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור פיתרון אפשרי- הצבת לוחמים לשעבר כקציני ונגדי מפקדה. זול יותר פשוט לקנות עוד קסדות קלות, מקוצרים, חרמוניות וכו'.

אף לוחם לא יסכים לרדת ברמה ולהיות גובניק אלא אם כן הוא לא יכול לבצע את התפקיד
אבל אני לא חושב שזה פיתרון
כי המג"ד מסתובב במפקדה ורואה מה הולך שם והוא צריך למנוע מקרים כאלה מתוקף תפקידו
במקום לצ'פר את הגובניקים הגיע הזמן שהלוחמים ירגישו מוערכים
ולא רק אחרי שהם מתים וגם אז לא בטוח

א. ומי אתה חושב הם קציני ונגדי המפקדה בגדודים בצבאות מקצועיים? בדיוק לוחמים לשעבר.
ב. בדיוק יש אשכול של לוחם שמחפש איפה להישאר בקבע. אולי הוא היה מעדיף להיות שנתיים נגד אפסנאות בדרגת רס"ל בגדוד שלו, עם חבר'ה שהוא מכיר, ולא ללכת להיות נהג בט"שית בחטמ"ר?
ג. נימוקים בסגנון "ש- X יעשה את העבודה שלו" נכונים פורמלית, אבל לא עובדים במציאות (עובדה שחלק ניכר מהמג"דים לא עושים זאת- בצדק.יש להם גדוד לפקד עליו).

דני,

לא רק אפודי מגן או סרבלי טנקיסטים לא היו , או היו חסרים, ביום כיפור...חבר שלי עלה לרמת הגולן מצוייד כרמבו מתחילת המאה העשרים:כובע פלדה בריטי- דמוי הצלחת- לראשו,צכי אימתני בידיו- ורק חסר לו היה גם רוגטקה להרגיש כדוד מול גולית.אני עצמי קיבלתי אספקת סיגריות גיטאן ואסקוט- הסייגריות המשובחות, דאז,טיימס, נתפסו מראש על ידי אנשי המנהלה השונים הקרובים לצלחת, תרתי משמע...אולם למרות כל הבזיונות והמחדלים נלחמנו כחיילים מקצועיים ולא בכייניים...גם לא בכינו בלוויות הצבאיות, בבתי הקברות ובניחומי אבלים, למרות שהיו לנו סיבות טובות לכך...

חג שמח. מיכאל.

באותו הקשר למרות השוני הרב ,כל משלוחי סיגריות הטיים נשדדו ע"י אנשי המפקד המאפיונרים ולנו שלחו רק סיגריות רויאל מצחינות שבגלל הלחץ בזמן אפילו לא היו עטופות בצלופן זוכרים..

ד.א
. באל עריש היה יחס "הבארטר" על כל 4 חפיסות רויאל קיבלנו חפיסת סיגריות קלאופטרה.

התמונה שהעביר אלינו יוסיפון עם המאוזר צולמה ליד חצר המוות בדואר סואר בדוק במאת האחוזים .

הייתי שם ,ראיתי ולא אשכח לעולם.

גם לנו לא היו שכפצים
נשק וכובעי פלדה דוקא היו...

אבל אביא ציטוט מתוך "פלוגה י' בסופה" שמדבר בעד עצמו

"
אמנון רשף היה מח"ט שהיה ידוע באנושיותו והיה לו יחס מיוחד לפלוגת החרמ"ש. זכור מקרה שבו התלוננו חיילי הפלוגה על הקור הרב השורר במארבי הבטן שביצענו מידי לילה. אמנון רשם את הדברים בפנקס קטן שנשא תמיד בכיס חולצתו. למחרת הגיע רכב מיוחד ממפקדת החטיבה ובו שקי שינה חדשים מסוג "חרמוניות" אשר רק הגיעו לצבא. על שקי השינה היו שמות של סגני אלופים ורבי סרנים. המח"ט, כך נודע לנו יותר מאוחר, חזר למפקדת החטיבה ונתן פקודה לאסוף את שקי השינה החדשים מקציני המטה ולהעבירם ללוחמי החרמ"ש.

"
זה קרה בגדוד 79 שהיה באותו זמן שייך לחטיבה 14 לאחר המלחמה ב 25.11.73

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

כותרת האשכול הזה מטעה לגמרי ועוד אגדה אורבנית לתהילת העם תתווסף לנו חס ושלום....
"האם ידעתם שבמלחמת יום הכיפורים לא היו ללוחמים אפודי מגן?" - זועקת הכותרת שבראשית האשכול הזה (דני קרואף).

ובכן אני מנסה להפריח את הצ'יזבט הזה.

אני חוזר שוב ושוב - לא לכולם היו, אבל היו הרבה והיו בשימוש עוד לפני המלחמה הנוראה ההיא ב- 73.

ואנקדוטה קטנה - כותב שורות אלה היה ב"בעלות" שכפצים כאלה לפני ובתוך המלחמה. לא הוא לא היה אפסנאי או נהג או איש מפקדה... ויום חמים אחדבסיום פעילות בגדה המערבית של התעלה ובתוך הלחימה באזור ג'ניפה, החליט אף להתייחד עם השכפ"ץ הזה ולבדוק את ה"מיגון" האגדי שהוא אמור להקנות.... צרור של כמדומני 5 כדורי 9מ'מ מעוזי וכדור בודד 7.62 מwמ מרומ"ט, ממרחק של כ- 20 מטר... כל הקליעים ללא יותא מן הכלל חדרו את ה- Cevlar הזה...

