 |
27-09-2005, 18:49
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 03.04.02
הודעות: 1,320
|
|
|
|
|
פרשה מס' 1
הסיבה למה עונש מוות הוא הליך בעייתי, קודם כל מעצם היותו בלתי הפיך. .....
(מתוך ויקיפדיה). ...
מאיר טוביאנסקי, או "מישה" כפי שכונה בפי חבריו, נולד ב-20 במאי 1904 בעיר קובנה שבליטא שהיתה נתונה אז בשליטת הרוסים. בהיותו כבן 10 עברה משפחתו לפרסבורג, שם החל הנער הצעיר את לימודיו. בשנת 1920, לאחר שאבי המשפחה לא הצליח להסתדר במקום מגוריו החדש, חזרה המשפחה לקובנה, ובה סיים טוביאנסקי את הגימנסיה העברית הראשונה ונבחן בבחינות הגמר שלה, ועבר אותן בהצלחה יתרה.
בהגיעו לגיל 18 התגייס לצבא הליטאי ונחשב כקלע מעולה שהביא את מפקדיו לצרפו לנבחרת הקלעים הלאומית של ליטא. השתתף בכיבוש הליטאי של אזור ממל וזכה בפרסים ובעיטורים רבים בעת שירותו הצבאי. היה חבר ב"אגודה האוניברסיטאית" היהודית וקיבל תואר של מהנדס לאחר שהשלים את לימודיו באוניברסיטאות של ליטא ורוסיה. טוביאנסקי נמנה עם אלה שעזבו "חיים טובים" בליטא של אמצע שנות העשרים, הצטרף לקיבוץ של יהודים עולים ועלה לארץ ישראל ב-1925. הגיע כחלוץ ונקלט בעבודות חקלאיות שונות, כולל עבודה פיזית בשדות בנימינה. בעת קידוח באר בשדות היישוב חלה בקדחת, ועל פי המלצת רופאיו נאלץ לעזוב את העבודה החקלאית ולחפש לו עבודה המתאימה יותר לגופו.
טוביאנסקי לא מצא לו עבודה בתחום השכלתו כמהנדס, אך השתדל תמיד להשתלם במקצועו ולשם כך הרבה לקרוא ספרות מקצועית. בשנת תרפ"ו שמע שמחפשים שוטרים חדשים, התגייס ולמד בבית הספר לשוטרים בירושלים, וכשנדרשו שוטרים לעיר העתיקה של ירושלים בימי חגיגות נבי מוסה, היה ראשון למתנדבים.
לפי פקודת הרופא פרש מכל עבודה פיזית והשתקע בחיפה, שם התקבל למשטרה. שירותו במשטרה נפסק בתקופת מאורעות תרפ"ט, כשנשלח על ידי הקצין הממונה עליו להדר הכרמל והוא סירב באומרו כי גם בעיר התחתית מצויים יהודים והם זקוקים להגנה. מאיר טוביאנסקי עזר בהצלת יהודים ברחוב נצרת בחיפה, נאסר על ידי הבריטים ועלה לראשונה לכותרות כאשר הואשם בהריגת ערבי בחיפה. עורך דין הגן עליו והוא שוחרר, אך נאלץ לעזוב את חיפה מחשש שהבריטים או הערבים יתנקשו בחייו. מאז היה חשוד בעיני הבריטים כחבר פעיל בהגנה. תקופה מסוימת סבל חרפת רעב והסתובב ללא קורת גג לראשו. כאשר הוצעה לו ב"הגנה" עבודה בשכר סירב לקבלה והוא הוסיף לעבוד בהתנדבות.
ב-1931 התנדב עם צעירים אחדים למחלקה הטכנית של הרדיו שהמשטרה הבריטית הפעילה בירושלים, עבודה שהיתה כרוכה בסכנות, חייבה גם שהייה בקרב בדואים, הרחק מכל יישוב, עבודה שאותה עשה טוביאנסקי כעדות בני משפחתו מתוך כוונה שמקצוע זה יוכל להועיל להגנה בשעת הצורך, ואמנם זו הביאה לאחר זמן תועלת מרובה לארגון ההגנה.
ב-1934 החל לעבוד בחברת האשלג בדרום ים המלח, הוא נשא אשה ונולד לו בן. במאורעות תש"ו, בשעה שנשלח להגנת שכונת ימין משה בירושלים, שהיה קשה להגן עליה מכל הבחינות, ענה שהוא מוכן למלא כל פקודה שתוטל עליו ככל יכולתו. בשנים 1938-1939 עבד בחברה הבריטית "בלפור וביטי" כמנהל עבודה ועשה הרבה להעסקת יהודים בתחומיה.
