מתה רוזה פארקס - "אם התנועה לזכויות האזרח"



רוזה פארקס, מסמלי המאבק של התנועה לזכויות האזרח בארה"ב, שפעלה למען זכויות השחורים - הלכה לעולמה. פארקס שינתה את פני ההיסטוריה כשסירבה בשנות ה-50 לפנות את מושבה באוטובוס לגבר לבן ונעצרה
איי.פי
רוזה לי פארקס, שסירובה בשנות ה-50 לפנות את מושבה באוטובוס למען גבר לבן הוליד את התנועה לזכויות האזרח של ארה"ב, הלכה הלילה (יום ג') לעולמה בגיל 92. דוברת חבר הקונגרס ג'ון קוניירס, קארן מורגן, מסרה כי פארקס מתה בביתה בדטריוט מסיבות טבעיות.



פארקס הייתה בת 42 כשהחליטה ב-1955 להתמרד והביאה לשינוי פניה של ההיסטוריה האמריקנית. היא זכתה עם חלוף הזמן לכינוי "האמא של התנועה לזכויות האזרח".



בשעתו, חוקי ההפרדה שהיו בתוקף מאז מלחמת האזרחים דרשו להפריד בין שחורים ולבנים על גבי אוטובוסים, במסעדות ובמקומות ציבוריים ברחבי דרום ארה"ב. האפליה בעלת התוקף החוקי הותירה שחורים רבים ללא עבודה וללא אפשרות מגורים בשכונות רבות גם בצפון ארה"ב.



הגברת פארקס ממונטגמרי, אלבמה, הייתה כבר אז חברה בארגון הלאומי לקידום השחורים. ב-1 בדצמבר 1955, נסעה באוטובוס כשגבר לבן דרש את מושבה. פארקס סירבה, על אף החוקים שדרשו משחורים לפנות את מושבם ללבנים. פארקס נכלאה ונקנסה ב-14 דולרים.



המוזיאון שנחנך על שמה במונטגמרי בשנת 2000 שיחזר את השיחה שקדמה למאסרה. "האם את מתכוונת לעמוד?", שאל נהג האוטובוס. "לא", השיבה פארקס. "טוב, שישמרני האל, יהיה עלי לעצור אותך", אמר הנהג. "אתה יכול לעשות זאת", הגיבה.



ב-1992, אמרה כי יש שגורסים ש"רגליי כאבו ושלא ידעתי מדוע סירבתי לעמוד כשאמרו לי. אך הסיבה האמיתית שלא עמדתי היא שחשתי שזכותי שינהגו בי כמו בכל נוסע אחר. זמן רב מדי שנאלצנו לסבול טיפול שכזה".



"לא היה לי מושג שזה יוביל לזה"



מאסרה הצית חרם בן 381 ימים של מערכת האוטובוסים שאורגנה על-ידי כומר שעד אז מעטים שמעו עליו, מרטין לותר קינג ג'וניור. קינג זכה מאוחר יותר לפרס נובל לשלום לציון פועלו.



"כשנעצרתי לא היה לי שום מושג שזה יוביל לזה", אמרה פארקס 30 שנה מאוחר יותר. "זה היה יום, כמו כל יום אחר. הדבר היחידי שהפך אותו למשמעותי הוא שהמונים הצטרפו".



החרם במונטגמרי, שבא שנה אחרי שבית המשפט העליון של ארה"ב הצהיר כי ההפרדה בבתי הספר "לא שוויונית", ציין את תחילתה של התנועה המודרנית לזכויות האזרח בארה"ב. התנועה שהביאה ב-1964 לחקיקת החוק לזכויות אזרח, שאסר על הפרדה על בסיס גזע במקומות ציבוריים.



לאחר שהביעה את עמדתה, פארקס התקשתה למצוא עבודה באלבמה. היא הוטרדה וקיבלה איומים על חייה, והחליטה ב-1957 לעבור ביחד עם בעלה ריימונד לדטרויט. היא עבדה כעוזרת בלשכתו של קוניירס מ-1965 ועד שפרשה, ב-1988. בעלה ריימונד מת ב-1977.



פארקס הפכה לאישיות נערצת בדטריוט, שם קראו על שמה רחוב ובית ספר. לאחר שפרשה מעבודתה פעלה במכון רוזה וריימונד פארקס לפיתוח עצמי, שנוסד ב-1987 והוקדש לפיתוח מנהיגות בקרב צעירי דטרויט.