ובא משיח על ארץ....

קיבצתי כאן מספםר תמונות מתוך אשכול אחר שהופיע כאן לפני כשבועיים, ובו סימנתי את כל השכפצים שהצלחתי לזהות בהגדלה ולפעמים בהבהרה של תמונות חשוכות שהופיעו שם. לעינוכם ידידים (מספרתי את התמונות כדי להקל על reference לכל אחת מהן:

ובכן - היו שכפצ"ים. לא לכולם. אבל היו !!! - תם ונשלם: חג שמח !!!

ראה - קודם כל יש להפריך את ההזיה הזאת שפתחה את האשכול.

לאחר מכן אפשר לפתוח דיון על ה"אחרים".

בשום מלחמה, לא שלנו ולא של צבאות אחרים וגדולים מאיתנו, לא היתה אפסניה מלאה של ציוד. לא בעבר ולא בהווה בעיראק או באפגניסטאן.

במערכות לוגיסטיות בסדרי גודל כאלה, ובהפתעה שנוצרה עם תחילת יום הכיפורים ב- 73 , אין לצפות ל100% שלמות של שום דבר. זה לא נכון - זה לא טוב - חיילים נפגעו - היתה אזלת יד - היה תכנון לקוי - טנקים לא היו מזוודים - מודיעין היה גרוע - ספגנו מכה איומה.

אבל לומר שלא היו שכפצ"ים ?

גם אם חירני"ק זה או אחר, גם אם יחידות שלמות לא קיבלו מיגון כזה, מה שהיה, פוזר ליחידות וגם למילואימניקים.

פה ושם היו אפסנאים ונהגים ואף טבחים ואנשי מפקדה שקיבלו אפודים כאלה או "השיגו" לעצמם. אבל לכל ה"מורעלים" וה"מרעילים" - כאן בפורום הערה - רבים מהג'ובניקים הללו נסעו בשיירות אספקה, וסיוע עד לכוחות הלוחמים עצמם. בל נזלזל בהם. רבים מהם נפלו בשתי החזיתות. כדור או ריקושט פגז אינו מבחין בין מאצ'ו שרירי וקרבי לבין בחור צנום שקמ"יסט או איש חיל חימוש המגיעים עם אספקה לקו.

לכל כלל יש יוצא מן הכלל.

מה עם האחרים שאלת ? - ובכן "לאחרים" לא היו שכפצ"ים (או אף לא רצו את העומס והחום שהשכפ"ץ ייצר על הגוף...) - היו אגב גם רובים צ/כים ( חלקם אגב - עם צלב קרס מוטבע עליהם), אבל אינני מתעסק בשוליים הסטטיסטיים אלא בהפרחת האמירה שפתחה את האשכול הזה. אמירה שאיננה נכונה כלל !!!!!!.

רוב היחידות ורוב הלוחמים שהכרתי לא צויידו בשכפצים.
ותאמין לי, אחרי ההפגזה הראשונה, לא היה חייל שלא היה מסכים לעטות עליו את השכפ"ץ המסריח ביותר. חוץ מזה ממילא כולנו היינו מסריחים, שכן לא התרחצנו ולא התגלחנו. ואפילו תחתונים להחלפה לא היו לנו.אז מי ידקדק בקטנות כגון קצת ריח של זיעה על שכפץ?

רוב אלה שאתה ראית.... ואייני מזלזל בך כלל !!!!

ראייתך שלך אינה ממוצע כלשהוא. מספר גדול של לוחמים שהיו בסביבתי שלי - השתמשו באפודים אלה, כולל עבדך. גם ראייתי שלי איננה מדד. אלא שבתפקידי לפני ותוך המלחמה ראיתי כי היו שכפצ:ים רבים בשימוש. זאת הנקודה שלי בדיון.

אני גם מניח שראית כי חיילים רבים השתמשו באפודים כריפוד תחת ישבנם בזחל"מים ובקומנדקארים.

אכן תחת הפגזה, הרבה לבשו את האפוד. לא כולם. לא לכולם היה כזה. לא כולם היו בקרבת כלים שבהם הם השאירו אותם. לא כל לוחם גם היה תחת הפגזה או בקרב של ממש... לא כולם. אז מה...?

ושוב ושוב - מישהוא צעק כאן בתחילת האשכול "דובים" והטיל הגדה (אגדה) חדשה לפסח. אגדה אותה אני מבקש לחסום למען הדיוק ההיסטורי.

עד כאן.

תמונה אחת ועל אחת כמה וכמה שוות אלפי מילים ולמרות התמונות שנשלחו על ידך אני חוזר על טענתי שמקבלת סימוכין מכל הלוחמים שהגיבו, שבמלחמת יום הכיפורים לא היו ללוחמים שכפצ'ים.
התמונות שבהן הצגת שאכן היו שכפצ'ים צולמו בהתשה שלאחר מלחמת יום הכיפורים בעיקר בגזרת הגולן.
תמונה 35 למשל שבה ניראים חיילים מסתתרים בבונקר בכדי להגן עליהם מפני הפגזה מעידה על כל יותר מכל , כולם שם מגולחים מצוחצחים כנ"ל בתמונות אחרות .
במלחמה שבה החיילים לא התקלחו ולא התגלחו במשך כמעט שלושה שבועות הם ניראים אחרת לגמרי מפויחים עם זקנים מה שלא נראה בתמונות שאותם סימנת.
לפי הערכתי הסובייקטיבית כמי שיש לו זכרון " לא רע" אני עומד על דעתי שלא היו שכפצ'ים במלחמה והם הגיעו רק בסופה יחד עם הסיוע הנוסף שהגיע מארה"ב שכלל לבנים , בגדי עבודה וכ"ו .
התמונה של קהלני ויוס אלדר שמספרה 47 שצולמה בקרבות עצמם ממחישה יותר מכל את מה שכתבתי .
לא ניתו ללבוש דובון או מעיל רוח אמריקאי על שכפץ כבד .
ברוב התמונות שפורסמו באותו אשכול לא ניראו שכפצ'ים.
בכדי לאמת את הנושא יצרתי קשר עם לוחמים מאותה מלחמה וכולם ללא יוצא מהכלל טענו שלא היו אפודים.
אז לפני שזורקים " פצצות" לחלל האויר חובה לבדוק ולנתח את המימצאים..

