|
19 שנים של אכזבות
ביום ראשון ימלאו 19 שנים, בתאריך העברי והלועזי, לנפילתו בשבי של הנווט רון ארד. סקירה ארכיונית משרטטת תמונה מורכבת, עם פיסות מידע הסותרות זו את זו, שממנה לא ניתן לקבוע אם ארד בין החיים ואם אי פעם ייוודע מה באמת עלה בגורלו
יעקב בר-און
פרשת רון ארד, הנווט השבוי שב-16 באוקטובר ימלאו 19 שנה לנפילתו בשבי האויב, מהתעלומות הסבוכות בתולדות המדינה, לא הסתמנה מיד ככזאת. תחילה היא עמדה בצל לכידתו של מרגל האטום מרדכי ואנונו (בדיוק עשרה ימים לאחר מכן) והחילופין בראשות ממשלת הרוטציה בין שמעון פרס לבין יצחק שמיר, ורק בהמשך תפסה תאוצה והפכה לחלק מסדר היום הציבורי שלנו. להלן מסע במנהרת הזמן דרך כותרות העיתונים, מאז שארד צנח בשלום ממטוס 'פאנטום' שתקף באזור צידון והופל, נפל בשבי ארגון 'אמל' השיעי בראשות נאביה ברי, ולא שב.
23.10.86 – מפקד צד"ל, אנטואן לאחד: "הנווט בידי פלג שאינו כפוף לברי". גורמים בישראל מביעים ספקות בהצהרת הגנרל.
24.10.86 - הערכה ראשונה: ארד בידי פלג פרו-איראני ב'אמל', בראשות מוטספה דיראני.
- שר הביטחון יצחק רבין: "נווט הפאנטום בריא ושלם ומוחזק בידי 'אמל'".
- נאביה ברי: "לא יהיה מו"מ עם ישראל על הנווט השבוי ששמו רון, כל עוד ישראל לא תפנה את כל חייליה מדרום לבנון".
- מגעים בין ישראל לגורמים בלבנון בדבר עסקה של שחרור ארד וארבעה בני ערובה אמריקנים תמורת 400 מחבלים.
- הגנרל לאחד מוכן לשחרר 250 אסירים מכלא אל-חיאם למען שחרור ארד, בתנאי שישוחררו גם תשעה חיילי צד"ל נעדרים.
22.4.88 – טייס מטוסו של ארד, שחולץ תחת אש, בתוכנית 'הדרן לחיל האוויר': "ראיתי לשמחתי את רון בריא ושלם, נוחת באזור הררי".
10.6.88 – ידיעה: "הנווט הישראלי השבוי מוחזק בידי מוסטפה דיראני, איש 'אמל' שהצטרף לחיזבאללה".
22.7.88 - שבועון ביירותי: "ארד אינו בידי ארגון ערבי. כנראה דיראני העבירו לשגרירות איראן בביירות".
- ישראל מזהירה בהודעה רשמית את 'אמל' מפגיעה, בתגובה לידיעה שארד הועבר לחיזבאללה וחלה במחלת עיניים.
30.7.89 - ישראל חוטפת את מפקד חיזבאללה בדרום לבנון, שייח' עבד-אל-כארים עובייד, כקלף מיקוח לשחרור ארד.
20.8.89 – מגעים לעסקה: ארד וגופות רחמים אלשייך ויוסף פינק, תמורת עובייד ו-450 שיעים.
17.12.89 – תמי ארד בפאריס: "רון בידי האיראנים".
- ישראל על סף סיכום עם חיזבאללה: הנווט השבוי ושתי גופות נעדרים תמורת אסירים שיעים.
- צרפת מנסה לשחרר ארד והשבויים. להקת חיל האוויר שרה שיר לארד.
5.2.91 – תמי ארד חושפת לראשונה בטלוויזיה תצלום מעודכן של ארד המזוקן, הוכחה להיותו בחיים.
9.7.91 - מחלוקת בין ישראל לאיראן מעכבת חילופי שבויים. ישראל מסרבת להמשיך במו"מ כל עוד אנשי הצלב האדום הבינלאומי לא יורשו לבקר את ארד בכלאו.
20.8.91 – מקורות פרו-איראניים ל'איוונינג סטאר' הלונדוני: "נערכות סריקות בלבנון לאיתור ארד".
22.8.91 – מקור לבנוני רשמי: "ארד חי".
- ה'אקונומיסט': "ארד נמכר לאיראנים תמורת 300 אלף דולר".
23.8.91 - הצלב האדום הבינלאומי: "לא קיבלנו שום הוכחה שארד חי".
