כתבה מענינת שמצאתי והנה הכותרת
סיפורם של 80 אלף אפרוחים שמתו בעקבות שרפה



בליל יום א', 7.4.2002, התלקח מכל סולר גדול במושב אשלים שבנגב. בעקבותיו התלקח לול באורך 150 מטרים. עשרות אלפי אפרוחים מתו משרפה בעודם חיים, ולאחר מכן מתו הנותרים מקור. לכבאים לא נותר מה להציל.

כבאים וחילוץ חיות. אחת מעבודותיהם של כבאים היא חילוץ חיות במצוקה. על-פי חוק שירותי כבאות משנת 1959 ותיקון לחוק מ 1971, מחויבים שירותי הכבאות במדינת ישראל בהצלת בעלי-חיים. לעתים מחלצים חיות שנלכדו במבנים בוערים, אך המקרים הנפוצים ביותר הם, ככל הנראה, חתולים שטיפסו למקומות גבוהים ונלכדו שם. הכבאים, מצוידים במנופים, גובים כסף עבור חילוץ החתולים, ומתלוננים על קשיים: "ב 99% מהמקרים כאשר עולים עם המנוף לחלץ חתול שנתקע על עץ הוא נבהל ובורח למטה במקרה הטוב, או מתנפל על הכבאי ופורק עליו את זעמו במקרה הרע." היחס לנושא, לפחות ברמה העקרונית, הוא רציני. בעקבות תלונה על מקרה של זלזול מצד כבאים כלפי קריאה לחילוץ חתולה, נזעקו כבאים רבים בפורום כבאות ומניעת דליקות בפורטל תפוז לברר את פרטי המקרה ולהבטיח את מידת רצינותם. במקרה אחר, אף הצהיר בַפורום הכבאי החיפאי, גרשון זאוברמן, כדלהלן: "מתוקף החוק אנו אמונים על הצלת רכוש ונפש. גם בעלי-חיים הם בעלי נפש ולכן אין הבדל בהצלת בני-אדם או בעלי-חיים".

אש בלול. הצלת חיות משרפה היא משימה קשה. עבור החיה, המקום המסוכן ביותר להיות בו בשרפה הוא ודאי המשק המתועש. ערן אייל, מנהל פורום כבאות ומניעת דליקות, מספר על השרפה שאירעה ביום א' במושב אשלים:

"הייתי במשמרת, בשעה 23:00 לערך העיניים שלי החלו להיסגר מעצמן והחלה להתגבש במוחי התקפלות לכיוון הבית עד שקיבלנו הודעה על שרפת לול תרנגולות באשלים (30 ק"מ מבאר-שבע), כחצי שעה נסיעה.... ציפיתי לשרפה קטנה, לא משהו רציני.... אבל מחשבותיי לחוד ומה שהיה בשטח לחוד... את הלהבות ראינו כבר משני ק"מ. את הלהבות האדומות האלו יצר מכל סולר בנפח של 15,000 ליטרים, גנרטור ענק, טרקטור, חדר חשמל ולול באורך של 150 מטר ורוחב של 15 מטר... והנה אני כאן אחרי ארבע שעות לערך של מלחמה עם מכל סולר עצבני במיוחד, לול ענקי, גנרטור ענק וטרקטור שהחליטו לבעור גם יחד... שני כבאים ומתנדב, מפלצת אחת של 13 קוב והידרנט אחד של שני צול.... ניצחנו במלחמה!"


השרפה כובתה, אבל האש הספיקה להרוג כ 32,000 אפרוחים בני יום-יומיים. "כשהגענו הלול כבר היה שרוף לגמרי", מספר אייל, "התרכזנו בלכבות את מכל הסולר".

אותם זה מצחיק. אם חתולים וכלבים לכודים מעוררים יחס רציני בקרב אנשים רבים, הרי שהעניין בקורבנות שרפת הענק במושב אשלים אינו מובן מאליו. בפורום הכבאות, הגיב מישהו על הידיעה בהערה "מה עם התרנגולים, נהיו עוף בגריל?". הידיעה הגיעה גם לתכנית "המילה האחרונה" (גלי-צה"ל), שבה התרעמו המנחים, אורי אורבך וגידי גוב, על כך, שאנשים הזדעזעו מגורל התרנגולות, במקום לדאוג כראוי מהנזק הכספי לחקלאי; הציק להם, שאנשים מרחמים על התרנגולות שהם אוכלים, ולכן השתדלו אורבך וגוב להציג את העניין כולו בצורה משעשעת.

