"סטנלי תן לי" ממשיך לתת

מאת: מרדכי גילת, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 7.10.2005 עמ' 25

נגיד בנק ישראל הבטיח בישיבת הממשלה לתקן את הקלקולים הקשים שנחשפו בתחקיר "המוסף לשבת * אבל בינתיים ממשיך סטנלי פישר לחלק כספים, לקדם את מבקרת הבנק הבעייתית ולהגן על מוטי פיין מתרגיל מיליון השקלים * מסמכים ופרוטוקולים שופכים אור נוסף על הפרשה

ביום ראשון לפני שבועיים, יומיים לאחר פרסום תחקיר "המוסף לשבת" על הקלקולים בבנק ישראל, הפיץ מנכ"ל הבנק, יעקב דנון, מכתב אישי "לעובדי ומנהלי הבנק היקרים". במכתב טען דנון כי גורמים ממורמרים הציגו בפניי ובפני עמיתיי, עוזי דיין ומיכל שבת, "תמונה מגמתית ומעוותת", והוסיף כי מדובר "באנשים שאינם משלימים עם השינויים החשובים המונהגים בבנק". הוא הבטיח כי מה שהיה לא יהיה יותר, והדגיש כי ההנהלה החדשה "יוצרת נורמות התנהגות מוסריות חדשות".

עובדים בבנק שקראו את הדברים התקשו להסתיר את חיוכם. החיוכים עלו על פניהם גם בראשית השבוע כשפישר הגיב על התחקיר לראשונה ואמר בישיבת הממשלה: "אני מקבל את כל הביקורת עלינו. אני מתכוון לטפל בכך".

פישר לא גילה לשרים כי באותה נשימה שהוא אומר זאת הוא בעצמו מטפח את הקלקולים בבנק. בין היתר הוא העביר עובדים לפנסיה תקציבית בניגוד לחוק התקציב, הוא מגונן הלאה על מי שהוציא מהבנק כספים בהליך מושחת, והוא פורש מטריה מעל לראש המבקרת הפנימית הבעייתית, שולה מישלי, הכפופה לו אישית. פישר לא סיפר להם שממש בימים אלה קיבלה ממנו המבקרת, שהיתה צריכה ראשונה להתריע על השחיתות, מתנה שוות כסף רב.

מישלי, מתברר, עומדת כבר כמה חודשים במרכזה של סערה פנימית, אחרי ששמה נקשר עם קבלת הטבות כספיות בלתי כשרות. באמצע שנות ה - 90 היא ביקשה הלוואה גדולה לרכישת דירה, קיבלה אותה בריבית נמוכה מהמקובל בבנקים רגילים, והכירה את סעיף 8 בתקנון הפנימי: "אם העובד לא יוכל לנצל את ההלוואה למטרה עבורה ניתנה לו, עליו להחזירה בתוספת ריבית והצמדה". אבל כשהפרוייקט הושלם אחרי ארבע שנים, התחרטה ומכרה את הנכס מבלי שגרה בו אפילו יום אחד.

המידע הזה הגיע להנהלת הבנק רק בראשית השנה וגרם לכך שהחשד ייבדק בקפידה בידי מי שהיה ראש אגף משאבי אנוש, צבי תדמור, ורואת חשבון פנימית. מסקנת הבדיקה, שתדמור העביר אישית לידי סטנלי פישר, היתה חד משמעית: שווי טובת ההנאה בערכים של היום מגיע לכ-50 אלף שקל. על המבקרת להחזיר את הכסף.

אלא שפישר לא הורה למבקרת לעשות זאת. והיא מצידה לא התנדבה להיפרד מטובת ההנאה. הנגיד העדיף להזמין בדיקה נוספת, וגייס לעניין, כמה מפתיע, את לשכת המבקרים הפנימיים (שמישלי חברה בה).

הלשכה מינתה ועדת בדיקה מיוחדת, וזו סיפקה את הסחורה: מצד אחד קבעה כי לא נמצא דופי בהתנהגות המבקרת והיא נהגה כשורה. מצד שני קבעה שהמבקרת אכן נהנתה מהטבות מיוחדות "בתנאים טובים יותר מאשר תנאי השוק". מדוע לא הורתה על החזרת הכסף לבנק ? בדו"ח אין תשובה. הדו"ח שותק וההנהלה מנופפת בו עכשיו כאילו אינה מבינה בעצמה את גודל השערורייה.

המבקרת מקבלת מתנה

סטנלי פישר לא סילק איפוא את המבקרת מתפקידה, אפילו לא נזף בה קלות על התנהגותה. להיפך: כשבידו דו"ח הטיהור המצחיק, החליט הנגיד להעניק למבקרת הפנימית, יקירת ועד העובדים, פרס הצטיינות. הוא קידם אותה לפני שבועיים לדרגה 24, שהיא הגבוהה ביותר בסולם דרגות העובדים, והורה לשלם לה מידי חודש תוספת של כ - 6000 שקל ברוטו. ההעלאה הזו ניתנה לה עכשיו רטרואקטיבית מינואר 2004,ולכן קיבלה המבקרת במסגרת הזו שי צנוע לראש השנה בסכום של למעלה מ-110 אלף שקל.

