לידעתכם ועיונכם
נושא הדיון
האם להבנתכם יתכן וטרור עולמי זה נמצא בדרכו לישראל ?

אבו מצעב אלזרקאוי: אישיותו, תפיסת-עולמו ותרומתו לג'האד בעיראק



מאת ד"ר יורם קהתי
חוקר בכיר ב"מרכז המידע למודיעין ולטרור ", שבגלילות ועמית-מחקר ב"מכון למדיניות נגד טרור" שבמרכז הבינתחומי בהרצליה.



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.intelligence.org.il/sp/heb_n/img/zarkawi.jpg]

אבו מצעב אלזרקאוי



עיקרי הביוגרפיה של אבו מצעב אלזרקאוי בחודש מאי 2004, צפה העולם בזעזוע עמוק בעריפת ראשו של האזרח האמריקני ניקולס ברג , הראשונה בסדרה של עריפת ראשם של בני-ערובה, שהוצאו להורג בעיראק ע"י קבוצה אסלאמית "ג'האדית" (קרי: טרוריסטית). עריפת-הראש הנ"ל שודרה באינטרנט בשידור חי, שבמהלכו נראה היה אדם רעול-פנים, כשמסביבו שלושה רעולי-פנים נוספים, מקריא את גזר-דין המוות שהוטל על ברג ומזהיר בני-אדם מערביים אחרים שלא להישאר בעיראק, אחרת יהיה גורלם זהה.
מיד אחר כך, הוא נראה מוציא מחיקו סכין ארוכה ובקריאות-קרב קצובות של "אללה אכבר", התיז את ראשו של ברג חסר-הישע והציג את הראש הכרות בפני המצלמה, בחיוך של שביעות-רצון רבה וניצחון מופגן. על פי המדווח, מבצע עריפת הראש היה אבו מצעב אלזרקאוי (להלן: זרקאוי), ראש הקבוצה האסלאמית "אל-תוחיד ואלג'האד" ("הייחוד והג'האד" [מלחמת-קודש אסלאמית בכופרים]). בעקבות ההוצאה להורג הנ"ל ומעשי טרור רבים נוספים, מצטייר אלזרקאוי כטרוריסט המסוכן ביותר בעיראק שלאחר צדאם .

1.הניסיון למצוא פרטים מדויקים על זרקאוי ופעילותו נתקל בקשיים רבים בהעדר פרסום ביוגרפי מדעי, מקיף ואמין עליו, לפי שעה. לפיכך, המידע - בעיקר ה ביוגרפי - הכלול בסיכום זה מתבסס על מחקר חדש ומקיף באנגלית, שנכתב ע"י ד"ר לורטה נפוליאוני ועומד להתפרסם בקרוב בבריטניה ובארה"ב. 1 ובכן, אחמד פצ'יל נזאל אלח'לאילה , שמו האמיתי של אבו מצעב אלזרקאוי, נולד ב-אוקטובר 1966 בעיר זרקא שבירדן למשפחה גדולה הנמנית עם שבט בני חסן העבר-ירדני והנאמן בכללותו למשפחת המלוכה ההאשמית. זרקאוי גדל בשכונת העוני "אלמעצום", היה תלמיד בינוני, ובילה את רוב זמנו בבית-הקברות העירוני, ששימש לו מגרש משחקים. הוא נודע כנער מרדן, שנשר מבית הספר והפך לעבריין צעיר ואף הושם בכלא. במקביל, הוא הושפע מהתפיסה האסלאמית הקיצונית שהתפתחה בירדן, בכלל ובעירו, בפרט, ע"י התנועה "הסלפית-ג'האדית" המקומית, שבראשה עמדו עבדאללה עזאם, אבו מחמד אלמקדסי ואבו קתאדה (שהנם ממוצא פלסטיני, ראה להלן).

