איך אנחנו מתמודדים עם זה כהורים, כהורה יחיד, מה צריך לעשות מה לא צריך לעשות.החגים זה לא חיי היום יום, זה בעצם יחד, ומה קורה עם אין יחד??

בחודש האחרון אני עוסקת באין יחד.קשה מאוד לעבור את תקופת החגים. ובגלל זה נעלמתי קצת לאחרונה. אני מנסה לא לשקוע במחשבות ולהתעסק בילדים, בבית, בגן, אבל בלילות, בחשכה, הדמעות זולגות ואין מי שיתן כתף. לא קל לגדל 2 ילדים לבד ובמיוחד שהחגים מתקרבים ובבית ספר כל הזמן דורשים 2 הורים, בטקס האחרון שהבן שלי הופיע זה היה נורא הייתי צריכה להזעיק תסבא כי האבא לא היה.. לא מבינה למה במשרד החינוך ובבתי ספר לא מבינים שמשפחה זה כבר לא מה שהיה פעם זה כבר לא 2. יש בי כעס גדול על זה

מאז טקס ראש השנה אני עם הראש ברצפה, ההתמודדות של הלבד, לעומת אני והילדים קשה.הכל נופל על 1 ומרגישים הלוואי ותפתח תהום ואפול לתוכה.

אבל אני בחורה שורדת. ככה אני קוראת לעצמי ואוכלת דבש ותפוח ומקווה שהשנה תהיה לי מתוקה, מנסה לצאת ולבלות, מנסה לעשות כל מה שאני יכולה כל עוד אני יכולה, ומנסה למצות עד תום את יכולותיי. בשבילי זה לתת לילדים הרגשה שחג זה חג לבד או לא לבד, שידעו שאני שם תמיד.. וכולי תקווה שבעתיד שהם יגדלו שלא ישכחו את הדברים שעשיתי/עושה למענם.

במילים אלה, אאחל שוב לכולנו שנה מלאה תקווה, מלאה צבעים מלאת אהבה.

תהיי חזקה, הגעת עד לכאן, אני בטוחה שיש לך שני ילדים מקסימים!! אל תתני לטיפשות של אנשים להוריד אותך.

עם ילדים אין אפס, מי שמשקיע ואוהב - רואה את זה בבגרותם.

בשנים האחרונות יצא לי להתקל בזה הרבה, בכל המקומות שבהם עבדתי עם אמהות חד הוריות, אנשים ממהרים לשפוט, מבלי לראות שגם ככה זה קשה, לא רק מבחינה כלכלית ופיזית אלא גם נפשית.

מכעיס אותי לשמוע שעוד דורשים משני ההורים לבוא, גם אצלי כשהייתי קטנה ודרשו משני הורי לבוא- מי שתמיד הגיעו היו אמא שלי וסבתא (אמא של אמא ) כי אבא נמצא הרבה בחו"ל (עבודה), וכל פעם היה "צריך" להשביע את סקרנותם של האנשים ולהסביר - שנאתי את זה כ"כ!!

צריך לעשות משהו בנידון, לשלוח מכתב או בקשה למשרד החינוך..

שיהיה לך חג שמח ומתוק..

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"