לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי         אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 24-10-2005, 17:20
צלמית המשתמש של רועי AZ
  רועי AZ רועי AZ אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 26.01.05
הודעות: 13,699
יחידת החילוץ והפינוי בהיטס 669

יחידת החילוץ הפינוי בהיטס - 669 הוקמה ב 1974, כלקח ממלחמת יוה"כ בה נתקלו בחיל האוויר בחוסר היכולת לחלץ טייסים שנטשו מעל שדה הקרב ובעומק שטח האויב. לכן הוקמה היח' כשעיקר משימותיה - חילוצים משטח האוייב תחת אש. היחידה השתתפה באלפי חילוצים ונחשבת לבין היחידות המנוסות והמקצועיות בתחומה.


הדרך ליחידה:

המסלול הארוך בדרך לסיכת לוחם 669, מתחיל במיון הסיירות הצה"לי. המיון נמשך יומיים וכולל מבחני כושר גופני, סיבולת, מנהיגות ופיקוד, מבחן סוציומטרי ומבחני אינטליגנציה.
"רבים הולכים לגיבוש סיירות כשהם רוצים מראש להגיע ל-669", אומר רס"ן ליאור, סגן מפקד 669, האחראי על נושא המיון ביחידה. "אלה אנשים שזה מה שהם רצו מגיל צעיר. הם התנדבו למד"א, עשו קורס צלילה, קורס סנפלינג, היו בחוגי סיור ולמדו לנווט. אנחנו עומדים יפה בתחרות עם יחידות מובחרות אחרות, כמו סיירת מטכ"ל או הקומנדו הימי".
לאחר הגיוס, אורך תהליך ההכשרה של לוחמי 669 כשנה וארבעה חודשים. הוא מתחיל בטירונות, שבה מדריכים את טירוני 669 גם קצינים וסמלים מהיחידה. "המטרה היא להעביר להם כבר בשלב הזה את הערכים והסטנדרטים של 669, את הפדנטיות והיסודיות", אומר אביב. "ההקפדה הזו הכרחית, כי אנחנו עוסקים בחיים ומוות. לוחם 669 שלא יקפיד על הדברים הקטנים ביותר, עלול לגרום למותו של הפצוע".
בתום הטירונות עוברים חיילי 669 קורס חובשים קרביים שנמשך שלושה חודשים, ואז הם מתחילים את טירונות היחידה, שנמשכת ארבעה עד שישה שבועות. בין השאר, כוללת טירונות היחידה אימוני כושר רבים ומסעות. במהלכה, מתחילים הטירונים להתאמן גם בעבודה עם מסוקים. את טירונות היחידה חותם מסע רגלי לבסיס חיל-האוויר במרכז הארץ, שבו שוכנת היחידה. למעשה, זו הפעם הראשונה בה הם מגיעים ל-669.
השלב הבא הוא קורס מ"כים בן חודשיים, הכולל סדרת מנהיגות, הרבה מאוד ניווטים והכשרה במיתארי חי"ר שונים. הקורס מסתיים במסע סמל, שבסיומו מקבלים החיילים את סמל היחידה - החתול השחור. המסע, שנמשך יום וחצי, מתחיל בניווט ארוך בצפון הארץ, נמשך בטילוף (שחייה בעזרת סנפירים, תוך כדי הישענות אחורה, על הגב) של שלושה ק"מ בים, ומסתיים במסע אלונקות אל היחידה.
השלב האחרון במסלול הוא השלב הייעודי, שבמהלכו לומדים החיילים להכיר את תורות הלחימה של היחידה. שלב זה כולל קורס צניחה, קורס צלילה, קורס מילוט, קורס קשר ואימונים מגוונים עם כל מסוקי חיל-האוויר. הלוחמים מתאמנים בכל סוגי חילוצי הכבלים - קניון, יבשה, ים וכלי שיט, בחילוץ צוקים, בחילוץ ממקורות מים, ובנוסף לכל משתתפים בפעילות חי"ר מבצעית בלבנון.


ארועי חילוץ:

למזלי עבר חתול שחור

ליאור שליין צילום: אמיר מודן

השבועות האחרונים זימנו ליחידת החילוץ 669 מספר לא מבוטל של אירועים דראמטיים, על הגבול הדק שבין חיים ומוות. ביניהם חילוץ הפועלים מארובת תחנת הכוח באשקלון בחודש שעבר, ושורה של חילוצים בתחומי ישראל ומחוצה לה. 669 היא יחידה מובחרת, שתפקידה להציל חיים. יחידה שנועדה לחלץ טייסים שנטשו מעבר לקווי האויב, אך מוזנקת שוב ושוב כדי לחלץ פצועים מלבנון או מטיילים שנפצעו בטיול. סמל היחידה הוא חתול שחור, שבמקרה של 669, מביא רק מזל