2.במהלך שנות השמונים של המאה העשרים, לאחר שחרורו מהכלא, הוקסם זרקאוי מסיפורי-גבורה ששמע במסגד חסין בן-עלי המקומי אודות פעילותם של "הערבים האפגאנים" שהצטרפו לג'האד נגד ברית המועצות. ב-1989 אפשרו השלטונות הירדניים, שהעדיפו להיפטר ממנו, את יציאתו לאפגניסטאן. זרקאוי הגיע לשם בשלהי המלחמה ותהליך התאקלמותו היה ממושך יחסית. הוא חש זר (וכונה לפיכך "אבו-מחמד אלע'ריב" ["הזר"]) ושמר על קשרים הדוקים עם בני משפחתו. תחילה התיישב בעיר ח'וסט, בה התרועע עם "ירדנים-אפגאנים" ותיקים יותר אך אח"כ עבר לפשאוואר. במהלך שהותו שם, הפך למוסלמי אדוק ונעשה חסידו של עצאם מחמד טאהר אלברקאוי , המוכר יותר בכינויו אבו מחמד אלמקדסי . אלמקדסי עבר בשנות השמונים של המאה העשרים לאפגניסטאן, לאחר שהשלטונות הירדניים הצרו את צעדיו, יחד עם שיח' עמר מחמוד אבו עמר , המוכר יותר בכינויו אבו קתאדה. השיח' אבו קתאדה, שלימים מצא מקלט מדיני בבריטניה , נחשב כאידיאולוג המרכזי של תנועות אסלאמיות קיצוניות שונות, וכמי שבו נועצו ראשי המבצעים (כגון מחמד עטא, של פיגועי ההתאבדות בארה"ב ב-11 בספטמבר 2001, לפני ביצועם).

3.במהלך שהותו באפגניסטאן, קיבל זרקאוי הכשרה אידיאולוגית ומבצעית במחנה "סאדא" , שהוקם ע"י עבדאללה עזאם (טרם מותו ב-1989). עם זאת, הוא לא הצטרף לארגון אלקאעדה והעדיף לפעול (לתקופה קצרה ושולית מבחינה מבצעית) באופן עצמאי. ב-1993 שב זרקאוי לירדן, הצטרף לפעילות אסלאמיסטית נגד חקיקה שהנהיג המלך חסין (המנוח), שנועדה להצר את כוחה העולה של התנועה האסלאמית בירדן, וכן נגד השתלבות ירדן בתהליך השלום עם ישראל. ב-1994 הוא נעצר (עם אלמקדסי, ששב אף הוא לירדן ועמד בראש הפעילות האסלאמיסטית הנ"ל). שנתיים אח"כ נדונו שניהם ל-15 שנות מאסר בכלא "סואקה" (אך בפועל שהו בו 5 שנים).

4.בעת שהותו בכלא, עבר זרקאוי חוויה מעצבת כפולה : מחד, הוא סבל בכלא ייסורים ואף הושם בבידוד לפרקי זמן שונים. מאידך, הוא עסק בפעילות גופנית מחשלת ו שיקע עצמו בלימוד הקוראן ומקורות אסלאמיים קלאסיים אחרים . בהדרגה, הפך להיות מנהיג אסירים בעלי השקפת-עולם כמוהו, הקרויה "אלתוחיד ואלג'האד": אידיאולוגיה שעיצב אלמקדסי, לפיה אחדות האל היא מוחלטת ומהווה בסיס ליצירת חברה אסלאמית אחידה במאפייניה, המתבססת על הנהגת "שריעה" (הלכה) אסלאמית קפדנית בכל שטחי החיים. המתנגד לה – כופר, שדינו מות.

5.במאי 1999 שוחרר זרקאוי מהכלא (יחד עם אלמקדסי ואסירים פוליטיים רבים) בעקבות חנינה כללית שיזם המלך החדש, עבדאללה השני, שהחליף את אביו, המלך חסין, שנפטר בפברואר. בסוף אותה שנה אפשרו השלטונות הירדניים לזרקאוי לצאת בשנית לאפגניסטאן. מטרתו הייתה להצטרף לג'האד בצ'צ'ניה, שהונהג ע"י סמיר צאלח אל-סוילם, שנודע בכינוי "ח'טאב" (ושנהרג ע"י הרוסים ב-2002). אולם, הוא נעצר בפקיסטאן, בה שהה לפני הגעתו לאפגניסטאן, הואיל ופג תוקפה של האשרה שהייתה ברשותו. דרכונו הוחרם והפקיסטאנים דרשו את חזרתו לירדן, אולם הוא הצליח להגיע לאפגניסטאן. בתחילת 2000 הוא נפגש עם בן לאדן בקנדהאר , אך דחה את הצעתו להצטרף לארגון אלקאעדה - באותה עת הוא לא מצא לנכון להצטרף לג'האד נגד ארה"ב(!). עם זאת, הוא קבל את הצעת מחמד מכאוי המכונה "סיף אלעדל" [חרב הצדק] והממונה על אבטחת בן לאדן), להקים מחנה אימונים לאנשיו (חלקם באו מירדן וחלקם הפכו לחסידיו באפגניסטאן)
ב- הראט . 6.המחנה בהראט הפך למקור כוחו של אבו מחמד ה"זר", שבאותה עת החליף את שמו לאבו מצעב אלזרקאוי: מצעב , בנו (ילדו ה רביעי ולא הבכור, כמקובל), הקרוי ע"ש אחד הלוחמים המפורסמים ביותר של הנביא מחמד (מצעב בן עמיר אלעבדרי), ו- אלזרקאוי – ציון היותו בן העיר זרקאא' (ששימשה חממה לצמיחת האסלאם הקיצוני בירדן). הוא נעשה מנהיגם של "הערבים-האפגאנים" שהתאמנו במחנהו, ונקראו "ג'נד אלשאם" ("צבא סוריה-רבתי"), לרבות מוסלמים כורדים עיראקיים וסורים , ששאפו הצטרף לג'האד בצ'צ'ניה.

