האם קרתה פעם בצה"ל תאונת צניחה שבה המצנח לא נפתח?
(נראה לי שלפני שלוש שנים בערך נהרג לוחם שייטת בגלל שהמצנח לא נפתח..אני טועה?)

התחולל מרד קטן של אנשים שלא רצו לצנוח והסגל עשה למענם צניחת ראווה. (שנות ה-50)

אני מניח שעם התקדמות הטכנולוגיה והזמן המצנחים נהיים יותר מקצועיים ויותר בטוחים.
ואני אישית לא זוכר אירוע כזה מהשנים האחרונות.

השייט נהרג ממשהו אחר.

בצניחה לים על מנת לא להסתבך עם המצנח מתחת למים מנתקים את המצנח ממש לפני הנגיעה. בגלל אשליית גובה השייט חשב שהוא עוד רגע נוגע ובעצם ניתק את המצנח בערך בגובה של 30-40 מ'. משם הוא בעצם עשה נפילה חופשית עם הרבה ציוד עליו...

וכן קרו מס' מקרים של הרוגים בצניחה. כיום אין קורסים בלי פצועים, האחוזים מדברים על 10% פצועים בכל קורס צניחה שהפציועת נעות בין נקעים לשבירות רגליים, צלעות סדוקות או שבורות ואני מכיר מישהו ששבר את האגן. מה שכן מצב של "נר" ( מצנח לא נפתח, פשוט נראה כמו נר) לא היה כבר שנים.

מי מקפל את המצנחים? הלוחמים עצמם? (אני הייתי חושש שמישהו אחר מקפל לי תמצנח..לכו תדעו)

ממה שידוע לי יש תפקיד כזה מקפלת מצנחים...

אז תחשוש

כי מי שמקפל לך את המצנח זה בחורה שהתפקיד שלה זה מקפלת מצנחים.

מקצוע עם הרבה מאוד אחריות !
כצ'ופר הן עוברות בשלב מסויים בעצמן קורס צניחה !
מה לעשות - לאחותי יש כנפי צניחה ולי לא..........

חחחחחחחחחחחחחחח פעם ראשונה שאני שומע את זה.. מתי זה קרה?
חחח הרגת אותי אחי..

ספר לנו קצת פרטים...

עזוב .. אחי פדיחה וזהו

אם תודה נוכל לעזור לך.....

הנה עוד שני סיפורים מעדות אישית !!! - בתחילת שנת 1970, בצניחה מנורד, (משבי הרוח מהמנועים היו כה חזקים במטוס הזה שאנשים שלא פלטו את גופם חזק מספיק "נמרחו" על הדופן האחורית ורבים אז ירדו פצועים ומדממים בפניהם), חלק מהדבוקה שלפני הוסט ע"י הרוח (מכיוון הים) ו"ערך ביקור" בין המצבות בבית העלמין שהיה שם.... (אני מניח שאיש מה"תושבים" במקום לא התעורר וזעק על כניסה לתחום הפרט....) . "לכוחותינו" - לא היו נפגעים. אחד נקע רגל (לא- לא המת...לא לפתוח אגדה חדשה...)

הייתי הראשון בדבוקה הבאה שהמד"צים עצרו ליד הדלת (אור "אדום") וכך הועמדתי בהיכון כשהמטוס עושה סיבוב נוסף. לא נעים לעמוד על שפת תהום ברעש מנועים עצום ולהביט בשלווה השוררת בבית קברות שלמטה.... סוף סיפור קטנצ'יק.

בצניחה אחרת - צרפו לנו קצין בדרגת סגן מחיל אחר. אני זוכר שהבחור היה כה נלהב לקראת קבלת הכנפיים שאילו התירו לו לקפוץ ללא מצנח - היה וודאי עושה זאת. זו היתה צניחתו הלפני אחרונה. ירדנו לאמא אדמה - עד כאן שום סיפורים למורשת. עלינו על המשאיות וחזרנו לתל נוף. מהמשאיות ירדנו בקפיצה להחזיר את המצנחים והציוד. הסגן קפץ ונפל. שבר רגל או קרסול (אינני זוכר) ופונה באמבולנס.