- טהראן: "ארד לא בידינו". הכחשה לעסקה של מכירת ארד.
2.9.91 - הארגון השיעי הלא ידוע 'אנשי סאדר' מציע: מידע על ארד תמורת מידע על האימאם אל-סאדר שנעלם בלוב ב-78'.
- עיתון כוויתי: "ארד הועבר בחשאי לעיר קום באיראן".
11.9.91 – דיראני: "ארד נעלם ממקום שביו בעת תקיפת בסיס אמל על ידי מטוסי צה"ל".
20.9.91 – יועץ נשיא איראן, האשם רפסנג'ני: "ארד מוחזק בידי ארגון פרו-סורי".
26.9.91 - משרד החוץ הבריטי: "נאיף חוואתמה, מנהיג החזית הדמוקרטית לשחרור פלשתין, מוסר כי ארד בידי ארגונו ומצבו טוב". ישראל: "אין אימות לדבר".
25.11.91 - חוסיין מוסאווי, מראשי חיזבאללה בדרום לבנון: "ארד אינו בידי הארגון".
3.12.91 - הבי-בי-סי: "ישראל תשחרר 200 אסירים תמורת ארד". עו"ד אורי סלונים, יועץ שר הביטחון לשבויים ונעדרים: "לא ידוע על הסכם כזה".
9.12.91 - מנהיג שיעי לבנוני: "ארד בסוריה".
11.12.91 – מחלוקת בישראל. ראש צוות מו"מ השבויים והנעדרים, אורי לוברני: "אני מאמין שארד חי"; היועץ סלונים: "אינני שותף לאופטימיות".
- שגריר מצרים בישראל, מוחמד בסיוני: "מזכיר האו"ם, בוטרוס ראלי, יפעל לשחרור ארד".
14.2.92 - ה'אינדיפנדנט': "השיעים הפסיקו המו"מ לשחרור ארד עקב פעולת ישראל בלבנון".
19.2.92 – הערכה בישראל: אין אמת בהודעת 'ארגון ההגנה על זכויות המדוכאים והמקופחים בעולם' כי ארד הוצא להורג כנקמה על הריגת מוסאווי, מזכיר חיזבאללה.
24.4.92 – ה'אינדיפנדנט': "ארד כלוא בבעלבק בלבנון".
1.5.92 - משפחת ארד בראיון קשה לרפי רשף: "ישראל עשתה טעות אחרי טעות". גורם צבאי: "ישראל הציעה מיליון דולר תמורת שחרור ארד".
6.5.92 - משפחת ארד לשר הביטחון משה ארנס: "חיל האוויר לא התאמץ לחלץ את רון בליל שביו".
14.6.92 – האח חן ארד בעצרת: "רון בידיים איראניות".
19.7.92 – 'פרנקפורטר אבנדשאו': "הצעה לשחרור ארד תמורת המרגלים שבתאי קלמנוביץ' ומרקוס קלינברג".
7.8.92 – 'לה פיגארו': ארד הוחזק עד לא מזמן בבסיס חיזבאללה בלבנון.
5.10.92 – מנהיג החזית העממית לשחרור פלשתין, אחמד ג'יבריל: "נפגשתי עם ארד. לא אגלה מתי".
15.11.92 – ראש הממשלה יצחק רבין: "ארד בידי מוסלמים קיצונים בלבנון".
19.11.92 – היועץ האמריקני לביטחון לאומי ברני סקוקופט: "כל הסימנים מראים שארד חי".
12.3.93 - ה'פורין ריפורט': גירוש 415 אנשי החמאס סיכל עסקה לשחרור ארד.
16.4.93 - נשיא גרוזיה, אדוארד שוורדנדזה, מבטיח לדון עם האיראנים על ארד.
29.4.93 - האחים חן ודודו ארד נפגשו בעניין אחיהם בלונדון עם ר"מ בריטניה מרגרט תאצ'ר.
3.11.93 - נאזיה עמאר, יועץ לביטחון לאומי באש"ף: "ארד חי בסוריה".
22.11.93 – שידור ראשון בטלוויזיה של 'כשתבוא', שיר החופש של ארד מאת אהוד מנור ובעז שרעבי.
23.11.93 – למזכ"ל האו"ם בוטרוס ראלי הוגשה מגילת מכתבים באורך 300 מטר מישראל לשחרור ארד.
10.5.94 - בפעולה נועזת נחטף מוסטפה דיראני מלבנון.
- פתחי שקאקי, מנהיג הג'יהאד האיסלאמי: "ארד חי בדמשק".