7.בעקבות ההפצצה האמריקנית על אפגניסטאן (אוקטובר 2001), מילט זרקאוי את אנשיו (ואת בני משפחתו) משם. החילוץ המסודר והדרמטי (ללא נפגעים קשים), דרך קנדהאר, לפקיסטאן (ממנה פונו הנשים והילדים לתורכיה והגברים ל איראן , שם התארחו אצל גלבדין חכמתיאר, מראשי המתנגדים לשלטון הטאליבאן שקיבל שם מחסה) הפך את זרקאוי לדמות נערצת. אולם, בראשית 2002 – ככל הנראה, בעקבות לחצים אמריקניים – סגרו האיראנים את בסיסיו ואסרו למעלה מ-20 מאנשיו. הדבר האיץ את תוכניתו להגיע לעיראק ולהתיישב באזור שנשלט ע"י תומכיו הכורדים האסלאמיסטים (בעיקר חברי הארגון "אנצאר אלאסלאם" ["תומכי האסלאם"]) ולהקים שם שני מחנות אימונים.

8.בעקבות כיבוש עיראק ע"י ארה"ב (מרס-אפריל 2003), שינה זרקאוי את עמדתו הקודמת - קרי: לפעול להפלת המשטרים הערביים במזה"ת, החל במולדתו ירדן - והפך להיות הגורם המרכזי ש הכריז ג'האד נגד האמריקאים בעיראק ותומכיהם מקרב מדינות הקואליציה ומקרב התושבים המקומיים. הללו, לשיטתו, הינם מנחילי "השקר הגדול הקרוי דמוקרטיה", המנוגדת לחלוטין לאסלאם. עם זאת, קודם לכן כבר נכרך שמו כמי שהיה מעורב בפעילות טרור בירדן (רצח סוחר היהלומים ישראלי, יצחק שניר באוגוסט 2001 ורצח הדיפלומט האמריקני, לורנס פולי, באוקטובר 2002, שבגינם נדון בהעדרו, עם עשרה מחסידיו, למאסר עולם). כמו כן הוא הוזכר ע"י שר החוץ האמריקני דאז, קולין פאואל, בנאומו המפורסם באו"ם (פברואר 2003) כמי שפעל בחסות המשטר העיראקי של צדאם חסין, דבר שהצביע על קשר (כביכול) בין עיראק לאלקאעדה, לגרסת פאואל. שמו אף נכרך בפיגועים הקטלניים שאירעו בקזבלנקה (מאי 2003) ובמדריד (מרס 2004) ויוחסו לפעילי אלקאעדה. אולם, לא נמצאו עדויות חותכות למעורבותו בטרור בזירה הבינ"ל. 9.מכל מקום, החל מאביב 2003 מצטייר זרקאוי כמנהיג הג'האד בעיראק , הן נגד הקואליציה שבראשות ארה"ב והן – ובעיקר - נגד עיראקים, אזרחים ואנשי צבא הנחשבים משתפי-פעולה עם הקואליציה ועם השלטון העיראקי החדש (דגש מיוחד הושם על השיעים,במגמה לגרום למלחמת-אחים בעיראק) . בכך, למעשה, החל ליישם את תפיסת העולם המוסלמית-סונית (המוכרת כ"סלפית-ג'האדית") הקיצונית אותה אימץ, שפותחה בעיקר ע"י ד"ר אימן אלט'ואהרי – מנהיג ארגון "אלג'האד" המצרי, שחבר לאלקאעדה, ויד-ימינו של בן-לאדן – בהתבסס על תפיסת-עולמם של סיד קטב (מראשי האידיאולוגים של "האחים המוסלמים" במצרים, שהוצא להורג ב-1966) ודר' עבדאללה עזאם (פלסטיני מורהו הרוחני של בן לאדן). עיקרה : מותר להרוג מוסלמים - כגון שליטים ערבים הפועלים נגד תפיסת האסלאם הנ"ל ונחשבים לשליטים מושחתים המשתפים פעולה עם כופרים, או מוסלמים (לרבות אנשי-דת) המסרבים להצטרף לג'האד שהנו "חובה אישית" ("פרץ' עין") על כל מוסלמי.