חג שמח
לכל חברי הפורום וב"ב.

אני אומר לך שהזכרון שלך ושל החברים שלך בוגד בכם...

אתם טועים ומטעים לגמרי....

אני את שלי אמרתי.
וגם הראתי וגם חוויתי לפני המלחמה, בתוכה, ואחריה....

תרצה - תאמין לא תרצה - זכותך.

רק חבל שאתה מטעה כאן דור חדש.

תודה ולהתראות בנושאי פורום שונים.

כולנו טועים כפי הנראה חוץ מאחד

חג שמח

לא כולכם טועים אדון כי לא כולכם גם באותה דעה אווילית ומטעה !!!

לא הייתם שם לבד. היו שם עוד חברים - אולי לא שלכם.... גם אני וגם חברי פיקדנו ונלחמנו שם. גם לנו חברים שאינם עוד. אין לכם הגמוניה על המלחמה ההיא ולא על שום טל או ציר, לא חמוטל ולא חמדיה ולא ציר עכביש ולא החצר ולא גניפה ולא העיר סואץ ועוד עשרות מקומות כאלה.

הסיפור הסארקאסטי על ההזיה בכל המלחמה איננו מוסיף כבוד לכותב. אבל זו כנראה דרככם לשכנע הדיוטות. להוליך שולל במלל ובסיפורת. אני בוחר להבליג על כך. באמת שמתחת לכבודי להתייחס אליו.

ובכן דני - טענת שהתמונות שמצביעות על שימוש בשכפ"צים הן ממלחמת ההתשה שלאחר המלחמה... כדאי אולי שתתנצל (שים לב לתמונות שהעלה ה"רומני") אריק שרון לא הסתובב עם התחבושת לאחר המלחמה........
אולי חבריך הם גם אלה שאמרו לך כי התמונות שהובאו כאן ורבות אחרות שלא הובאו כאן ושבהן נראים חיילים לובשי שכפ"צים - - כולן מהתקופה שלאחר המלחמה....

אדון B.A.. - אני לא היחיד -, ואל נא תקבע "עובדות" נחרצות כאלה.

אני חוזר ואומר שוב - היו שכפצ"ים . לא לכולם, ואינני יודע לקבוע אם היו ל"רוב" ומה היה הרכב ה"רוב" הזה?

היו לנו שכפצ"צים עוד בהתשה שלפני המלחמה במעוזים לאורך הקו. לי עצמי היו כאלה, לחברי המפקדים והלוחמים היו, ולרבים אחרים גם כן. אם אתם בוחרים להתפלפל בנושא הגדרת רוב או מיעוט... אני מוותר על העימות הוולגרי הזה. שאו ברכה גיבורי חייל.

היו יחידות שקיבלו והיו יחידות שלא קיבלו. כך בכל מלחמה. צה"ל צייד את חייליו אבל הצבא אכן לא היה מצויד כולו בשכפ"צים.

הזעקה שלך דני- "כי לא היו" הינה שטות והטעיה.
התיקון המוצע "לרוב הלוחמים" - גם הוא בלתי בדוק.

עדיף היה לו שאלת: " האם היו לחיילים וכו' ...?" בכותרת הראשית.

אותי האשכול הזה הפסיק לעניין.

חג שמח לכולכם.

ושמור נא לעצמך ביטויים כגון "דעה אווילית" אפילו הנך יודע כל.

לגבי השכפ"צים: הם היו שנים ספורות בצה"ל ולא סופקו לרוב הכוחות. לדעתי, גם רוב הצבאות בעולם בזמן ההוא לא עשו בהם שימוש רחב (מישהו ראה שכפ"ץ מצרי או סורי?). השכפץ אז היה כבד ולדעתי לא התאים לכוחות חי"ר (האם היום תוספת המשקל שווה את הגבלת יכולת התנועה? לפעמים כן ולפעמים לא). לחיילים במוצבים היו למיטב ידיעתי שכפצים. חיילי שריון לא קיבלו אז שכפצים שהיו מסורבלים והגבילו את התנועה (אחרי המלחמה עשיתי מסלולים עם שכפץ, שרוולים מורדים וכפפות נומקס ותהיתי - לאחר הורדת השכפץ והתבוננות בשלולית שנוצרה- האם אוכל לעמוד ביום לחימה עם ציוד כזה).

