קטעים מתוך כתבה בעיתון בשבע. על שאול חלפון. השתדלתי להוציא את הקטעים המעניינים אותנו כפורום צו"ב וללא הפוליטיקה. קישור לכתבה המלאה בלחיצה על לוגו העיתון:

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.inn.co.il/data/ads/advertisers/200/beshevalogo.jpg]

ציטוט:

מיחידה 101 ועד לביצורי שא-נור מאת חגית רוטנברג 22 September 2005 \ י"ח באלול תשס"ה לוחם בלתי � נלאה שלא היסס להילחם גם בשופטי הבג"ץ, סירב להיות משת"פ של השב"כ והגיע בשל כך כמעטי לחרפת רעב. הקים באפס תקציב את ביהכ"נ בשא-נור, ונאחז בציפורניו באדמת היישוב עד לרגע חורבנו לוחם ב-101 לצדו של אריק שרון, ידיד נפש של רפול, חבר במפלגת חירות, תלמידו של עוזי משולם, קבלן שבנה בעיירות הפיתוח, לבוש שלמה מסורתית וכיפת צמר כתומה ו-70 שנותיו ניכרות רק בשיבה שבזקנו. זהו רק תיאור חלקי לדמותו הצבעונית, ואולי התמהונית-משהו, של שאול חלפון. חלפון הוא נצר למשפחה ארצישראלית ששורשיה נטועים באדמת הארץ כבר 800 שנה. אבות אבותיו עלו לארץ מספרד עוד לפני גירוש היהודים משם, והשתקעו בצפת. לאחר מאתיים שנה עברה המשפחה לחברון, ושם התגוררה עד הגירוש בפרעות תרפ"ט. הוריו של חלפון ברחו משם עם שאר יהודי הקהילה, ואביו היה ממקימי שכונת מונטיפיורי בתל אביב. כששאול היה בן 3 עברה המשפחה למושבה אבן יהודה, שהיתה אז בחיתוליה. "גדלתי בבית לאומי ממדרגה ראשונה", הוא מתאר. "התחנכנו על אהבת התורה, העם והארץ. היינו קשורים לכל דבר לאומי שקרה בארץ". חלק מאחיו שירתו באצ"ל ובלח"י, וגם הוא לא טמן ידו בצלחת: "כנער ניסיתי לגנוב מהבריטים כדורי טומיגן ולהעבירם ללח"י. כשגדלתי היתה לי אתון, שבעזרתה העברתי מזון ונשק ללוחמי המחתרת שהתחבאו מהבריטים". משפחת חלפון ספגה גם אבדות כבדות למען המולדת: בפרעות תרצ"ו ביפו נהרגו כמה מאחיו של שאול. אח אחר שלו עבד כמהנדס חשמל אצל הבריטים בבסיס צריפין. "פעם האצ"ל גנב משם נשק, והבריטים החליטו שאחי עזר להם. כשהגיע בוקר אחד לעבודה, הם ירו בו כמו כלב". ילדותו של חלפון עברה עליו כבן למשפחה קשת יום, עם עוד 15 אחים ואחיות בבית. בהיותו בן שלוש הוטל עליו לטפל במשק המשפחתי, במקביל ללימודים ב'חדר'. בגיל צעיר שלח אותו אביו ללמוד מסגרות אצל מכר שלו, בעל מסגרייה. "כשכולם היו הולכים הביתה בארבע, הכריח אותי בעל הבית להישאר לנקות. ביום שישי כשחילק לכולם כסף, ביקשתי ממנו גם, ובמקום לתת לי את משכורתי נתן לי סטירה: 'לא מספיק שאני מלמד אותך מסגרות בחינם, אתה עוד מבקש כסף?' היום אני מודה לו � למדתי מקצוע טוב לחיים, הייתי קבלן בניין למעלה מ-40 שנה. זו הרגשה טובה לעבוד בדבר שאתה בעל מקצוע בו, ויכול לתת עצות טובות ולעזור". אריק סיכן אותנו סתם כשהתגייס לצה"ל רצה "לעשות את הדבר הטוב ביותר שאפשר". הוא הצטרף לגדוד 890 של הצנחנים שהוקם אז, והיה הגדוד הלוחם המרכזי בצה"ל. הוא שירת בצנחנים במשך שבע שנים, עד 1960. "התקדמתי שם בדרגות, אבל בעיקר במעשים", הוא מספר. חלפון היה מעורב בכל פעולות התגמול שבוצעו עד 56', ובמבצע סיני צנח במיתלה בלי שעבר קורס צניחה לפני כן. הוא היה גם אחד מלוחמי יחידה 101 שהקים אריק שרון. "יחידה 101 זה בעיקר סיפורים גדולים בלי בסיס", הוא מנפץ את המיתוס הלאומי אודות היחידה שנחשבת לאגדית. "לא היו שם פעולות תגמול, והיא פורקה אחרי ארבעה חודשים וחצי בסך הכל". חלפון נותן את הגרסה שלו ללידתה והתפוררותה של ה-101: "אחרי מלחמת השחרור השתחררו הרבה קצינים ישראליים מצה"ל, ונותרו בעיקר עולים חדשים. צה"ל לא היה ממש לוחם, וישראל היתה בבעיות חמורות: הסורים החלו לרדת לכנרת, היו לנו הרבה כישלונות. בן גוריון קרא לדיין, שעוד לא היה רמטכ"ל, ואמר לו: 'המצב חמור, מה לעשות?' דיין השיב: 'יש מישהו שאני מכיר, בחור אמיץ, אבל הוא סטודנט עכשיו באוניברסיטה העברית. אולי הוא יסכים לעשות משהו'. בן גוריון קיבל את ההצעה וקרא מיד לסטודנט אריק שרון... "כשקראו לו הוא הסכים, בתנאי שייתנו לו להקים יחידה מיוחדת משלו. הוא אסף כל מיני חבר'ה שהכיר, והקים יחידה שישבה במחנה שנלר. כל מה שעשינו היה סיורי עומק � נכנסנו לתוככי כפרים ערביים, אבל לא היו דברים של ממש. הרבה מהפעולות הללו עשה אריק בלי לשאול. הוא ביצע איתנו דברים חמורים, שרק בנס יצאנו מהם. בן גוריון קרא לדיין ואמר לו: 'הפעולות שלו יגרמו לנו לסיבוכים מדיניים'. כך פורקה ה101 וצורפה לגדוד 890 של הצנחנים, תחת פיקודו של שרון". כחייל שלחם תחת פיקודו של שרון, איך התרשמת מאישיותו? "פעם שלחתי לו מכתב. כתבתי שם: 'נהיית גיבור ישראל רק בזכות העובדה שהיו לך חיילים כמונו'. אין ספק אמנם שיש לו כושר מנהיגות, אבל אם איש, ואני לא קורא לו יהודי או בן אדם אלא איש, לא מסוגל לשלוט על הכוחות שיש בו � אז הוא מגיע לאן שהוא מגיע. הוא לא הביא את היכולות שלו למקומות חיוביים. 21 שנה הייתי שפוט שלו, היללתי אותו. ב-1978 התעוררתי: גיליתי שמה שחשוב לו היתה הגאווה האישית שלו, ולא היה בו שום דבר לאומי"...

