06-10-2005, 13:13
|
|
|
חבר מתאריך: 20.12.01
הודעות: 20,962
|
|
פתאום כולם רבנים / קובי אריאלי / 15.9.2005
פתאום כולם רבנים
קובי אריאלי תוהה איך אנשים שאין להם מושג בהלכה מרשים לעצמם לפסוק בנחרצות
בסוגיית הריסת בתי-הכנסת
15/9/2005
הקרשצ'נדו המדהים שסיים באיחור מה את מופע ההתנתקות, רוצה לומר: בתי הכנסת
העולים בלהבות והצעירים הפלשתינים הרגישים והאינטליגנטים המפרקים אותם לגורמים
תוך חיפוש חפצי ביזה בין ההריסות - היה אכן סיום הגון לסאגה המטורפת הזו, שלאיש
אין עוד כוח לשמוע על אודותיה. עכשיו, כשהכל כבר הרוס ורצוץ וכבר אין אפשרות לראות
פיסת אדמה מרוב ההמון הצובא על פילדלפי ועובר בסדר מופתי למצרים, ראוי לחזור לרגע
אל הפרק האחד לפני אחרון ולהעיר כמה הערות.
בתחילת השבוע הגיע שיח החירשים שבין דתיים לחילונים לשיא שכמותו עוד לא היה.
אינספור עכברי היגיון יצאו מחוריהם והחלו להשמיע סברות בנושא שאין להם בו כל
הבנה. הוויכוח על הריסת או אי הריסת בתי הכנסת הוציא לשטח כל כך הרבה טמטום,
שזה היה כואב. הטמטום, יש לומר, היה נחלתם של שני הצדדים הנצים. מצדדי ההריסה,
במין חדוות הריסה משונה, טעו, הטעו ותעתעו. מתנגדי ההריסה, מנגד, לא הצליחו בשום
אופן להעביר את עמדתם התקיפה בלא שיוחשדו במניעים פוליטיים. התוצאה היתה בליל
צווחות טיפשיות שהסתיים בניצחונם של אלה שצעקו בקול רם יותר.
הטענה שהובילה את גישת המצדדים בהריסה היתה שאין כל קדושה או מעמד מיוחד
בבתי כנסת שרוקנו מתוכנם הפולחני, שאין בהם ספרי תורה ושלא מתקיימות בהם
תפילות כסדרן. הרי זה בדיוק, טען ב. מיכאל ב"ידיעות אחרונות", ההבדל בינינו לבין
עובדי האלילים. הללו עובדים לעץ ולאבן ואנו עובדים לרוח ולמשמעות. הדברים נאמרו
ונכתבו בשכנוע עצמי כה רב ובביטחון כזה, עד שהם אכן נשמעו לרגע כקול ההיגיון
הצרוף, וגרמו להרבה אנשים לחשוב שהתנגדות המתנגדים נובעת מרצון עקר להיאחז
בקרנות מזבח וירטואלי ולהילחם עד טיפת הדם האחרונה. בין שאר מאורי הדור שהשמיעו
את דעתם בעניין היתה גם זולפה אל-חוסייני, קריינית חדשות ברדיו קול פלשתין, שבשיחה
עם גבי גזית, רב מפורסם בזכות עצמו, הבהירה כי בשונה ממסגד, בית כנסת מתרוקן
מקדושתו כשהוא מפסיק להיות פעיל. גזית התקשה להתמודד עם הטענה הברורה כל כך.
היה ברור שהיא התקבלה על דעתו בצורה מוחלטת.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/main/363/422.jpg]
איור: יוחנן לקיצביץ'
נוצר הרושם כאילו יש להלכה יחסי ציבור טובים מאוד. פתאום לכולם חשוב מאוד להציג
את ההלכה באור הגיוני ורציונלי. אנחנו? עץ ואבן? מה פתאום. מה אנחנו, ערבים?
העניין הוא שהטענה הזו היא קשקוש מוחלט. היא פשוט לא נכונה. מה לעשות שכבר לפני
מאות שנים, הרבה לפני שדב וייסגלס הבטיח לקונדוליזה רייס שהוא יפנה את גוש קטיף,
כבר חשבה ההלכה על סיטואציה כזו בדיוק, של בית כנסת שהתרוקן מיושביו ואינו פעיל
כבית כנסת. מדהים, אה? ובכן, ההלכה הפסוקה, ואת זה יודע כל ילד דתי, שקדושת בית
כנסת נותרת על מכונה גם כשכבר אינו בית כנסת. נהרות דיו כבר נשפכו על הסוגיה הזו,
שהוצגה השבוע כאיזו בעיה נידחת ובלתי מציאותית שכך סתם, בפתע פתאום, הונחה על
שולחנו של הפוסק הישראלי היושב באולפנו ומלהג שטויות. איש לא היה מוכן בכלל לשמוע
את הקביעה האינפורמטיבית הפשוטה הזו. איש גם לא היה מוכן להאמין לה. לכולם היה ברור,
שאם קבוצת רבנים שהתנגדה להתנתקות טוענת שעל פי ההלכה אסור להרוס בתי כנסת,
היא כנראה משקרת. נו, באמת. הרי אתמול הם גם טענו שאסור על פי ההלכה לפנות יישובים.
אלא שבכל מה שנוגע לדת ולהלכה, אין בורים. יש רק אנשים נאורים והגיוניים. טעות כזו
בכל נושא אחר היתה אמורה לבייש מעט את הטועה. זו טעות מהותית פשוטה, הבנויה
על חוסר ידע. אבל לשיח החילוני-אזרחי בנושאי דת יש מכניזם מאוד מעניין: אם הושמעה
סברה אמיתית, אזי היא הופכת את המשמיע לרבתרבותי הבקי בכל רזי תורה, אולם אם
התברר שהוא בלבל את המוח, אין בכך דבר. הוא עדיין יישאר הנאור והכביר. וההלכה?
נו טוב. מי בכלל מתייחס ברצינות לשטויות האלה.
מקור: nrg מעריב
|