10.
אגרות זרקאויזרקאוי שטח את תפיסת עולמו הנ"ל בעיקר בשתי אגרות שכתב (בערבית) בתחילת 2004 . הראשונה (ממנה נעדר שמו), שאותרה ע"י האמריקנים במחשבו האישי, נשלחה, עפ"י תוכנה, לבן לאדן ואימן אלט'ואהרי ופורסמה בפברואר. השניה פורסמה באפריל באינטרנט בחתימתו כ"קול-קורא לאומה האסלאמית" וכללה ביטוים שהופיעו באגרת הראשונה . (לאחר מכן התפרסמו הודעות נוספות מטעמו, חלקן בהיקף מצומצם יותר). 11.שתי האיגרות מנוסחות, מחד גיסא, בלשון ערבית קלאסית מליצית ברמה גבוהה ביותר, ומאידך גיסא, הן כוללות ביטויים "מערביים" מוכרים, שמקורם בטרמינולוגיה המודרנית. תוכנן מעיד על כך שמחברן, זרקאוי (או אחד מבכירי תומכיו?) הנו אדם הבקיא היטב במכמני השפה הערבית ובספרות המוסלמית המסורתית – קוראן, חדית', שירה, ומקורות שונים שנכתבו ע"י מלומדים מוסלמיים בימי הביניים. מכאן, שלמחבר – ולשני מכותביו - יש ידע רחב , הן בתחום ההשכלה המוסלמית-ערבית הקלאסית והן בתחום התרבות (בעיקר הפוליטית) המודרנית, הערבית והמערבית כאחד (שלרוב אינו מצוי אצל לוחמים מוסלמיים "מן השורה", לרבות חברי "אלקאעדה"). מכאן ניתן להניח, כי המדובר במסמכים אוטנטיים ייחודיים.

12.באגרות הללו (ובאחרות) הוא הסביר את איבתו העזה לאמריקנים והתיר את דמם שלהם ושל מוסלמים רבים בעיראק, בדגש על השיעים - המכונים לאות גנאי " אלראפצ'ה " (מי ש"דוחים" את הח'ליפים הראשונים וזכותם לשלטון). כפועל יוצא מכך, זרקאוי נעשה מעורב בביצוע פיגועי טרור רבים (שבהם גם ניטלה אחריות על-ידו), שעיקרם פיגועי התאבדות באמצעות מכוניות-תופת . בין הפעולות הללו ראוי לציון הפיגוע המיוחס ל יאסין ג'ראד , אבי אשתו השנייה, שבוצע נגד מסגד האמאם עלי השיעי באוגוסט 2003 ושבו נהרגו 125 שיעים ובראשם מנהיגם הרוחני, איאתוללה מחמד באקר אלחכים, שתואר על-ידי זרקאוי באגרתו השניה כמשתף פעולה אמריקני, שהתייחס לג'האד בעיראק כאל "פעולות טרור וחבלה במדינה". 13.עיקר פעילות הטרור של זרקאוי נעשתה באזור המכונה "המשולש הסוני" , שבמרכזו העיר פלוג'ה , אך גם באזור בגדאד . בעקבות כך, פתח הצבא האמריקני (בסיוע כוחות עיראקיים) במתקפה-רבתי וממושכת על העיר פלוג'ה (אפריל-נובמבר 2004) כדי ללכוד את זרקאוי, אולם במהלכה של מתקפה זו (ולמעשה, עד כה) הוא טרם נתפס.