בשירות הבריטים
בהמלצת "ההגנה" לחבריה לקום ולפעול לעזרת הבריטים שנערכו למלחמה בגרמנים, התגייס טוביאנסקי לצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה. הוא שירת במשך שש שנים בחיל המהנדסים המלכותיים, הצליח מאוד והגיע עד לדרגת מייג'ור (רב סרן). בהיות יחידתו בסוריה סיכן את חייו בתפקידים חשאיים למען "ההגנה" וכאשר הגיע לאיטליה עזר רבות לפליטים היהודיים שהלכו והתרכזו במדינה זאת אחרי שברחו מגיא ההריגה.
ביום נצחון בעלות הברית נתכבד בקבלת המסדר של כל הכוחות היהודיים בצבא הבריטי באלכסנדריה של מצרים, לשם הועבר עם יחידתו. כששוחרר מהצבא עבד כמהנדס במחנה הבריטי "אלנבי" שהיה בדרום ירושלים, במקום שם מצוי היום אזור התעשייה של רחוב פייר קניג, ב-1947 נתקבל לעבודה בחברת החשמל הירושלמית תחילה כסגן מהנדס בבניית ובהנחת כבלי חשמל, ואחר כך התקדם במעלה התפקידים השונים שהיו בחברה, כאשר מקום עבודתו בסמוך לתחנת הרכבת.
בראשית מלחמת השחרור התגייס ונשא בעול עבודת ארגון "ההגנה" במרחב ירושלים, שיצא בהדרגה מן המחתרת והיה לצבא חופשי. כמהנדס הוא נתן את ידו לפעולות ההגנה ולהתקנת בורות קיבול למים בימי המצור הקשה שהיה בירושלים באותו זמן. שירת מאוחר יותר כמפקד מחנה הקבע היחיד שהיה אז בירושלים, מחנה 'שנלר', שבעצם לא היה רק מחנה צבאי, אלא גם מקום ריכוז גדול לכל צרכי המזון שהועלו אז בשיירות לירושלים. בתחילת אביב 1948 הועבר טוביאנסקי מ'שנלר' לחיל האוויר ומונה לתפקיד של מפקד שלושת שדות התעופה של החיל שהיו באותם ימים באזור ירושלים.
בעבודתו האזרחית, בחברת החשמל, שאותה המשיך במקביל לעבודתו הצבאית בארגונים הצבאיים ההולכים ומתגבשים, נתגלה טוביאנסקי כמהנדס בעל תכונות טכניות מעולות. ב"הגנה" נחשב למפקד מעולה ומארגן בעל יכולת, עצמאי בפיקודו. חי בפשטות, רחב לב, ישר ונאמן. בסוף יוני 1948, שישה שבועות לאחר ההכרזה על הקמת המדינה, השביע את קציניו וחייליו לצה"ל. למחרת אותו יום נסע טוביאנסקי לתל אביב כדי לקנות מצרכי מזון. בשעות אחר הצהריים של אותו יום, נשלח אליו שליח רכוב על אופנוע והוא נקרא לישיבה דחופה, אליה הגיע אך ממנה לא חזר.
פרשיית הריגול
במהלך מלחמת העצמאות מספר מתקנים אסטרטגים של תשתית המים בירושלים נפגעו פגיעות ישירות. פגיעות אלו עוררו חשד כי מיקום המתקנים הועבר ליורים. לאיסר בארי, אז ראש המודיעין הצבאי בצבא שזה עתה קם, סופר כי מצאו אצל אחד מראשי המשטרה הבריטית, תרשימים של אתרי חברת החשמל בירושלים. הושמעו דיבורים כאילו יש במסמך פירוט מלא של כל המפעלים לייצור נשק בירושלים, מה שהתגלה אחרי זמן כלא נכון. בארי הורה לחקור מיידית מי הדליף את המסמך החשאי הזה לידי הבריטים. הבדיקה נערכה במהירות מבלי להעמיק והחשד נפל על טוביאנסקי.