לגבי חוסרים: היו ועוד איך. איני דן כאו בציוד מיושן שכן לא כל הצבא יכול לקבל את הכי חדש. רוב הפערים נבעו מהגיוס המהיר והמבורדק. כך יצאתי למלחמה מצאלים עם טנק שהגיע ממדור תותחנות בבסל"ש עם שני פריטלסקופים ובלי אף אפיסקופ נהג (עד לבלוזה קיבלנו אפיסקופ אחד). המקלעים, כפי שהגיעו משולחנות הפירוק וההרכבה של מדור תותחנות, חייבו הרבה תשומת לב לפני שהתחילו לירות (כולל החלפת גפרור בפין הדק מתיק הכלבו). בטנק השני שלי במלחמה לא הייתה כנת מפקד עד להיפגעותו בסוף המלחמה כאשר בתחילה אילתרנו כנת חי"ר קשורה, ואח"כ כנת 05 שלא נורא הועילה. טנקים שיצאו מהימח בצאלים נראו יותר טוב. חלק מהבעייה היה ברצון לנצל משאבים עד הסוף כך שחלקים שונים של מערכת נשק כמו טנק (טנק-תחמושת-זיווד) היו אמורים (במיעוט המקרים) להגיע ממקומות שונים ולהפגש בימ"ח. חלק אחר של הבלגן נבע מהצטיידות של יחידות סדיר בציוד של ימחים (בעיקר חטיבה 7).

לגבי דרגים, שמעתי מחבר שהיה נהג באגד אספקה שלא היו להם נשקים למרות שתיספקו יחידות לוחמות. במהלך המלחמה הם צויידו ברובי SKS כיוזמה מקומית. לאחר הפסקת האש באפריקה הם קיבלו רובים צ'כיים שנתחבו לאחר כבוד לקיטבגים.

סיימתי את השירות הסדיר ב 1972 ובמלחמת יום כיפור לחמתי באוגדה של מוסה פלד בצפון. לא היה לי, ולא לחברי שום שכפ"צ. לא זוכר מישהו בכל הגיזרה עם ווסט מסוג זה.
המושג שכפ"צ שימש באותם ימים בהקשר אחר לגמרי, הכיסוי המגן על המעוזים. אותו כיסוי שנעשה מ"ארגזי רשת ברזל" שהכילו אבנים. אלו החליפו את השכפ"צ הקודם בתעלה שנעשה מפסי הרכבת שפורקו מהמסילה קנטרה עזה.
אולי לכמה יחידות סדירות היו שכפ"צים במלחמה אולם כיוון שרוב הצבא היה מילואים אלו פשוט לא נראו.
כיוון שהשתחררתי ב 1972, אחרי שירות ארוך בצפון סיני, אפשר לומר שהכרתי את הצבא הסדיר גם בתקופה הקרובה למלחמת יום כיפור. לא זכור לי שראיתי שכפ"צ אישי בגיזרה הצפונית. לי עצמי, שהייתי במעוזים ימים ושבועות לא היה מעולם שכפ"צ אישי. יתר על כן, כפי שאמרתי קודם, אפילו לא הכרתי את המושג בהקשר הצה"לי.
אולי ראינו פריט כזה בסרטי עלילה אמריקאים, אבל לבטח לא בצה"ל.
תקופת מה אחרי המלחמה אני זוכר שהגעתי לש.מ.פ. וקיבלתי את השכפ"צ הווסט שראינו בצילומים. הוא לא זכה לפופולריות משום כובדו. במלחמת לבנון, למרות החום העז, הוכרחנו ללבוש אותו. חיילים ממש הורידו חולצות, ולבשו אותו על הגופיות.

לאחר מחשבה שניה,אני סבור כי אכן טעינו. כל זכרונותינו אינן אלא הזיה אחת, הנמשכת כבר 34 שנים.

ברור, שכל סיפורינו אינם אלא תוצר של הזיותינו. שכן, לא יתכן כי כך היו הדברים. עובדה, כי היו שכפצים במלחמת יום כיפור, הרי הצילומים מוכיחים זאת. די בכך , שהיה שכפץ פה ושכפץ שם, כדי ללמד שכל האשכול ההזוי הזה, מביא להטעיית הנוער.

ואם בכך לא די, דומני כי נסיבות המלחמה ההיא, כפי המתואר באשכולות השונים, אינן אלא הזיה.

לא יתכן כי כך היתה המלחמה. שכן זוכר אני, כנער צעיר ונבער מדעת, בקושי סג"מ או סגן, כי זכיתי ,פה ושם, להשתתף בקבוצות פקודות ברפידים (ולמי שאינו יודע, שם ישבה מפקדת אוגדת סיני ע").

היו שם הרבה קצינים בכירים- עטויי דובונים (ומי ששירת אז בסיני אמור לדעת כי דובון היה סמל סטטוס של גנרלים) וכולם תדרכו אותנו, בזחיחות הדעת, על מבצעי גבורה, שצה"ל אמור לבצע כנגד המצרים הפחדנים. כגון, "חתול מדבר" , "נמיה" , "בנדינגו", בהם ינופנפו הכוחות המצרים, ואפילו "שובך יונים" שיביא לבלימה מוחלטת של המצרים. זכור לי אפילו סיור הזוי אחד, שבו התבקשתי ללוות מג"ד מילואים לאיזור החווה הסינית, כאשר במקום פגשנו קצין מטה זחוח דעת שהסביר, כי קיימת כוונה להוריד מהקו שתי סוללות ארטילריה, אחת מדרום הגזרה הצפונית והשניה מצפון הגזרה הדרומית, שכן סוללת ה-175 מ"מ, היושבת בציר מאזניים (אשר הפך להיות במפת סריוס "עכביש") נותנת מענה לכל. כנראה שגם התותח שמוט הקנה שכל העולם ראה, באותה עמדה שרופה שהיתה ידועה בימי כ"עמדת מאזניים", אינו אלא תוצר של הזיה, שכן לא יתכן שהדבר התרחש במציאות. הרי לא כך תכננו גדולי רפידים.