14.כך הפך זרקאוי ל דמות מופת של חסידי הג'האד בעיראק, בפרט והג'האד העולמי, בכלל . בשלהי דצמבר 2004 הוא אף הוכתר רשמית ע"י בן לאדן כ "ראש (או נציג) אלקאעדה במסופוטמיה/עיראק" ("אמיר קאעדת אל-ג'האד פי ארץ' אל-ראפדין"). אמנם, בכך הוא נעשה כפוף לבן-לאדן, לאחר שקודם לכן נמנע מכך. אולם, הוא הפך ממנהיג ארגון אסלאמיסטי מקומי , "ג'מאעת אל-תוחיד ואלג'האד", לנציג מוכר ומוערך של העומד בראש "הג'האד העולמי" - ובפועל ל" טרוריסט האסלאמי הפעיל מס' 1 " וה"מבוקש מס' 3" בעולם (נוכח הגבלה משמעותית בפעילותם של בן לאדן ו-ט'ואהרי, בהנחה שעודם בחיים). 15.
תפיסת-עולמו של אבו מצעב אלזרקאוי ותרומתו להתפתחות הג'האד בעיראק ככלל, זרקאוי מציג באיגרותיו, המהוות מסמכים אסטרטגיים , אידיאולוגיה אסלאמית סונית קיצונית (המשקפת את השם שנתן לארגונו "אלתוחיד ואלג'האד"), הבנויה משני מרכיבים מרכזיים. חלקן ההגותי, או הדוקטרינרי , מתבסס על מקורות מוסלמיים-ערביים מימי הביניים, שנועדו בראש ובראשונה להקנות בסיס מוסלמי-סוני מוצק ליחסו הבוטה כלפי השיעים, בכלל, והשיעים בעיראק, בפרט. לשם כך, הוא סוקר את תולדותיהם ומעלליהם של השיעים בהיסטוריה המוסלמית . ראייתו מתבססת על התייחסותם השלילית של חכמי דת ומחברים מוסלמים-סונים מכובדים מימי הביניים, כגון: אבן תימיה ואחמד בן חנבל , כלפי השיעים – לרבות האופן בו השיעים "סילפו את הקוראן" והוציאו עצמם מכלל האומה המוסלמית-הסונית, הן בהיבט הדתי-פולחני והן בהיבט הזהות הקולקטיבית. משום כך, ונוכח בגידתם הבלתי-נסלחת בעבר, בפרט בעות'מאנים - לטענתו - בהיותם בעת צרה בשעת מלחמה עם כופרים נוצרים בעת המצור על וינה בשנת 1683 לספה"נ, שמנעה מהמוסלמים-סונים ניצחון בטוח וגרמה לנסיגתם (הנמשכת עד היום!), יש להוקיעם ולכן מוצדקת הריגתם. 16.כנגזר מכך, גם השיעים בעיראק מתוארים על-ידו ב דברי-בלע חריפים : "חלאת המין האנושי", "זרע נוצרי שהיהדות שתלה באדמת האמגושים" (בני דת פרסית עתיקה), "נחש ארסי", "רעל קטלני", "עצם בגרון", "קוץ בישבן", בוגדים, כופרים וכד'. זאת ועוד, בראייתו, השיעים מהווים " גיס חמישי " ויחד עם מוסלמים-סונים התומכים באמריקנים, בעיקר שרידי המשטר הקודם, הם מנסים לכונן ולבסס בעיראק משטר שיעי חדש, אנטי-סוני ופרו-אמריקני. כלומר, הבסיס הדוקטרינרי של האידיאולוגיה שלו, נועד לשרת את מטרתו העיקרית בחיבור האיגרות: מתן לגיטימציה לביצוע פיגועים קטלניים נגד השיעים כדי לגרום להם להתנקם בסונים ולעורר מלחמת אחים רווית-דם בעיראק, שתערער את הסדר הציבורי ותמנע הקמת משטר חדש (העוין לו ולתומכיו).