על זה אמרו אז - "וואלה - פדיחה"....

חחחחחחח איזה קרועים.. מזל שלא דרסה אותך איזה משאית..

אגב והיינו מאוד קרובים לקווי המתח הגבוה של חברת חשמל ...
פחד אלוהים

אשמתך או אשמת הרוח?

או בתחילת השמונים, בהכנות למפגן צניחה מעל הים מול ת"א, נהרג צנחן שמצנחו לא נפתח.
יודע שהיה מקרה כזה אך לא מכיר את הפרטים.

מדוע המצנחים בצה"ל עגולים ולא מלבניים? מה ההבדל בינהם? והאם ידוע על צבאות שמשתמשים במצנח מלבני..?
**לי ידוע על הצבא המצרי שבכלל לא משתמש במצנח.חחחחחחחחחחחחחחח .המבינים יבינו.

מדוע מצנחים עגולים? בצניחה צבאית קלאסית-צניחה אוטומטית { לא מה שרואים בסרטי גי'מס בונד..} השאיפה היא להביא כמה שיותר חיילים כמה שיותר מהר לקרקע - מבלי לשבור לכולם את הרגליים. לכן המצנח הוא מצנח שכמעט ולא ניתן לנהג,והמגיע לקרקע מהר מאד מה גם שגובה הצניחה הוא המינימום האפשרי לאומת זאת המצנח המלבני ניתן לניהוג ובדרך כלל נפתח על ידי הצנחן עצמו, זהו מצנח מורכב יותר- למעשה מדובר בכנף לכל דבר בעל יכולת תמרון גבוהה, והמצריך יכולת גבוהה יותר מצד הצנחן - בארץ תפגוש אותו במועדוני צניחה, ובצבא- רק במפגנים..

מתרחשת תאונה/נר- כך לפי הסטטיסטיקה - לטענתם (נכון ל 97)
שאלנו אותם כמה צניחות היו מאז התאונה האחרונה והם אמרו- 500,000 - הסיכוי רק הולך וגודל

במחזור מרץ 03 נתפס אחד ממיתרי המצנח בשעון של הצנחן וידו נכרתה.

וגם מדיבור שלי עם מדריך צניחה במילואים, היה עוד מקרה אחד של נר אך הצליחו לפתוח את הרזרבי, לא משהו ידוע...

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://shimi.net/services/getfree.php?date=29/07/2007]

הרזרבי נפתח, גרם לקריסתו של הראשי בגלל מחסור באוויר, גרם לקריסה של הרזרבי בגלל המשקל, פתח מחדש רת הראשי, פתח מחדש את הרזרבי וכך הלאה.... הוא צנח בנפילות, ולמזלו הוא נחת בין הנפילות, אחרת....
פעם שניה, קצין הקרקע מסר נתונים שגויים למטוס, וכל פעם הגולם נפל על פלמחים. לקח להם 4 פסים להבין את זה, וכל הזמן הזה, אני הייתי תקוע בפתח המטוס....

יש לי תחושה שמישהו יצר אגדה נוספת.

מיתרי המצנח לא מפעילים לחץ כה רב שביוכלתם לקטוע יד של אדם. רחוק מאד מזה !!! הן בזמן הפתיחה והן אח"כ יכול הצונח למשוך אותם (וכך אכן עושים כדי לשלוט על כוון הצניחה הכללי...).

באחת מצניחות הלילה של עבדכם (פלמחים של אז...), נפתח ה"ראשי" שלי (למיטב זכרוני היה שיטחו התקני 60 מ"ר) בהסתבכות מיתרים סביב ראשי. מלבד סריטות מדממות בצווארי לא עף ראשי מכתפי (...ילדי לא יסכימו איתי... ) בדיעבד הסתבר שלא פלטתי נכון וגופי הסתחרר כסביבון עד ותוך פתיחת המצנח (המטוס היה נורד-נוראטלס שממנו צנחנו בסוף שנות ה- 60 ותחילת ה- 70). מכיון שכך הבחנתי מעלי במעין חצי שרוול סגור. התרגולת אמרה לפתוח רזרבי (הוא נפתח נמוך יותר וגודלו כ- 40מ"ר) וכך הספקתי לעשות. ה"ראשי" הפך לנר בשל חוסר משב רוח מספיק (הסתרה ע"י הרזרבי שמתחתיו). הרזרבי שמקורו באזור הבטן (ולא הגב), מוריד את הצנחן כשגופו כמעט אופקי ופניו לאלוהים.... בגלל גודלו הקטן (של המצנח...אם כי באותם רגעים גם אלוהים לא נראה גדול מי יודע מה....), הצונח יורד מהר יותר והפגיעה באדמה קשה.

דבר רציני לא קרה לי. את הקרקע לא ראיתי בלילה ועם הפנים כלפי מעלה כשמיתר שק החזה "מאיים" לקרוע את מקום הגרדת התמידית שבין רגלי באימונים... בצרפתית ציחה - גיזרת האשכים...), כל שזכור לי היא מכת שק החזה באדמה ומייד לאחריה צ'פחה אדירה של אמא אדמה על ולאורח גבי.... לאחר ההתנתקות לא יכולתי לדבר כ- 10 דקות. גם לא היה עם מי.... ויש שיאמרו שחבל שזה עבר לי....

עוד סיפור לספריית החיים....

ידיד שלי היה צנחן סדיר בתחילת שנות ה80, והוא סיפר לי שהיה לפעמים נוהג לצנוח על מדי א' ביום שישי ומהשטח לצאת ישר הביתה. במספר מקרים חיילים צנחו היישר אל תוך בריכות החמצון של ראשון לציון...

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

כשהגדוד היה בשטחים- לפני כל יציאה היה צריך לעבור בתל-נוף ולצנוח- בטח שלא על א'- צניחה עם כל העסק- שק חזה, כינוס...
(למזלנו- המחזור שלי - זה התבטל - לא יודע למה - מז"א, תקציב, חפ"שנות של המפקדים)
לחיילים לפני המחזור שלי יצא לצנוח 4 פעמים בקו- זה די הרבה...

רפול ביצע מאות צניחות במהלך השירות, ובארבע מתוכם הוא נכנס למצב של נר (וניצל הודות לרזרבי).
אני זוכר ראיון שהיה עם רפול והוא התבקש לתאר מה התרחש באותם הרגעים. רפול הרהר לרגע וענה משהו בסגנון "קפצתי, המצנח לא נפתח, פתחתי את הרזרבי, נפתח". שתיקה. אוקי, שואל המראיין, מה קרה בקפיצה השניה? "קפצתי, המצנח לא נפתח, פתחתי את הרזרבי, נפתח". והשלישית? ....
בקיצור, תענוכ גדול היה לראיין את רפול (השיא היה ב"אז תתאבדי בפנים" המפורסם),
וכמו כן, כנראה שאמנות קיפול המצנח לא היתה בשיאה בארץ בשנות החמישים.

לפי מיטב ידיעתי ההרוג האחרון בתאונת צניחה הוא יפתח שמואלי ז"ל שנהרג בתאריך 30.6.1988.
חבר שלי שהיה איתו בצניחה ההיא סיפר שהיה לו נר כפול וכתוצאה מכך הוא פגע בקרקע במהירות גבוהה ונהרג במקום.

מצורף קישור לדף יזכור על שמו
http://www.izkor.mod.gov.il/izkor86...=47239&ndt=4195

יהי זכרו ברוך.

בזמנו סופר סיפור נוסף הקשורבנושא האשכול. אף פעם לא ווידאתי אותו אולם הוא סופר בצ"הל בעקשנות. כך שקטונתי... -

סופר כי בשנות ה-50 או ה-60 המוקדמות, צנחן שנפלט מדקוטה - ריתמת השחרור שלו נתפסה במייצב הגובה של המטוס והמסכן לא יכול היה להחלץ. כך נשאר תלוי ונסחב מאחורי המטוס.

הסיפור אומר שהטייסים פנו אל מעל הים ושם .... המשך הסיפור לא זכור לי.

אם למישהו עובדות ידועות - כולנו נודה על העדכון....

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מיקיטל בזמנו סופר סיפור נוסף הקשורבנושא האשכול. אף פעם לא ווידאתי אותו אולם הוא סופר בצ"הל בעקשנות. כך שקטונתי... - סופר כי בשנות ה-50 או ה-60 המוקדמות, צנחן שנפלט מדקוטה - ריתמת השחרור שלו נתפסה במייצב הגובה של המטוס והמסכן לא יכול היה להחלץ. כך נשאר תלוי ונסחב מאחורי המטוס. הסיפור אומר שהטייסים פנו אל מעל הים ושם .... המשך הסיפור לא זכור לי. אם למישהו עובדות ידועות - כולנו נודה על העדכון....

בסוף שנות השישים, הוציא משהב"ט ספר (אם אני זוכר נכון, בשני כרכים) שנקרא צל"ש.
הסיפור מתואר שם לפרטיו כולל שמות. הצנחן חולץ לאחר פעולה די ארוכה
וכל המעורבים באותו ארוע קיבלו צל"ש.

רב"ט דר (פרלוס ג'ורג') ישעיהו 64678

תיאור המעשה:ביום ה-14 בדצמבר 1950, הצניח מטוס חיל האוויר צנחנים בפני טירוני בסיס הדרכה. כשקפצה דבוקה מס' 1 הסתכל רב סמל שמואל רפאל מטה, כדי לוודא שהצנחנים התרחקו מהמטוס וקרא: "משלח מס' 2; איש נתפס בגלגל. הגד לטייס לכבות את המנועים ולצאת לים!" תוך כדי מתן הפקודה הוציא רב סמל שמואל רפאל חבל עם עוגן והחל לכוונו מדלת המטוס בכוון לחייל, שמצנחו נתפס בגלגל האחורי של המטוס. תוך ניצול הדף האוויר מהמנוע, כוון העוגן לבין מיתרי המצנח. החבל נמשך אל המטוס והצנחן (רב טוראי ג'ורג' פרלוס) הועלה עד לדלת המטוס, שעה שנקרעו 7 מיתרי המצנח והצנחן נהדף בכל כוח הדף האוויר מן המטוס. רב סמל שמואל רפאל תלה את החלק הגדול של גופו מחוץ למטוס והצליח לחבר שנית את העוגן למיתר המצנח ולאחר פעולת משיכה נוספת, שארכה כ-10 דקות, הועלה רב טוראי ג'ורג' פרלוס למטוס. רב"ט ג'ורג' פרלוס גילה בשעת תרגיל צניחה ובעת סכנת חיים, התמצאות וקור רוח יוצא מהכלל.


על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aka.idf.il/SIP_STORAGE/files/9/26169.gif]

הטייס היה עודד אברבנאל, המשלח היה סמי רפאל, והצנחן היה ג'ורג' פרלוס. הסיפור מופיע במקומות רבים, אני מסתמך על "צה"ל בחילו" כרך 4 - הצנחנים.
הנה העיטור של הקברניט: http://www.aka.idf.il/iturim/asp/di...asp?docId=28198
של המשלח: http://www.aka.idf.il/iturim/asp/di...asp?docId=28197

העוגן במטוס הדקוטה בא לפתור בעייה שנוצרה בארוע דומה שנגמר פחות טוב.

כתוצאה מהארוע הזה, הותקן חיפוי מעל גלגל הזנב של הדקוטה (אם יש למישהו תמונה שלו - אני מחפש אותו שנים) שמנע הסתבכות של מיתרי מצנח בגלגל הזנב.

אחרי שהופסקו הצניחות בדקוטה - הסירו את החיפויים האלה....

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

יש לי חבר שצנח במתלה, והסתבך לו המצנח והוא נפל כנר...

נמרח על הרצפה חזק.. לא יודע איך נישאר בחיים אבל היום הוא עמוס פלטינות עם 100% נכות
וצליעה קלה.

בצניחה הראשונה שלי (ממטוס נורד) הסתבכו המצנחים של שני צנחנים, אחד טירון והשני איש מילואים.
אני הייתי כבר על הקרקע ושמעתי את המילואמניק אומר לטירון לפתוח גם את הרזרבי, והוא המשיך להרגיע אותו כל הדרך למטה. הצניחה עברה בשלום ( מלבד העובדה שצבע עור פניו של הטירון התימני הפך להיות ורוד...).
שאלנו את המילואימניק למה הוא לא פתח את הרזרבי שלו- זו היתה התרגולת - והוא ענה: " השתגעתם? לקפל שני מצנחים?...."

איך הם הגיעו למצב כזה שהם היו מחוברים.? הם קפצו יחד?

מפגש צונחים.. לא משהו נדיר. תחשוב שישנם שני דלתות למטוס, ומשניהם קופצים, בנוסף הפרש הזמן בין קפיצה לקפיצה הוא שניות..

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://shimi.net/services/getfree.php?date=29/07/2007]

הם קפצו יחד - כל אחד מדלת אחרת, והרוח דחפה אותם זה לקראת זה.
בתאוריה אפשר לנהוג את המצנח, אבל רק בתאוריה, וכך מצנחיהם הסתבכו, אבל נשארו נפוחים.
בצניחה אחרת בקורס, (לא במטוס שאני הייתי בו) הכבל במטוס עליו תלויה רצועת הפתיחה ניתק ממקומו, והמשלח הצליח לעצור את הצנחן בשניה האחרונה ממש.
כל הצניחות בוטלו, ומומחים מהטכניון בדקו והציעו שינויים, ורק אז התחדש הקורס.




----------------------------------
חיל השריון: נלחמים בישיבה

בצניחה הראשונה שלי,הייתי אחרון בדבוקה.
ההרקולס הגיע לאזור ההצנחה,המד"צניק סימן לדבוקה לעמוד,וחבר שלי לצוות עמד ראשון בדלת וחיכה לאור ירוק ע"מ שיקפוץ/יידחף ע"י המדריך.

תו"כ המתנה,נפתח לו הרזרבי שנמצא בחלק הקדמי של הגוף,קצת מתחת לחזה,ומהרוח בחוץ המצנח נפתח ,התנפח מחוץ למטוס וחבר שלי נשאב החוצה.מעוצמת ההישאבות,נקרע הכבל שהמצנח(הרי זו צניחה אוטומטית ,למי שלט מכיר את התהליך) מחובר אליו שרץ לאורך המטוס,הכבל ניתק וניתז לפקח ההעמסה של חה"א אל המצח.
הראש שלו נפתח,הוא התמוטט וקיבל טיפול ראשוני מפקח העמסה נוסף שהיה לידו.
חבר שלי צנח בשלום,ספג חבטה ברגל מדלת המטוס מההשאבות החוצה,אבל הוא נחת בשלום,מעט מחוץ לשטח ההצנחה.

אחרי האירוע,מדריכי הצניחה סגרו את הדלתות ונחתנו במהירות חזרה בבסיס חה"א.

כשירדנו מהמטוס הגיעו קודקודי הבסיס לבחון את המקרה,ובתור טירונים שלא כל כך הבנו מה קורה,בעיקר התבאסנו קשות על שהצניחה הראשונה שלנו בוטלה וחברינו הספיקו לצנוח בדבוקות שקדמו לתאונה.

דבר נוסף שהיה מצחיק באותו רגע,הוא שאל"מ מחה"א שבא לבחון את התקלה,שאל אם למישהו מאיתנו יש מצלמה....(יש איסור מוחלט להביא מצלמה לצניחה,למרות שכולם עושים את זה...).
מאחר והינו טירונים וראינו אל"מ,נשלפו לו אולי 30 מצלמות.....אל מול עינהם של מדריכי הצניחה ההמומים!!!

ג'רי (תא"ל גרשון יצחק) שהיה מח"ט הצחנחנים,החליט לצנוח עם חיילי החטיבה בתרח"ט בנבי מוסא.

האגדה מספרת,שלאחר שצנח לא טוב ושבר את את רגלו,מ"כ צעיר מאחד הגדודים צעק לעברו: "נו,קום כבר ותתחיל ללכת".ג'רי המח"ט אמר שהוא לא יכול לזוז וכנראה שהוא שבר את רגלו.

המ"כ "הקשוח" גער בו-"קום כבר!!! ",ומשלא היתה תגובה,צעק "מי זה שם עדיין שוכב ?",
ואז הוא שמע -"זה המח"ט שלך..."

אותו בחור סיפר לי שהוא פנה לג'רי, לפני שזיהה מיהו, במילים האלמותיות:
"נו, מנצנצים על התרח"ט?"

יש לי שאלה:
כידוע הצניחה הקרבית היחידה היתה בשנת 1956 במלחמת סיני.
הצנחנים צנחו במיתלה, נילחמו מלחמה מיותרת במעבר ( אחרי שיתר החטיבה חברה אליהם), ולאחר מכן הם חזרו במשאיות מהמיתלה לתל נוף, שם הם חגרו מצנחים, עלו על הדקוטות, המטוסים טסו לא-טור, ושם הם צנחו.
השאלה היא: למה? מדוע הם לא נסעו ישירות מהמיתלה לא-טור, ענין של שעה-שעתים? הרי לא היה שם שום קרב!

ביר תמדה? ביר גפגפה?





------------------------------------------
חיל השריון: נלחמים בישיבה.

שני קילומטרים מזרחה למצבת פארקר.
בדקתי כרגע, והנה מה שקרה, לפי הסדר:
1. כוחות מחטיבת חי"ר 4 הוטסו למתלה לתפוס את הגזרה.
2. גדוד 88 (מוטה גור) הוטס לעקרון.
3. גדוד 890 התחיל לזוז על כלי-רכב לכיוון ראס-סודר.
4. פלוגה מגדוד 88 ומחלקה מגדוד 771 הוצנחה בא-טור ב-2 בנובמבר. כוח מפלס"ר צנחנים תוכנן להיות מוצנח ליד שארם, אבל מחשש לפגישה בכוחות מצריים גדולים מדי הצניחו גם אותם בא-טור.
5. גדוד 890 תופס את ראס סודר ב-3 בנובמבר.
(המקור: שטייגמן, מעצמאות לקדש).

על מקרה של חייל שמאלי שהראשי לא נפתח לו ואף אחד לא הבין למה הוא לא פתח רזרבי עד שמצאו את הגופה וראו שהוא קרע לעצמו את כל חזה שמאל בנסיון למצוא את הידית שבכלל נמצאת מימין.... מישהו מכיר או שמע???

נשמע קצת "תלוש".

הוא אומר שזה קרה בערך ב70-71 בפלמחים....הוא לא זוכר לאיזה גדוד הוא היה שייך

שמעתי מקרוב משפחה שלי שבצנחנים שבזמנו אישרו להורים להגיע לצפות בצניחת לילה של ילדיהם.
אחד הטירונים סיכם עם אביו שהוא ישים סטיק לייט בחגורה וכך יוכל אביו לזהותו.
הגיעה הצניחה והבן המדובר קופץ מהמטוס. אלא מה, הסטיק לייט החליק מהחגורה ונפל ארצה.
האב שראה מלמטה את הסטיק לייט שנופל לקרקע במהירות היה בטוח כי מדובר בבנו שנופל ללא שליטה והחל לעשות בלגאנים ולא נרגע עד שראה את סנו שלם ובריא.
לפי מה שהוא סיפר לי מאז לא נותנים להורים להיות נוכחים בצניחת הלילה...לא יודע לגבי שאר הצניחות.

ניסים ונפלאות בסיפורת הצה"לית היו, ישנם ויהיו. מישהו גם יישבע שכך היה, והאחר ישלים ויאמר שהוא אף ראה....

ובא לציון גואל...

"קרע לעצמו את כל חזה שמאל..."

"הורי צנחנים נוכחים בצניחות ילדיהם...."

על זה נאמרבמקורות: "....נו טוףףףף ...."