 |
25-11-2004, 07:19
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 05.06.02
הודעות: 21,476
|
|
|
בנה של זונה שמתה יפוצה על אבדן הכנסה
בנה של זונה שמתה יפוצה על אבדן הכנסה
יום חמישי, 25 בנובמבר 2004, 7:46 מאת: צבי הראל, הארץ
הזונה מתה מחנק כאשר שוטרים חיפשו עליה סמים באלימות. כעת פסק בית המשפט פיצויים בסך 1.4 מיליון ש"ח לבן, על אובדן ההכנסה מאמו מאז מותה
עוד בכתבה:
"מהופעה מרשימה כשלו, היתה כל אם גאה ורווה נחת"»
בנה של זונה, ששוטרים גרמו למותה בחנק כשחיפשו על גופה סמים באלימות, יקבל מהמדינה פיצויים בסך כולל של 1.4 מיליון שקל - כך קבעה השבוע שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, צפורה ברון. בהיעדר נתונים על שכרה של הזונה, קבעה השופטת כי הבסיס לחישוב הפיצויים יהיה השכר הממוצע במשק, כ-7,000 שקלים לחודש - אף שקצין, שהעיד מטעם המשטרה, אמר כי להערכתו, הזונה נהגה לעבוד ברחובות אלנבי והירקון בתל אביב, שם היתה מקבלת עד 50 שקלים מכל לקוח.
סכומי הפיצויים במקרים כאלה מחושבים על פי יכולת ההשתכרות של המת, ולכן התעורר במשפט ויכוח בין המדינה לתובעים, על יכולת ההשתכרות של הזונה ועל תוחלת החיים שלה. השופטת מתחה ביקורת על קצין משטרה בכיר, סגן ניצב אפרים ארליך ("קרמשניט"), מפקדו לשעבר של מחלק המוסר בתל אביב, שבעזרתו ביקשה המדינה להוכיח, כי המנוחה הרוויחה סכומי כסף קטנים בעבודתה ברחובות תל אביב, וקבעה, כי עדותו לא מהימנה עליה. היא גם דחתה את טענת המדינה כי לזונה, שצרכה סמים, לא היתה תוחלת חיים ארוכה, מפני שכל יום היא היתה עלולה למות.
באוקטובר 1989 עצרו חמישה שוטרים ומתנדב של המשמר האזרחי את בלוריה אוחיון בבת ים. אוחיון, בת 32, היתה צנומה ונמוכת קומה במיוחד. היא צרכה סמים ועברה טיפולי גמילה.
קצין בשם ניצן בדרק, שעמד בראש צוות השוטרים, הורה לשוטרים לעצור את המונית בה נסעה, ודרך חלון המונית תפס את פיה, בנימוק שהיא מסתירה בפיה מנת סם. הוא ניסה לפתוח את פיה אך נתקל בהתנגדות. למאבק הצטרפו שוטרים אחרים.
כעשר דקות לחצו השוטרים על גרונה, על לסתותיה ועל לחייה של אוחיון, עד שאחד השוטרים הבחין, כי הדופק שלה נחלש והודיע כך לבדרק - שהמשיך למרות זאת לאחוז בלסתותיה. לאחר שהבחינו אצלה השוטרים בסימני ריפיון ודופק חלש בצורה בולטת, הזמינו אמבולנס - אך כשזה הגיע, היתה אוחיון כבר ללא רוח חיים. בבדיקה פתולוגית נקבע, כי מותה נגרם עקב הלחצים שהפעילו השוטרים על צווארה ולסתותיה. השוטרים הועמדו לדין, הורשעו בגרימת מוות ברשלנות, ונגזרו עליהם עונשים של מאסר על תנאי. בעקבות פרשה זו גובשו במשטרה הנחיות חדשות בעת חיפוש סמים על גופם של חשודים.
"מהופעה מרשימה כשלו, היתה כל אם גאה ורווה נחת"
ב-1994 הגיש בנה של אוחיון, שהיה בן 7 במותה, תביעת פיצויים נגד המדינה. הבן גדל והתחנך מאז שנולד באשקלון, אצל סבתו ודודתו. הוא סיים בהצלחה את לימודיו בתיכון באשקלון, התגייס לצבא, והעיד כי לאחר שחרורו הוא מתכוון לרכוש השכלה גבוהה. השופטת התרשמה מהופעתו וכתבה, כי "מהופעה מרשימה כשלו, היתה כל אם גאה ורווה נחת".
פרקליט התובעים, עו"ד אהוד שלוש, חילק את התביעה לשני חלקים: תביעה של העיזבון בגין כאב וסבל שנגרמו לאוחיון, וקיצור חייה. והשני: תביעת התלויים בה בשל אובדן תמיכתה הצפויה, עד הגיעו של בנה לגיל 21.
השופטת קבעה, כי מותה של אוחיון "היה כרוך בסבל נוראי ובהשפלה. במשך עשר דקות, שבוודאי נדמו למנוחה כנצח, נחנקה המנוחה ונשברו עצמותיה באזור הפה". השופטת חייבה את המדינה לפצות את העיזבון בחצי מיליון שקל. הכספים יועברו לבנה, הואיל והוא היורש הבלעדי.
ביחס לפרק השני בתביעה קבעה השופטת, כי מקובלת עליה עדות דודתו של הבן, שסיפרה, כי אוחיון השתתפה בקביעות בכיסוי הוצאות מחייתו: "ברשותה של המנוחה היו תדיר סכומי כסף במזומנים. הדעת נותנת שבעיסוקה גבתה המנוחה את האתנן במזומנים", כתבה השופטת. לפיכך, קבעה השופטת, כי הבן זכאי לפיצוי מלא על אובדן התמיכה של אמו, עד גיל 21.
השופטת מתחה ביקורת על סנ"צ ארליך, שניסה לשכנע את בית המשפט ב"מומחיותו" (המרכאות במקור) לעניין דרגת השכר של פרוצות וגובה הכנסתן. לדבריו, התיק של אוחיון לא היה בטיפולו אך מתוך זיכרונו הוא העיד, כי "המנוחה היתה משוטטת ברחוב אלנבי, הירקון, ששם היו הרבה צרכנים ופרוצות". הוא אמר גם, כי אין לראותה כנערת ליווי, שכן תופעה זו התפתחה מאוחר יותר.
השופטת פסקה לאחר ניכוי חלקה של אוחיון בשימוש מהכנסותיה - שאותן העריכה בכ-7,000 שקלים לחודש - הרי בנה הפסיד כ-5,000 שקל לחודש, במשך 15 שנה. לאחר הפחתה של 200 אלף שקלים שקיבל הבן כקיצבה מהביטוח הלאומי, הרי הסכום המגיע לו הוא 700 אלף שקל. המדינה חויבה גם בהוצאות משפט כוללות של 120 אלף שקל.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