יום שישי, 8 במאי, סמוך לשעה תשע בבוקר, תחנת הכוח "רוטנברג" באשקלון. 13 פועלים ניצבים על פלטפורמה בקצה הארובה החדשה, בגובה 250 מטר. הם מורידים את המישטח למטה, כשלפתע קורס חלק ממנו. שבעה פועלים צונחים אל הקרקעית ונהרגים מיד. שלושה אחרים נבלמים בגובה 210 מטר, על שברי הפלטפורמה הגדולה שניתקה מהכבלים. אחד מהם צונח כעבור זמן-מה לתחתית ונהרג. שלושה נותרים לכודים על שרידי המישטח, בראש הארובה.
מסוק אנפה של חיל-האוויר ובו שני לוחמי 669, יחידת החילוץ והפינוי בהיטס, מוזנק למקום. הוא מתחיל לבצע מספר יעפים מעל הארובה. מפקד 669, סא"ל דני, נמצא למרגלות הארובה, ולצידו סרן אבי, חובש, קצין האירגון הרפואי של 669. דני מבין שמדובר בחילוץ קשה ומורכב, ומטלפן לסרן אביב, מפקד גף החילוץ, שיוצא מביתו בתל-אביב לכיוון התחנה באשקלון. אחר-כך מתקשר דני ליחידה, ומורה להזניק למקום מסוק יסעור ובו שישה לוחמים.
בינתיים, מפקד צוות הלוחמים שעל המסוק, סרן עמיר, משתלשל מטה עם כבל אל גג המעלית, שמורכבת מחוץ לארובה. הוא משליך חבל לעבר שלושת הפועלים, ומסביר להם כיצד לאבטח את עצמם. אחר-כך הוא נכנס אל תוך המעלית, מצליח לסגור את הדלתות, שהיו תקועות, ויורד עם המעלית אל הקרקע.
כעבור מספר דקות נוחת מסוק היסעור על חוף הים. ששת הלוחמים מגיעים למרגלות הארובה ומקבלים תדריך. סמ"ר יניב וסמ"ר שי ממריאים עם האנפה. דני, אביב וארבעה לוחמים נוספים עולים במעלית לראש הארובה. אין להם כל אפשרות להגיע אל שלושת הפצועים שנמצאים על המישטח, המרוחק כעשרה מטרים מהם.
סמ"ר יניב משתלשל מהאנפה בעזרת כבל לעבר הפצועים שעל הפלטפורמה. הוא מחבר אותם לרתמות ומעלה אותם בסולם אל גג הפיגום. סמ"ר שי יורד למטה שלוש פעמים, ומעלה אותם למסוק, בזה אחר זה.
תמונת מצב: שני לוחמים על הפיגום, שישה לוחמים על דופן הארובה, פועל אמריקאי פצוע בגובה 210 מטר, ולידו גופת פועל רומני. כאן, מתחיל החילוץ המסובך באמת.
הערכת המצב היא, ששני הלוחמים שעל הפיגום יתקשו מאוד לחלץ את הפצוע, כיוון שהמבנה רופף, וכל תזוזה עלולה לגרום להתמוטטות. השישה שעל דופן הארובה מנהלים את החילוץ, בונים מערכת חבלים, ומבקשים מהלוחמים על הפיגום לבנות שתי עגינות, לשינוי כיוון החבלים כלפי מטה ב-90 מעלות. שי נקשר לחבלים, וחבריו מורידים אותו 40 מטר למטה, עד הנקודה בה נמצא הפועל הפצוע. שי רותם אותו לחבלים, והם נמשכים למעלה, אל שרידי המישטח העליון.
השעה ארבע אחר-הצהריים. רוחות חזקות, 35-40 קשר, מתחילות לנענע את הארובה ולסכן את המחלצים ואת המחולצים כאחד. על הקרקע מפרק קברניט האנפה, סא"ל חגי, את דלתות תא הטייס, כדי שלא יאלץ להוציא את ראשו מחוץ לחלון תוך כדי ריחוף, וכך יוכל לרחף באופן יציב יותר.
מצבו של הפצוע מידרדר. השברים בצלעותיו גורמים ללחץ בחזהו ומסכנים את חייו. מוחלט, לפיכך, להעלות אותו למסוק מהר ככל האפשר, ולא להסתכן בחילוץ הגופה. הפצוע נעזר בשני הלוחמים, ועולה בסולם אל ראש הפיגום. המסוק מרים את אחד המחלצים יחד עם הפצוע, אחר-כך את המחלץ השני, וטס לבית-החולים.
מבצע החילוץ מארובת תחנת-הכוח באשקלון זכה לחשיפה רחבה. מפקד חיל-האוויר, אלוף איתן בן-אליהו, ששהה בכל מהלך החילוץ בשטח, ומפקד היחידה, סא"ל דני, הכתירו את המבצע כחילוץ המורכב והמסובך ביותר בתולדות יחידה 669.
כמה דקות לאחר שהסתיים החילוץ, העיד גבי אופיר, אלוף פיקוד העורף, על אנשי 669: "אין להם תחליף מבחינת המקצועיות והיכולת להגיע במהירות לכל מקום. לחיל-האוויר ולצה"ל כולו, יש הרבה סיבות להתגאות ביחידה הזאת. האנשים האלה תמיד נמצאים במקומות הקריטיים כשצריך אותם. אם יש מישהו שיכול להציל חיי אדם במצבים קריטיים, זה 669".
יחידת החילוץ והפינוי בהיטס של חיל-האוויר, 669, הוקמה בשנת 1974. מטרתה הראשונית היתה חילוץ צוותי אוויר, שנטשו את מטוסיהם מעבר לקווי האויב. אנשי היחידה היו אמורים לחלץ תחת אש, מכל מקום ובכל זמן, ולהעניק טיפול רפואי ראשוני בעת הצורך. למעשה, כבר בשנות ה-50 פעלה בחיל-האוויר יחידה של רופאים וחובשים מוטסים, שעסקה בפינוי פצועים, אך היא לא היתה מסוגלת לחלץ פצועים ממקומות שהגישה אליהם קשה.
כיום מחלצת היחידה את כולם, מכל מקום, בכל מצב. טייסים, לוחמים, אזרחים ותיירים. הם מחלצים מלב-ים, מעומק הוואדי, מראש הר, מאמצע המדבר, מלבנון, מהשטחים, בכל מצב ובכל מזג-אוויר. 669 מורכבת מגף חילוץ, המונה עשרות לוחמים, גף פינוי, המונה עשרות רופאים ועשרות חובשים, גף טכני ומינהלה. היחידה ממוקמת בבסיס חיל-האוויר במרכז הארץ, ומחזיקה באופן קבוע צוותי כוננות בצפון הארץ ובדרומה.
צוותים של 669 שותפים כמעט לכל הפעילויות המבצעיות של צה"ל, בעיקר בלבנון. לא פעם הם פועלים תחת אש, בלילה, בתנאי שטח ומזג-אוויר בעייתיים. בקרוב יוענק לקצין ביחידה, סגן דניאל, צל"ש על חלקו בפינוי נפגעי אסון השייטת, בספטמבר שעבר. בשנה שעברה הוענק צל"ש לרופא ביחידה, סרן (מיל') דורון, על חלקו בפינוי צנחנים שנפצעו בהיתקלות בלבנון.
יום שלישי, 14 באפריל, 2:20 בלילה, מאות מטרים מהקו האדום, הגבול הצפוני של רצועת הביטחון. חייל מסיירת נח"ל, בדרכו למארב, מועד ונופל לבור בעומק 30 מטר. מתקבלת החלטה לא להכניס מסוק לתוך רצועת הביטחון, כדי שלא למשוך את תשומת-לב המחבלים, שעלולים לפגוע בחילוצו של החייל.
מסוק יסעור מוריד שישה לוחמי 669 סמוך לקו הסגול, הגבול הבינלאומי. לאחר תדריך בשטח, הם נכנסים לרצועת הביטחון. חילוץ חבלים מבור בתוך רצועת הביטחון, קרוב כל-כך לקו האדום, הוא חילוץ מסוכן ונדיר. הוא מצריך עבודה טכנית עדינה בחושך מוחלט, בשטח מאוים, שפועלות בו חוליות מחבלים. צוות החילוץ חייב לסיים את המשימה ולהתפנות מהשטח לפני שתזרח השמש, בעוד שעות בודדות.
הכוח מגיע לאיזור הנפילה. הם פורקים את הציוד, ומתקדמים לכיוון הבור. שני לוחמים פותחים את העגינות לחבלים, שניים אחרים מכינים את הציוד, ושניים נוספים, סמ"ר ארז וסמ"ר אורן, יורדים למטה, לתוך הבור. הכל נעשה בזריזות, תוך עשר דקות.
הבור צר מאוד, סבוך ומתפורר. ארז ואורן מגלים את הפצוע בתחתית הבור, יושב בכוך שנפער מתחת למדרגת סלע, מוגן, למזלו, מהאבנים שנפלו. כיוון שהוא פצוע קל מאוד, רותם אותו ארז לריתמת חילוץ שעל גבו, ומודיע בקשר שיתחילו להרים אותם למעלה בעזרת החבלים והגלגלות.
במרחק מטר וחצי מקצה הבור, כאשר הדרך החוצה כבר כל-כך קרובה, נתקלים השניים בבעיה. העומס האדיר על החבלים גרם לסלע גדול מאוד, עליו היו החבלים מונחים, להיצמד אל דופן הבור. בדיקה מדוקדקת יותר מגלה, כי הקשרים שעל החבלים נכנסו מתחת לסלע ודחפו אותו כלפי מעלה. אם ינסו לעבור עם החבלים, יתנתק הסלע ויפגע בהם. אם ישענו על הסלע וינסו לדחוף אותו כלפי מעלה - יאלצו להרים 300 ק"ג.
ארז מבקש מסגן סהר, מפקד הצוות, להוריד לו חבלים, ומנסה לקשור את הסלע. ברור לו שהקשירה לא תחזיק מעמד, ובאיזשהו שלב הסלע יפול למטה. הוא מודיע לאורן, שנמצא עדיין בתחתית הבור, להתחפר בכוך ולהיכנס לכוננות ספיגה. הלוחמים מושכים לסירוגין, פעם את ארז והפצוע ופעם את הסלע, חמישה ס"מ בכל משיכה. אחרי חמש משיכות מצליח ארז להרים את הפצוע מעל הסלע. ברגע שגם הוא עובר, יורד המשקל על החבל שהצמיד את הסלע לדופן, והסלע מתנתק ונופל.
שניות ארוכות של חרדה עוברות על הלוחמים, כשאורן לא עונה לקריאותיהם. אורן, שהסלע נחת במרחק חצי מטר ממנו, עונה סוף סוף. ארז יורד ומעלה אותו לפני האדמה.
שעתיים עברו מאז יצא צוות החילוץ למשימה, ועד ששב ממנה. זמן קצר מאוד לחילוץ חבלים, אבל ארוך מאוד לשהייה בלבנון. סמוך לשעה חמש בבוקר, עם קרן שמש ראשונה, חזר צוות החילוץ לגבולות ישראל.
חילוץ באמצעות חבלים בלבנון הוא אירוע נדיר, אך עצם השהייה בלבנון מוכרת היטב ללוחמי 669. כל לוחם ביחידה שוהה שבועיים בלבנון, במסגרת מסלול ההכשרה. בשבועיים אלה הוא משתתף במארבים, כמו לוחם בכל יחידה מובחרת אחרת. גם בתום תקופת ההכשרה, עולים פעם בשנה לוחמי 669 ללבנון, בצוותים קטנים, לתקופה של שבוע-שבועיים. "מבחינת לוחמת חי"ר, אנחנו עוברים את אותה הכשרה כמו סיירת צנחנים או סיירת גולני", אומר סרן אביב, מפקד גף החילוץ.
אומנם 669 היא יחידת חילוץ, שהייעוד הראשוני שלה הוא להחזיר הביתה אנשי צוות-אוויר. אבל המציאות חזקה יותר. פעמים ספורות בלבד מימשו לוחמי היחידה את יעודם המקורי, וגם זאת בעיקר אחרי תאונות אוויריות. פעילויות מבצעיות של צה"ל, לעומת זאת, יש הרבה. אחת המשימות העיקריות של היחידה היא לחלץ ולפנות את כוחות צה"ל באשר הם, וזה דורש יכולות לחימה מאוד גבוהות.
יום שני, 27 באפריל, 03:20 לפנות-בוקר, צפונית לרצועת הביטחון, הגזרה המערבית בדרום-לבנון. כוח של סיירת הנח"ל עושה דרכו חזרה מפעילות מבצעית, ועולה על מטען חבלה. הרופא, ד"ר טל ענבר, נפצע קשה בראשו. שני חיילים נוספים פצועים באורח בינוני, ושניים פצועים קל. בין הפצועים שני חובשים. מפקד הכוח מבין שנכנס לשטח ממולכד, וכל תנועה עלולה להפעיל מטענים נוספים. אין אפשרות לבצע חילוץ רגלי של הנפגעים.
מסוק אנפה, ובו שני לוחמי 669, מוזנק מהגף בצפון. בדרך מדווחים להם על ירי בנשק קל באיזור. ב-03:50 מגיע המסוק לשטח.
המחבלים יורים לעבר איזור החילוץ אש מרגמות, בנוסף לאש מקלעים. ירי המחבלים מסכן את כוח החילוץ, הפצועים והמסוק. חייבים לסיים את החילוץ במהירות. גם תנאי מזג-האוויר והראות הלקויה מקשים על החילוץ.
סמ"ר תומר, מפקד חוליית החילוץ, מתלבט בין חילוץ כבל באלונקה, המצריך ירידת שני לוחמים מהמסוק, או "מחטף כבל", המבוצע על-ידי לוחם אחד בלבד, שיורד בעזרת מנוף, רותם את הפצוע ומעלה אותו למסוק. שיטה זו מהירה בהרבה ומסכנת פחות את הכוח, את המחלצים ואת המסוק, אך מאוד לא נוחה למחולץ, שנקשר בחוזקה, בלי אלונקה. תומר מתייעץ עם הרופא שנמצא במסוק, ומחליט לבצע מחטף כבל. זו תהיה הפעם הראשונה בתולדות 669 בה מבוצע מחטף כבל בלבנון, תחת אש, ואחד החילוצים המורכבים ביותר שביצעה 669 מעבר לקווים.
תומר יורד באמצעות המנוף לקרקע, כשמסביב נמשכים חילופי האש. הוא מעלה את ד"ר ענבר הפצוע, ויורד לחלץ חייל נוסף, שנפצע באורח בינוני. הירי ממשיך לסכן את הכוח, ועלול להפעיל מטענים נוספים. תומר מעלה למסוק את הפצוע השני, ובעקבותיו פצוע נוסף, גם הוא באורח בינוני. ירי המרגמות נמשך כל הזמן, גם כאשר ממריא מסוק האנפה בדרכו לתחומי ישראל.
על-פי ההגדרה, קברניט המסוק הוא מפקד המבצע, אך על משימת החילוץ עצמה אחראי מפקד חוליית המחלצים, במקרה זה תומר. בחילוצים מורכבים יותר נמצא בשטח גם קצין, מפקד צוות, אך לא הפעם. "האחריות העצומה המוטלת על מפקדי החוליות היא ייחודית מאוד", אומר סרן אביב. "אין דבר כזה ביחידות אחרות. בחי"ר, גם כאשר המ"כ הוא מפקד כיתה, המ"מ שלו תמיד קרוב אליו".
המחלץ הוא הגורם המקצועי בשטח, שצריך לקבוע כיצד יתנהל החילוץ. במסגרת קורס מפקדי החוליות, עוברים לוחמי 669 סדנה, המדריכה אותם כיצד להתמודד עם המצבים המורכבים הללו, כמו גם עם סוגיית האחריות והסמכות בשטח.
נוסף על האחריות המוטלת על הלוחמים בזמן חילוץ, הם משמשים גם כ'פרויקטורים' ביחידה. כל לוחם אחראי על תחום אחר - צוקים, קשר, אמצעי לחימה או הדרכה. הוא עוקב אחר החידושים האחרונים בתחום שלו, בספרות המקצועית ובאינטרנט, ועוזר בהדרכת הצוותים הצעירים.
לפני כחודש, השתתף סמ"ר חגי בארבעה חילוצים תוך שבועיים, כולם בדרום הארץ. רצף נדיר מאוד עבור איזור הדרום, שנחשב שקט בדרך כלל.
שבוע לפני יום העצמאות חילץ חגי קבוצת חיילים, שנפצעו בעת טיול סנפלינג בנחל אשלים. עשר דקות לאחר שחזר לבסיס, הוזנק שוב לאותו מקום, לחלץ את אחד ממתנדבי יחידת החילוץ עין-גדי, שנפצע בזמן שניסה לחלץ את החיילים. שבוע לאחר-מכן, הוזנק חגי לחלץ מטייל מנחל גוב. אותו מטייל, הסתבר, היה מפקד טייסת יסעורים לשעבר, ותחת פיקודו עברו גם הטייסים שהשתתפו בחילוצו. למחרת, שוב הוזנק לחלץ מטיילת שנפלה בנחל קידרון.
חגי, אגב, מצליח לשלב את השירות הקרבי ביחידה 669 עם האהבה השנייה שלו, הכדורסל. לפני השירות הצבאי שיחק בקבוצות קטנות, מכבי רחובות והפועל נס-ציונה. כשסיים את מסלול ההכשרה ביחידה, אחרי שנתיים בהן לא נגע בכדור, נתקל בבסיס במודעות פרסומת גדולות לאליפות חיל-האוויר בכדורסל. בסופה של אותה אליפות, בה נבחר לשחקן המצטיין, הזמין אותו עמוס פרישמן, לשעבר שחקן נבחרת ישראל והיום חבר בצוות האימון של נבחרת חיל-האוויר, להתאמן בהפועל ת"א. בשנה שעברה שיחק חגי בקבוצת הבת של הפועל במסגרת הליגה השלישית, ובעונה הקרובה הוא ישחק, כנראה, בלאומית ב'.
יום שני, 13 באפריל, קצת אחרי שתיים בלילה, תרגיל ניווט של לוחמי סיירת שריון בגליל המערבי. שני חיילים סוטים מהמסלול המוביל לנקודת האיסוף. אחד מהם מועד מקצה צוק גבוה, נופל אל פי התהום ונפצע באורח קשה. לאמבולנסים או לכוחות חילוץ רגליים אין גישה אל המקום שאליו נפל.
מסוק אנפה ובו שני לוחמי 669 מוזנק למקום. הטייס מבצע יעף מעל המצוק, ומזהה את חברו של הפצוע. הוא מנסה לאתר את הפצוע בעזרת הזרקור, אך ללא הצלחה. סמ"ר דן, מפקד חוליית החילוץ, יורד עם כבל למדרגת סלע באמצע המצוק התלול. חמוש באמצעי ראיית לילה, חבלים וציוד רפואי, הוא מנסה לאתר את הפצוע בין השיחים. הטייס מסמן לו שזיהה חלק מהציוד של החייל, ודן מאתר את הפצוע, תקוע בתוך שיח.
דן מחליט לא להוריד את הרופא מהמסוק, כיוון שהמצוק תלול ומסוכן, אלא לקרוא ללוחם השני, סמ"ר איתמר, לרדת עם אלונקה וחמצן. בינתיים הוא מאבטח את עצמו עם חבל לעץ קרוב.
באותו זמן מטפסים שני מפקדיו של החייל במעלה המצוק. כשהם מגיעים למקום, מזהה דן את סגן תומר. תומר, מסתבר, היה יחד איתו במסלול ההכשרה ל-669. הוא לא סיים אותו והגיע לשריון. דן ואיתמר נעזרים בשני הקצינים, מוציאים את הפצוע מתוך השיח ורותמים אותו לאלונקה. המסוק מגיע למקום, איתמר מעלה את הפצוע עם כבל, והם ממריאים לבית-החולים. דן ושני הקצינים נשארים על המצוק, ומתפנים לטפל בחייל השני, השרוי בהלם.
גם הרופאים ביחידה, שרובם מילואימניקים, עוברים מסלול הכשרה מיוחד. כל רופא שמצטרף ליחידה עובר קורס שנמשך כשבוע, ומכיל נושאים אחדים ממסלול הלוחמים, כמו ירידה בכבל וחילוץ ממים. אחת לשלוש שנים הרופאים נדרשים לחזור על הקורס. החובשים שמשרתים ב-669 עוברים את הקורס רק פעם אחת, עם הצטרפותם ליחידה. וזו ההזדמנות לציין, כי כל לוחם ביחידה הוא גם חובש.
מלבד חילוצים, מבצעת 669 כמות רבה של פינויים מוסקים, כלומר הובלת פצועים, אזרחים וחיילים, מתוך המדינה ומחוץ לגבולות, אל בתי-החולים, או העברת פצועים מבית-חולים אחד לשני. כל תובלה של פצוע במסוק, גם בין שני בתי-חולים, נעשית בליווי רופא מגף הפינוי של 669.
"הפינוי המוסק שונה מפינוי קרקעי", מסביר רס"ן (מיל') ד"ר דן. "הסביבה במסוק היא באופן עקרוני סביבה עוינת לפצוע. חושך, טילטולים, צפיפות, לא תמיד מותר לך אפילו להדליק את האור. הדברים הכי פשוטים, כמו לשים סטטוסקופ על הפצוע ולהאזין לריאותיו, לא תמיד מתאפשרים".
הרופאים ביחידה הם כולם בעלי פרופיל קרבי ועושים יותר ימי מילואים מכל בעלי המקצועות בצבא. אחדים סוגרים שם את השנה עם 60 ימי מילואים. "חיל-האוויר לוקח על כתפיו את כל הפינוי המוטס בארץ, כיוון שהדבר החשוב ביותר הוא להביא את הפצוע כמה שיותר מהר לבית-החולים", אומר ד"ר דן. "הרבה פצועים חבים את חייהם להגעה המהירה לבית-החולים, או לדם ולחמצן שאנחנו נושאים במסוק. אתה לא יכול לצפות מרופא של הירוקים, טוב ככל שיהיה, שיילך עם ארבעה בלוני חמצן על הגב".
גם בגף החילוץ פעילים מילואימניקים. הלוחמים הוותיקים משתתפים מדי פעם באימונים פיזיים קשים, במסגרת שמירת הכשירות שלהם.
רס"ן (מיל') ניר היה מפקד גף חילוץ ב-669. "מצד אחד המילואים כאן תמיד מעניינים, מחדשים ומסקרנים", הוא אומר, "ומצד שני, מילואים הם תמיד דבר מטריד, שמוציא אותך משיגרת החיים שלך. להבדיל מיחידות אחרות, שיכולות להתכונן לפעילויות עם מודלים והדמיות, ב-669 אתה אף פעם לא יודע לקראת מה אתה הולך. אתה יכול להיות באוניברסיטה או בעבודה, ולמחרת למצוא את עצמך תלוי על כבל בלבנון".
"הדבר היחיד שאי-אפשר להגיד על ה-669 הוא שמשעמם פה", מסכם אביב. "תמיד מעניין, יש הפתעות כל פעם מחדש. כמה שלא ננסה להתכונן למשימה הבאה, אף פעם לא נצליח לקלוע. המשימות כאן מפתיעות, מיוחדות ומגוונות, העסק חי כל הזמן".
למרות שהיא צעירה יחסית, בת 24 בסך-הכל, יש כבר ב-669 מסורת של מספר בני משפחה שמשרתים בה יחד. אין עדיין בנים של לוחמים, אך בנים של רופאים מיחידת הפינוי, שקדמה ל-669, כבר יש. סרן (מיל') עמרי, לוחם 669, שאביו היה רופא ביחידת הפינוי, משלים בימים אלה את לימודי הרפואה, וישרת בעתיד כרופא בגף הפינוי. אחיהם הקטן של אייל ושי, ששירתו כלוחמים ביחידה, עומד לעבור גיבוש, ויתכן שבקרוב תיוולד שלישייה ראשונה ל-669. לרס"ן ליאור, סגן מפקד היחידה, יש אח ששירת בה בעבר, והיום משרת בה כאיש מילואים. אח נוסף ינסה את כוחו בגיבוש הקרוב.
אף אחד לא יודע מה הסיבה האמיתית לכך שהסמל של יחידה 669 הוא חתול שחור. תיאוריות רבות פותחו סביב הסמל לאורך השנים. לחתול יש תשע נשמות. הוא תמיד נופל על הרגליים. הוא מגיע לכל מקום בזריזות ובשקט. הכל, בעצם, נכון. להרבה מאוד אנשים בארץ, חיילים או אזרחים, הביא החתול השחור מזל גדול.
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ +++++++++++

