אני קורא לסיפור "הסוף המר" / אליאור מזרחי.

זה היה לילה גשום, בבית קברות, אלוהים בכה.

אשתו וילדיו עמדו מול קברו, יתומים ובוכים.

אלפי קברים, מסביב, שוממים, עזובים.

מסביב הדהדו 3 קולות יריות.

דגל ישראל ביד אישתו-לאות גאווה.

"למה הלכת?!" זעקה בבכי עמוק. הילדים בוכים איתה.

"אבאאאאאאאאאאא" הם צעקו ביחד, מאוחדים, לעבר החושך שבשמים בתקווה שישמע את קולם ויחזיר.

בליבם הם ידעו שהוא לא יחזור, ו"הוא" לא יחזיר, הם ידעו שזה הסוף.

"בואו נחזור למכונית ילדים" האם לחשה. אחוזה בעדינות בילדיה, הסתובבה עם גבה לקבר והתחילה לצעוד בבגדיה השחורים ספוגי היורה, לעבר המכונית.

*

כעבור שלושה חודשים.

האם וילדיה ישבו מול הטלוויזיה, בשקט, ובבדידות, בוהים במסך העמום, היה בולט מאוד שהיה להם קשה לחזור לשגרה.

הבית היה לבן-רק הוא צוהל ושמח, מנוגד לרגשות האופפים את שארית המשפחה.

דפיקה בדלת נשמעה לפתע והקפיצה את האם המחכה לבשורה.

"אני באה,רגע!" האם צעקה לעבר הדלת.

קול חריקה.

"כן...?"האם אמרה בלחש לכיוון הדמות שבכניסה.

"שלום גב' דארק, אני הסוכן לייט" אמרה הדמות.

"הסכמנו לבקשתך לבדיקת הגופה בשנית".

"אני מודה לך" אמרה גברת דארק בחיוך רפה, ומזויף.

*

כעבור חודש.

כשכבר התחילו להיתאושש מהטראומה המשפחתית שעברו, הצרות חזרו:

"ילדים, אני כבר חוזרת-אני יוצאת לבדוק את הדואר!" צעקה לעבר ילדיה הצופים בטלוויזיה העמומה, בחדר הלבן כולו.

מול תיבת הדואר נעצרה מכונית שחורה. יצא משם הסוכן לייט.

"גב' דארק, את עצורה בגין רצח מדרגה ראשונה, זכותך לשמור על שתיקה, כל דבר שתאמרי יכול לשמש נגדך בבית המשפט..."

האם הביטה בסוכן באופן תמוהה, כאילו שהיא איננה מבינה מה מתרחש כאן, ועל מה.

האם הסתכלה לעבר חלון הבית-הילדים הסתכלו בבכי על אימם הנכנסת לרכב.

"חכו לי ילדים!!! אני אחזור לקחת אתכם!!!!" צעקה אימם רגע לפני שהסוכן דחף את כולה לרכב.

זאת הפעםה אחרונה שיראו את אימם.

*

כעבור 7שנים.

הבית רעוע, שחור, מפוחם, לא לבן וצוהל כפי שהיה לפני 7 שנים.

דפיקה על הדלת.

"רגע!!" צעקה הנערה.

הדלת נפתחה בחריקה, מוכרת.

"שלום ילדים..." אמרה בגמגום, בקול חלש ומהסס גלוי דמות זקנה ותשושה, בעלת קמטים לרוב בפניה.

"מי את?!" שאלה הנערה בפחד.

"אני אימך!" "את לא זוכרת אותי?!" שאלה בקול חלש ומותש.

"את לא אמא שלי, אמא שלי נמצאת עכשיו בבית!!!! תסתלקי מפה זקנה מטורללת!!!" אמרה לה הנערה ונעלה את הדלת.

האם הסתובבה בבכי לעבר המכונית- הבינה שהילדים שלה כבר לא זוכרים אותה.

טוב לא פלא... היא כבר 7 שנים לא היתה איתם. לא ביקרה אותם...

האם הסתובבה לעבר החלון והבטיחה לעצמה בלב:"אני עוד אחזור לקחת אתכם ילדים".

רגע לפני שנכנסה למכונית קלטה משהו מוזר ושונה בחצר. מן לוח לבן עבה ומוזר בצד החצר-כמעט ואי אפשר לראותו.

האם צעדה לעבר הלוח הזה.

התקרבה.

כשהיתה במרחק של 4 מטרים הבינה מה כתוב שם:

כאן קבור מרקוס פאל

11.7.1986 - 1.4.1999



ת.נ.צ.ב.ה



האם לא הצליחה לעכל מה שרשום שם.

"לא, זה לא יכול להיות-לא!!!!!!!" צללה לאדמה בבכי, צעקה לעבר השמיים השחורים-לעבר החושך-לעברו.
היא הבינה שהבית היה שחור ומפוחם משריפה שקרתה כאן בשנה שעברה. בשריפה הזאת מת בנה.
התחיל לרדת גשם-מלקוש.

"מה קרה?" יצאה דמות מהמכונית השחורה לעברה, ולעבר הקבר.
הדמות ראתה ממה האם הזדעזעה.
"זה בסדר, דפני, זה יעבור" לייט אמר, והצטרף לבכות איתה בניגוד לרצונו.

לייט עזר לדפני לחזור למכונית, בעודם בוכים עם האלוהים את הבכי האחרון.

"זה בסדר, אני כאן איתך-את לא לבד" אמר לייט והתניע את המכונית.

האם הסתכלה בפעם האחרונה לעבר החלון שבו הסתכלו ילדיה אליה לפני 7 שנים כאשר הפלילו אותה ברצח.

כעת בחלון היתה רק דמות אחת מוכרת, ועוד אחת שלא.

אחת בכתה-ואחת צחקה צחוק מצמרר, ו הביטה בה בחיוך שטני.
האחת שבכתה, לא בכתה בגלל שהאם עזבה-היא בכתה בגלל הכאב הרב שהיה לה, ושעוד יהיה לה.
אחת בת-ואחת אם.

הרכב נסע בחריקת גלגלים.

והיה גלוי שהאב לא רצה לדעת את האמת המרה על ילדיו, כגון אימו.
האב ואימם נסעו, ולא חזרו.
שניהם רצו לנסוע הרחק, הרחק מהאמת-הם ידעו שהאמת תרדוף אותם עד הסוף, הסוף המר.








כל הזכויות שמורות לאליאור מזרחי (אליאור15) ואין להעתיק, לצלם, או לעשות כל שימוש במסמך זה בלי רשות כתובה ומפורשת מאליאור מזרחי (אליאור 15).



קישור מקורי לסיפור ולתחרות: http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...3551#post718558

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

האמת שאהבתי את ההתחלנה ממש

זה היה לילה גשום, בבית קברות, אלוהים בכה.

אשתו וילדיו עמדו מול קברו, יתומים ובוכים.

אלפי קברים, מסביב, שוממים, עזובים.
אבל אחרי זה נהפך לסיפור בלשי
אבל כל אחד וסגנון הכתיבה שלו
סיפור יפה מזכיר לי רעיון של איזה סיפור
האם הסיםור שלך מבוסס על רעיון של סיפור אחר

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

לא-ממש לא-פשוט עלה לי רעיון איך אפשר להשאיר את הקוראים במתח רוב הסיפור וגם בסופו-אני מקווה שהצלחתי לעשות את זה גם לך...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

לא התחברתי לסיפור כי אני לא אוהב סיפורים כאלה זה הטבע שלי אז סליחה
אבל בכללי הסיפור שלך נהדר

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.