החנון נותן צ'אנס לטראנס

יום שני, 24 באוקטובר 2005, 10:30 מאת: נטע בר, מערכת וואלה!

נטע בר נקלע לרייב מטורף בהופעה של ג'ונו ריאקטור, ויצא משם עם אור בעיניים. המסר ברור: תנסו ותחוו את כל סוגי המוזיקה

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/177176-18.jpg]

כך נטע נראה אחרי הניסוי (צ': יחצ)

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/180298-18.jpg]

נראה דווקא בחור נחמד, ג'ונו (צ': יחצ)

אחד הקריטריונים החשובים ביותר בעניין השתייכות חברתית בעולם הנוער הישראלי הוא ההעדפה מוזיקלית שלך. מוזיקה תקבע איזה סוג של פריק, ערס, מאגניב, סטייליסט או סתם חננה אתה. ואכן, את רוב שנות נעורי העברתי בהתבצרות באמונה, שאם אשמע רוק פסיכודלי ואסגוד לג'ים מוריסון, אגדל להיות אדם מגניב יותר.

רק לאחרונה אזרתי אומץ לנסות לשבור את מעטה החברתיות סביב המוזיקה שאני שומע, ולהתחיל להתייחס אליה כאל משהו תרבותי וחוויתי. אחרי שניסיתי לא מעט ממה שיש ליצירה הישראלית להציע, בין אם זה מטאל, פאנק או אפילו הנמסיס הגדול - המוזיקה המזרחית, הגיע הזמן לנסות משהו מקצהו השני של העולם. טראנס-אטלנטיק, מה שנקרא, עם דגש על הטראנס.


תופים אפריקאיים, באסים אלקטרוניים וגיטרה חשמלית


חשתי קצת משונה עת נכנסתי עם ידידי דמיטרי להופעה של ג'ונו ריאקטור בחוף פלמחים. הרגשתי, משום מה, שלא הכנתי את שעורי הבית שלי. ג'ונו ריאקטור הוא הרכב אמביינט-טראנס שמשלב מוזיקה אלקטרונית, אינסטרומנטים שונים ומוזיקת עולם. לא היה לי צל של מושג לגבי איך כל זה יראה. חששתי שלא אוכל להתחבר לטראנס. שנים שנהגתי לראות בו מוזיקה נחותה, שכל אידיוט יכול להרכיב על המחשב שלו.

הופתעתי במהרה: רק לשמע המילה "טראנס" בהזמנה, הייתי משוכנע שאני עומד לבלות את הערב בחברת מאות קלאברים עצבניים בשם שמעון. להפתעתי, הקהל היה מבוגר, מאופק וכלל אנשים שנראו כאילו זה הרגע יצאו מהמשרד. הסביבה הייתה נקייה ומאורגנת בניגוד מפתיע לעשרות פסטיבלי הרוק שהשתתפתי בהם. עושה רושם שמי שיזם את ההופעה הביא בחשבון קהל בוגר ובעל סטנדרטים גבוהים יחסית.

הלהקה, שהייתה אמורה להופיע ב-24:00, דפקה איחור אופנתי כיאה לכל להקה שמגיעה מחו"ל. ההופעה החלה בסביבות שתיים בלילה, כשהמתחם היה כבר כמעט מלא. אווירת הציפייה שנוצרה נשברה סוף סוף כשחברי הלהקה המשונים עלו על הבמה. חלקם לבושים כמו לוחמי זולו אפריקאים וחלקם כמו שחקני אופרה. אני וידידי דמיטרי ניצבנו בשולי הקהל, במקום לא מחייב, כדי שנוכל לברוח במקרה והאפריקאים ישלפו מצ'אטות ויחתכו את דרכם בקהל.

אבל ההפתעה הגדולה ביותר הייתה אני עצמי. אם ודם חשבתי שלא אוכל להשתלב בין הביטים, הרי שהשילוב של התופים האפריקאים הגדולים, הבאסים האלקטרוניים הרועמים והגיטרה החשמלית יצרו ללהקה קצב שמעולם לא שמעתי כדוגמתו. מצאתי את עצמי נסחף אחרי הצלילים הלא שגרתיים האלו אל תוך מערבות חיה של אנשים רוקדים.

לצערי, הקור הסתווי והעייפות שאחזה בי אחרי ההתלהבות הראשונית לא אפשרו לי להישאר עוד. למרות מחאותיו הקולניות של דמיטרי, שכמוני, מצא את עצמו נסחף אחרי החוויה המעניינת הזאת, נאלצנו להתקפל כשהמסיבה עדיין בשיאה. אבל הריגוש הביא אותנו למסקנה ברורה:

חוויה מוזיקלית טובה היא חוצת תרבויות ומחסומים חברתיים. מאחורי כל סטיגמה וסצינה עומדים אנשים מעניינים ומוזיקה נפלאה ששווה לחוות ולנסות. המסר הוא ברור: צאו, תנסו, תחוו ואל תתנו לסטיגמות חברתיות להכתיב לכם מה לעשות. כך נוכל להיות חברה מגוונת יותר, מעניינת יותר וצרת אופקים הרבה פחות.

מקור: וואלה זון

http://zone.walla.co.il/?w=/2704/797522

Trance, Its not A music style, Its A way of life...