17.למחבר יחס אמביוולנטי לאמריקנים בעיראק, חרף שנאתו העזה כלפיהם:- 18.מחד גיסא , הוא רואה בהם "צבא טטרים (או: מונגולים) עצום", שכבש את עיראק, הן כדי לפורר את האומה הערבית והן כדי להעניק ביטחון לבת-טיפוחיה של ארה"ב, קרי: ישראל . כלומר, האמריקנים הם ה"צלבנים" החדשים , שעם היהודים הנם אויבי האומה המוסלמית - בכך יש הד ל"חזית האסלאמית העולמית לג'האד בצלבנים וביהודים", שהוקמה ע"י בן לאדן ב-1998. הוא גם סבור, שהם מהווים " מטרה קלה " הואיל ויש להם פריסה רחבה בעיראק, אותה אינם מכירים, ולכן קל יותר לפגוע בהם. א.מאידך גיסא , הוא מודה שהמידע המודיעיני העומד לרשותם ביחס לגורמים כמוהו גדל בהתמדה, ושהם אינם מתכוונים לעזוב כליל את עיראק, אלא רק לבצע פריסה-מחדש ולנהל את העניינים בעיראק מבסיסיהם העורפיים בה. לפיכך שיתוף פעולה של עיראקים, שיעים וסונים (לרבות כורדים), עם האמריקנים מאפשר להם להצר את צעדי אנשיו ולהדק את טבעת החנק על צווארם . לכן, נוכח קביעתו המפוכחת, שאין הוא ואנשיו מקבלים סיוע ממשי, למעט אירוח והבעת סולידאריות – מתושבי עיראק (בעיקר מוסלמים-סונים כמוהו), הוא הביע חשש (שהתגשם), שהוא ואנשיו לא יוכלו לעצור את כינון המשטר (הזמני, לפי שעה) החדש בעיראק . ב. זאת ועוד, בנוסף לאיבה כלפי האמריקנים, האיגרות מכילות, בין היתר, דעה קדומה מובהקת בהתייחסותו לישראל וליהודים , שקרוב לודאי ניזונה מספרות ערבית ומוסלמית אנטישמית ואנטי-ישראלית הנפוצה בעולם הערבי והמוסלמי. למשל, לדעתו כיבוש עיראק ע"י ארה"ב נגרם ע"י ממשל "הנגוע בציונות" ומטרתו לסייע ל"בת-טיפוחו" היהודית להקים את "מדינת ישראל-רבתי" - תיאור שהופץ באינטרנט והמיוחס לבן-לאדן עצמו . כמו כן, לגרסתו, אחת ממטרות השיעים בעיראק היא להשתלט על הכלכלה, בדומה למה שעושים היהודים (במשתמע, בזירה הבינ"ל). בהקשר זה הוא אף טען (באגרת אחרת), שבקרב בפלוג'ה השתתפו 800 חיילים ישראליים, לרבות 18 רבנים !

19.לפיכך, מסקנתו הנחרצת היא, כי נוכח הצרת צעדי אנשיו ע"י הכוחות האמריקניים והעדר נכונות מצד רוב תושבי עיראק להצטרף לג'האד נגדם, יש צורך חיוני ודחוף בעירוב גורם אסלאמי (טרוריסטי) חיצוני, שיזעזע את החברה העיראקית המוסלמית-סונית ה"רדומה" הזו (שאנשי-הדת שלה מגלים חוסר-מעש משווע), כדי להחדיר לתודעתה את הסכנה הצפויה לה משלטון של רוב שיעי .

20.מתחילת 2004 היה איפוא זרקאוי מעוניין ב תנופה מחודשת של פיגועי טרור קטלניים , בראש ובראשונה נגד השיעים - המונהגים לגרסתו, ע"י "ממשלת עלאוי [ דאז] הכופרת" ו"אמאם הכפירה אלסיסתאני" - ובמקביל באמריקנים, בכורדים - לרבות מנהיגם, ג'לאל טלבאני (נשיא עיראק הנוכחי) המתואר כ משת"פ "ציוני-אמריקני " ובסונים המשתפים עמם פעולה, כדי לסכל את הקמת משטר עוין לו ולאנשיו. שכן, בראייתו המפוכחת, הוא מודה כי כשלון בנדון – נוכח תחושת ה"מחנק" מצדו והצרת הצעדים (לרבות העלייה בנפח המידע המודיעיני) הנמשכת כלפי אנשיו – תגרום להם "לארוז את מטלטליהם" ולחפש לעצמם זירת-ג'האד אחרת, בה יחדשו את פעילותם (כפי שקורה ל"מג'אהדין" אחרים, כפי שהוא מציין) או, להבדיל, הם ימותו כ" שהידים " למען אללה. בדברים אלה ניתן אפוא ביטוי מובהק לתפיסה האסטרטגית הן של ארגון "אנצאר אלאסלאם" והן של ארגונים אסלאמיים דומים (בדגש על "אלקאעדה") המעורבים בפיגועי טרור קטלניים בעולם .