"ידענו שזה רק עניין של זמן עד שיבואו לחלץ אותנו"


ליעד ברקת וליאור שליין צילום: שאול שורץ


"היה לנו ברור שאנחנו הולכים להתרסק בגדול", אומר סרן ענר, אחד משני טייסי מסוק הקוברה, שנחת נחיתת אונס ב-9 ביוני בשטח לבנון. המסוק נחת על צלע ואדי, כאשר מצידו האחד צוק, ומצידו השני עץ שבלם את נפילתו מטה. למקום הוזנק מסוק בלק-הוק, ובו לוחמי יחידת החילוץ 669. במבצע מסובך חולצו טייסי הקוברה, באמצעות כבל. "זו הרגשה מאוד טובה לדעת שיש לך גב, שמישהו יבוא לחלץ אותך", אומר סרן ענר




ביום רביעי ה-9 ביוני, סמוך לשעה תשע בערב, הוזנקו זוג מסוקי קוברה לאיזור מוצב סוג'וד שברצועת הביטחון, שם נתקל כוח סיירת אגוז במחבלים. מה שהחל כפעולת הגנה על כוח קרקעי, הסתיים בנחיתת אונס של אחד המסוקים בשטח לבנון. תוך גילוי תושיה רבה, הצליחו הטייסים לבצע נחיתת אונס על צלע אחד המצוקים באיזור, ויצאו כמעט ללא פגע. צוות מסוק בלק-הוק ובו לוחמי יחידת 669 הוזנק לאיזור וחילץ את הטייסים במבצע מסובך, שארך כ-40 דקות.
"בערך בתשע בערב הוזנקנו להחליף זוג מסוקי קוברה אחר, שנאלץ לעזוב את איזור ההיתקלות לאחר שנגמר לו הדלק", מספר סרן ענר, טייס קוברה מטייסת "הקוברות הצפונית". "כשהגענו לשם כבר היו חילופי אש קשים בין חיילי סיירת אגוז לבין המחבלים. חיפינו עליהם בעת פינויו של סגן רועי קלר ז"ל, שנפצע בהיתקלות ונפטר לאחר מכן מפצעיו. זיהינו פיצוצים וכדורים נותבים באיזור הכוח.
"כעבור מספר דקות, בפתאומיות מוחלטת, שמעתי פיצוץ חזק, שזיעזע את זנב המסוק. אני ורס"ן אלון, מפקד המשימה, הבנו ששלב הסיוע לכוח הלוחמים נגמר. פנינו דרומה בתקווה להצליח להגיע לגבולות הארץ.
"כמה שניות לאחר מכן הרגשנו אובדן דחף ברוטור הזנב, מה שגרם למסוק סבסוב קשה ימינה. היתה לנו תקלת הגאים קשה. במשך זמן ארוך טסנו במהירות אפס, ממש בלי לזוז קדימה. רק הלכנו ושקענו תוך סבסוב ימינה ולא הצלחנו לצאת מהמצב הזה. דחפנו סטיק חזק קדימה, הורדנו קולקטיב, ובכל זאת לא הצלחנו לשלוט במסוק. בשלב מסוים, הצלחנו להעלות את המהירות ל-50 קשר לערך, אבל אז המהירות שוב נפלה, ושוב התחילה מלחמה עם המסוק - לדחוף את הסטיק בכל הכוח ולנסות לטוס קדימה".
בשלב זה הבינו רס"ן אלון וסרן ענר כי התקלה קשה, וכי לא יעלה בידם להגיע לגבולות הארץ. המאמצים החלו להתמקד בנחיתת אונס בתוך שטח לבנון. "הצלחנו להדרים מעט, אבל בעיות ההגאים מנעו מאיתנו להתקדם. לא היה לי מושג איפה אנחנו. הכל התערבב, היה חושך ולא הצלחנו לשלוט במסוק. כשהתחלנו לראות את הקרקע מתקרבת, חיפשנו משטח להתרסק עליו. ראינו שביל קטן שנראה טוב, אבל לא הצלחנו להגיע אליו. מכיוון שאיבדנו גובה, החלטנו לנסות להגיע לוואדי שנמצא בין אחד ההרים הסמוכים. לא הצלחנו להגיע לתוך הוואדי, והתרסקנו על צלעו".
הכל התרחש במהירות, והצורך לשכך את עוצמת ההתרסקות גזל מהטייסים מאמצים רבים. "כל הריכוז שלנו היה רק בתקלה. לא היה זמן לחשוב על משהו אחר. אלון קרא בקול את הגבהים והזכיר לי להדליק אור נחיתה. אחר-כך הוא ביקש שאוודא שהחגורות מהודקות היטב לקראת ההתרסקות. היה לנו ברור שאנחנו הולכים להתרסק בגדול, ושאנחנו לא יוצאים מזה בקלות.
"הגענו לצלע הוואדי, והמדרון היה מאוד תלול. את הרגע האחרון לפני ההתרסקות אני לא זוכר, אבל אני זוכר שציפיתי למשהו נוראי. היה זעזוע, המסוק כולו רעד, ואתה מרגיש שהגוף שלך רוצה להיזרק בתוך התא, אבל החגורות מחזיקות אותך במקום. בסופו של דבר, זה היה פחות נוראי ממה שציפיתי, ותוך מספר שניות הכל נגמר.
"פתאום היה שקט. כל מכשירי הרדיו נשברו, הרוטור הפסיק להסתובב לאחר שנתקע בצלע ההר. ישבנו כמה רגעים בשקט, ואז התחילה ההרגשה שהדבר שאנחנו הכי רוצים לעשות הוא לצאת מהר מהמסוק שהיה מלא בפגזים, טילים, נורים ודלק, שיכלו להתפוצץ כל רגע. מיד אחרי היציאה מהמסוק דיברנו בינינו. אני רואה שאלון חי, אני מרגיש את הידיים והרגליים שלי ואני אומר לעצמי 'אני חי'. לא האמנתי שיצאנו מזה, זה הרי היה מצב חירום נוראי".
ביציאה מהמסוק נתקל סרן ענר בבעיה נוספת. מסוק הקוברה מתוכנן כך, שכל איש צוות נכנס או יוצא מצד אחר של המסוק. סרן ענר יצא מן הצד שפנה לוואדי. "יצאתי מהמסוק ונשאבתי למטה. הלילה חשוך, וחשבתי שיהיה לי היכן לדרוך, אבל מסתבר שהייתי תלוי באוויר. ניסיתי לתפוס את המסוק עם הידיים, ניסיתי להיאחז בענפים, ניסיתי הכל, ולא הצלחתי. רק אחרי שהידרדרתי בערך שלושה מטרים, נעצרתי על זיז קטן של סלע, שיצר מעין מדרגה קטנה באמצע המצוק, כשהמסוק תלוי מספר מטרים מעלי.
"התחלנו לקרוא אחד לשני. כשהבנתי שלא אצליח לטפס בחזרה, ביקשתי מאלון לרדת. הוא הידרדר בזהירות עד אלי. הוצאתי מכשיר קשר והתחלתי לדווח שאנחנו בסדר. אנחנו מצידנו לא שמענו כלום, משום שמנוע המסוק, שהיה מטרים ספורים מעלינו, לא כבה בעת ההתרסקות.
"היינו כל-כך מרוצים שנשארנו בחיים, שלא חששנו מכלום. המקום היה שומם, מסולע ותלול כל-כך, שלא היה סיכוי שיגיעו אלינו מחבלים לפני כוחות החילוץ. מסוק הקוברה השני שיצא איתנו למשימה ריחף מעלינו כל הזמן. ידענו שזה רק עניין של זמן עד שיבואו לחלץ אותנו, ושהקטע הגרוע מאחורינו".
במינחת צפוני סמוך לגבול המתינו בכוננות מסוק בלק-הוק ומסוק אנפה. "היינו בטוחים שכבר לא נפעל באותו לילה", מספר סגן יוני, קברניט מסוק הבלק-הוק. "לפתע, שמעתי את אחד מטייסי הקוברה מדווח שהמסוק נפגע בזנב, ושהם הולכים להתרסק".
שני המסוקים, האנפה והבלק-הוק, זינקו מיד לחלץ את הטייסים הנוטשים. "הצלחנו ליצור קשר עם מסוק הקוברה השני, ששהה מעל הטייסים בלבנון", ממשיך סגן יוני. "הגדרנו גבהים עם מסוק האנפה שגם יצא לאותו כיוון, כדי שלא נתנגש בו. היה הרבה בלאגן בקשר, כולם ניסו לחבור לקוברה. לקחתי כיוון כללי לאיזור, וכשקיבלנו נ"צ מדויק, הסתבר שאנחנו ארבעה ק"מ בלבד מהטייסים. הדבר היחיד שישב לי בראש היה שאנחנו חייבים להוציא אותם משם.
"בהתחלה ראינו את המסוק הפגוע, מואר על-ידי אורות הנחיתה. רק כשהתקרבנו מאוד, הבחנו בשני הטייסים. הם ישבו על זיז סלע קטן, מנסים להקשיב למכשיר הקשר, כשתחתיהם מצוק תלול של ארבעה מטרים לערך. כמה מטרים מעליהם היה המסוק, על דופן של צוק נטוי ב-40 מעלות, כשהאף שלו פונה לכיוון המדרון. חצי מהמגלשיים היו על האדמה, וחצי אחר נשען על ענפים. הלהבים היו שבורים, הזנב התקמט, אבל חוץ מזה המסוק היה יחסית שלם".
צוות מסוק הבלק-הוק ריחף מעל הטייסים והחל להוריד את לוחמי יחידת החילוץ 669. "מהרוח שיצרנו, החל מסוק הקוברה להתנדנד והיתה סכנה שייפול על הטייסים", אומר סגן יוני. "החלטנו לטוס הצידה ולהוריד את הלוחמים מטרים ספורים מהמקום. היה לנו קשה לדבר עם הטייסים, אבל הבנו מהם שהכל בסדר. העובדה שמסוקי קרב ריחפו באוויר, וששני הטייסים שהתרסקו היו רגועים, עזרה לנו להפנות את כל הקשב שלנו לחילוץ".
צוות מסוק הבלק-הוק הוריד את הלוחמים. רס"ן (מיל') זמיר, טייס המשנה, כיוון אותם למקום הימצאם של הטייסים. "היינו אמורים לבצע מחטף כבל, כלומר לאסוף את הטייסים כמה שיותר מהר אל הכבל ולעלות בחזרה למסוק", מספר סמ"ר בן, אחד הלוחמים. "אבל כיוון שהטייסים היו רחוקים, היינו חייבים להתנתק מהכבל ולצעוד לעברם ברגל. השטח היה סבוך, תלול וחשוך. לא ראינו כלום".
"כשראינו ששום דבר לא עוזר", ממשיך סגן יוני, "שלחנו הבזק אור על הטייסים לשניות מעטות. באותו רגע, הלוחמים ראו את הטייסים, והטייסים ראו את הלוחמים".
"היינו ממש מופתעים לראות אותם", אומר סרן ענר, טייס הקוברה. "פתאום, משום מקום, הופיעו שני לוחמים. זו הרגשה מאוד טובה בתור טייס שנחת בשטח אויב לדעת שיש לך גב, שמישהו יבוא לחלץ אותך".
מסוק הבלק-הוק ריחף מעל המקום בו שהו טייסי הקוברה. "טייס הקוברה הראשון הועלה למסוק בעזרת אחד הלוחמים בלי בעיות מיוחדות", אומר סגן יוני. "כשהורדנו שוב את כבל המנוף, כדי להעלות את הלוחם והטייס השני, נתקלנו בבעיה, משום שהכבל החל להסתובב כמו מטוטלת והלוחם והטייס, שהיו 'כלואים' על הזיז הקטן, לא הצליחו לתפוס אותו. בשנייה שהם הודיעו לנו שהם תפסו את הכבל, הגברנו מהירות והעלנו אותם. אז החלה 'בעיית מטוטלת' גם עם הטייס והלוחם. בעזרת תושיה רבה של רס"ל גיא, המכונאי המוטס, הצלחנו להעלות אותם. נחתנו ממש במינימום דלק".
רס"ן אלון וסרן ענר, טייסי הקוברה, פונו לבית-החולים תל-השומר ושוחררו ממנו לאחר שהתברר שפציעותיהם קלות במיוחד. "אני חושב שהיה לנו הרבה מזל", מסכם סרן ענר. "היה לנו מזל שהנחיתה היתה כזו ולא אחרת, ושצוות מסוק החילוץ פעל בצורה כל-כך נכונה. אני מודע לכך, שזה היה יכול להיגמר רע מאוד".
"זה היה החילוץ הראשון של טייסים משטח אויב מזה שנים רבות", אומר סגן יוני, שעבורו היה זה החילוץ הראשון בעזרת מנוף. המקרה הקודם היה חילוץ טייס הפאנטום שיצא לגיחה עם רון ארד ב-1986. החילוץ הזה, אגב, התבצע כאשר הטייס נתלה על מגלשי מסוק קרב, ולא באמצעות מסוק סער.
"בטח שההרגשה שונה", אומר סמ"ר בן, לוחם ה-669 שהשתתף בחילוץ. "זה, אחרי הכל, הייעוד של היחידה. בשביל זה אתה עובר את המסלול ובשביל זה אתה מתאמן. נכון שגם בפינוי ובחילוץ אזרחים יש אתגר וסיכון והתרגשות, אבל הפעם היה משהו שונה. הפעם הראנו לכל חיל-האוויר, לכל הצבא, שיש על מי לסמוך".



תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ +++++++++++++++++



מסוק הקוברה חולץ במבצע מורכב
ליאור שליין

במבצע לילי ארוך, מורכב ומסוכן, חולץ מסוק הקוברה מלבנון, כמעט 24 שעות לאחר נחיתת האונס. "זה היה חילוץ נדיר", אומר סא"ל אמנון, ראש תחום מטוסים ביחידת האחזקה האווירית, שליווה את החילוץ מחדר פיקוד קרקעי בגבול הצפון. "בהתחלה כולם היו ספקנים באשר לסיכויי ההצלחה. אבל במאמץ משותף של גורמים רבים החילוץ הצליח, ובגדול".
מסוק הקוברה היה חמוש בטילים, בנשק ובמערכות שונות. לכן, מיד לאחר שחולצו הטייסים, הוזנק למקום כוח קרקעי של סיירת צנחנים, שתפקידו היה לשמור על המסוק עד להחזרתו לתחומי ישראל.
במקביל, נשלח למקום מסוק יסעור, ובתוכו צוות לחילוץ כלי-טיס של יחידת האחזקה האווירית, לוחמי 669 ואנשי היחידה לסילוק פצצות. "נמסר לנו, שראש הרוטור קרס, מה שלא יאפשר לתלות את הקוברה על מסוק היסעור", מספר רס"ן ישראל, מפקד חוליית חילוץ כלי-טיס. "הבנו שהחילוץ יהיה מסובך מאוד, מעבר לעובדה שמדובר בחילוץ משטח אויב, כי נצטרך לעטוף את המסוק ברצועות מיוחדות, במקום לחבר את ראש הרוטור שלו לכבל".
למחרת החל מבצע החילוץ המורכב. מסוק אנפה נשלח למקום, אך כשהגיע אל הקוברה, ברור היה שאי-אפשר לנחות בשטח. קברניט האנפה, מפקד הטייסת סא"ל אלכס, ניסה לרחף מעל האיזור ולאפשר ללוחמי 669 להוריד את צוות החילוץ ואת הציוד בעזרת כבל. אלא שהמשקל הכבד לא איפשר לאנפה לבצע ריחוף ארוך כל-כך, והמסוק נאלץ לחזור על עקבותיו, כשהוא משאיר בשטח, יחד עם כוח הצנחנים, את רס"ן סמי, איש יחידת האחזקה האווירית, ולוחם 669.
"זו היתה הפעם הראשונה בה ראינו את הקוברה", אומר רס"ן ישראל. "המסוק היה במצב גרוע מאוד ובאיזור בלתי-אפשרי: מצידו האחד היה צוק גבוה ומצידו השני מדרון. הוא היה תקוע על סלע, בין עצים, כשגזעים נעוצים בתוכו. הקברניט אמר שחבל על הזמן, אי אפשר לחלץ את המסוק".
כשחזר מסוק האנפה אל המינחת, הועמס תוך דקות כל הציוד אל מסוק בלק-הוק, שיצא מיד למשימה. בעזרת לוחמי 669, שהורידו אותם בכבלים, הצליחו הפעם אנשי צוות החילוץ להגיע אל מסוק הקוברה. "במבט ראשון, גם אני חשבתי שזה בלתי אפשרי", מודה רס"ן ישראל. "אף פעם לא ראיתי דבר כזה".
אנשי יחידת האחזקה האווירית החלו להכין את מסוק הקוברה לקראת חילוצו המתוכנן. בשעות הערב הגיע למקום מסוק היסעור, מוטס על-ידי סא"ל גבי, טייס במרכז ניסויי הטיסה של חיל-האוויר, סא"ל אבי, מפקד טייסת יסעורים, מהנדס טיסה ושני מכונאים מוטסים. הגישה היתה קשה מאוד, הריחוף מסוכן עוד יותר, אבל קצת אחרי השעה שמונה בערב ניתק מסוק הקוברה מהקרקע. כעבור 20 דקות הגיע לשטח ישראל.
"במבצע החילוץ הזה חצינו את כל המיגבלות", אומר רס"ן ישראל. "בדרך כלל כשיסעור נושא תחתיו מסוק אחר, הוא טס חמישה ק"מ לכל היותר, מכסימום עד הכביש או המינחת הקרוב. הפעם, היסעור טס כמעט 30 ק"מ. בדרך כלל מותקנים שני מצנחי ייצוב על המסוק המחולץ, כדי למנוע את סחרורו באוויר. הפעם לא תלינו בכלל מצנחים, כי קברניט היסעור חשש שהם יסתבכו בעצים בזמן החילוץ. בדרך כלל המיגבלה על אורך הכבל עליו תלוי המסוק היא 12 מטרים. הפעם - 34 מטרים, כי היסעור לא יכול היה להתקרב יותר".
גם החזרת אנשי צוות החילוץ אל גבול ישראל היתה מבצע מסובך. בזה אחר זה הועלו למסוק בלק-הוק לוחמי הצנחנים, אנשי יחידת האחזקה האווירית, לוחמי 669, איש היחידה לסילוק פצצות וציוד במשקל של עשרות ק"ג. סמ"ר אסף, לוחם 669, ביצע כ-20 עליות וירידות בכבל, כדי להעלות את כולם.
אבל בכך לא תם המבצע. חלק מזנב הקוברה, בו נמצא הרוטור האחורי, נותר בלבנון. החלק, שנקטע מהמסוק, היה בשטח גבוה יותר מהמקום בו הונחת כוח החילוץ, ואי-אפשר היה להגיע אליו. אלא שדווקא החלק הזה התברר כחיוני מאוד לחקירת סיבות התקלה. למחרת, יצא מסוק בלק-הוק ובו לוחמי 669 ורס"ן סמי מיחידת האחזקה האווירית, למצוא את החלק החסר ולהביאו לארץ. החלק, במשקל כ-120 ק"ג, נקשר בצורה מאולתרת על-ידי הלוחמים והועלה באמצעות המנוף אל בטן המסוק.

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ ++++++

חיל-האוויר סייע בחילוץ נפגעי תאונת הרכבת

כאשר הגיעה ההזנקה, זיהה מפקד היחידה, סא"ל ב' כי מדובר באירוע גדול ובעייתי ויצא ביחד איתנו לשטח", מספר מפקד פלגת לוחמים ביחידת 669, סגן נ'. "לאחר ההזנקה שבה יצאה קבוצת המסוקים הראשונה התחלנו לאסוף עוד לוחמים כדי להכין עוד קבוצת מסוקים שתגיע לאזור האירוע", מעיד סגן נ'.
יותר מעשרה מסוקי סער של חיל-האוויר השתתפו בפינוי וחילוץ הפצועים מתאונת הרכבת המחרידה שהתרחשה אתמול (ג') בשעות אחר-הצהריים. כל טייסות הסער של חיל-האוויר נרתמו למשימה ועזרו בפינוי הפצועים לבתי החולים השונים. "בהתחלה היו פרטים לא כל-כך ברורים חוץ מעצם העובדה שהתהפכה רכבת. לא ידענו עדיין כמה פצועים יש בשטח ובאיזה סוג פציעות מדובר", מספר סגן י' טייס בטייסת "מובילי הלילה" המפעילה מסוקי יסעור. "אחרי שהורדנו לוחמים מיחידת 669 לאזור האירוע חזרנו לתל-נוף כדי להביא עוד לוחמים של 669 ואת סגן מפקד הבסיס. כשסיימנו להוריד את הלוחמים ישר התחילו להכניס פצועים למסוק לקחנו ארבעה פצועים לבית-חולים 'סורוקה' והיסעור השני לקח שמונה לבית חולים 'הדסה עין-כרם'. בתאונת הרכבת נפגעו 13 חיילים המשרתים בחיל-האוויר ונהרגה חיילת אחת מיחידת המחשוב של חיל-האוויר. "למרות שהייתי בלא מעט הזנקות עד היום, ההזנקה הזו שונה מבחינת כמות הפצועים, אף פעם לא נתקלתי בכמות כה גדולה של פצועים", מעיד רס"ן ע', טייס בטייסת "דורסי הלילה". "היינו על הקרקע בפעילות אימונים, ממש לקראת המראה הודיעו לנו כי אי אפשר להמריא. בינתיים ראינו את מסוקי היסעור של טייסת "מובילי הלילה" אז התחלנו לבקש פרטים על האירוע למקרה שיצטרכו עזרה. כיוון שהאירוע היה ממש קרוב לתל-נוף אז לא נתנו לנו להמריא כדי לא ליצור כנראה עומס באזור המרחב האווירי של תל-נוף", מסביר רס"ן ע'.

