 |
07-10-2005, 20:20
|
|
|
|
חבר מתאריך: 22.03.05
הודעות: 1,672
|
|
|
העתיד שייך לחיל האוויר ולגולני
העתיד שייך לחיל האוויר וגולני
יום שישי, 7 באוקטובר 2005, 20:28 מאת: אמיר אורן, הארץ
שינוי מורגש במטכ"ל מאז כניסתו לתפקיד של דן חלוץ. הרוח נושבת נגד הצנחנים, והקצונה הבכירה נמלאת כובעים כחולים וכומתות חומות
אחד מסודות הצלחתו של חיל האוויר הוא החיבור בין מחלקת המבצעים שבלהק אוויר לבין מחלקת המחקר שבלהק מודיעין (כמו במטכ"ל, אמ"ץ מול אמ"ן). כך מקווה חלוץ לייעל את עבודת המטכ"ל שבראשותו. מי שהיה מקבילו כמפקד חיל האוויר האמריקאי, הגנרל ג'ון ג'אמפר, הגדיר אחת ממשימותיו כ"הפיכת שבטים לאומה". שבטים, רוצה לומר המגזרים השונים של טייסי קרב ומפציצים, תובלה ומסוקים וכלי טיס בלתי מאוישים. חיל האוויר הישראלי נפטר מראייה זו בראשיתו, לאחר חיקוי חולף של המבנה הבריטי ממלחמת העולם השנייה - "פיקוד קרב", "פיקוד הפצצה" ו"פיקוד תובלה". לתהליך דומה של הפיכת שבטי צה"ל לעם אחד, למרות התנגדות קציני החיל הראשיים, רוצה חלוץ לשעבד את זרוע היבשה. לשם כך עליו להחליש את החילות והפיקודים ולחזק את מפקדת הזרוע ואת אמ"ץ. למעשה, יתקרב אמ"ץ לעוצמה שהיתה לאג"ם, אגף המטה שנעלם באורח מסתורי מהמטכ"ל.
ערב ראש השנה נפרד אמ"ץ מהאלוף ישראל זיו, לטובת האלוף גדי אייזנקוט. בנובמבר, לאחר שיקלוט את הנספח הצבאי החדש, דן הראל, וילווה את סגן הרמטכ"ל משה קפלינסקי במסע אמריקאי, יחזור מוושינגטון הנספח הצבאי עמוס ידלין ויקבל את ראשות אמ"ן. ברובד הארגוני, מקדמים חילופים אלה את חתירתו של חלוץ לעדכון תפקודו של המטכ"ל. ברובד האישי, הם משקפים את השינוי שהתחולל בצה"ל בחודשים האחרונים: חיל האוויר (חלוץ וידלין) וגולני (קפלינסקי ואייזנקוט) בעמדות מפתח, הצנחנים והיחידות המיוחדות - עם המפתח ביד, בדרך למכונית. כובעי הקצינים הכחולים והכומתות החומות למעלה, הכומתות האדומות בחוץ, או לכל היותר בצד.
רק לפני ארבע שנים נראתה חטיבה 35, החטיבה הסדירה של הצנחנים שתציין בשנה הבאה יובל להקמתה (אז כחטיבה 202) בידי סגן-אלוף אריאל שרון, כאימפריה שתשלוט לנצח, ממש כקיסרות הרומית בשעתה. הרמטכ"ל היה שאול מופז, סגנו ויורשו המיועד משה (בוגי) יעלון, אלופי הפיקודים במרכז ובדרום יצחק איתן ודורון אלמוג, ראש אגף התכנון גיורא איילנד, מפקדי האוגדות בשטחים בני גנץ (ואחריו גרשון "ג'רי" יצחק) וישראל זיו. כשהביט מופז לאחור, ראה את אמנון ליפקין-שחק ואהוד ברק, דן שומרון ומשה לוי, רפאל איתן ומוטה גור, שורה ארוכה שתחילתה במוצאי מלחמת יום הכיפורים. האופק נראה אדום ובהיר.