15.7.94 – הלמוט שימקוס, גרמני ששוחרר מאיראן: "בכלא האיראני שמעתי את שמו של ארד".
31.7.94 – מזכ"ל חיבאללה לשעבר, שייח' סובחי טופיילי: "ארד נהרג כנראה בתאונה". ישראל: זו ספקולציה.
25.8.94 – נשיא איראן רפסנג'ני, לנשיא גרמניה הלמוט קוהל: "ארד לא בידינו".
26.9.94 – הרמטכ"ל אהוד ברק: "יש לנו מידע על ארד יותר משהיה ל'שטאזי' הגרמני".
13.10.94 – משפחת ארד במלאת שמונה שנים לנפילתו בשבי: "איבדנו אמון במערכת".
8.11.94 - תחקיר שבועון החדשות הגרמני 'פוקוס': "ישראל הסתירה מארה"ב ניסיונות לשחרור ארד של המתווך המזרח גרמני וולפגנג פוגל".
- 'פרנקפורטר אלגמיינה': "האיראנים סיפקו 'אות חיים' מארד – קלטת ומכתב – במו"מ עם ישראלים".
24.2.95 - מונשר מהטמאר, עריק איראני גולה בארה"ב שהציג עצמו כבכיר לשעבר במודיעין בארצו: "ראיתי לפני שנה את ארד בכלא באיספהן".
28.2.95 – הטייס היהודי-אמריקני המשוחרר מאיראן: "בכלא האיראני היה טייס שהוחזק בבידוד".
5.3.95 - 'דר שפיגל': "הקנצלר קוהל רוצה להביא את ארד בביקורו בישראל".
7.3.95 – מנהל הכלא המרכזי באיראן, חוסיין פישווא, למנשה אמיר מ'קול ישראל': "ארד לא אצלנו".
17.5.95 – 100 רבנים מתפללים לשחרור ארד ליד קבר התנא פנחס בן-יאיר, בצפת, שנודע כמשחרר שבויים.
6.6.95 – הלמוט קוהל בביקורו בארץ למשפחת ארד: "אין לי מידע חדש על רון".
11.6.95 – בתיה ארד, אם השבוי, בלונדון: "איראן היא הכתובת על הקיר".
15.9.95 – נשיא סוריה, חאפז אסד, הבטיח לראש ממשלת ספרד, פיליפה גונזלס, לנסות לברר מה עלה בגורלו של ארד.
- מתאם הפעולות בלבנון, אורי לוברני: "ב-88' הגיעו תמונות ומכתבים מארד".
25.2.96 – שייח' חסאן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה: "ארד לא בידינו ואין לנו מידע עליו. לו היה, לא היינו מהססים להשתמש בו".
15.5.96 – ידיעה: תמי ארד ביקשה מהרבנות הצבאית, מרה"מ רבין ומיורשו, שמעון פרס, לשחרר אותה מעגינותה.
23.7.96 – ראש המוסד לשעבר, שבתאי שביט: "ארד מוחזק באיראן".
15.10.96 – בתיה ארד, בעצרת ענק בניו-יורק למען בנה: "תנו לרון לשלוח מכתב הביתה; תנו לו לשלוח תמונה לבתו".
10.11.96 – שר החוץ האיראני, מחמוד ואזהי, בביקור בפאריס: "איראן מוכנה לפעול למציאת ארד"
12.11.96 – העיתון הלבנוני 'אל-נהאר': "ארד ישוחרר בקרוב".
- המנהיג הרוחני של חיזבאללה, השייח' מוחמד פדאללה: "לאף גורם בלבנון אין מידע על ארד".
- סגן מזכיר חיזבאללה, השייח' נעים קאסם: "מעולם לא החזקנו בארד ואיננו יודעים היכן הוא".
- משפחת ארד נטשה הכנסת לאחר שדיון בעניינו הושהה עקב דיון על הגאון מווילנה.
28.10.97 – יבגני פרימקוב, שר החוץ הרוסי: "ארד אינו בחיים".
14.9.98 - קצין לשעבר במשמרות המהפכה באיראן: "ארד הוחזק בכלא צבאי בארצי".
16.10.98 - חן ארד במסיבת עיתונאים: "אם יתברר שרון מת, המדינה לא צריכה להחזיר את גופתו".
- ה'אובזרוור' מפרסם תצלומים מקלטת של ארד בשביו. הקלטת הובאה קודם לכן לישראל ע"י נחום מנבר ונקבע שהיא מזויפת.
23.3.99 – 'נוייה ציריכה צייטונג' השווייצרי: "ישראל תיסוג מג'זין בתמורה להחזרת ארד".