על הערכות בסיס תל-נוף מרגע קבלת הידיעה על האירוע מספר סמל אסף, אחראי משמרת (אחמ"ש) במוצב השליטה של הבסיס: "החל מרגע קבלת ההזנקה בשעה 17:53, פעל הבסיס לארגון כל האמצעים המקסימליים, תוך כדי הפניית מסוקים ממשימות אימונים למשימות חילוץ בזמן אמת. גם גיוס מרבי של לוחמי יחידת 669 ומעקב אחרי הפעילות המבצעית תוך כדי יצירת קשר רציף עם הגורמים בשטח".

טייסי מסוקי הסער חששו תחילה מחוטי החשמל הרבים שהיו במקום, והקשו על תמרון המסוק בנחיתה. אף על פי כן, הנחיתות הרבות והחוזרות עברו בהצלחה ללא סיכון הפצועים בשטח."מערך הסער של חיל-האוויר לקח חלק ניכר בפינוי והוכיח את יכולותיו במשימות חילוץ והצלה", אומר לסיכום סגן י'.




תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


מקור: אתר חה"א והביטאון.


נערך לאחרונה ע"י רועי AZ בתאריך 24-10-2005 בשעה 17:24.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #6  
ישן 26-10-2005, 07:47
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,826
Facebook profile Follow me...
זה בדיוק מה שעושים בפורום
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי uv1234 שמתחילה ב "תאמין לי, רועי, אני לא מבין..."

אחד הדברים שעושים בפורום זה הבאת כתבות ממקורות אחרים ודיון עליהם. ורועי עושה זאת מצויין.
אם לא שמת לב רועי מביא אילינו כתבתות לא רק מהבטאון אלא גם ממקורות אחרים שלא ניתן למצוא באינטרנט.
תודה רועי על כל מה שאתה עושה פה.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #17  
ישן 03-07-2010, 01:55
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 14,850
בידי שמיים - כתבה מבלייזר על 669
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "יחידת החילוץ והפינוי בהיטס 669"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3912338,00.html

אפרופו טיסות מיותרות, שימו לב לפסקה הבאה...

מה שמרגיז במקצוע זה הקלות הבלתי נסבלת שבה מחליטים על פינוי במסוק. יש מקרים שהיד על כפתור ההזנקה קלה מדי, והמון כסף מיותר נשפך על זה. נניח, בתקופה שעוד שלטנו בסיני היינו מפנים כל שבוע נשים בדואיות בחודש תשיעי להריון שהחליטו שדווקא עכשיו הן צריכות להסתובב במדבר, והתחילו להן צירים בשטח. כל אחת כזאת שאתה מפנה זה השקעה של הון תועפות. עוד תופעה מדהימה זה האפנדיציטים: כל שבוע פינינו שתיים־שלוש חיילות שהתלוננו על בעיות אפנדיציט. איכשהו, באורח פלא, הבעיות האלה קרו תמיד לקראת סוף שבוע. כל פקידה שהתלוננה על כאבים, הרופא של הבסיס לא רצה להסתכן והזמין לה מסוק. מעניין שאף אחד לא חקר את הטרמפים המוסקים האלה שקיבלו כל הבנות עם התוספתן החולה, שאת אחת מהן ראינו פעם בדיסקוטק בתל אביב כמה שעות אחרי שהבאנו אותה לבית חולים.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #19  
ישן 27-11-2011, 01:13
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 14,850
קצת רקע על יחידה 669 - כתבה ישנה מבטאון חיל האויר
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "יחידת החילוץ והפינוי בהיטס 669"

http://www.iaf.org.il/1213-21480-he/IAF.aspx

להציל בכל מחיר

שמה של 669, יחידת החילוץ של חיל-האוויר, הוא שם נרדף למקצוענות חסרת פשרות. לעומת זאת, תחילת דרכה של היחידה הייתה שונה בתכלית והיא תולדה של אחת השעות הקשות אותן עבר צה"ל - מלחמת יום הכיפורים. ד"ר אוריאל ולד, ממניחי היסודות של היחידה, מספר את הסיפור מההתחלה. ההתחלה הייתה צנועה ובעיקר שקטה. "הייתה תקופה רגועה לחלוטין" משחזר ד"ר אוריאל ולד, היום מבכירי הנוירו-כירורגים בארץ ומי שהיה קצין רפואה צעיר שהוצב בשנת 1972 בגף פינוי בהיטס בבסיס חצרים. לבד מהשלוחה בחצרים הייתה שלוחה של גף הפינוי גם ברמת דוד בצפון ושתי היחידות הקדישו חלק לא מבוטל מזמנן לחילוצים שלא נשאו אופי צבאי - חילוצי מטיילים שנתקעו במקומות מסוכנים ופינוי נפגעים מכל חלקי הארץ. "לעיתים היו גם טיסות לליווי של מבצעים צבאיים, אך הן נשאו בעיקר אופי של כוננות" מספר ד"ר ולד.

בסיס היחידה שכן בתל נוף. רוב פעולות החילוץ התנהלו על מסוקי בל-205, מסוקים אשר אינם מאפשרים העמסה של כמויות גדולות של פצועים או מחולצים. "כאשר היינו יוצאים לפעולות מעט יותר מורכבות, היו נוצרים מצבים בהם היה מעט מקום לפצועים מכיוון שרוב המקום במסוק היה תפוס על-ידי אנשי מקצוע" אומר ד"ר ולד" כבר אז ראינו את המצבים הללו כחסרון". בעיה זו עתידה הייתה לצוף במלוא חריפותה מאוחר יותר, במלחמת יום הכיפורים. בתקופה זו, לאחר סיומה של מלחמת ההתשה ולפני מלחמת יום הכיפורים, לא התחוללו קרבות גדולים בין צה"ל והצבאות הערביים אשר חייבו פינוי מסות של פצועים לבתי החולים. עדיין לא הייתה קיימת תורת לחימה מסודרת של יחידת חילוץ מוטסת יעודית ולכל גיחת חילוץ הורכב צוות "אד הוק" - לצורך חילוץ מן הים צורפו לצוות לוחמים משייטת 13, בעוד שלחילוצים אחרים הצטרפו לוחמי צנחנים. "יש לזכור שלא היינו לוחמים" מדגיש ד"ר ולד. תפקידם של אנשי היחידה היה הטיפול הרפואי בפצוע או במחולץ ולכן לכל משימה צורפו לוחמים מזרועות אחרות של צה"ל". כתוצאה מכך נוצרו לא פעם אותם מצבים מוכרים של צפיפות יתר בתוך המסוק.

היחידה הורכבה מסדר כוח של ארבעה צוותים בזמן רגיעה ושניים עשר צוותים בעת חירום. לא היה קיים מסלול לוחם כפי שהוא מוכר כיום ביחידה 669. "מי שהתקבל בדרך כלל ליחידה אומר ד"ר ולד בחיוך, היו כל מיני פרוטקציונרים ששירתו כרופאים או חובשים קרביים ביחידות כמו הצנחנים או גולני". למרות שהיחידה פעלה במסגרת חיל-האוויר, לא הוגדר יעודה כחילוץ טייסים דווקא, כפי שהיום מוגדרת אחת המשימות העיקריות של יחידה 669. אלתורים של ציוד וארגונים של הרגע האחרון תפסו לא פעם מקום נכבד בחילוצים ומבצעים אותם ביצעה היחידה. האווירה, גודל היחידה והאמצעים שהוקצו לה, היו פועל יוצא של ההרגשה הכללית ששררה בצה"ל ובמדינה בכלל בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים: לא הורגש כל לחץ לפתח תורת לחימה מסודרת ליחידת הפינוי, לא הוקדש זמן לאימונים ספציפיים ולא פותח ציוד ייעודי למקרה של מלחמה כוללת וגדולה, אשר במהלכה עלול להיווצר מצב של פינוי אלפי פצועים בתוך ימים ספורים, כפי שאכן קרה במלחמת יום הכיפורים.

בגיל 25, בחודש מארס 1973, קיבל ד"ר אוריאל ולד את הפיקוד על היחידה. הזמן שנותר עד תחילת מלחמת יום הכיפורים עבר עליו באותה שגרה בה התנהלה היחידה באותן השנים. בימים הראשונים של אוקטובר 1973 הלכה האווירה והשתנתה. המתח שהלך והצטבר לאורך גבולות המדינה החל לחלחל אל תוך בסיסי חיל-האוויר. "ביום ששי ביקשו ממני להישאר שבת, דבר שבדרך כלל לא הייתי עושה כמפקד היחידה", מספר ד"ר ולד. "במקרה פגשתי את אהוד חנקין ז"ל, טייס פאנטום (שנהרג בהמשך המלחמה), אותו הכרתי עוד מבית-הספר לטיס, ושאלתי אותו משהו בסגנון: מה אתה עושה פה בסוף שבוע, נפלת על הראש? תשובתו הייתה: אני לא יודע, יש לי הרגשה שמשהו עומד להתפתח. כלומר לא ידעו מה הולך לקרות, אבל היה ברור שמשהו כזה או אחר יקרה".

ד"ר ולד לא נאלץ לחכות הרבה כדי לקבל את התשובה. בשבת בשעה 08:15 כבר הוזנק צוות של יחידת הפינוי בפיקודו צפונה, לבסיס רמת דוד. "ממגדל הפיקוח שם ראיתי את אחת התמונות שיישארו חקוקות אצלי בראש לתמיד, תמונה שכמו נגזרה מסרט סוריאליסטי: מכל העברים זרמו כמויות גדולות של אנשים אל הבסיס, והדימוי הבלתי נמנע היה של נמלים הזורמות אל הקן בעת צרה". את הדימוי הזה רק חיזקה עובדה מאוד לא שגרתית אחרת, שידור סיסמאות הגיוס ברדיו ביום כיפור. בשעה 17:00 הוזנקו ד"ר ולד וצוותו לביצוע הפינוי הראשון שלהם במלחמה. הפינוי היה מנפאח, הבסיס הגדול של צה"ל ברמת-הגולן ובמסגרתו פונו שני פצועים, אחד בינוני ואחד קשה, אל בית-החולים רמב"ם בחיפה.

מאחר והמלחמה החלה בצורה כה לא צפויה וכמויות פצועים כה גדולות היוו תקדים בו לא נתקל עדיין צה"ל, נוצר כמעט מייד גף משנה של פינוי בהיטס בבסיס מחניים, משם המריאו המסוקים למשימות חילוץ ברמת הגולן. עדות לבלבול וללחץ ששררו בשעות ובימים הראשונים של המלחמה היא העובדה כי גף זה לא היה שייך ליחידת החילוץ. "חיל-האוויר העמיד כך וכך מסוקים במחניים ולפי הצורך הם היו ממריאים למשימות חילוץ, ללא כל קשר לפעילות היחידה שלנו", אומר ד"ר ולד. "במשך שלושה וחצי ימים עבדנו נון סטופ, ללא הפסקה, אותם צוותים. אוכל לא היה ורק כאשר היינו נוחתים לכמה דקות ברמב"ם, היו זורקים לנו פיתות לתוך המסוק".

זה גם היה הזמן בו חדרה ההכרה כי יש לארגן את היחידה כגוף מסודר יותר, בעל שרשרת פיקוד, בעיקר בשל העומס האדיר שהוטל על אנשי היחידה בפרק זמן כה קצר. " היחידה הייתה למעשה יחידה עצמאית, ובפועל הייתי תחת פיקודם של שניים: מפקד בסיס תל נוף אל"ם רן פקר וקרפ"ח (קצין רפואה חילי) אוויר ד"ר בני קלנר שתפס אותי לאחר אותם שלושה ימים של עבודה סביב השעון והודיע לי שעם כל הכבוד, צריך לארגן צורת עבודה מסודרת שתתחיל מזה שאתה בתור מפקד היחידה תפסיק 'לקפוץ' לתוך הקרבות ופינויי הפצועים ותתחיל לארגן את הפעילות מתל נוף".

ההמלצה של ד"ר ולד הייתה ליצור מבנה של פיקוד אשר יורכב מחמישה מפקדים תורנים אשר יתחלפו ביניהם בפיקוד על פעולות היחידה מבסיס היחידה בתל נוף. כך בעצם נוצר גוף פיקוד אשר בראשו ישב מפקד אשר לא היה מעורב באופן פיזי בפינויים בזמן בו הוא מתאם את פעילותה של היחידה. כל אחד מהמפקדים התורנים שב לשדה הקרב בימים בהם לא היה בתורנות.