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

כמו שאפשר לראות למשל ברשימה שד"ר אריה גילאי חיבר בעמל רב:

http://www.202.org.il/Pages/tagmul/y101/unit101a.php

גם לא מצאתי את שמו של חלפון ברשימות של גילאי לחיילי גדוד 890, הכוללת את רוב הצונחים במיתלה (אבל גילאי עוד לא השלים את הרשימות, כך שאי מציאת השם לא מספיקה כדי לשלול באופן מוחלט את טענתו של חלפון).

עם זאת, הסיפור לגבי צניחה קרבית ללא קורס מוזר מאוד. בית הספר לצניחה ערך קורס כמעט מדי חודש בשנים 1950 - 1956, כך שלא היתה בעיה להשלים קורס למי שפיספס את הקורס בזמן שבני מחלקתו\פלוגתו עברו אותו (עד 1954 הגיוס לגדוד היה במחלקות ולא בפלוגות מסלול). הצניחה נחשבה למבחן אומץ, ומי שלא הסכים לצנוח הודח אוטומטית מהגדוד. מוזר שהשאירו משהו שלא צנח, ועוד נתנו לו להשתתף "בכל פעולות התגמול" (העונש החמור ביותר בגדוד היה אי שיתוף בפעולה).

עבדתי בחודשים האחרונים על כמה אלפי מסמכים במסגרת כתיבת מאמר קטן על הצנחנים, והשם חלפון לא מוכר לי, אבל גם זה כמובן לא מוכיח דבר.

הכתבה רצופה פרטים לא נכונים בעליל או סתם תמוהים. למשל, גדוד 890 הוקם שנתיים לפני שחלפון התגייס (אם הוא באמת בן 70, מה שכמעט-מתיישב עם כך שאחרי פרעות 1929 היה בן 3). הסיפור על הבריטים שיורים בעובד ללא משפט נשמע קצת מוזר. גרסתו לגבי נסיבות הקמת ה- 101 פשוט לא נכונה.

בסך הכל, לא הייתי לוקח את דבריו יותר מדי ברצינות.