בסוף 2005 המאזן שונה. לא רמטכ"ל, לא סגן, לא ראש אגף חשוב במטכ"ל, לא אלוף פיקוד - בדרום חיל הים, במרכז גולני, בצפון שריון. קו 35 נתקע בעלייה. לא רק שחיל האוויר דילג מעליו בקלילות, גם קו 1 של גולני עקף אותו. את הרמטכ"ל הבא יקבעו, בעוד שנים, ראש הממשלה ושר הביטחון העלומים של אז. הרמטכ"ל שלאחריו יתמנה רק בעשור הבא. תהפוכות רבות אפשריות, בפוליטיקה ובצבא. הסבירות הנמוכה של היום היא הוודאות הקרובה של מחרתיים. בהסתייגות זו, החוכמה המקובלת בצה"ל עכשיו רואה בצמד קפלינסקי-אייזנקוט את גל העתיד, יורשו של חלוץ ויורשו.
אופנה משתנה
קפלינסקי ואייזנקוט, "דולצ'ה וגבאנה" של מטכ"ל חלוץ, הם בהחלט גולני, אבל אין להם זכות בלעדית על המותג. גם אלוף פיקוד המרכז יאיר נווה הוא גולני - שלוש פעמים קדם לקפלינסקי בתפקידים בחטיבה ובגבול לבנון, עד שקפלינסקי קדם לו במרכז - והוא אינו שייך לחבורה. עד כדי כך אינו, שפקודיו מגולני, ובהם ראש-מטהו, תא"ל משה ("צ'יקו") תמיר, שרוו נחת מקפלינסקי וממפקד אוגדת יהודה ושומרון אייזנקוט, נאנקים תחתיו עוד יותר משהיו סובלים בכפיפות לצנחן.
חוץ מהרמטכ"ל ומידלין, לאלופי 2006 מלחמות ההתשה ויום-הכיפורים הן שמועות רחוקות, ואפילו מלחמת לבנון, שלתוכה נקלעו או התגייסו, היא מורשת קרב מתיישנת. אלוף-משנה טרי בן 36, עם שאיפות להגיע לתפקיד הרמטכ"ל, מגלה שהוא באמצע שירותו: יש לו עוד שש שנים בדרגתו, בשלושה תפקידים, ושש שנים כתת-אלוף, וכשיהיה סוף סוף אלוף, בן כמעט 50 יצטרך לשרוד רמטכ"ל וחצי או שניים.
ממשלות ומלחמות משנות את האופנה. בצה"ל שלאחר 1948, "הצבא העומד" (כפי שנקרא אז צבא הקבע, בתרגום מילולי מדי מאנגלית), מינה בן-גוריון רק אלוף אחד מיוצאי הפלמ"ח, ולא היה זה יצחק רבין (שקיבל את דרגתו משר הביטחון פנחס לבון), אלא מפקד חיל הים, יוחאי בן-נון. במלחמת ששת הימים כבר היו הרמטכ"ל רבין, סגנו וכל שלושת אלופי הפיקודים יוצאי הפלמ"ח. אז היה רק אלוף אחד עם כומתה אדומה, שרון. בתוך שנים טיפטפו לשורות האלופים עוד כומתות כאלה - גור, יצחק חופי, אלי זעירא - עד שהקילוח הפך לזרם ששטף את הצבא; עד עכשיו.
החזותיות נכשלה, הגמלוניות הצליחה
קפלינסקי ואייזנקוט אינם השחקנים שסוכנות ליהוק תציע לסרט המלחמה של מנחם גולן או סטיוון ספילברג. זו נקודה לזכותם. הגנרלים המרשימים ביותר חזותית נכשלו במקום שבו הצליחה גמלוניות מקומטת. בצה"ל היו מפקדים רבי-קסם, לא מעטים מהם מהצנחנים, שהתגלו בעת מבחן ככבשים בעור זאב. קפלינסקי הוא שועל בעור דב; אייזנקוט - בעור דובון. גם שמותיהם מרשים לעצמם להיות עבריים פחות, עממיים יותר. לא עוד עוז פלד וכפיר און, ארי בן-כנען ומחץ בן-שחץ. אוסף מקרי של שמות מפקדי אוגדות וחטיבות בולטים בצה"ל העכשווי - הירש, רוסו, אייזנברג ואדלשטיין - נשמע כמו משרד עורכי-דין בברוקלין. וזה עוד בלי ביטון ותורג'מן, שאצל בן-גוריון היו נדרשים להיקרא בית-און ותורגמן.
