קראטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.



קראטה (空手&#36947 היא גרסה מודרנית (תחילת המאה ה-20, בסביבות 1905) לאמנויות לחימהיפניות שמקורן באי היפני אוקינאווה.




התפתחות הקראטה

הקראטה נוסד מכורח הנסיבות בזמן הכיבוש היפני באי על ידי אדם בשם שימאזו בשנת 1609, אשר כונן את ממלכתו בעיר שורי.

שימאזו אסר על תושבי האי להחזיק נשק ולהתאמן באומנויות לחימה. אוקינאווה הייתה באותם ימים מרכז סחר ראשי ומספר אוקינאווים נסעו לסין ושם למדו סגנונות קונג פו שנים רבות ובחזרם לארצם הם פיתחו את הסגנונות. הקראטה נלמד במחתרת והידע הועבר באמצעות קאטות, שמשמעותן, ביצוע תבניות של הטכניקות באוויר כנגד יריבים דמיוניים. הקאטה דמתה לריקוד מה שהועיל בכדי לשטות ביפנים.

בשנת 1868 חולל הקיסר מיאגי מהפכת רנסאנס של יפן. האיסור על אימון באומנויות הלחימה והחזקת נשק בוטל והקראטה פרץ אל העולם באופן רשמי.

האיש הראשון אשר ייסד את הקראטה היה שושו מאטסומורה (1779 -1889), אשר העביר את סגנונו לאיטוסו אנקו (1830 - 1915), שהיה מורה המפורסם ביותר, שלימד את כל מייסדי שיטות הקראטה השונות. הוא קרא לסגנונו שוריטה. תלמידו של קוקובה קוסאי שינה את השם לשורין ריו. בשנת 1923 נקרא פוּנאקוֹשי גיצ'ין ליפן כדי להדגים את הקראטה. ההדגמה הייתה כל כך מרשימה עד שמייסד הג'ודו ביקש ממנו להישאר וללמד אותו פונאקושי ייסד את סגנון השוטוקאן שהוא הנפוץ ביותר בעולם.

עם חלוף הזמן פיתחו תלמידיו ואחרים וריאציות משלהם, והשם קראטה הפך להיות שם כללי לאמנויות לחימה יפניות רבות, בעוד ששיטתו של גיצ'ין פונאקושי עברה להקרא 'שוטו-קאן קראטה' על מנת להבדילה מהאחרות.

שיטות הקראטה הנפוצות כיום הינן הסאידו, השוטוקאן, גוג'וריו, קיוקושנקאי, שיטוריו, וואודוריו ושורין ריו.



פירוש המילה קראטה

פירוש המילה קראטה הוא, 'יד ריקה'. ויש לכך שתי משמעויות:

• יד ריקה מכלי נשק - בקראטה משתמשים אך ורק בנשק הטבעי הטמון בגוף האדם.
• יד ריקה מכל כוונת זדון - הקראטה מיועד להתגוננות. ותורתו מטיפה ליחס של כבוד אל הזולת.
  צו הכבוד הוא: "אין התקפה ראשונה בקראטה"(Karate Ni Sente Nashi).

תחרויות

הקראטה כשלעצמו איננו ספורט, אלא שיטת לחימה מסוכנת המתאפיינת בשימוש במכות ובעיטות להתקפה וגם להגנה.

בכדי לאפשר קיום תחרויות בלא שהדבר יגרור אסונות, פיתחו התאחדויות קארטה ארציות שונות, רשימה של מעשים האסורים במהלך התחרות.

מעשים אסורים לדוגמא:

• הכאה בנקודות חיוניות שבגוף היריב.
• נעיצת יד בעיני היריב.

כמו כן נעשה שימוש בשיטות של "אין מגע", או "מגע חלקי". בהן התוקף עוצר את המכה ס"מ לפני הפגיעה, או מחליש מאד את העצמה ברגע האחרון. השופט (או המאמן) מחליט אם המכה היתה אפקטיבית לולא העצירה המכוונת.

שיטת הלחימה שהתקבלה כמקצוע אולימפי באולימפיאדת סיאול ואילך אינה קארטה, אלא שיטת לחימה קוריאנית דומה למראה, הנקראת טאיקוונדו.