לאחר האש - בא הקור. השרפה עלתה בחייהם של כ 50,000 אפרוחים נוספים. לאחר שנשרפו הגנרטור וחדר הבקרה של הלול, נמנעה במשך כמה שעות אספקת החשמל במקום. המדובר בלול "מבוקר אקלים" - לול שהטמפרטורה השוררת בו נשלטת באופן מלאכותי. האפרוחים זקוקים לטמפרטורה של 33 מעלות צלזיוס כדי לשרוד, בעוד שהטמפרטורה בלילה במושב אשלים הגיעה ל 10-11 מעלות. בטבע, מצטופפים אפרוחים תחת כנפי אמותיהם ונהנים מחום גופה. בלול הם מצטופפים סביב תנורים ("אומנות"), ואם נוצר שיבוש במערכת החימום - הם נידונים לגווע לאיטם מקור, כפי שקרה ביום א' בעקבות השרפה. כמובן, שרפת-ענק היא מקרה חריג, אולם שיבושים בבקרת האקלים ובתנאים אחרים בלולים (בדומה לשיבושים באספקת החמצן בבריכות דגים), מביאים לעתים קרובות לאסון. אם בתנאים טבעיים יודעות החיות לברוח או למצוא מחסה מפני פגעי מזג-האוויר ומפני אסונות אחרים, כגון שריפות והצפות, הרי שבתנאי המשק המתועש אין להן כל אפשרות להתמודד בכוחות עצמן עם סכנות. השיבוש הקטן ביותר בתנאים המבוקרים עלול להביא למוות המוני.

בתעשייה אין כל חדש. הטרגדיה של האפרוחים במושב אשלים אינה בהכרח גרועה יותר מן הגורל, שהיה צפוי להם בעוד חודשיים. למרבה האירוניה, מי שדיווחו על השרפה היו נהגי משאיות, שהעמיסו באותה שעה תרנגולים בדרך לשחיטה. ייתכן, ששיטות ההעמסה, ההובלה והשחיטה אינן מביאות למוות קל יותר בהשוואה לחנק בעשן, מוות באש או גוויעה איטית מקור. אלימותם של פועלי ההובלה והצפיפות הרבה בכלובים גורמות לחלק מן התרנגולים שברים, שמהם יסבלו במשך שעות רבות, עד לשחיטה. בנסיעה נחשפים העופות שבכלובים החיצוניים לקור ולרוחות. גם השחיטה עצמה היא תהליך איטי, מכאיב ומפחיד. אפילו המספרים האסטרונומיים של קורבנות השרפה והקור שאחריה, הם מספרי מוות רגילים בתעשיית העופות. למעשה, מספר העופות המומתים בישראל מדי יום הוא גדול יותר. עופות אלה, גם הם בעלי נפש, כדבריו של הכבאי גרשון זאוברמן, אולם קל מאוד לשכוח זאת ולראות בהם רכוש בלבד.

עדכון: הכבאים מתנצלים. בעקבות פרסום הכתבה ב"זכויות בעלי-חיים השבוע", ביקש מנהל פורום כבאות ומניעת דלקות בתפוז, ערן אייל, להתנצל על התגובה סרת-הטעם של מבקר בפורום כבאות, שצוטטה בכתבה:

"את הישארותה של הודעה זו בפורום אני רואה כמחדל אישי שלי בגלל שלא איתרתי אותה ומחקתי אותה. אני לוקח על עצמי את מלוא האשמה בנוגע למצב הלא נעים הזה, שכאמור אינו משקף את יחסם ונקודת מבטם של הכבאים והמתנדבים בפורום בכל הנוגע לבעלי-חיים וזכויותיהם. כולי בוש ונכלם שבפורום שאני מנהל ושמסייע רבות, בעיקר בעקבות שיתוף-הפעולה המתמשך בין הפורום לבין פורום זכויות בעלי-חיים בתפוז, מופיעים משפטים כאלו שאותי בהחלט לא הצחיקו. אבקש להביע את התנצלותי הכנה בפני כל חברי הפורום וקוראי מגזין המופץ על-ידי אנונימוס ואשמח אם הודעת ההתנצלות תפורסם גם היא במגזין שהרי אין היא משקפת את הפורום, חבריו ואנשי הכבאות."
נקווה שיחסם הרציני של הכבאים לנושא ישמש מופת לשאר הרשויות בישראל, שתפקידן לעסוק בהגנה על בעלי-חיים
עצוב

"מה עם התרנגולים, נהיו עוף בגריל?".

הטמטום והחוסר אכפתיות הזו כלפי יצורים אחרים חיים ונושמים בעלי רגשות, זה פשוט מזעזע.

חיה ותן לחיות!

אבל למרות זאת, תפקיד הקבאים למנוע מוות של בני אדם, ורק לאחר מכן לדאוג לשאר....
למרות שכאן היה מקרה של חוסר אחריות מוחלט!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.