21.נוכח הדילמה הנ"ל של זרקאוי, ותחושתו של היותו ב "מרוץ עם הזמן" כדי למנוע את הקמת המשטר החדש והתבססותו בעיראק, הוא פונה אל שני המכותבים הנכבדים של איגרתו הראשונה – שכאמור, שמם אינו מוזכר באיגרת זו אך עפ"י תוכנה, כמצוין לעיל, ברי שמדובר באסאמה בן לאדן (ראש ארגון "אלקאעדה") ובסגנו, אימן אלט'ואהרי – בבקשה לקבל סיוע דחוף . כלומר, הוא זקוק בדחיפות לסיוע חיצוני לשם שדרוג מתקפת הטרור הקיימת, העלולה להיחלש (ושבה, לגרסתו, הוא ואנשיו הינם "גורמי-מפתח"). יתר על כן, נוכח תחושת המצוקה שהוא ביטא, וקביעתו שפעילות ה"מג'אהדין" (העיראקים ובעלי-בריתם הערבים) מעטה מדי ואינה מספיק תכליתית, הוא אף מוכן להיות כפוף (עם אנשיו) למרותם ולפעול תחת דגלם. זוהי מהות החלק האופרטיבי , המפרט את דרך-הפעולה המועדפת על מחברו: פיגועי טרור רבים, בראש ובראשונה נגד השיעים, ע"י "הקרבה-עצמית" (קרי: פיגועי התאבדות) .

22.מכאן, שזרקאוי מזהה את עצמו, כמנהיג, עם העומדים בראש ארגוני טרור אסלאמיים בינ"ל - כמו ארגון "אלקאעדה" (וארגונים נוספים, למשל בצ'צ'ניה, "פלסטין" ואלג'יריה, כפי שציין באגרת אחרת). בחלק מהאיגרות הוא משתמש בטרמינולוגיה אסלאמית קיצונית, לרבות בהתייחסו למטרת הפעילות האמריקנית במזה"ת, בכלל, ונגד עיראק, בפרט ("הקמתה של ישראל-רבתי"). זאת ועוד, בתחילת איגרתו הראשונה מסביר זרקאוי, כי היתרון הגדול הטמון בזירה העיראקית הוא בהיותה הזירה האופטימאלית והאולטימטיבית לניהול מלחמת-קודש ("ג'האד") "בעומק הטריטוריה הערבית", נוכח קרבתה לשלושת המקומות הקדושים ביותר לאסלאם – מכה ואל-מדינה (שבערב הסעודית) ומסגד אלאקצא שבירושלים . ניצחון בג'האד בעיראק פירושו, בראייתו, השגת דריסת-רגל משמעותית במזה"ת, שישמש "בסיס-יציאה" ל"ג'האד העולמי" הסוני, באופן שייצור זיקה בין לוחמי מלחמת הקודש ("מג'אהדין") במזה"ת (לרבות הפלסטינים, הנלחמים בישראל) לבין עמיתיהם, הפועלים מחוצה לו . יודגש, כי אליבא דזרקאוי, המוסלמים הסונים עמדו תמיד בראש המחנה המוסלמי - בהיותם: "גיבורים נועזים הנלחמים כאריות והדוהרים כפרשים" - כדי להגן על האומה המוסלמית מפני אויביה.