למרות כל זה הקראטה בארץ הפך לתחרותי ומתקיימות כל שנה תחרויות מטעם התאחדות הקראטה בישראל. הקראטה הופך יותר ויותר לספורטיבי וכיום מתקיימים מאבקים רבים בין הועד האולימפי והתאחדות הקראטה האירופאיתעל הכנסת הקראטה לאולימפיאדה. שיטת הניקוד היא כזאת:

1. איפון- נקודה אחת - מקבלים על כל מכה לפנים (סימון) או לגוף
2. ניהון- שתי נקודות - מקבלים על כל בעיטה לכיוון הבטן והגב, וכן על ביצוע שתי טכניקות שנכנסו השוות נקודה אחת כל אחת.
3. סאנבון-שלוש נקודות - מקבלים על בעיטה לראש או הפלה של היריב וכניסה.

המנצח הוא מי שהשיג יתרון של 8 נקודות או בתום שתי הדקות של הקרב, מי שיש לו את מספר הנקודות הכי גבוה.



דרוג

דרוג אנשי הקראטה מצויין באמצעות שם הדרגה ובאמצעות צבע החגורה. הדרגות מתחילות ב'קיו 9' עד ל'קיו 1'. המעבר בין דרגות אלו נמשך, על פי אורך אימון של כתשע שעות חודשיות, בין חודש לשישה חודשים. ככל שהדרגה גבוהה יותר כך הגעה אליה נמשכת זמן רב יותר.

הדרגה הבאה, אחרי 'קיו 1', היא 'דאן 1'. ממנה עולים לדרגה 'דאן 2' וכך הלאה. המעבר בין דרגות אלו יכול להמשך משנתיים ועד לעשרים שנה. בשיטת שוטוקאן יש היום עד דאן 5, כיוון שזו הדרגה הכי גבוהה שהעביר מאסטר פונקושי לפני מותו, ואי אפשר לעלות דרגה כי אם ע"י דרגה גבוהה ממך. בשיטות אחרות הגיעו לדרגות גבוהות יותר, כיון שהם מעלים את עצמם בדרגות, או על פי מספר התלמידים שהם העבירו לחגורה שחורה.

באופן עקרוני בקראטה יש רק חגורה לבנה וחגורה שחורה. החגורות וצבען לקוחות מהמנזרים בהם עסקו בזן, שם חגורה שחורה מסמלת את מי שכבר הגיע להארה ולכן יכול להדריך, וחגורה לבנה הוא מי שעוד לא. כך בקראטה, חגורה לבנה הוא תלמיד, וחגורה שחורה הוא מורה. עם הגעת הקראטה ליפן, נוספה החומה בדרך משעשעת ביותר. התלמידים התאמנו זה עם זה, והיו מורידים דם. את הבגדים הם היו מכבסים, אבל את החגורות לא, כך שהן נהיו חומות מהדם. כך נהיה ברור, שמי שהחגורה שלו חומה, כנראה שהוא מתאמן כבר הרבה זמן. החגורות הצבעוניות הנהוגות כיום במערב הן תוספת מאוחרת יותר, שמטרתה כניראה לתת לתלמיד הרגשת התקדמות בין קיו לקיו.



נשק בשימוש תלמידי קראטה

למרות השם, תלמידי קראטה מתקדמים לומדים גם שימוש בנשק - בד"כ נשק מסורתי (קובודו) יפני/אוקינאווי.

נפוץ מאד בהקשר זה לימוד שימוש בנשקים הבאים:

• 'סאי' - מעין קלשון יד בעל שלוש שיניים, שהאמצעית שבהן ארוכה.
• 'טונפה' - מעין אלה עם ידית נוספת ב-90 מעלות לגוף (כיום בשימוש משטרות רבות במערב).
• 'ג'ו" - מוט קצר.
• 'בו' - מוט ארוך.
• 'נונצ'קו' - שנעשה מפורסם בידי ברוס לי, (שבעצמו לא עסק בקראטה אלא בשיטות סיניות).

רוב כלי הנשק האלו הם בעצם וריאציות על כלים חקלאיים, שהיו בשימוש באוקינאווה. למשל, הטונפה היא במקור ידית לסיבוב אבן ריחיים, הנונצ'קו הוא וריאציה על מורג לדייש וכו'.







דוג'ו קון

הדוג'ו קון הוא תקנון הדוג'ו (בי"ס לאומנויות לחימה ביפנית), הכללים לפיהם מתנהגים התלמידים. בכללים אלו אמורים המתאמנים להשתמש גם מחוץ לדוג'ו, בחיי היום-יום. דוגמא לדוג'ו קון:

אני מתכוון/ת:

1. להתנהג במשמעת עצמית ובכבוד עצמי.
2. להשתמש בטכניקות הנלמדות להגנה עצמית ולעולם לא לאלימות חופשית.
3. להיות מקור גאווה לבוראי, למולדתי, למשפחתי ולעצמי.