אייזנקוט אוהב לכתוב. הוא מכין לעצמו ולזולתו חיבורים לקראת כניסה לתפקיד וסיכומים בסופו. כשהיה מזכירו הצבאי של ראש הממשלה ושר הביטחון ברק, הגיע בין השאר לשתי מסקנות: תפקיד המזכיר הצבאי של שר הביטחון חשוב מזה של ראש הממשלה, ועוצמת שניהם מופרזת ומחלישה את המועצה לביטחון לאומי. ממלא-מקום ראש המועצה אז, האלוף במילואים גדעון שפר, תהה בקול אם דעתו של אייזנקוט השתבשה. מעולם, אמר שפר, לא שמע קצין או פקיד בכיר מנדב כוח לגורם אחר במערכת. אייזנקוט חייך בענווה. סיסמתו, גם בגדה, היתה "בביצוע הפעילות, לשאוף לאפס אגו אישי וארגוני ולאין-סוף תכליתיות מבצעית-מודיעינית". קצת מזכיר את הלוחית על שולחנו של הנשיא רייגן, שהבטיחה לאורחיו כי יראו ברכה בעמלם אם יוותרו על הלהיטות לאשראי אישי. רייגן הסתפק באשראי על ויתורו על אשראי. צניעות רבה מדי עדיין לא הביאה איש לבית הלבן.
אילו ניתנה לקפלינסקי ולאייזנקוט זכות המשאלה לפני שנה, לא היו נמצאים במקומותיהם הנוכחיים. קפלינסקי רצה להתמנות לראש אמ"ן ואייזנקוט לאלוף פיקוד המרכז. שיגור יעלון לגמלאות שינה את מסלולם. חלוץ ייעד להם את האחריות במטכ"ל על התשומות (סגן הרמטכ"ל) והתפוקות (ראש אמ"ץ). פחות מחצי שנה לאחר כניסתו לתפקידו, מתקרב חלוץ להרכב מעשה ידיו בצמרת הצבאית, עם סגן, שלושה ראשי אגפים, שני אלופי פיקודים ומפקד זרוע היבשה, שכולם מינויים שלו. בסוף התהליך, רק נווה ומפקדי זרועות האוויר והים יהיו שרידי המשטר הקודם.
חלוץ קבע שראשי אגפים, כמו אלופי פיקודים, יכולים לסיים את כהונתם לאחר שנתיים. מכאן, שלקראת אביב 2006 יעמדו לרשותו עוד שלושה תפקידים פנויים לאיוש - אג"ת, אכ"א ואגף התקשוב - בנוסף לפיקוד על המכללות, הצפוי להינתן לתא"ל גרשון הכהן. שני תפקידי אלוף (או אזרח בדרג מקביל) הם בסמכות שר הביטחון: מתאם הפעולות בשטחים וראש המחקר, הפיתוח ואמצעי-הלחימה. שני תת-אלופים מיקירי מופז, מאיר כליפי-אמיר (אם לא יאייש תקן פנוי של אלוף נוסף בזרוע היבשה) ועמי שפרן, נמצאים בראש התור לתפקידים אלה. כשהיה על שרון לבחור לעצמו מזכיר צבאי, במקום יואב גלנט, דיברו על כליפי כמועמדו של מופז ועל תא"ל עידו נחושתן מחיל האוויר כמועמדו של חלוץ. שרון, מנוסה מכולם, העדיף קצין שלישי, גדי שמני, שיתרונו בכך שלא יהיה האיש של שר הביטחון או של הרמטכ"ל בלשכת ראש הממשלה.
קצינים מחיל האוויר אמנם שירתו במטכ"ל, גם כאלופים, מאז שנות ה-60, אבל כנקודות פזורות ויחידות שלא הצטרפו לקו. עם חלוץ כרמטכ"ל, ידלין כראש אמ"ן וככל הנראה נחושתן כראש אגף התקשוב, יהיה לגישת חיל האוויר משקל רב יותר, ובברית עם גולני - מכריע.