פגיעתה של המלחמה הקשה, אשר גבתה מאות קורבנות ביום, הגיעה לאחר שלושה ימים גם ליחידת הפינוי בהיטס. "באותו הלילה בו שבתי אל היחידה תל נוף, לאחר שלושת הימים הראשונים של המלחמה, פגשתי שם חבר טוב שלי, ד"ר ראובן סוקולובסקי ז"ל", נזכר ד"ר ולד. "הוא בדיוק שב מטיסת חילוץ בדרום. סיפרתי לו על המבנה החדש ביחידה, ושמעכשיו נגמר הבלאגן - לאן ששולחים אותך אתה הולך ולאן שלא שולחים אותך אתה לא הולך. באותו לילה הוא טס במשימה באיזור התעלה והמסוק בו הוא טס הופל. הוא והחובש שטס אתו נהרגו במקום. זו הייתה טראומה די חזקה עבורי".

בכל הנוגע לפינוי פצועים, נוצר בחזית הדרום מצב שונה מחזית הצפון בעיקר בשל שני מרכיבים עיקריים: המרחק וכמויות הפצועים. מכיוון שמרחק הטיסה מחזית התעלה אל בתי-החולים בארץ היה גדול, ולא פעם הצטברו בחזית זו כמויות גדולות של פצועים, הוקם בית-חולים שדה אשר אליו נאספו הפצועים ובו קיבלו את הטיפול הראשוני. לאחר ייצוב מצבו של הפצוע ולאחר שנאספו מספיק פצועים הם היו מועלים על כלי הטיס הזמין הראשון שהיה באיזור.

המלחמה הקשה לא איפשרה לד"ר ולד ולצוותים שלו מנוחה. לאחר כשבוע בחזית הדרום, עלו שוב כמה מהצוותים לחזית הצפון ובתאריך 18 באוקטובר הוקפצו אל החרמון, לאחר ניסיון כיבוש מוצב החרמון. כמו 'תמונת הנמלים' ממגדל הפיקוח של רמת דוד, גם התמונות משם אינן מרפות מד"ר ולד, שלושים שנה אחרי "הייתה שם ערימה של פצועים, עם דגש על המילה ערימה. לא ידעת אל מי לגשת קודם ובמי להתחיל לטפל, חלק מהאנשים פשוט היה משותק למראה הסצינה הזו" הוא משחזר "והתוצאה הישירה של מצב זה, בו פינינו בזמן קצר כמות גדולה ביותר של פצועים, הייתה פשוט 'פקק' בבית החולים רמב"ם שאילץ אותנו להמשיך עם הפצועים לכיוון תל השומר". במהלך פינוי זה נפגע אחד מהמסוקים של יחידת החילוץ ואנשיו נאלצו להמתין להגעתו של מסוק חלופי שיפנה את הפצועים.

תוצאותיה הקשות של המלחמה, בראש ובראשונה המספר חסר התקדים של הפצועים, חשפו בין השאר את חוסר המוכנות של בתי החולים במדינת ישראל להתמודדות עם מצב שכזה. "לא היו מרכזי טראומה, לא היו ATLS (ADVANCED TRAUMA LIFE SUPPORT) ובכלל הכל היה בעצם די חובבני. אצלנו זה יצר הוראות והנחיות בלתי כתובות, לאן מעבירים פצועים ולאן לא" אומר ד"ר ולד. רק בסוף שנות השמונים הגיעו בתי החולים בארץ לרמה של מוכנות להתמודדות עם מצבים שכאלה.

לאחר שלושת השבועות האינטנסיביים של המלחמה, התפנו ד"ר ולד ואנשיו להתחיל ולהבין מה עבר עליהם בכלל ומבחינת פעילות היחידה בפרט. המסקנות היו ברובן הגדול די עגומות בעיקר בכל הקשור לתורת הלחימה, האמצעים ואופי הפעילות של היחידה. חריפות הנושא הודגשה בעיקר על-ידי העובדה כי היחידה פינתה למעלה מ-5,000! פצועים במהלך המלחמה, מתוכם פינה ד"ר ולד כ-400 וכל זאת כאמור בשימוש באמצעים אשר לא פעם היו לא מספקים בלשון המעטה.

"הציוד הרפואי שהיה לרופאים התבסס בעיקר על מה שהם הביאו איתם מהבית או מבית החולים בו הם עבדו" מספר ולד "אני תמיד הייתי דואג שהכיס שלי יהיה מלא באמפולות כאלו ואחרות לפני יציאה לטיסה. לא היו לנו תרופות להזרקה מיידית לתוך הווריד, פריט שבתקופה מאוחרת יותר היה חלק מהציוד היעודי בתוך ציוד היחידה". על ציוד ייעודי כמו תרמילים, אלונקות מיוחדות ועזרי חילוץ אחרים כמובן שלא היה מה לדבר.

היבטים אלה יחד עם היבטים אחרים הביאו כמעט מייד למסקנה הנחרצת כי יש להקים יחידה אשר תהיה יחידת חילוץ מבצעית מוטסת בעלת ציוד חילוץ יעודי ומסלול הכשרת לוחמים יעודי. מכיוון שהוברר מעל לכל ספק כי הרכבת צוותי חילוץ מחיילי הזרועות השונות בצה"ל כפי שנהגו ביחידה לפני מלחמת יום הכיפורים מסרבלת את כל תהליך החילוץ, הרי שהמסקנה הייתה כי על לוחם היחידה להיות מומחה הן בצד הרפואי והן בכל הנוגע לאספקטים שונים של לחימה - החל מצלילה וכלה בלוחמת חי"ר וכמובן בכל הנוגע לחילוץ ופינוי. עניין נוסף אשר חשיבותו הרבה התבררה במהלך המלחמה היה הפינוי האווירי. "היו הרבה רופאים, אפילו עודף של רופאים, עם כוחות הקרקע" מסביר ד"ר ולד, "אולם לא תמיד היו להם כלים לעזור לפצועים בשל מיקומם וחוסר היכולת להעביר את הפצוע לבית החולים. לעומת זאת החילוץ המוטס נתן לפצוע אפשרות להגיע מוקדם יותר לבית החולים ובכך שיפר את סיכוייו לצאת מהפציעה בצורה טובה יותר". למרות שאנשי היחידה חילצו במהלך המלחמה טייסים שנטשו, הרי שעדיין לא הוגדרה היחידה כיחידת חילוץ טייסים, אלא שהרעיון המרכזי היה של יחידת חילוץ ומילוט.

למרות שתנאים בסיסיים ביותר עדיין לא הגיעו למימוש, התקבלה ההחלטה על פתיחת קורס אשר יכשיר לוחמים ליחידת החילוץ. "לא היה בעצם מקום מסודר לשינה" נזכר ד"ר ולד "היינו לוקחים מזרון ושק שינה ומתארגנים באיזה פינה" אבל נראה היה כי התחום העיקרי בו עדיין לא התארגנה היחידה היה החומר האנושי, בעיקר בשל העובדה כי כמעט ולא היה קיים תהליך מסודר של קבלה וניפוי. "היו כל מיני סוגים של אנשים, ובזמן המלחמה יכולת לראות את זה בצורה הטובה ביותר - היו כאלה שרצו לטוס לכל מקום ובכל זמן והיו כאלה שהתחמקו בתירוצים שונים ומשונים."

זה היה הרקע לפתיחתו של הקורס הראשון של הכשרת לוחמי יחידת החילוץ. "מבחינת הקורס והחומר שהועבר בו היה הקורס מקצועי ביותר, לעומת זאת בתחום קליטת האנשים הוא לא היה מיטבי. לא היה סינון אמיתי של המועמדים ולא הייתה הקפדה רצינית על עמידה בקריטריונים. אלה היו לוחמים וותיקים ולא אנשים שהגיעו היישר מהבקו"ם ורק אחר כך החל להיבנות תהליך המיון והסינון כמושג סטנדרטי".

את קורסי ההכשרה של הלוחמים החדשים ומבנה הפעילות שלהם תיכנן ד"ר ולד יחד עם מי שהיה באותה תקופה קרפ"ח אוויר בני קלנר ואחרים. במסגרת שיתוף הפעולה ביניהם הפך ד"ר ולד לסגן קרפ"ח אוויר ולמפקח על כל מירפאות חיל-האוויר. "כחצי שנה לאחר מכן, בשנת 1974, נקבע הפורמט להפעלתה של היחידה המוכרת כיום כיחידה 669" משחזר ד"ר ולד. "אומנם לקח עוד כשנה שנתיים עד שכל התהליך התייצב והתבסס, אבל זה היה הצעד הראשון בכיוון הנכון".

בתהליך בנייתה של היחידה הוטמעו הלקחים העיקריים שנלמדו במלחמת יום הכיפורים. הלקח העיקרי והראשון היה עליונותו של הפינוי המוטס על כל צורות הפינוי האחרות, ככזה המציל חיים. "הוכח באופן ודאי כי פצוע שמגיע מוקדם ככל האפשר לבית החולים, מגביר את סיכוייו לצאת ממצב הפציעה מוקדם יותר ובצורה טובה יותר" מדגיש ד"ר ולד. משום כך הוענק משקל לבניית יחידת חילוץ מוטסת שתוכל לתת מענה לאוסף מגוון של מקרים.

נקודה שנייה וחשובה הייתה העובדה כי מהלך הפינויים במלחמה הוכיח כי היחידה מסוגלת להתמודד עם פינוי של אלפי פצועים בזמן קצר, עובדה שהשפיעה על מבנה היחידה העתידי.

ולבסוף - ההבנה כי היחידה צריכה להתבסס על פחות אנשים, אשר לכל אחד מהם יש יותר מיומנויות, מיומנויות אשר יפטרו את היחידה מתלות בלוחמים מחילות אחרים בצה"ל, כפי שקרה בתקופה שלפני המלחמה. עובדה זו הומחשה ביתר שאת במקרה טראגי שאירע לאחר המלחמה, עת התרסק אחד ממסוקי היחידה כתוצאה ישירה מעודף משקל ועודף אנשים שהיו על סיפונו. "כיום", מסיים ד"ר ולד "היחידה הזו, מעבר לכל הפעולות שהיא עושה, ממונה בעצם על כל נושא ההדרכה של המילוט והחילוץ בכל חיל-האוויר, מה שמעיד על ההתפתחות והדרך הארוכה שנעשתה מאז ההתחלה הצנועה שלנו".

"והצלתי אתכם מכל המקומות"

בתקופת מלחמת ההתשה, נאלץ חיל-האוויר להתמודד עם מספר רב של חילוצים אוויריים. כתוצאה מכך ועקב העובדה שעל מרפאות הבסיסים, שסיפקו את צוותי הרפואה המוטסים, כבד נטל החילוצים, הוחלט ב-1969 על הקמת "יחידת רפואה אווירית" (ירפ"א) שהוקמה ב-1970 והגיעה לכלל מבחן במלחמת יום הכיפורים, בה פונו כ-5,000 פצועים בדרכי האוויר. כתוצאה מההתרחשויות והאירועים במלחמת יום הכיפורים, הגיע חיל-האוויר למסקנה שאין בידיו כוחות חילוץ מקצועיים, ולו היו צוותי האוויר מיומנים יותר בנהלי נטישה - ניתן היה להציל חיים. עקב כך החליט מפקד חיל-האוויר דאז, האלוף בני פלד ז"ל, להקים את "יחידת החילוץ". בשנת 1978, אוחדו "יחידת החילוץ" ו-"ירפ"א". בפקודת הארגון לאיחוד שתי היחידות, הופיע שמה החדש של היחידה: "יחידת פינוי רפואי וחילוץ 669".

כיום עובדת היחידה ללא הפסקה. בשיתוף טייסות מסוקי הסער של חיל-האוויר, עוסקים לוחמי היחידה בחילוץ ופינוי בהיטס בים וביבשה, צוותי ספינות במצוקה, מטיילים פצועים, טייסים נוטשים, נפגעי פעולות טרור ואיבה ונפגעי תאונות דרכים הם רק חלק ממגוון הפעילויות בהן עוסקת היחידה
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #29  
ישן 16-05-2012, 12:16
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 14,850
נוגעים בשמיים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "יחידת החילוץ והפינוי בהיטס 669"

http://www.idf.il/1133-15948-he/Dover.aspx

בשבוע שעבר, העניק מפקד חיל האוויר היוצא, האלוף עידו נחושתן, את כנפי לוחם החילוץ למסיימי מסלול של יחידת החילוץ והפינוי בהיטס, 669. עשרות לוחמים חדשים הצטרפו לשורות המערך הלוחם של חיל האוויר, כאשר סיסמת היחידה "בצרה קראת ואחלצך" תלווה אותם מעתה ועד סוף שירותם.