על פי בדיקת עוזי דיין ומיכל שבת ממשיכים הנגיד ומנכ"ל הבנק לגונן גם על מנהל מחלקת התחבורה, עזרא מוסרי, אף שזה עסק בהימורים, בהחלפת כספים ובסרטי פורנוגרפיה - זאת כשבידיו מופקד מידע סודי ורגיש ביותר בעניין הובלת כספי הבנק ואבטחתם. הנגיד אינו מציק גם לעובדים בעיתיים אחרים, ונכון להשבוע לא נקף אצבע לאילוץ עובדים שקיבלו הלוואות גדולות בניגוד לתקנון וחובם נמחק, להחזיר את הכספים האלה. קולו לא נשמע.

הנגיד מסתפק כנראה בהחלטת ההנהלה מהשבוע שעבר, על פיה הסדרי קבלת ההלוואות לחולים קשים וסופניים ישונו, ועובד הסובל ממחלה קשה, או שבן זוגו סובל ממנה, לא יוכל יותר לקבל הלוואות בלי להחזירן. הסיפור הזה, כך טוענים בבנק, נגמר.

מוטי פיין כיקיר הנגיד

אלא ששערוריית ההלואות בבנק ישראל, למרות הודעת הבנק, לא נגמרה. היא גם לא יכולה להיגמר קודם שנגיד הבנק יורה לממונה על המטבע בבנק, מוטי פיין, להחזיר את מיליון השקלים שקיבלו הוא ואשתו המנוחה שושנה במרס 2002, כשאשתו כבר היתה חולה בסרטן. הבנק התנגד למתן ההלוואות, נציגי המחלקה המשפטית הסבירו לפיין שזה נוגד את התקנות, ופיין התחייב בפניהם להחזיר את הכספים בכל מקרה. אבל אותו פיין שינה אחרי מות אשתו, המחלקה המשפטית נכנעה פתאום ללחציו, ומיליון השקלים נשארו בכיסו. הנימוק: גם עובדים אחרים במצב דומה קיבלו הלוואות, וחובם נמחק.

פיין, יאמר מיד, קיבל את הכסף בהליך מושחת ומכוער, שלא יעמוד כנראה בשום מבחן של בג"ץ. בוודאי לא לאור המסמך החדש המצוי בידנו, המתייחס לפרשת פיין ובו קובעת המחלקה המשפטית במפורש ב 18 בדצמבר 2002: "לעניין זה יובהר כי עמדת המחלקה המשפטית היא כי נטילת הלוואות בידי עובדים, תוך כוונה או ידיעה כי הן לא יוחזרו מנוגדת לדין".

מה השתנה מאז נכתבו הדברים האלה בידי משפטני הבנק, אמיר בכר ואריה פ"ח ? דבר לא. למרות זאת לא כפה עדיין הנגיד על יקירו פיין להחזיר את מיליון השקלים. הוא הסתפק בבקשה, בהמלצה, לא הרבה מעבר לכך. יתירה מזאת: על פי החוק אמור היה הבנק במקרה של הפיכת ההלוואה למענק, כפי שקרה כאן, לנכות לפיין 50 אחוז מהסכום הזה ולהעביר את הכסף למס הכנסה. אבל אפילו זאת, התגלה לנו בשבוע שעבר, לא טרחו נציגיו לעשות.

ההנהלה החדשה של הבנק שמרה על פיין מכל משמר, סימנה אותו כמועמד לקידום, וכשניכנס פישר לתפקידו, החליט לקדם את העובד הבעייתי: הוא העניק לו מינוי קבע כמנהל מחלקת המטבע. פיין נכנס לתפקיד עם גיבנת גדולה, נהנה ממשכורת חודשית שמתקרבת ל - 50 אלף שקל, ולפני חודש סיבך את הבנק בפרשה חדשה: עשרה מיליון מטבעות של שקל שהזמין ממטבעה בהולנד התגלו כפגומים.

פיין התעקש באופן מוזר לסגור את העיסקה דווקא בהולנד, התעלם מאזהרת עובד ותיק להתרחק מהמטבעה הזאת, וכשהגיעו המטבעות לישראל התברר שהם יוצרו ממתכת לא מתאימה. הם הוחזרו בסודיות להולנד, העובד שהעז להזהיר לא נישא על כפיים, ופיין לא נידרש לשלם מחיר על המחדל. כשהתבקש הבנק להסביר איך כל זה קרה, התחמק באלגנטיות. הנושא נמצא בבדיקה, טען, והבדיקה עדיין לא הסתיימה.