אז דני ידידי, אנא במחילה מכבודך חדל להזות, ואל נא במטותה תטעה את הנוער. במלחמת יום כיפור יצא רכב ישראל ופרשיו בחיל מצוייד ומאורגן. כל חייל מצוייד בשכפ"ץ וכלי נשק מודרני. רק חבל שהיה חם וכולם הניחו את שכפציהם בתחתית הקומנדקאר.

ואם אומר כי סביר להניח כי אלה שקיבלו שכפצים היו אלה שקיבלו גם מעילי דובון, יאמר כי אף כאן אני הוזה.

ואם אהיה רציני, סבורני כי כותרת האשכול צריכה להיות שונה קצת: "האם ידעתם שבמלחמת יום כיפור לא היו למרבית הלוחמים שכפצים" . אכן למתי-מעט היו. חיילי חצר המוות קיבלו, וכך גם חלק מן היחידות הסדירות ובעלי מזל. הצילומים מראים את אותם אנשים. רוב הצילומים מראים את הכלל.

והרי קיים לנו כלל במסורת היהודית: "כלל ופרט, לא בא הפרט אלא ללמד על הכלל". ואידך זיל גמור.



חג שמח לכולם ומועדים לשמחה.

למנהלי הפורום.
כמו שהציע B.A בתגובתו השנונה ,באם ניתן, אנא שנו את כותרת האשכול וזאת בשם כל הלוחמים שלחמו במלחמה ולא ראו שכפצ'ים ובשם לוחמי חטיבה 600 וגדוד סיור 87 חטיבות העלית של השיריון במלחמה הארורה שחלקם הגדול שלא זכה " לדעת אישה" שקבורים בבתי העלמין הצבאיים , בוגרי מלחמת ההתשה שהיו מצוידים בטנקים המשוכללים ביותר בצה"ל במלחמת יום הכיפורים פטונים M60A1 שלאף אחד מהם לא היה שכפץ' ,אשר נשלחו להסתער " אל מותם" על דיונות חמדיה , מכשיר, חמוטל ,תעוז טלוזיה ומיסורי ללא מקלעים...מול עשרות אלפי לוחמי קומנדו שהיו חמושים מכף רגל ועד ראש "בנשקים עלובים" כדוגמת הR.P.G
קלצ'ניקובים טילי סאגר , עם גיבוי של מאות סוללות ארטלריה חיילי הצבא המצרי שלא היה להם שום סיכוי מול הצבא הציוני שלחם מולם כאמור לעיל בטנקים ללא מקלעים ברובים ותתי מקלעים הטובים ביותר מסוגם באותם זמנים מסוג F.N ועוזי...

בתקציב הנתון (שעמד לרדת עקב קיצור הסדיר וביטול מסגרות), ובראיה לאחור היכן הייתם משנים את מערך הכוחות וציודם כדי לצאת יותר טוב ממלחמת יום כיפור?

אני למשל לא הייתי משקיע בשכפצים לכל ובשדרוג הנשק האישי למערך העורפי. הייתי משקיע ב:

• חיל האויר
  • טייסת מסק"ר במקום טייסת סקייהוק (בהנחה שניתן היה להצטייד בה אז)
  • חימוש חכם ככל שניתן היה להשיג בארץ ובחו"ל (מה שהתעשייה המקומית עשתה כמה שנים מאוחר יותר ניתן היה לדעתי להשיג כבר אז)
  • מודיעין עצמאי
• יבשה
  
  • נשק אישי לחי"ר מוצלח יותר (למעשה הגליל היה אז לפני קליטה)
  • נגמשים לחלק גדול יותר מיחידות החרמש (כולל הסבת טנקים ישנים לנגמשים- השרמן בעייתי מבחינת פריקה של לוחמים אבל הוא יכל להיותה נגמשוט-נגמחון-נקפדון של התקופה ולשפר בהרבה את הניידות וכח האש של החרמש) הAMX 13 שיצא אז מהשרות היה יכול להיות בסיס לנגמש לא פחות טוב מה M113, למעשה הצרפתים עשו זאת.
  • ראיית לילה לטנקים (אפילו משקפת אא שיכלה להבחין בזרקורי האינפרא אדום של הסורים היתה מועילה)
  • מקלעים לM60 - לא יתכן שטנק בצהל יהיה בכוננות ללא מקלעים
  • מודיעין שדה

זה מה שעלה במוחי בחמש דקות. בכוונה לא התעסקתי בהתראה ובפריסת הכוחות כי נושאים אלה נידונו רבות.

יש לזכור כי בתחום השריון והמטוסים היינו עדיפים איכותית על האוייב. לפחות בשלבים המוקדמים של הלחימה מצא האוייב דרכים לנטרל עדיפות זאת.

שאלת המפתח צריכה להיות "מה לדעתכם היה צריך להיות סדר העדיפויות של צה"ל בהצטיידות בתחילת שנות השבעים בהנחה כי צפויה מלחמה באוקטובר 73'"...
היות ולא היתה צפויה מלחמה, צה"ל היה באמצע תוכנית התעצמות של הסבת יחידות לשריון.
לא היתה דחיפות מיוחדת לצייד את כל הטנקים מראש במשקפות, מ.ק. וכו'.
עם פרוץ המלחמה היחידות נשלחו, עם ציודן החסר, לקרב.