כללים אלו נלקחו מדוג'ו א"ש, ב"ס לשורין ריו בישראל.

חחחחח כבר קראתי את זה

חחחחח אני משועמם כן
תודה על המידע =]

If theres somenthing important to you
even if you could die
with these two hands
you should protect it!

תודה רבה!
מאוד מעניין

הרבה מההיסטוריה ה"רשמית" של הראטה הומצאה לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה על ידי היפנים.
להלן כמה דוגמאות:
1. הקאנג'י המקורי של "קראטה" הוא 唐手 = יד סינית.
2. שורי-טה, נהה-טה וטומרי-טה אינם סגנונות שונים של קראטה. המרחק בין הערים האלה מאוד קטן, והיום נהה היא כבר חלק משורי.
3. בושי מאצומורה לא ייסד כלום. הוא ידע קראטה והעביר את הידע שלו הלאה. דרך אגב, לא ברור לגמרי אם הוא ממש לימד את איטוסו אנקו - ישנן עדויות שהוא לא סבל אותו. למעשה היו לו עוד מספר מורים מהם למד יותר זמן משאר אצל מאצומורה (לא זוכר שמות כרגע). עד המאה ה- 20 לא היו "שיטות" קראטה.
4. חגורות צבעוניות - מקורן בג'ודו. ג'יגורו קאנו פיתח את שיטת הדרגות במיוחד בשביל הג'ודו שלו. מאוחר יותר החגורות אומצו על ידי שאר שיטות הג'וג'וצו, מאוחר יותר על ידי הקראטה היפני, ורק הרבה אחרי זה על ידי השיטות האוקינאוויות.
5. קראטה יפני הוא ספורט. אין מה לעשות - יש אליפויות עולם והקראטה הוא בדרך להיכנס לאולימפיאדה. זה ספורט.
6. Taekwando אינו בן אלפי שנים. השיטה נולדה בסוף מלחמת העולם השנייה, ומקורה בשוטוקאן קראטה. (לא מוריד מערכה של השיטה, פשוט מצביע על האמת ההיסטורית).
7. Gong Fu אינה שיטת לחימה, אלא מונח שפירושו "אדם מיומן". לטבח טוב יש גונג פו. בסלנג של הונג קונג ואולי גם קנטון מדובר באומנויות לחימה שונות. המונח הסיני לשיטת לחימה הוא צ'אן פה (拳 法, Quan Fa).
...

בעז

"6. Taekwando אינו בן אלפי שנים. השיטה נולדה בסוף מלחמת העולם השנייה, ומקורה בשוטוקאן קראטה. (לא מוריד מערכה של השיטה, פשוט מצביע על האמת ההיסטורית"
מי לעזאזל אמר לך את השטות הזאת?
אומנויות הלחימה בקוריאה התפתחו כבר מ-50 לפנהס לפחות!
מאז הן עברו הרבה גלגולים עד שב-1955 מה שנשאר מהם אוחד לאומנות לחימה אחת-טאקוונדו.

הטאקוונדו הומצא ע"י אנשים שיודעים קראטה אז טבעי שיש בו השראה מסוימת מהקראטה.
גם אם השם וה"פורמות"(פומסא) נקבעו בזמן המודרני זה לא אומר שהאומנות לא התפתחה במשך אלפי שנים.

אבל לומר כאלה שטויות בלי לדעת כלום ועוד לקרוא לזה אמת היסטורית?
זה כבר לא מצחיק.

1. בשנים 1946-7 הגנרל Choi Hong-Hi, אבי הטאיקוונדו, שינה את שם השיטה שלו (שוטוקאן) לטאיקוונדו.
2. עד 1970 שיטת Tang Soo Do לימדה את הקאטה של שוטוקאן, ורק אחרי שנה זו נכנסה תחת המטרייה של טאיקוונדו.
3. ציטוט:
What is known as Taekwondo today, has gone through a long process of evolution since its inception at the end of World War II. In post war Korea, with brutal Japanese occupation lifted, Korea went through a period of cultural revitalization. During this process, the martial arts, which were banned by the occupying forces, found a new resurgence. The Korean people, who swore to never be over powered again, embraced the proliferation of the martial arts through out the nation. From this, came the birth of the modern Korean martial arts.

The Birth of Taekwondo

At the beginning of the twentieth century Korea was militarily occupied by Japan. This annexation was not lifted until Japan's defeat at the end of World War II.