- אביהו בן-נון, מפקד חיל האוויר לשעבר: "לצערנו ארד לא בחיים".
23.8.99 – העיתון הירדני 'אל סביל': "חבר פרלמנט ירדני מתווך בין ישראל לחוואתמה לשחרור ארד". ישראל: שטויות.
26.11.99 – חן ארד בראיון: "המדינה הופכת את רון ללא-רלוונטי. האלטרנטיבות שהיא מייצרת הן אפסיות".
30.12.99 – העיתון הכוויתי 'אל קבס': "ארד יוחזר לישראל לקראת פסח".
12.1.00 – העיתון הלבנוני הפרו-סורי 'א-דיאר': "ארד מת בשבי מהתקף לב במהלך ניסיון קומנדו של צה"ל לחלצו".
21.1.00 - קולונל מוניר מקדח, בכיר בפת"ח שהשתתף בתקרית הפלת מטוסו של ארד: "אנחנו מחזיקים בתיק המפות שלו".
11.2.00 – תחנת הרדיו הצרפתית 'אירופה 1' מביירות: "חיזבאללה העביר בתחילת השנה 'ראיה אנטומית' למות ארד".
21.5.00 – השבועון הערבי 'אל-ווטאן אל-ערבי': "ארד נמכר לאיראן תמורת חצי מיליון דולר. טהראן הקדימה ישראל, שהציעה לדיראני סכום זהה".
2.6.00 - בתיה ארד לשר המשפטים יוסי ביילין: "להפסיק להיות יפי-נפש ולדאוג לשבויים".
21.9.00 – 'סאנדי אקספרס' הלונדוני: "מסמך איראני מוכיח שטהראן יודעת היכן ארד ומה מצבו".
16.10.00 – מטס 'פנטומים' במלאת 14 שנה לשביו של ארד.
15.5.01 - גורמים בצה"ל מתנגדים להקמת חברה שתעניק פרס על מידע על ארד.
- העיתונאי ופעיל זכויות האדם הסורי ניזאר ניזאיוף: "בידי מידע המאשר שארד חי לפחות עד 93'".
23.7.01 – העיתון הסורי 'א'תאורה': "שישה סורים חשודים באיסוף מידע לישראל על ארד".
24.8.01 – בתיה ארד: "הרשות לצלב האדום לבקר את עובייד ואת דיראני – בגידה בבני".
21.1.02 – יוסף הררי, ראש העמותה לשחרור ארד: "רון לקה במחלה ושולחים לו תרופות".
4.4.02 - עימאוד א-ריז, מנהל חשבונות לש בית חולים בביירות: "ארד נותח בלבנון".
25.6.02 – האם בתיה ארד נפטרת, שבעת אכזבות.
3.9.03 – ועדת וינוגרד: אין סתירה להנחה שארד בחיים.
12.10.03 – לקראת עסקת השבויים: הבת יובל ארד מדברת, ורה"מ שרון ושר הביטחון שאול מופז מוחים דמעה.
13.10.03 – גורם ביטחוני: יכולנו לשחרר את ארד מיד לאחר נפילתו בשבי.
10.11.03 – מאיר גלבוע, חבר ועדת וינוגרד: "ארד נראה באיראן ב-2000".
16.11.03 – דיראני בבית המשפט המחוזי בתל-אביב: "ארד קיבל אצלי טיפול אנושי וטוב".
29.1.04 – במסגרת עסקת השבויים (שלושת החטופים ואלחנן טננבאום) שוחררו עובייד ודיראני, קלפי המיקוח בנושא ארד.
26.4.04– הרמטכ"ל משה יעלון: "התקדמות בעניין ארד". חבריו של ארד מקורס הטיס הפגינו מול משרד רה"מ: "שרון, שכחת את רון".
21.5.04 – בישראל בודקים עצמות שהגיעו השבוע מלבנון.
8.6.04 - אכזבה בישראל: העצם מחיזבאללה לא של ארד.
26.10.04 – ראש המודיעין הגרמני שלעבר, שתיווך בין ישראל לחיזבאללה ולאיראן, ברנרד שמידאואר: "ארד אינו בחיים".
8.12.04 – עמותת 'לחופש נולד' הכריזה על פרס של 10 מיליון דולר בתמורה למידע על ארד.
13.3.05 – משפחת המחבל סמיר קונטאר, רוצח בני משפחת הרן מנהריה: "נסייע באיתור ארד".
20.4.05 – הפגנות בעולם לשחרור ארד.
14/10/2005
|
ראשי
צ'אט
03-11-2005, 15:54
מצב כלאיים