23.כלומר, האסטרטגיה – על שני מרכיביה: הדוקטרינרי והאופרטיבי – המוצגת במסמכים אסטרטגיים ייחודיים אלה , אכן מתממשת בשטח זה למעלה משנה . לפיכך, אין צורך להיות מופתעים מ הסטת היעד המרכזי של פיגועי הטרור מהאמריקנים לעיראקים (בראש ובראשונה השיעים – האזרחים, המנהיגים ואנשי הביטחון כאחד - כמו גם מקביליהם הכורדים והסונים), הנתפסים כמשתפי פעולה עמם וכופרים באסלאם, שאחת דינם – מוות . זאת ועוד, נוכח תחושת המחבר של קיום "מרוץ עם הזמן" , שנועד להביא לסיכול הקמתו והתבססותו של משטר חדש העוין את תפיסת-עולמו, מחד גיסא, ולבסס את התשתית הקיימת לקראת השתלטות אנשיו על המדינה, שלב שהוא מכנה "שעת-האפס" , מאידך גיסא, הוא משוכנע שהלחימה בעיראק הינה " נקודת-מפנה בדברי ימי העולם (כך!) ו פרשת דרכים : בין שליטה מוחלטת של המערב הכופר, תרבותו ואורח חייו, לבין התחייה האסלאמית הממשמשת ובאה בעזרת אללה". הואיל והג'האד ישמש אבן בוחן להתפתחות המשטר החדש בעיראק, הוא קורא לכל בני האומה המוסלמית להצטרף אליו "בהמוניהם ". 24. משום כך,כאמור, זרקאוי מצדד באופן ברור בביצוע פיגועי התאבדות קטלניים בעיראק, בדגש על פיגועי התאבדות ("עמליאת אסתשהאדיה") ומכוניות-תופת ("סיאראת מפח'ח'ה") . הוא מודע היטב לכך, שיהיו מתנגדים לשיטת פעולה זו הואיל והיא כרוכה בשפיכות דמים , בראש ובראשונה של הקורבנות העיראקיים הצפויים. 2 אולם, הוא קובע בפסקנות ש זו אכן מטרת פעילותו , כדי שתהא אפקטיבית ותסייע לסיכול הקמתו של המשטר החדש בעיראק. הוא מציין, כי המג'אהדין ("לוחמי-מלחמת-הקודש") שיפעלו מטעמו יהיו מוכנים להקריב את חייהם להשגת המטרה, הואיל והמאבק למען אללה, שנועד להאדרת האסלאם, חשוב יותר מכל אינטרס אישי ומשפחתי שלהם.

25.יתרה מכך, המחבר סבור כי הצלחת הג'האד בעיראק תשמש מודל לפעילות של ארגונו , וארגונים אחרים השותפים לדרכו או מזדהים עמו, בזירה הבינ"ל (אותה הוא מעדיף לראות רק כ"זירה מסייעת"). מכאן, ש ניצחון הג'האד בעיראק ישמש קרש-קפיצה להפיכת ערב הסעודית ואזור סוריה-רבתי (בו כלולה "פלסטין") לזירת ג'האד אזורית, בעיקר במזה"ת (לרבות זירת הסכסוך הערבי-ישראלי), שתשמש בסיס אולטימטיבי לניהול "הג'האד העולמי" . זאת, בהסתמך על המסורת המוסלמית הרואה בשני אזורים אלה, עפ"י תיאורו, "המערכה האמיתית והמכרעת בין הכפירה לבין האסלאם" . בהקשר זה יוזכר, כי הג'האד הנ"ל מופנה גם נגד השליטים הערביים , הנחשבים בעיניו כופרים הואיל ומדינותיהם משמשות בסיסי-אספקה ל"מטוסי ההרס האמריקנים" ולכן סופם שיסולקו מהשלטון, כפי שסולק צדאם חסין.

26.משמעות הדבר היא, ש ניצחון הטרור האסלאמי בעיראק עלול להוביל להרחבת פעילותו במזה"ת, בפרט, ובזירה הבינ"ל, בכלל . לפיכך, חרף היות זרקאוי בעל תפיסת עולם אסלאמית קיצונית, שאמנם עודנה עמדת מיעוט בקרב המוסלמים, דבריו עלולים להשפיע על קהל קוראים מוסלמים רחב למדי, בפרט מקרב הדור הצעיר , העשוי להזדהות עם תוכן דברים אלה, המעוגנים במקורות מוסלמיים-סוניים מוכרים ומוסמכים, ולהתגייס להוציאם אל הפועל באופן המועדף על ראשי ארגון "אלקאעדה", בראש ובראשונה אסאמה בן לאדן. בכך טמונה סכנה משמעותית לכל מי שנחשבים בעיני הגורמים האסלאמיים הללו "כופרים" למיניהם – נוצרים, יהודים ואף מוסלמים – שדינם מוות, בכל מקום . מסקנה זו מחייבת, כמובן , היערכות אזורית ובינ"ל נרחבת כמענה לאתגר האסלאמי הצפוי. אולם, בעניין זה תעסוק מן הסתם הרצאה אחרת.


היה ארוך אני יודע ..
תרגישו חופשי להביע דיעה בעניין
ליל מנוחה