בחיל האוויר נמצא מרכז הכובד בשני קצוות - בטייסות ובמטה החיל. לכנפות ולבסיסים, בפיקוד אלופי-משנה ותת-אלופים, שהיו מפקדי טייסות וראשי מחלקות ומיועדים לראשות להקים במטה (או חטיבות במטכ"ל), חשיבות פחותה, ניהולית יותר ממבצעית. הטייסות של אוגדת אייזנקוט ופיקוד המרכז בתקופת קפלינסקי היו החטיבות המרחביות. הן "עוצבות היסוד", טען לאחרונה המפקד היוצא של חטיבת מנשה, אל"מ אורן אבמן, חבר מובהק באסכולת גולני של קפלינסקי ושל אייזנקוט. מפקד החטיבה המרחבית, כתב אבמן, מתווך "בין הרמה המערכתית ואף האסטרטגית לבין המיקרו-טקטיקה של אבטחת אוטובוס התלמידים או חוליית הסגירה באיתור (מבוקשים)".
אחת הסיבות לכישלונו היחסי של חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים, שחלוץ וידלין הם אחרוני בוגריו במטכ"ל, היתה אטיות מטה החיל בהפקה והפצה של לקחי הטייסות. חיזוק אמ"ץ ומז"י על חשבון הפיקודים אמור לקצר את זרימת הידע, לאורך ולרוחב. זו הכללה, שאייזנקוט סירב להסתפק בה. הוא דרש לדעת מה, בדיוק, אמור לעשות ראש אמ"ץ, בעיקר מול המודיעין של ראש אמ"ן והתכנון של ראש אג"ת. כדי ללבן את גבולות הגזרה שבין שלושת האגפים הללו, ביקש חלוץ מראש המועצה לביטחון לאומי, גיורא איילנד, לפנים ראש אמ"ץ וראש אג"ת, לנתח חלופות למבנה הנוכחי. חלוץ, שקיבל בחודש שעבר את מסמך איילנד, יבחר בקרוב בין החלופות. אחת מהן: לאחד את חטיבת קשרי-החוץ שבאמ"ץ עם החטיבה לתכנון אסטרטגי שבאג"ת ולמקם באמ"ץ את החטיבה החדשה "למדיניות ביטחון ולקשרי חוץ", בראשות אודי דקל. תא"ל דקל לובש את מדי חיל האוויר, כמוהו כראש חטיבת התכנון, תא"ל נמרוד שפר, ראש מטה האמצעים המיוחדים, תא"ל ג'ק יעקבי, וראש המחקר והפיתוח, תא"ל דני גולד.
החזית העיקרית של אמ"ץ אינה מול אג"ת, שמפקדו הישיר הוא סגן הרמטכ"ל, אלא מול אמ"ן. אייזנקוט, כמו חלוץ, ככל הידוע כמו ידלין, סבור שהמודיעין צריך לשרת את המבצעים. "בלמד"ן (להק המודיעין בחיל האוויר) מתמקדים באיומים ובמטרות", אישר לאחרונה אחד מקציניו, שהתנסה גם בתפקיד מרכזי באמ"ן. אמ"ן נתפש כנוטה מדי לפרשנות תבל ומלואה, מעין מכון ליחסים בינלאומיים ולתולדות המזרח התיכון. חלוץ, קפלינסקי ואייזנקוט מצפים מידלין, למרות זיקתו הנוספת לראש הממשלה ולשר הביטחון ואחריותו כמתריע לאומי, להיות פחות אמ"ן ויותר למד"ן.
זיו, ראש אמ"ץ היוצא, שטרח ועמל בפינוי עזה וצפון השומרון והתאכזב כשחלקו הוצנע, ביקש לאחד את המכללות עם חטיבת התורה שבאמ"ץ ולעמוד בראשן, בתקווה לזכות בסיבוב הבא בפיקוד המרכז. חלוץ לא התפעל מההצעה, אך הוא נוהג כבוד ויקר באלופיו ושולח את זיו לעת עתה לאמריקה, אם כי לא לנספחות בוואשינגטון שאליה התאווה. בהעדרו, נשאר גנץ הצנחן היחיד המתחרה בבכורת גולני, מצויד בהבטחה להצרחה עם קפלינסקי ולסיכוי כלשהו להתמודד מולו על ירושת חלוץ. מאחורי העיקול מציצים צנחני הדור הבא, התת-אלופים אביב כוכבי, גל הירש ויאיר גולן, כי גם אם הקרב נראה אבוד, המלחמה ארוכה, ממלכות עולות ונופלות, והצבא האדום עוד יחזור.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