טוביאנסקי, שאכן היה בקשר עם בריטים שונים, עוד מן השנים שהיה בצבא הבריטי, וחשב שקשרים אלו יועילו לו לקבלת מידע מהם, אכן העביר לידי הבריטים מסמך של אספקת החשמל בירושלים. מסמך שיתכן ואף הוא לא היה צריך להגיע לידיהם, אולם כפי שהתברר לאחר מעשה, מסמך זה לא חשף כלל את תעשיית הנשק של ההגנה בירושלים.
בארי שמע שטוביאנסקי מגיע באותו יום לתל אביב, ושלח לקרוא לו לישיבת חרום. ברגע שנכנס טוביאנסקי למשרדי המודיעין בתל אביב, נעצר ונחקר קשות על ידי דוד קרון, איסר בארי, בנימין ג'יבלי ואברהם קדרון שהיה אחר כך מבכירי משרד החוץ הישראלי, ועבד אז גם במודיעין. החוקרים הצליחו להוציאו ממנו "הודאה" שהוא אכן העביר את המסמך לידי הבריטים. אלא שטוביאנסקי התכוון למסמך אחר בתוכנו משהתכוונו חוקריו. הם הודיעו לו שהוא מואשם במעשה ריגול חמור והוא יועמד לדין עוד באותו יום.
משפט שדה
ביום 30 ביוני 1948 הוכנס טוביאנסקי למכונית שלוותה בידי שתי מכוניות אחרות שיצאו מתל אביב לכיוון חולדה, ומשם הגיעו לכפר הערבי לשעבר בית ג'יז, שעליו הוקם מאוחר יותר מצפה הראל, בצמוד לקיבוץ הראל של היום. הכפר הערבי שהיה שם נהרס ימים אחדים קודם לכן, בידי אנשי חטיבה 7 של "גבעתי" שכבשה את המקום והשמידה הכל להוציא כמה בתים. טוביאנסקי הוצא מן המכונית, הוכנס לאחת מכיתות בית הספר, שהיה בניין גדול ומרשים. הוא הוצב למול שלושת שופטיו שהיו לא אחרים מאשר דוד קרון, בנימין ג'יבלי ואברהם קדרון. החוקרים מן הבוקר הפכו עתה לשופטים. עורכי דין לא היו שם והמשפט הסתיים במהירות רבה.
בעת שהדיון התנהל, עסק איסר בארי, שאיחר למשפט, בהכנת כיתת היורים שנלקחה מאנשי חטיבת "הראל" שהיו באזור. אלו הובאו לבית הדו קומתי שנותר על תילו עד היום בקיבוץ הראל והנושא את השם "בית הקשתות", בלי שידעו לשם מה הובאו לשם. לאחר שעה קלה הגיעו החוקרים/השופטים לבית זה וכפתו את טוביאנסקי. קשרו אותו בעיניו. הוא הוצב עם פניו אל הקיר, וכיתת היורים נצטוותה לירות בראשו, ואנשיה הרגו אותו בו במקום. ליד הקיר נחפר בור, לתוכו הושלכה גופתו של טוביאנסקי וכוסתה בעפר.
בני ביתו של טוביאנסקי המתינו לשובו, ומשנקפו השעות וגם הבוקר האיר יצאו לחפשו. במקום עבודתו בחברת החשמל לא ידעו דבר. "הוא נסע אתמול לתל אביב, אמרו לאשה, והבוקר היה אמור להתייצב לעבודה כבכל יום. אין לנו מושג מדוע לא הגיע". בני המשפחה הגיעו גם לבסיס הקטן של חיל האוויר בירושלים, וגם שם לא ידעו. מישהו הפנה אותם למשרדי הש"י, שירות הידיעות של ההגנה. בני המשפחה הגיעו לשם ופגשו את יצחק (לויצ'ה) לוי, מי שהיה ראש הש"י. זה סיפר להם שמספר ימים קודם לכן סיים את תפקידו והפנה אותם לבנימין ג'יבלי. כך הסתובבה הגב' טוביאנסקי מספר ימים וחיפשה אחר בעלה הנעלם, ולא נמצא מישהו שיהיה מוכן לגלות לה את הסוד - בעלה הוצא להורג.
[עריכה]
טיהור שם טוביאנסקי
בארי ושלושת חוקריו של טוביאנסקי המשיכו במסלול חייהם. ג'יבלי הפך אחר כך לאחד מראשי המודיעין הישראלי, והיה מן האחראים המרכזיים לעסק הביש במצרים. מאוחר יותר השתחרר מן הצבא והשתלב כמנהל בכיר במשק הישראלי. אברהם קדרון היה לבכיר במשרד החוץ. דוד קרון חזר לפעילות בקיבוצו כפר מנחם.
