25-09-2005, 13:01
|
|
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 3,819
|
|
אתה מדבר על טכנולוגיה עתידית, של "מגח סילון" שיוכל להטיס טילים ומטוסים במהירויות מסביב ל-12 מאך ואפילו עד 20 מאך. מנועים אלו עושים שימוש במימן בתור דלק, המגיב עם חמצן מהאויר.
הטכנולוגיה בפיתוח מקביל באמריקה ויפן. ניסוי ראשון נעשה בשנים האחרונות. הטכנולוגיה תבשיל רק בעוד עשרים שנים לכל הפחות.
כל כמה שהבנתי, המחסום העיקרי הוא טכנולוגיה של מתכות, קלות ועמידות מספיק לחום. הרעיון והקושי הוא, לחסוך את הצורך בלסחוב מיכלי חמצן נוזלי כמו שעושים הטילים והחלליות של נאסא (כמו המעבורות או הסאטורן 5, טיל הירח) עשו שימוש במיכלי מימן וחמצן. בגלל העלויות הקשורות למנועים כאלה, ודלקים מסוכנים שכאלה, השימוש בהם מוגבל למעשה רק לטילים וחלליות כבדות במיוחד.
קושי נוסף, המנוע חסר מניפות לדחיסת האויר במנוע. האויר נדחס בעזרת המהירויות הגבוהות של הכלי. כלומר, צריך קודם להעביר את הכלי למהירויות גבוהות לפני שהמנוע יוכל ליפעול.
עוד בעיה חשובה הקשורה למימן, יש לו נטייה לברוח מרוב מיכלי האחסון (במצב של גז דחוס). לכן חייב להיות במצב נוזלי בטמפרטורות מאוד נמוכות (שזה דבר יקר מאוד). לכן, שימוש צבאי במימן כדלק הוא מאוד מאוד מוגבל. (אולי לשיגור לוויני ריגול ענקיים למסולול).
רעיונות למטוסים ראקטים היו קיימים עוד בימי מלחה"ע השניה. אלא שהחיסרון הגדול שלהם הוא טווח מוגבל וצורך בנשיאת כמויות גדולות של דלק. גם ההיגוי היה קשה מאוד, כך שכלים אלו שימשו (בעיקר על הנייר) למשימות התאבדות. הגרמנים בנו "מטוסי יירוט חד פעמיים" / טילי נ"מ מאויישים והיפאנים בנו מטוסי קמיקזה ראקטים. למטוס הגרמני היה שימוש מאוד מוגבל בחודשי המלחמה האחרונים ממש. היפאנים לא השלימו את הפיתוח שלהם בזמן. שני המטוסים לא היה אמורים לנחות.
פתרון ביניים שנתקלתי בו, הוא לעשות שימוש בכמויות קטנות של מימן כתוסף דלק. להוסיף אותו ל-after burner של מטוסי קרב, לייצר ימפולסים, או פיצוצים קטנים שיאיצו את המטוס במקצת... אבל זה עדיין רק רעיון... תקלה הכי קטנה והמטוס מתפוצץ לאלף חתיכות.
מנוע פלסמה, שמוזכר אי-שם בהמשך, הוא שוב משהו אחר לגמרי. הרעיון הוא ליינן גז כבד יחסית, בניסוי עשו שימוש בקסנון (Xe) מיונן, שהואץ באמצעות שדה חשמלי חזק במיוחד. השדה החשמלי מקנה לגז המיונן מהירויות מאוד גבוהות, תיאורטית, אפילו מהירויות יחסותיות. התוצאה, שלכמות קטנה מאוד של גז, יש תנע מאוד גבוה, כלומר צריך לסחוב פחות דלק. החיסרון, תאוצה מאוד איטית. המנוע צריך לעבוד המון זמן, ככל שמנוע עובד יותר זמן, כך המהירות הסופית גבוהה יותר. מנועים אלו טובים לשני שימושים, שניהם בחלל: תיקון מסלולים של לווינים (כדי שלא יצנחו אל הארץ) או טיסות למרחקים גדולים מאוד (למשל למאדים או אל מחוץ למערכת השמש).
מנוע אטומי, פולט גם הוא פלסמה. (שם דובר באמת על גז מימן), אלא שאת הפלסמה הזו מייצר החום התרמי של הכור הגרעיני. האמריקאים ניסו לפתח מנוע אטומי לחלליות, והניסוי הגיע באמת לשלבים די מתקדמים, עד שהופסק מסיבות שונות, כמו איכות סביבה והמלחמה קרה (הרוסים לא אהבו פצצות אטום פוטנציליות עפות להן מעל הראש, פעילי איכות הסביבה פחדו ובצדק מפיצוץ ונשורת מתקלה במנוע כזה).
נערך לאחרונה ע"י Gilgamesh בתאריך 25-09-2005 בשעה 13:08.
|