עברנו כבר מספיק מלחמות בכדי להבין שמלחמות פורתות לפתע (ששת הימים, יוה"כ, לבנון2). גם הצבא השויצרי צריך להיות מוכן למלחמה מעצם הגדרתו כצבא (ולמיטב ידיעתי הוא באמת מוכן)

עקרונית, צה"ל התכונן למלחמת סער בה הוא יצלח את התעלה, גובשו ותורגלו גם התוכניות לכך.
הבעיה הייתה הקונספציה שגרסה שעד שהמצרים לא יקבלו מטוסי קרב כדוגמת סוחוי 24 וטק"ק, היא לא תפרוץ. אני חושב שעם סיומה של מלחמת ההתשה, בהזזת הטק"א המצרי לקדמת גדמ"ע-לכולם היה ברור שמלחמה תפרוץ. כמו כן, היו מספר כוננויות שווא(חלק ממערך ההונאה המצרי המושלם) שגרמו לגיוסי מילואים נרחבים. אכן אף אחד לא צפה, בתחילת שנות ה70, שהמצרים יצלחו לכל אורך התעלה ובמסה כזו.
אפילו בתחילת 1973 החלו לצמצם את אוגדה 252 (הורדת פלוגה מכל גדוד).
אני חושב שהיה לצה"ל ציוד מתאים, לראיה ציוד ראיית הלילה של חטיבה 188 שנשאר מאחור ולא נלקח ע"י הטנקיסטים בריצה לרמפות - כולם חשבו שזה יום קרב.
אני חושב שאם ראשי אמ"ן לא היו זורים חול בעיני הפיקוד העליון, ושר הבטחון דאז, יכול להיות שהכל היה אחרת.. אבל זה כבר סתם "חוכמה", בדיעבד.

עד כמה שאני זוכר היה קרנף לנהג ומשקפת למטק (שניהם מבוססים על תאורת פנסים א"א). לעומת זאת לא היה אמצעי כינון. זה למיטב ידיעתי בחטיבה 7 ובחטיבות המילואים. אשמח לשמוע מה היה ב188
למצרים לעומת זאת היה אמצעי כזה בT55 כבר בששת הימים. הM60 למיטב ידיעתי היה הטנק הצהלי היחיד שכלל אמצעי כזה.

אכן ציוד ראיית לילה- קרנפים- אשר באמצעותו ראה נהג הטנק בלילה דמויות וצלליות בירוק היה קיים בסדיר ואף תירגלנו עימו רבות הן בקורסים המקצועיים בגוליס, הן בצמ"פ והן בתרגילים הגדודיים, חטיבתיים ואוגדתיים בסיני...יחד עם זאת, במלחמה לא היה לנו ולוא שמץ של ציוד ראיית לילה, שבמצבים מסויימים היה עשוי לעזור מאד ואף היה מונע את כמעט דריסת הצנחנים - צנחני 890- לפני הישלחם לגיא ההריגה בחווה...

יום טוב. מיכאל.

ה SU-24 לא היה מוכר כלל לנאט"ו כמטוס תקיפה ארוך טווח עד לשלהי שנות ה-70 וטק"ק רלוונטי היה בידי המצרים ולסורים שנה ויותר לפני פרוץ המלחמה. כמו כן מטוסי התקיפה שהיו בידי הסורים והמצרים היו הרי יכולים להגיע בקלות לכל נקודה במדינת ישראל ולנחות במצרים/סוריה בהתאמה. לכן אלו לא היו הסיבות האמיתיות לחוסר המוכנות הצה"לי ולקיצוץ בתקציב הבטחון. שחצנות, זחיחות וזלזול באויב היו הסיבות האמיתיות לכשלון אז, כפי שהיו גם לפני שנה לצערנו.

עובדתית- המלחמה החלה ללא היווצרותה המלאה של הקונספציה.
ובעניין זה, לא שמעתי איש מראשי אמ"ן שמודה בפה מלא - המצרים הוליכו אותנו שולל במבצע הטעיה קלאסי.

שמעתי באיזה מקום (איני יכול כרגע לשחזר את המקור) שמנהיגי ישראל היו משוכנעים שאחרי הבחירות בישראל שהיו צריכות להתקיים בסוף 73 (או תחילת 74) יחתם הסכם בין מצרים וישראל. יכול להיות שזה היה חלק מההונאה המצרית. אני לא בטוח בקשר למידע זה ואשמח לקרא אישוש או הפרכה.

אף מנהיג ישראלי באותה תקופה- ואני מתכוון לשלטום ולא לאופוזיציה השמאלית שכללה את הקומוניסטים ומפ"מ וכמובן גם לא הימין דאז,גח"ל והדתיים , לא חשב ברצינות על אופציית שלום עם המצרים, הירדנים או הסורים...אופציית השלום היחדה שנשקלה היתה עם לבנון- והמבין יבין...

יום טוב.מיכאל.

לסוימה

זה כל הסיפור?