With brutal Japanese occupation lifted, Korea went through a period of rapid cultural revitalization. During this process, the indigenous martial arts, which had been banned by the occupying forces, found a new resurgence. The Korean peoples, swearing to never be over taken by a foreign power again, embraced this proliferation of the martial arts throughout their nation. From this came the birth of the modern Korean martial arts.

Taekwondo has gone through a long process of evolution since its foundations began to be laid at the end of World War II. It took many years for the various Korean martial art instructors to finally unite their individual kwans, "Schools," under the banner of Taekwondo. To understand this process, we can view the history of the modern Korean martial arts.

חלק קטן ממאמר ב- http://www.scottshaw.com/taekwondohistory/

לא אמרתי שלא היו אומנויות לחימה בקוריאה לפני אלפי שנים. אמרתי שטאיקוונדו, ספציפית, נולד אחרי מלחמת העולם השנייה.

בעז

והמאמר הזה לא שטות כי?

1. הוא עומד בקנה אחד עם מקורות לא קוריאנים-מודרניים אחרים.
2. המורה שלי למד Tang Soo Do (="קראטה" עם הקאנג'י הישן, דרך אגב) בקוריאה בתקופת מלחמת וייטנאם. הוא סיפר שהקאטה שהם למדו שם היו זהות כמעט לחלוטין לקאטה של הקראטה, אותן הוא למד מאוחר יותר.
3. הכותב עצמו הוא איש טאיקוונדו.
4. עדיין לא ראיתי באינטרנט ביקורות על מה שכתוב באתר הזה.

הויקופדיה היא "אינציקלופדיה" שכל אחד יכול להיכנס ולערוך את מה שכתוב בה. כל ילד יכול להיכנס ולעלות את כל השטויות שבלע מהמדריך שלו.

ההבדל די ברור...

בעז

מאתר שלך תדע מי כתב אותו או במילים שלך- "כל ילד יכול להיכנס ולעלות את כל השטויות שבלע מהמדריך שלו. "
תביא ציטוט מבוסס , אמין ולא סתם מהאינטרנט שכל מיני שטויות רצות שם.

גם אתה אמרת שאתה מחפש מקורות לא קוראניים- מי יכול לספר לך הכי טוב על האומנות שהוא עושה אם זה לא מי שהמציא אותה?

ההיסטוריה בכמה תחומים, בין היתר בתחום אומנויות הלחימה - בעיקר בקוריאה אבל גם ביפן בנוגע לקראטה (כי זאת לא אומנות לחימה יפנית, אלא אוקינאווית עם שורשים סינים) וגם בסין הקומוניסטית.
גם הקראטה ביפן וגם הטאיקוונדו בקוריאה הפכו לכלי לחינוך מחדש של הדור הצעיר והצבא - ביפן לפני מלחמת העוחם השנייה, ובקוריאה אחרי המלחמה. בתהליך הזה ההיסטוריה של שתי השיטות שוכתבה (ביפן כדי לנתק את הקראטה מהשורשים הסינים שלו כי סין אז היתה מדינה נכשלת ונשלטת על ידי מעצמות המערב, ובקוריאה כי אחרי השחרור מעול הכיבוש היפני רצו למחוק כל דבר שיש לו קשר עם יפן).

אפשר גם לקרוא את הספר של מייסד הטאיקוונדו, או אם תרצו "מייסד אומנויות הלחימה הקוריאניות המודרניות": Tae Kwon Do, Korean Art of Self Defense / General Choi Hong-Hi. אביא ציטוט מהספר: “Confusion has recently arisen by the use of the terminology “Tae Kwon Do, the Korean art of self defense.” I emphasize the word Korean. Today in the Republic of South Korea, it is becoming the practice to indiscriminately apply the word Tae Kwon Do to a bastardized imitation of the real original Korean martial art. …. It is also true that the basis of Taekwondo goes back to the ancient past of Korea, but to call Taekwondo purely Korean is somewhat like one country claiming to have introduced fire.”...
עמוד 9 בגרסה האנגלית.

דרך אגב, לא הבאתי אף ציטוט מהאתר שלי במהלך הדיון. בואו לא נתלהם אחד על השני וננהל דיון תרבותי.

בברכת שנה טובה,

בעז

מחזק את מה שאמרתי-
הטאקוונדו הומצא בהשראת הקראטה אבל לא יצא מתוכו.


נ.ב
לא התכוונתי לאתר שלך אישית התכוונתי במבן של לך(go) כמו "לך תדע..." בבקשה אל תיעלב הכל ברוח טובה.

"הטאיקוונדו הומצא בהשראת הקראטה..." - מה שעושה אותו מודרני ולא בן אלפי שנים.

לא נעלבתי.

בעז