לאחר מספר חודשים, נתגלתה במקרה גופה של ערבי בשם עלי קאסם ביערות הכרמל. בדיקה מצאה שהאיש נוקב בכדורים מטווח קרוב וגופתו הושלכה בין העצים. חקירת המשטרה מצאה שמדובר בערבי ישראלי שעבד כמרגל עבור המודיעין הישראלי. חקירה נרחבת העלתה שהאיש נחשד על ידי מפקדיו במודיעין הישראלי ששימש כסוכן כפול והעביר במקביל מידע למודיעין הערבי. הדרך היתה קצרה אל איסר בארי ואנשיו אשר הודו בחקירתם כי הם אלו שירו בערבי, הרגוהו בלא משפט והשליכו את גופתו ביער. בן גוריון ואנשיו העמידו לדין את איסר בארי. בארי נשפט ונמצא אשם, וגזר דינו היה סילוקו מן הצבא.
בשלב זה, בעקבות מאבקה של האלמנה לטיהור שם בעלה, בא היועץ המשפטי הראשון של הממשלה, יעקב שמשון שפירא, ודרש לצרף למשפט גם את "תיק טוביאנסקי". ראש הממשלה, דוד בן גוריון נאות, ולאחר שנה מינה ועדת בדיקה. אהרון חטר-ישי, הפרקליט הצבאי הראשי, פתח בהליכים לזיכויו של מאיר טוביאנסקי, וקבע כי הוצא להורג למרות שלא ביצע את העבירות שיוחסו לו. בארי, ראש אמ"ן באותה עת, נמצא אשם בהריגה, אך בשל פעילותו המסורה ורבת השנים לטובת המודיעין הישראלי, נדון למאסר של יום אחד בלבד, "מזריחת השמש ועד שקיעתה". עוד באותו לילה חנן אותו נשיא המדינה חיים ויצמן בהמלצתו של הרמטכ"ל. כך הלך לו בארי הביתה בלא עונש, אך מדוכא מאוד. תשע שנים עוד חי סגור בביתו ושפוף, "מן הבגידה של החברים", כפי שאמר באחת ההתבטאויות.
שנה לאחר המשפט, ב-1 ביולי 1949, כתב בן-גוריון לאלמנתו של טוביאנסקי שבעלה "היה חף מפשע, ופסק הדין וביצועו הם טעות טרגית". זאת לאחר שבמשפטו החוזר זוכה מכל אשמה ואף הוענקה לו דרגת סרו של כבוד. בפסק דינו נרשם "טוביאנסקי, בן 45, חבר ההגנה נאמן מזה 22 שנה." הודאה זו של בן גוריון, לגבי משפט שבוצע במהלך מלחמה, הייתה מעשה מוסרי חשוב ואבן דרך משמעותית בעיצוב סמכויות הצבא ובפיקוח הדרג המדיני עליו.
בעקבות המקרה פרסם נתן אלתרמן את השיר "אלמנת הבוגד" בטור השביעי (כרך, א, 267-265), ואת דעתו על הפרשה הביע במילים:
תיזכר נא מהות "המשפט המהיר
"זהו שמו הנורא שניתן לו.
שם סותר את עצמו,
שם ריקן ויהיר!
שם שאין משמעות ומובן לו!
יישמר נא זכרה של אותה "חקירה"
ושל "דעת קהל"מתערבלת
השופט כג'יפ בנסיעה מהירה
עם תיבת-בלמים מקולקלת...
מהו עוז מדינות?
מול ריבוא כידונים
לעמוד לבלי סגת בשער -
אך לרעוד ולכרוע מול יד-
אין-אוניםשל אשה אלמנה ונער.
הבית לידו בוצעה ההוצאה להורג נמצא מאחורי לולי הפיטום של קבוץ הראל (תמונתו נמצאת בספרו של שבתאי טבת, "כיתת יורים בבית ג'יז"). הבית ששופץ במצפה הראל שימש כבית ספר אזורי ואינו הבית הקשור לפרשה זו, אך הוא שופץ ונפתח לציבור כאתר תיירותי, ויש בו שילוט וסיפור המשפט.
נערך לאחרונה ע"י The_Merlin בתאריך 27-09-2005 בשעה 19:00.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
