29-09-2005, 22:27
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 3,819
|
|
|
העוצמה האמיתית היא בראש
ההבדל בין נשק מתוחכם והחזק בעולם, לבין ערימת גרוטאות מתכת, היא העוצמה האישית של המפעיל, לעשות שימוש נכון בנשק. ז"א הדרכה ואימונים ועוצמה מוסרית ללחוץ על ההדק בזמן המתאים. ראיתי שקוראים לזה גם "אגרסיביות" של החייל. או פשוט הרצון של החייל להילחם, להרוג באויב עם הנשק שניתן לו. קל וחומר, פוליטיקאי שצריך להחליט על השימוש בנשק יום הדין.
בתור דוגמא, ראיתי טייסי מסוקים, שמסרבים לפגוע במחבלים (בלבנון), טוענים לתקלות (ששנים אח"כ התגאו בראיון עיתונאי כי התקלות הן מבוימות, סרבנות אפורה). אז מה התועלת במסוק הכי מתחוכם בעולם אם אין מי שמוכן להפעיל אותו?
גם על הקטע הזה, מופעלת המלחמה הפסיכולוגית, תעמולת אויב (לצורותיה השונות), מלחמה פסיכולוגית מודרנית, היא דבר שלא ישראל ולא צה"ל יודעים לזהות ולהתמודד מולו. מפלה בחזית הפסיכולוגית תהפוך את כל צה"ל על ציודו, לאבק פורח. שיא הטכנולוגיה יהיה שקול לערימת גרוטאות מתכת, ויעיל באותה המידה. מוראל ירוד ורצון נמוך להילחם, הופך את הצבא מההרח קיומי לנטל אמיתי.
כל פצצות האטום שאולי יש לישראל, כל חיל האויר, כל הטנקים התותחים והחיילים, לא יכולים לעצור מחבלים מתאבדים.
גם אם נותקף בנשק יום הדין, ולא יהיה לנו האומץ המוסרי להגיב, מה תועלת יש בנשק המדובר?
פרופ' עוזי אבן, גם אם אני מתנגד לדעותיו, טוען בצדק לדעתי, שאין טעם לנשק יום הדין, אם אין תו"ל או דוקטרינה רשמית מחייבת לשימוש בו. אין לנו דוקטרינה כזו. ז"א שצו מניעה של בג"צ למשל, ימנע מאיתנו להגיב במקרה של התקפה עלינו. בלי דוקטרינה מוסכמת על כולם, אין טעם בלבזבז כספים על איום ריק.
מי שחושב שהודעה זו שלי היא פוליטית, הוא אידיוט! מדובר בתופעה אמיתית.
אני זוכר בפורום הזה, את הדיון על הצנחן שלא הסתער. צנחן זה נהיה לגיבור קבוצות פוליטיות מסויימות. אבל לעולם לא תראה דיון, על הצלף שלא ירה (ולא מפני ש"אין צלפים כאלה"). כן נתפרסמו ראיונות על טייסים שלא נלחמים, סרבנים.
מלחמה פסיכולוגית נגדנו, היא בעיה בטחונית אמיתית מאוד. |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