נושא השכפצ'ים היו או לא היו ,הוא נושא שולי לחלוטין בלחימה .
אני אישית העדפתי לפקד על טנק בלי השכפ"ץ הנוראי והכבד שלא מאפשר לך לזוז , לרדת ולמדוד טווח פעם אחר פעם עם אותו שיריון של צב זו עם יעילות אפסית ..משימה בהחלט לא פשוטה .
מה שכתבתי בה לחדד נקודה אחרת לחלוטין והיא " המאפיה" שקיימת בצבא בנושא הקצאת אמצעים מאפוד מסכן ועד למקלעים או לאמצעי ראיית ליליה וכ"ו....
אפרופו שכפצ'ים.
בחודש אוקטובר 1987 פיקדתי כמ"פ בפעילות מבצעית בפעם הרביעית, מתוך מחנה תל סולטאן על פלוגת טנקים מוקטנת שתפקדה כפלוגת חי"ר על כל גיזרת רפיח תפקידנו היה לאייש את התצפיות לאורך הגדר גירית ,טרמית וכ"ו ציר " פילדלפי" הנורא רצועה מסויימת של חוף הים ומחנה הפליטים הידוע לשימצה " שבורה" אז זה עוד היה פיקניק...

לאחר שכוח שב"כ עם גיבוי צ'הלי חיסלו את בכירי הגיהד האיסלמי בשכונת תל סולטאן, העסק התחיל להתלהט ולאחר תחנונים למפקדת פיקוד דרום וזאת לאחר שהסברתי ש40 לוחמים שהם טנקיסטים ולא לוחמי חי"ר לא מסוגלים להחזיק את כל הגזרה, נאותו בפיקוד לבקשתי ושלחו לי בערב ראש השנה תיגבור שכלל שתי פלוגות של בה"ד 1 בסיסי ופלוגה מבית הספר למכי"ם .
החברה הצעירים הגיעו חמושים מכף רגל ועד ראש .
היות והיה ברור לי שהעימות הוא מול ילדים - נערים, שמשליכים אבנים ולעיתים בקבוקי תבערה סיכמתי עם מפקד הגזרה קצין צ'רקסי בשם שוגן שלמרות שהפקודות מחייבות את כוח התגבור לבצע את הסיורים עם 60 ק"ג ... על הגב כולל שכפצ'ים אפוד מלא וכ"ו שזה יהיה טימטום לשלוח את החיילים לסיורים ברפיח ובמחנה שבורה עם כל הפק"ל המצחיק הזה , משום שאין להם שום סיכוי שבעולם לתפוס בסימטאות הצרות עם כל המשקל האדיר שהם נושאים את מי שזורק אבנים וכ"ו.
ובהחלטה שהתקבלה סוכם שכל הכוח יוצא למשימה בלי שכפצ'ים בלי אפודים בלי מאגי"ם אלא רק עם רובה אישי + מחסנית בהכנס + 2 מחסניות בכיסים על מנת שהם יוכלו להיות ניידים .
התפיסה אכן הוכיחה את עצמה מעל ומעבר ולאחר שלושה ימים שבהם נלכדו עשרות מיידי אבנים ע"י חיילים " קלי רגליים" בלי ציוד מיותר השקט חזר לגיזרה.

לדעתי, בכל הצניעות והענווה, צהל היה מצויד בציוד אשר אפשר לו להתמודד עם האיומים שהיו קיימים.
נכון שהיה מחסור בפריטי ציוד שונים, אך צהל מסוגל היה גם כך להלחם כראוי ועובדה היא כי , בסופו של דבר, צהל השיג מהפך בשדה הקרב. הבעיה היתה שונה: מפקדי צהל היו שבויים עדיין בזחיחות הדעת של מלחמת ששת הימים. כתוצאה מכך פשטה בצהל תסמונת ה"נפנוף" עליה עמדתי בסרקזם, אך בכאב, לעיל. לו צה"ל היה נערך כראוי ערב המלחמה, מפעיל מודיעין ראוי וכן מודיעין שדה ראוי לשמו, היו התוצאות שונות, גם אם לא נמצאו סוגי ציוד שונים שלא נרכשו ואפילו כלים מיושנים, כגון רומ"טים וטנקי שרמן.
למדנו כי המחסנים לא היו מאורגנים. מקלעים למשל, לא היו חסרים, רק שהם לא היו במקום הראוי, כחלק מתת-תרבות ה"סמוך" שהרסה והורסת כל חלקה טובה. עובדה, כי תוך כדי הקרבות הושלמו פריטים חסרים. ומכאן, שיש להניח כי היו קיימים. אף קיימת היתה שיטה של העברת ציוד מיחידות מילואים ליחידות סדירות ובסיסי אימונים. ציוד כאמור לא נמצא במחסני היחידות עת נקראו לדגל.
בעית הבעיות, היתה השחצנות שאחזה בכולנו. תיארתי את עטויי מעילי הדובון, אשר ערכו תכנונים וכתבו פקודות מבצע,אשר סעיף ה"אויב" שבהן נכתב כלאחר יד,תוך מחשבה על אוייב הנראה כמו פליטי מלחמת ששת הימים.
בהתאם, לא נערך צהל לקראת הלחימה, וכאשר פרצה הלחימה, המשיך בדרך החשיבה המוטעית ודפק את ראשו בקיר. כתוצאה מלחימה בלתי מושכלת זאת , נשחקה אוגדה 252 עד דק ביומה הראשון של הלחימה,אוגדה 162 ספגה אבידות קשות ביום השלישי, וכן הלאה.
נכון אמנם כי חוכמה שבדיעבד אינה חוכמה, אך סבורני כיום, במבט לאחור של קשיש שקרא ספר או שניים,כי אסוננו היה בגבהות ליבנו.המחסור בציוד אולי העיק, אבל ניתן היה לעשות מלחמה על אף מחסור זה. עובדה, כי במלחמת ששת הימים היו יחסי הכוחות זהים. ציודו של צה"ל היה מיושן. חרף זאת,צה"ל ידע להערך למלחמה, שכן, טרם אחזה במפקדיו גבהות הלב שהיתה בעוכרינו ביו"כ.
לסיכום, איני סבור כי סדר העדיפויות ברכישת ציוד היווה את בעיתינו העיקרית. עם כי ברור, כי הצטיידות בציוד חדיש, כגון: רובי סער, אמל"ר, נגמשים , ארטילריה מודרנית וכיוצא באלה, היו מהוים מכפיל כח משמעותי.