הלוחמים הטריים התגייסו בחודש נובמבר 2010 ועברו הכשרה אינטנסיבית של 74 שבועות. מסלול הכשרת הלוחם מתחלק למספר שלבים המאופיינים בדרגות קושי הולכות וגוברות. בשלב היסודות, אשר מהווה את השלב הראשון, מתמקדים הלוחמים ברכישת יכולות לחימה בסיסיות, טירונות חי"ר בבא"ח צנחנים והכשרה כחובשי יחידות מיוחדות בבה"ד 10. לאחר מכן עוברים הלוחמים לשלב המתקדם, בו עוברים הכשרה מתקדמת בתחום הלוחמה, הרפואה המוטסת, ניווט, חילוץ באמצעות חבלים, חילוץ מים, חילוץ מתוך כלי טיס שהתרסק, מילוט ולוחמה בטרור.

את הטקס פתחו לוחמי מחזור ל"ט בתצוגת יכולות, ובכך אפשרו לקהל המשפחות הנרגשות לקבל טעימה קטנה מהכשירויות אותן למדו במסע המפרך. התצוגה כללה בין היתר גלישה ממסוק ה"ינשוף" ו"היסעור" וחילוץ טייס שפלט עצמו מהמטוס, חילוץ אלונקות וחילוץ לוחמים מרכב שעלה באש. בנוסף, הציגו הלוחמים את אשר למדו ביכולות סנפלינג ממצוק, יחד עם אלונקות ופצועים שאחזו בלוחמי החילוץ בעת הגלישה.

מפקד יחידת 669, סא"ל אבינועם, אמר למסיימים כי "לאחר שתסיימו להביט לאחור במסע הארוך שעברתם, שאו את עיניכם לעתיד. מדינת ישראל מתמודדת עם אתגרים מורכבים, קרובים ורחוקים. לחיל האוויר יש ויהיה טון מכריע במתן מענה לאתגרים הללו, ואנחנו נדרש לפעול במתארים ובמקומות שבעבר לא נדרשנו לפעול בהם".

סא"ל אבינועם הדגיש כי "תנאי הפתיחה שלנו יהיו תמיד קשים. בחוסר ודאות, במרוץ נגד הזמן ונגד האויב, תדרשו לפעול בתנאי שטח קשים, ובעיקר, תלווה אתכם כל הזמן הידיעה שלמשימה שלשמה נקראנו, הצלת חיים, אסור להכשל - כי לא תהיה לנו הזדמנות שנייה". מפקד היחידה הודה למח"א היוצא באומרו כי "אנו, אנשי יחידה 669, זכינו במפקד חיל אוויר שמחויבותו כלפי היחידה ובנעשה בה היו עמוקות ורחבות היקף. תרומתך העצומה ליחידה מורגשת כיום, ותורגש היטב גם בעתיד".

מפקד בסיס תל נוף, בו מוצבת היחידה, תא"ל תומר בר, אמר ללוחמים הטריים כי "בעוד מספר דקות תענדו את כנפי לוחם החילוץ, אשר יסמלו את הצטרפותכם לשורות היחידה המיוחדת בצה"ל, במדינה ובעולם כולו, יחידה בעלת יכולות מקצועיות ומבצעיות גבוהות" והוסיף כי "מתחנו את גבול יכולותיכם והוכחתם כי אתם ראויים לכך, לכל אחד מכם יש היום את הזכות לענוד את סיכת החתול, עם כנפי לוחם חילוץ".

מפקד חיל האוויר, האלוף נחושתן, פנה למסיימים ואמר כי "מעתה אתם לוחמי חילוץ מבצעיים , חלק מהחבורה המובחרת של יחידת הפינוי והחילוץ בהיטס. חילוץ הוא תמיד בתנאים קשים ובאי ודאות, ובהשמע הסירנה, תזנקו אל הלא נודע". מח"א סיפר כי "המורשת של היחידה משקפת היטב את הסיסמה בה היא דוגלת. זוהי יחידה עם הרכב שאין כמוהו בעולם. זה הרכב מנצח של נעורים וניסיון שמבצע מאות חילוצים בכל שנה, ביום ובלילה, ביבשה ובים, בכל מקום ובכל שעה". האלוף נחושתן הוסיף כי "עבור אלפים בארץ, מסמל החתול ירוק העיניים גלגל הצלה, והיום מצטרפים עשרות לוחמים חדשים לשורות. היו גאים במורשתכם, ובטוחים ביכולתכם"

אשכולות אחרים העוסקים ביחידה
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=467249
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=517425
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=542215
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=563250
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #38  
ישן 28-05-2013, 18:33
צלמית המשתמש של Fang
  משתמש זכר Fang מנהל Fang אינו מחובר  
מנהל בפורום צבא וביטחון
 
חבר מתאריך: 26.11.05
הודעות: 8,220
Facebook profile
בתגובה להודעה מספר 37 שנכתבה על ידי Fang שמתחילה ב "לקראת טקס סיום מסלול של עוד..."

ישירות מהפייסבוק של חיל האוויר:
ברגעים אלה ממש מקבלים לוחמיה החדשים של יחידה 669 את סיכת החתול המפורסמת, ומצטרפים בתום מסלול מפרך של שנה וחצי, לאחת היחידות המרתקות בצה"ל. אחלו להם בהצלחה!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

כל הכבוד ובהצלחה

כתבה באתר חיל האוויר
בוגרי מחזור מ' יכולים לענוד את סיכת החתול בגאווה: אחרי שנה וחצי של הכשרה, הצטרפו הערב לוחמים חדשים ליחידת החילוץ והפינוי בהיטס (669).
בטקס, העניק להם מפקד חיל-האוויר את הסיכה עם סמל היחידה. "אתם ראויים להימנות עם הטובים שבטובים"
http://www.iaf.org.il/4395-40706-he/IAF.aspx

תמונות דוברות חיה"א מהטקס בצוקי שילת
מח"א נושא דברים

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

קצת הוא-הא 669 סטייל
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

ברוכים הבאים חתולים צעירים המסורתי
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


נערך לאחרונה ע"י Fang בתאריך 28-05-2013 בשעה 22:17.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #50  
ישן 22-05-2015, 17:22
  AMIT.A AMIT.A אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 22.05.11
הודעות: 177
החתולים מסיימים מסלול במפגן מצומצם
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "יחידת החילוץ והפינוי בהיטס 669"

היה מאוד מצוצמצם ביחס לשנים קודמות,במיוחד מהיבט המטס,התצוגה הקרקעית הייתה רגילה

תהנו !


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://i1081.photobucket.com/albums/j351/amit_agronov1/IMG_3365_zpsirmuebgj.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://i1081.photobucket.com/albums/j351/amit_agronov1/IMG_3370_zpsved0auje.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://i1081.photobucket.com/albums/j351/amit_agronov1/IMG_3389_zpspilujjnp.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://i1081.photobucket.com/albums/j351/amit_agronov1/IMG_3392_zpsw4rl4zay.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://i1081.photobucket.com/albums/j351/amit_agronov1/IMG_3404_zpsxyvdpg2j.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://i1081.photobucket.com/albums/j351/amit_agronov1/IMG_3407_zpsihnur5ma.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://i1081.photobucket.com/albums/j351/amit_agronov1/IMG_3420_zpso5f4ihlr.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://i1081.photobucket.com/albums/j351/amit_agronov1/IMG_3421_zpsgzylhzrg.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://i1081.photobucket.com/albums/j351/amit_agronov1/IMG_3428_zpsjbgxgwhi.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://i1081.photobucket.com/albums/j351/amit_agronov1/IMG_3429_zpsum02bwuz.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://i1081.photobucket.com/albums/j351/amit_agronov1/IMG_3434_zpsi3coxuro.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://i1081.photobucket.com/albums/j351/amit_agronov1/IMG_3441_zpsu05vwwcz.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://i1081.photobucket.com/albums/j351/amit_agronov1/IMG_3458_zpsvzt3aea1.jpg]
_____________________________________
עמית אגרונוב-צלם תעופה

http://www.flickr.com/photos/101391181@N08/

https://www.facebook.com/pages/Amit-agronov-Photography/253251574824541?ref=hl


נערך לאחרונה ע"י AMIT.A בתאריך 22-05-2015 בשעה 17:28.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #55  
ישן 21-06-2015, 21:50
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 14,850
669 - ספרו החדש של איתי אילנאי
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "יחידת החילוץ והפינוי בהיטס 669"

ביוני 1972 נפצע סגן נעם ארנון בעת שנטש את מטוס הפנטום שלו מעל הים התיכון. כוחות ההצלה שהוזנקו לעברו מצאו את ארנון בחיים, אך נכשלו בניסיונם לחלץ אותו. גופתו שקעה במצולות ולא נמצאה מעולם. מותו של ארנון ולקחי מלחמת יום הכיפורים, שפרצה זמן קצר לאחר מכן, הובילו את חיל האוויר הישראלי למסקנה שעליו לייסד גוף מקצועי שתפקידו השבת טייסים נוטשים לבסיסם. באפריל 1974 מתוך שני צריפים קטנים בבסיס תל נוף, קמה יחידת החילוץ 669 .

בתחילת דרכה היתה 669 עוף מוזר שחייליה זכו לכינוי" פרטיזנים", ובצדק. הם היו צעירים פרועי שיער שמצאו מפלט בנחלים של חצי האי סיני ובמעיינות הגליל. הם צדו חמורים ונחשים, בישלו ואכלו אותם, ואז רצו לספר על כך לפקידת המבצעים. אבל דווקא מתוך המרחב הפרוע הזה צמחה לה יחידה מיוחדת במינה, שמשמשת היום כיחידת החילוץ הלאומית של מדינת ישראל.

בארבעים שנותיה השתתפה 669 באין - ספור מבצעי הצלה, מאיתור מטיילים אבודים במדבר יהודה ועד לחילוץ הנועז באסון השייטת. הספר חושף לראשונה כמה מהמבצעים הללו, המובאים מפי אלו שהשתתפו בהם, אך בעיקר הוא מגולל את סיפור לידתה והתבגרותה המופלא של יחידת החילוץ של חיל האוויר.

http://www.booknet.co.il/prodtxt.as...61#.VYcHkvmqpBd


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.booknet.co.il/imgs/site/prod/62512010182b.jpg]
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #59  
ישן 30-07-2015, 21:10
  strong1 strong1 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 14,850
מחלצים באריזונה: 669 באימון מעבר לים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "יחידת החילוץ והפינוי בהיטס 669"

יחידת החילוץ של חיל-האוויר השתתפה לאחרונה בתרגיל חילוץ בינלאומי על אדמת ארה"ב, בו השתתפו יחידות חילוץ מ-13 מדינות. שיתוף הפעולה ההדוק ביותר נרשם עם יחידת החילוץ של צבא ארה"ב. צפו בסרטון המסכם

http://www.iaf.org.il/4423-45290-he/IAF.aspx


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Sip_Storage/FILES/8/68558.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Sip_Storage/FILES/9/68559.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Sip_Storage/FILES/1/68561.jpg]
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #66  
ישן 18-08-2016, 23:06
צלמית המשתמש של סירפד
  סירפד מנהל סירפד אינו מחובר  
מנהל פורום צבא ובטחון
 
חבר מתאריך: 04.05.02
הודעות: 20,144
בקרקע ובים: הצצה נדירה ל-669‎ (מאקו)
בתגובה להודעה מספר 63 שנכתבה על ידי דה-דה שמתחילה ב "תיעוד: 669 חושפים לראשונה יכולות חילוץ חדשות"

יחידת החילוץ המסווגת של חיל האוויר פיתחה לאחרונה אמצעים חדשים לפינוי פצועים ביבשה – וגם בים. תיעוד מפעילות היחידה מספק הצצה נדירה לאמצעים שיאפשרו פינוי פצועים מעומק שטח האויב ומאסדות הגז בים.
ניר דבורי


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

...אלא שהיחידה עוברת בתקופה האחרונה שינוי משמעותי - וביקור בה חושף יכולות מבצעיות חדשות: ביחידה הוחלט להקים מערך פינוי פצועים רכוב, כמו יחידת הניוד 551, המתמחה בנהיגת שטח מבצעית מדויקת ובניווט יום יום ולילה בעומק שטח אויב...

http://www.mako.co.il/news-military...5fbd9651004.htm
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #70  
ישן 26-10-2005, 09:11
  יסעור יסעור אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.02.05
הודעות: 2,159
אני חייב להגיב
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "יחידת החילוץ והפינוי בהיטס 669"

אכן יחידה לתפארת מדינת ישראל אבל יש לי כמה השגות.

במהותה מדובר ביחידה צבאית לכל דבר ועניין אך העיסוק המרכזי שלה לכל אורך שנות קיומה הוא חילוץ אזרחים מואדיות שליפת גופות טובעים מהים ווטיפול בנפגעי תאונות דרכים.

הכל חשוב !!

