התקדים החברתי של דיסקונט

הדו"ח החברתי של דיסקונט הפתיע את הבנקים האחרים, וסביר שגם הם יצטרפו לעניין. הציבור מצידו חייב להעדיף תאגידים בעלי מעורבות חברתית גבוהה, שפעילותם גלויה

סטלה קורין-ליבר 6/10/2005 גלובס

יש משהו מרגיז בתקשורת. עוד משהו. כשהכותרות שליליות אנחנו דבקים בהן יום אחר יום. כשמדובר סוף-סוף במשהו חיובי, טוב ונכון, אנחנו מסתפקים בדיווח קמצני, יוצא ידי חובה, כאילו לא רוצים להיראות כמי שנותנים ציון לשבח, ועוד לבנק, רחמנא לצלן.

בנק דיסקונט פרסם לאחרונה דו"ח חברתי. זהו הבנק הראשון בארץ שעושה את זה, החברה הציבורית הישראלית היחידה שפרסמה עד כה מסמך כזה, למעט מוטורולה ישראל שמחויבת בכך על-פי אמנת החברה הרב-לאומית שלה.

מהדו"ח עולה כי על-פי מגזין "פורצ'ן", 45% מבין 250 החברות המובילות בעולם מפרסמות דו"ח חברתי. חשיבותו העיקרית של מסמך זה, המתפרסם בפתח אירועי שנת ה-70 לבנק השלישי בגודלו במדינה, היא בעובדה שניתן לעקוב ולראות מה התאגיד עושה בכסף שלנו בכל שנה.

הוכחת פעילות שנתית רצופה היא שמפחידה את החברות האחרות בישראל. כל תאגיד, בוודאי ובוודאי כל תאגיד גדול וחולש כמו בנק, ובעיקר הפועלים ולאומי, שמח להציג את רשימת המצוות השנתית, החודשית והשבועית שלו, והוא עושה זאת בכל הכוח. מיני-תזכורת: דגלי יום העצמאות עם לוגו של בנק הפועלים שהתנפנפו ברחבי הממלכה; כניסה חופשית למוזיאונים ולאתרים שונים בברכת הבנק; פרויקטים התנדבותיים שבהם מצולמים קודקודי הבנקים אחת לכמה שבועות. וזה קורה בעיקר כשמתעוררת בעיה כלשהי, כמו ויכוח על עמלות.

אין ספק בטובה הגדולה שנעשית, אבל להתחייב על דו"ח שנתי זה כבר הרבה יותר מסובך. זה מחייב התמדה ובעיקר יכולת השוואה: מה עשינו השנה לעומת שנה שעברה, בכמה כסף, בכמה תשומת לב. דיסקונט, בניהולו של גיורא עופר, הוא הראשון שחושף בדרך גלויה את כל המרכיבים החברתיים של פעילות הבנק, במאזן שמקביל במהותו למאזן כספי: לקוחות, פילוח לקוחות, סניפים, מסחור ומיזוג, שירות, יחסי עבודה. למשל: השתתפות הבנק בתקציב הוועד הארצי היא פי שניים מהסכום החודשי הנגבה מהעובדים, לא כולל מימון אחזקת הפעילות שהבנק נותן. הידעתם כי הבנק משתתף במימון שכר הלימוד של ילדי עובדיו במוסדות להשכלה גבוהה? ואפילו מבטיח ביטוחי דם. חמישה מתוך 21 חברי הוועד משמשים בתפקידם במשרה ובמשכורת מלאים. וגם: יחסי עבודה, תביעות נגד עובדים וגיוס עובדים עם צרכים מיוחדים.

זהו גם התאגיד הראשון שמפרסם בגלוי את עמדתו בעניין הטרדה מינית והתנכלות על רקע מיני. ב-2004 הוגשו וטופלו שש תלונות על הטרדה מינית, שתיים בגין הטרדה מילולית וארבע "מעבר למילולית". ארבע נמצאו מוצדקות. במקרה אחד פוטר עובד. בגין שני מקרים הוגשו תלונות למשטרה, בנוסף לתלונה שהוגשה ב-2003. המשטרה כמובן טרם סיימה את החקירה, אבל העובדה שבנק יכול להרשות לעצמו לא לטאטא את הבעיה ולפרסם אותה בדו"ח, היא כבר הישג ראשון במעלה.

מאמצים רבים מושקעים בשיווק פנימי של התנדבות ופעילות למען הקהילה, כמו פרויקט "למען", שהביא להתנדבות של 870 מעובדי הבנק לעמותת יד שרה הוותיקה והחשובה ולעמותת עלם לנוער במצבי סיכון, וכן להתנדבות למבצעים רבים נוספים.

התרומות הכספיות ניתנו לצד פעילויות תרבות, עידוד יצירה מקורית והשתתפות עובדים ובני נוער במצעד החיים, במימון הבנק, פרויקט אישי של היו"ר הפורש אריה מינטקביץ'. מרוויחים מזה? לא במישרין, אבל עם הזמן הרווח העקיף הופך לרווח עיקרי.

ועדת בכר משנה את מפת הבנקאות, וגם הבנקים קולטים שהמצב השתנה. שהבנק כבר מזמן לא ידיד, הוא יותר ויותר נתפס כאויב, או ככזה שעלול ברגע להפוך לאויב. הציבור, מתברר, לא רק שאינו אוהב בנקים, אלא פוחד מהם פחות ופחות. דיסקונט קלט את זה ראשון, כנראה בגלל מצבו העדין. הרי רק לפני ארבע-חמש שנים הכינו את קבורתו החגיגית. אבל העסק עובד. דיסקונט הניף את דגל הבנקאות הקמעונאית והאישית, אימץ את דמותו הרומנטית-רוחנית של מודי בראון שמוביל את קמפיין הבנק, והצליח לו.

הצגת הדו"ח החברתי של דיסקונט הפתיעה את הבנקים האחרים. סביר שלאט לאט יצטרפו גם הם לעניין, כמי שמחשיבים עצמם למובילי דעת קהל. מה שהציבור חייב לעשות, כולל התקשורת עמה פתחנו, הוא להעדיף באופן ברור את התאגידים בעלי המעורבות החברתית הגבוהה יותר, את אלה שפעילותם החברתית גלויה וברורה. למשל, שלא ישקיעו את מרבית כספי התרומות בגופים שייתנו להם תרומה עקיפה, תופעה שהתבררה במהלך העניין הציבורי בדו"ח בכר, כאשר ארגונים חברתיים-כלכליים נמנעו מלהביע דעה בנושא מחשש לפגיעה בתרומות הבנקים, או הגופים שלבנקים יש בהם השפעה רבה. בקיצור, דיסקונט ראשון, ואחריו ילמד הציבור לדרוש מכולם דו"ח גלוי ושקוף, ויידע להעניש את מי שלא יעשה כן. *

___________________________________________

הדבר היחיד שמטריד אותי הוא שהפעילות "החברתית" העיקרית שהבנק מבצע זה צופרים לעובדים על חשבון העמלות המטורפות ללקוחות ואפס ריבית על יתרות זכות לעומת ריבית מנופחת על יתרות חובה