התרכזתי בחוסרי הציוד כי האשכול עוסק באספקט מסויים של חוסר כזה. כללית דעתי כדעתך. צהל במלחמת יום כיפור (ולפניה בהתשה) דומה לקבוצת כדורגל שהבקיעה שער מול קבוצה נחותה ועוברת לשחק בונקר וזאת תוך זלזול ביריב. ללא מעוף וללא יצירתיות. חלק מחוסרי הציוד הם תוצאה של הזלזול.

אמר לי פעם מהנדס מבוגר שאי אפשר שכולם יהיו מעל הממוצע. הדבר נחרת בראשי למרות הטיפשות. מרבית העוסקים במחסני הציוד בצבא לא נחשבים, עם כל הכבוד וה PC לחכמי הדור. עכשיו באים בדרישה לאלו שישמרו ויפקחו על ציוד שלנו באיכות טובה. שימו לב רבותי, החברה האלה בקושי מסוגלים לשמור על עצמם בצורה נאותה, אז למה אתם חושבים שהם יוכלו לשמור על הציוד הרגיש.
מישהו חכם שהכרתי אחרי מלחמת יום כיפור העלה רעיון מהפכני, שאת הימ"חים ימסרו לקבלנים פרטיים. אבל נראה שלא קיבלו את הצעתו.
באשר לידיעות על כוונות המצרים. אני במו עיני ראיתי את האימונים וההכנות שעשה הצבא המצרי לקראת הצליחה. ראינו את בניית הירידות למים לקראת הצליחה. ראינו את האימונים בכיבוש סוללות ועוד. למען האמת, הם לא עשו הרבה נסיונות להסתיר זאת.
אבל, לא די להאשים את הפוליטקאים. בשביל לצאת למלחמה צריך לקבל החלטה שתכלול גם את התוצאות. באותה תקופה מדינת ישראל החלה להצטייר בעולם כתוקפן חסר תקנה (בעקבות מלחמת 67). ההתלהבות מתוצאות המלחמה האחרונה כבר עברה, ובשנים 72-73 ישראל הייתה "הילד הרע" של העולם. אירופה וארה"ב התמודדו עם מחסור חמור בנפט, שנגרם על ידי המפיקות הערביות, בתגובה על התוקפנות והכיבוש הישראלי. חלק נכבד מהמדינות האירופיות הסכימו אתם.
באוירה כזאת לא בטוח שהיה נבון לפתוח במתקפת מנע.

כל שדיברתי היה על זחיחות הדעת שאחזה בכל הדרגים.
השאלה שהועלתה לדיון, נגעה להצטיידות צהל. לא הועלתה השאלה האם על היה על צה"ל לפתוח במתקפת מנע וממילא לא התייחסתי לסוגיה זו, אשר איני רואה עצמי בר-סמכא לעסוק בה.
ואגב, מחסני חירום- נתקלתי באותם שנים בימחים מתוחזקים שהוחזקו ע"י נגדים- אנשי קבע בצורה ראויה. הבעיות נגעו יותר, לטעמי האישי, לחוסרים יזומים ולמשיכות ציוד והשאלות בין יחידות, שמקורם בתכנון לקוי.

הימ"חים היו בברדק כמו שראינו במלחמה האחרונה.
וזה מוביל להצעה לתת ללוחמים עצמם לסדר את הציוד בימ"חים, או לפחות לבוא פעם בכמה שנים לסדר ולדגם אותו.
כמו שאני עשיתי לפני כמה חודשים, באנו ליום מילואים בימ"ח כדי לסדר את הזיווד של הטנקים שלנו וגם לעשות עוד כמה דברים קטנים כמו צביעת שילוטים וספירת תחמושת.

ניסו על ידי קריאה ליום מילואים. ניסו לקרוא בשבת בהתנדבות יחד עם המשפחה. העסק לא החזיק מעמד זמן רב. ההתלהבות רבה אחרי המלחמה, והיא שוככת כמה חודשים מאוחר יותר.
הפתרון הנכון ביותר, לדעתי, הוא אחזקת הימח"ים על ידי קבלנים פרטיים. בשיטה של "לא טוב לא כסף". איני רוצה להטיל דופי בחוגרים אנשי קבע, או קצינים שאחראים על הימח"ים, אולם די בבדיקה פשוטה לגלות שיש אצל רבים מאוד מהם בעיות של "הבנת הנקרא והנשמע".
המערכת הצבאית בימ"חים בנויה, כמו כל מערכת הירארכית אחרת מ"שמור לי ואשמור לך", "כסת"ח" ומתנדבים. מתנדבים הם אלו שהמשכורת נכנסת במילא כל ראשון בחודש, ולכן עבודתם היא בהתנדבות. אין תמריצים ואין סנקציות, יש רק משכורות קבע שמנות עם תנאים סוציאלים מפליגים.
לכן, אל תתפלאו אם במלחמה הבאה יחזרו על עצמם הסיפורים הישנים. יש פתגם גרמני חביב האומר: זו אותה המעשיה הישנה, אך תמיד היא חדשה".