השאלה היא אם צה"ל כצבא קטן אך ממזר/שובב (איך שכינה אותו אהוד ברק בזמנו).
יכול להרשות לעצמו להשקיע סכומי עתק !!!!
בהכשרת כמות כזו של כח אדם ותשתיות לעניין זה.
שאלה נוספת היא אם הנפחים של התעסוקות עומדים ביחס זהה לגודל היחידה או שיש שם אבטלה.

האם מדינת ישראל צריכה יחידה צבאית שבה משרתים טובי לוחמינו
כדי לפנות פצועי תאונות דרכים השקם וערב או שאפשר להקים כח אווירי יעודי לעניין זה במסגרת מד"א למשל....

אני לא בא להכריז הכרזות אבל אלו דברים שאפשר לדון בהם בלי להתלהם.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #73  
ישן 26-10-2005, 12:52
צלמית המשתמש של רועי AZ
  רועי AZ רועי AZ אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 26.01.05
הודעות: 13,699
במצבים של תאונות:
בתגובה להודעה מספר 72 שנכתבה על ידי יסעור שמתחילה ב "יופי של אימון .... ייצוב העמסה ופינוי לטראומה במיון."

א. לעיתים קיים צורך בפינוי דחוף.

ב. לעיתים אין גישה לאיזור התאונה, אך ורק מהאוויר.

ג. כיש מס' גדול של אנשים להם צריך להעניק עזרה דחופה.

אתה משתמש במסוקים ואנשי חילוץ. והיות ולנו אין יח' חילוץ אזרחיות אנו נאלצים להשתמש ב 669.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #85  
ישן 26-10-2005, 16:10
צלמית המשתמש של ביטיס
  ביטיס ביטיס אינו מחובר  
מומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה
 
חבר מתאריך: 06.12.04
הודעות: 19,934
זה נכון לגבי אספקט החילוץ האזרחי.
בתגובה להודעה מספר 84 שנכתבה על ידי עמרי_הולך_לנחל שמתחילה ב "אבל למה שלדג?"

אבל היעוד המלחמתי שלה (שגם בלבנון התבטא) הוא בחילוץ קרבי. ישנם מאפיינים לא מועטים החופפים ליחידות DA (תקן אותי אם אני טועה), בסוגי הפעילות והצרכים של היחידה, ובהסתמך על מה שאני יודע (שהוא אמנם קצת outdated) צירוף פלגת חילוץ קרבי כזו יכול אפילו להועיל ליחידה שעיסוקה הוא DA (שוב, עד כמה שאני מכיר את הנושא). מעבר לכך, מבחינה ריאלית, איחוד תוך חילי הוא ריאלי יותר מאשר העברת יחידות בין חיילות, לא?
מעבר לכך, בגדול, אני בכלל חושב שכל נושא הכוחות היוחדים צריך להתאגד, בדומה ל-SAS יותר מאשר למפקדה בסגנון האמריקאי. אבל זה כבר נושא אחר לדיון....
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #93  
ישן 26-10-2005, 15:41
  NOKER NOKER אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.09.04
הודעות: 159
בתגובה להודעה מספר 70 שנכתבה על ידי יסעור שמתחילה ב "אני חייב להגיב"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי יסעור
השאלה היא אם צה"ל כצבא קטן אך ממזר/שובב (איך שכינה אותו אהוד ברק בזמנו).
יכול להרשות לעצמו להשקיע סכומי עתק !!!!
בהכשרת כמות כזו של כח אדם ותשתיות לעניין זה.
שאלה נוספת היא אם הנפחים של התעסוקות עומדים ביחס זהה לגודל היחידה או שיש שם אבטלה.

האם מדינת ישראל צריכה יחידה צבאית שבה משרתים טובי לוחמינו
כדי לפנות פצועי תאונות דרכים השקם וערב או שאפשר להקים כח אווירי יעודי לעניין זה במסגרת מד"א למשל....



במד"א מתגבשת תוכנית, שאמורה לצאת לפועל כבר השנה שבה יוקצו למד"א שני מסוקים - אחד בסורוקה ואחד ברמב"ם ויאויישו ע"י פראמדיקים ממד"א יוצאי יחידת 669 שמנוסים כבר במלאכת החילוץ. כמובן שהטייסים יהיו מחיל האוויר והמסוקים יהיו של חיל האוויר מטעמי תקציב, אך החידוש יהיה שהמסוק יהיה מאוייש במשמרות 24 שעות כמו כל אמבולנס בתחנות מד"א בארץ.

מה שזירז את גיבוש התוכנית היה אירוע הרכבת ברבדים, שבו במקרה עבר באיזור מסוק של 669 שהיה באימון והיה הכוח הראשון לדווח ולחלץ נפגעים. בהמשך השתתפו באירוע עוד 4 מסוקים. תוואי השטח לא איפשר לאמבולנסים להגיע סמוך לנפגעים והובן הצורך בפינוי מוסק במקרה של אירוע רב נפגעים.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #96  
ישן 26-10-2005, 18:13
  strong11 strong11 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 26.11.04
הודעות: 2,104
תגובה
בתגובה להודעה מספר 95 שנכתבה על ידי עמרי_הולך_לנחל שמתחילה ב "אל תהרוס את הדיון!"

סלח לי אבל למה זה מוריד את רמת הדיון, כי זה נוגד את דעתך?
מה, אתה מטיף מונולוגים או משתתף בפורום בו יש ריבוי דעות?
אבוי לנו אם הערצה / הסגידה העיוורת והקבעון המחשבתי שלכם לכל מה שמוגדר "יחידה מובחרת" תמשך... בדיוק ככה הגענו למצב בו יש בצה"ל 20 "יחידות מובחרות" - כל חיל / זרוע / פיקוד / אלוף פתאום רוצה אחת כזאת, לפעמים גם שתיים אדרבא... ואז והיחידות צריכות לחפש לעצמן פרנסה / תעסוקה לא להן ולהמציא לעצמן יכולות משונות.
ראבאק אפילו למשטרה צבאית (!!!!) יש פתאום פלוגת סחלב שמפקד החיל מציג אותה לנספחים צבאיים כ "כוח עלית" (!!!!) לא פחות שנדרש כי החי"ר במקום אינו מספיק מקצועי... עוד חודשיים ככה הם מתחילים לנוע עם האמרים, אחרי זה כבר מגיעים רובי הצלפים, קורס הלוט"ר ונעליים אדומות... כמובן הכנפיים והסיכות בצוחבוי לא לשכוח מאוד חשוב...
מה הלאה? האלוף שטרן יגיד למה אצל אחרים כן ואצלי לא ויקים בחיל השלישות סיירת פקידים מוצנחת?
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #100  
ישן 26-10-2005, 18:05
  יסעור יסעור אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.02.05
הודעות: 2,159
מה שאתה אומר מתנגש לי עם המציאות כפי שאני מכיר אותה
בתגובה להודעה מספר 99 שנכתבה על ידי NOKER שמתחילה ב "האירוע זירז את התוכנית"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי NOKER
מכיוון שפעם ראשונה נאלצו להתמודד עם אירוע רב נפגעים בתוואי שטח שלא מאפשר התקרבות אמבולנס והבינו את הצורך בפינוי בהיטס.

ההסכם בין מד"א לצבא אומר שכל עוד הצבא לא משתמש במסוקים, הוא יכול לתת לשירות מד"א מסוקים כפי הצורך. הבעיה היא שהצבא אומר ובצדק, שבזמן מלחמה או עימות, הוא לא מבטיח להעמיד לרשות מד"א שום מסוק. כאן מד"א הבין שהוא חייב "לדאוג לעצמו".


"אירוע קו 301" אם אינני טועה הוא אירוע שבו מחבל גילגל אוטובוס לואדי באיזור ירושלים ללא אפשרות הגעת אמבולנסים לשטח האירוע. וגם שם מספר הנפגעים היה רב.

בהיבט מסוקים על בסיס מקום פנוי זה נשמע לי גמיש מדי.

לצורך העניין ניתן להחזיק כוננות בעובדה ובמחניים לתאונות דרכים וכו' עם צוותי מד"א מוכשרים ומצויידים לאופציות חילוץ מים ובאמצעות מנוף.
וכך רוב רובן של ההזנקות של 669 מתבטלות.

השאלה מה יעשו עם היחידה במקרה כזה......
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #101  
ישן 26-10-2005, 19:50
  אומי 5 אומי 5 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 11.09.05
הודעות: 988
בתגובה להודעה מספר 100 שנכתבה על ידי יסעור שמתחילה ב "מה שאתה אומר מתנגש לי עם המציאות כפי שאני מכיר אותה"

אתה מדבר על 405 .

לגבי שאר הדיון פה ,
אין לי שום ספק שיש יחידות שאפשר לוותר עליהן או לצמצם את הכשרתן,לדעתי ששבש תשע היא לא אחת מהן, אם כי לצרף אותה לשלדג זה רעיון הגיוני.
ריבוי הכשרות ליחידה יכול להראות מיותר אומנם ,אבל במקרים מסוימים הוא חיוני ,לדוגמא:
במהלך הלחימה האחרונה נוצר מצב שהיחידה היחידה שמוכשרת באופן מוצהר גם לפרוץ לבית גם לטהר אותו וגם לפוצץ אותו היא מחלקה קטנה בתוך גדוד שמחויבת לגיזרה (בניגוד ליחידות מובחרות שקופצות לאן שצריך) ,נוצר מצב שמתחילים להכשיר לוחמים אחרי מסלול בפריצה ולו"ז.
לאומת זאת אין שום סיבה (לדעתי) להחזיק יחידת לוחמי קשר חטיבתית.

לגבי 669 ,אם תהייה יחידה בתוך היחידה של פיקוד העורף יהיו (לדעתי) כשלים בתקשורת בין אנשי האוויר לאנשי היבשה (דבר שקורה בשטח בשת"פים אחרים).
אם יקטינו את היחידה אז ביום רע אחד היא לא תעמוד בעומס משימות שיפלו עליה ,אם היא תהייה בתוך שלדג ,אולי היא תהייה טובה .

בקשר ליחידה לכל אלוף,כן כל כוח בצבא (לפחות כל כח לוחם) צריך יחידה שיודעת לעשות את זה יותר טוב,או לספק לו מודיעין, או לספק יכולות מיוחדות בתחום, זה שכל אחד מחליט לבד לקרוא ליחידה שלו יחידת עילית זה כבר בעיה במנטליות של מפקדים....
יחידה עילית זה מטכ"ל (ועוד) יחידה מובחרת זה פלס"ר (ועוד) ויחידה טובה יכולה להיות כל מחלקת שלישות או ת"ש שעושה את העבודה כמו שצריך.
_____________________________________
לפעמים חרבון זה כמו קרב , אתה חוזר עם חוויות שאף אחד לא רוצה לשמוע .

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #103  
ישן 26-10-2005, 20:03
  strong11 strong11 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 26.11.04
הודעות: 2,104
תגובה
בתגובה להודעה מספר 100 שנכתבה על ידי יסעור שמתחילה ב "מה שאתה אומר מתנגש לי עם המציאות כפי שאני מכיר אותה"

האוטובוס לירושלים - קו 405 לא קו 301. יכול להיות שאתה מתכוון לקו 300 ב 1984?
למה המשטרה יכולה להחזיק טייסת סייפנים משלה ומד"א לא? אמר מי?
למה אי אפשר לעשות OUTSOURCING דרך חברה אזרחית שתזכה במכרז של פיקוד העורף ומשרד הבריאות? אמר מי?
למה צריך לאמן מפני פצועי תאונות דרכים בצלילה, צניחה וסנפלינג במשך כמעט שנתיים?

פחות משנה אחרי השינוי שאני מתאר פה, שכולם מבינים שהיקף הפעילות של היחידה קטן פתאום ב 90%, 669 עוברת לה מן העולם ומתכווצת בקול ענות חלושה לגף פינוי בהיטס וחילוץ בשלדג.
כל החיילים עוברים אותו מסלול בדיוק במשך שנה, אחרי זה מתפצלים לעוד 8 חודשים התמחות מקצועות.
חסכנו אל"מ (כי לפקד על יחידה מובחרת אחת כבר לא צריך את "מפקד הכוחות המיוחדים בח"א), 2-3 סא"לים (כולל רע"נים בקריה) ולפחות 40 תקני קבע יותר זוטרים של קצינים ונגדים בשתי היחידות ובמטה ח"א.
צוחבוי מאבד שתי סיכות שהופכות לפריטי אספנים אבל מרוויח ביושר סיכה חדשה של היחידה המאוחדת - אני מציע את השם המקורי 669+5101 = 5770!
תאמינו לי לא יקרה כלום, הסורים לא יחממו את מנועי הטנקים, בדגניה לא צריך לאגור מולוטבים מחדש.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +3. השעה כעת היא 10:53

הדף נוצר ב 0.77 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2017 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר