האזרח המקופח ביותר בישראל 07:28 | 24.11.2004 גיא רולניק
מהם AAFTEC ,ACCI ,ACSH ,CSPI ו-AARP? ראשי תיבות של אפליקציות טכנולוגיות? שמות של סטארט-אפים, דגמים של צ'יפים, פטנטים?

לא, אלה ראשי התיבות של ארבעה ארגוני צרכנים שפועלים בארה"ב. שמות אלה פותחים את רשימת ארגוני הצרכנים שם; בהמשכה תמצאו עוד עשרות ארגונים גדולים ומאות ארגונים קטנים. AARP, למשל, הוא ארגון שמטרתו להגן ולהיאבק על הביטחון הפיננסי של אזרחים מעל גיל 50.

מי בישראל מגן על הזכויות של החוסכים לפנסיה מעל גיל 50? אף אחד כמובן; זאת הסיבה שהסדר קרנות הפנסיה הענק - שגילח 10% עד 30% מזכויות הפנסיה של מאות אלפי מבוטחים - עבר בלי שום ביקורת מצד המבוטחים. למעשה, רובם לא מבינים עד עצם הרגע הזה מה קרה להם.

ישראל היא לא ארה"ב, זאת מדינה קטנה בהרבה; אבל במשק עם תל"ג של יותר מ-100 מיליארד דולר, עם תרבות צריכה מפותחת מאוד ומאפיינים רבים של כלכלה מפותחת - די מדהים לגלות שיש לנו שניים ורבע ארגוני צרכנים.


תקציב מגוחך למועצה לצרכנות


אתמול עשינו צעד נוסף קטן לאחור: מנכ"לית המועצה לצרכנות שבמשרד התמ"ת, גלית אבישי, התפטרה מתפקידה תוך הטחת האשמות בבוס שלה - שר התעשיה והמסחר, אהוד אולמרט. בין השאר היא גילתה שהשר התכוון לקצץ 40% מתקציב המועצה לשנה הבאה.

כמה עשרות מיליוני שקלים יניב קיצוץ של 40% בתקציב המועצה? כאן החלק המשעשע וההזוי: על פי אבישי, תקציב המועצה היה אמור לרדת מ-3 מיליון שקל ל-1.6 מיליון שקל. כלומר, מלכתחילה תקציב המועצה היה מגוחך ועכשיו הוא רק אמור היה להיהפך למגוחך כפליים.

את הקיצוץ בתקציב מועצת הצרכנות אפשר להעמיד מול מיליארדי השקלים ששופך משרד התמ"ת במענקים במשך עשרות שנים לחברות גדולות - בניגוד לחוות דעת כלכליות שאומרות שמדובר בהתערבות מזיקה ומיותרת של השלטון.

את תקציב מועצת הצרכנות ניתן היה גם להעמיד ליד תקציבים של רשויות אחרות כמו רשות ני"ע, רשות ההגבלים העסקיים או הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, שלכל אחד מחזיק בתקציב של 50 עד 100 מיליון שקל. וזה לא מפתיע: השלטון בישראל מעולם לא ראה את זכויות הצרכנים כערך מיוחד שצריך להגן עליו.

אז נכון, מדי פעם קופץ חבר כנסת עם יוזמה פופולרית כזאת או אחרת כדי לקבל כותרות; אבל מדובר בתופעות נקודתיות. שום גורם בישראל לא מבצע פעילות שיטתית ומאורגנת להגנה על זכויות הצרכנים.

שני הגופים שאמונים על הגנת הצרכנים בישראל הם המועצה לצרכנות, שכפופה למשרד התמ"ת והרשות להגנת הצרכן, שכפופה להסתדרות.

וכאן נמצאים חלק משורשי הבעיה: זכויות הצרכנים היו מאז ומתמיד חלק שולי באג'נדה של שרי התמ"ת לדורותיהם; משרד התמ"ת תמיד נחשב ל"משרד התעשיינים" - גם בגלל מילארדי השקלים שהוא שופך במענקים וגם בגלל הקרבה של השרים לאיילי ההון במשק.

הצרכנים לא מזמינים את השרים לטקסי חנוכת מפעלים, לגזירת סרטים ובכלל מדובר במאות אלפי פרצופים אנונימיים, שמי שמטפל בהם יקבל מעט מאוד יחסי ציבור והזמנות לפתיחות, גזירות סרטים וקוקטיילים.


להקים רשות עצמאית


העניין שמגלה ההסתדרות ברשות להגנת הצרכן שבשליטתה לא גדול בהרבה מזה שמגלה משרד התמ"ס במועצה לצרכנות; עמיר פרץ, כמו אולמרט, יודע כי הכסף והכוח לא נמצאים בהגנה על צרכנים אנונימיים - אלא בהגנה על עובדי המונופולים החזקים. שביתות ענק הופכות אותו לכוכב טלוויזיה ומועמד לראשות מפלגת העבודה - מלחמה למען זכויות הצרכן לעולם לא תיתן לו שעות מסך יקרות.

גלית אבישי לא יכולה לגלגל את האשמה רק אל ראשי משרד התמ"ת: עד לפני 10 ו-15 שנה היו רשות ההגבלים העסקיים ורשות ניירות הערך גופים שוליים שריכזו בידיהם מעט כוח. שניהם פרצו בזכות האנשים שעמדו בראשם: אריה מינטקביץ' ברשות לניירות ערך וד"ר יורם טורבוביץ' ברשות ההגבלים.

מה שעזר מאוד לשניים לפרוץ קדימה היו כמובן הסמכויות העצומות שניתנו בחוק לשתי הרשויות בראשן עמדו - למועצה לצרכנות אין את הסמכויות האלה: לא חקירות, לא מעצרים, לא צווים, לא עצירת תשקיפים וגם לא מניעת מיזוגים.

הגיע הזמן להקמתה של רשות חדשה - להגנה על צרכנים - שאינה כפופה לפוליטיקאי זה או אחר, ששואבת כוחה מסמכויות חוקיות וכזאת שבראשה עומד כוכב-על שרוצה לעשות קריירה במלחמה על זכויות של אחד האזרחים המקופחים ביותר בישראל: הצרכן.