 |
05-11-2005, 01:33
|
|
|
|
חבר מתאריך: 10.12.04
הודעות: 2,040
|
|
|
טוב לבקשתך:
את הקשר הרבני לא חקרו
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מאת יאיר שלג
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
הארץ
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P041105/f.0.0411.200.1.9.jpg]
עד היום חלוקות הדעות אם יגאל עמיר נזקק לפסיקת רבנים בעניין "דין רודף", אם קיבל היתר רבני לפגוע ברבין או שפעל ברוח הימים ההם
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
עמיר במשפט. חקירת הרבנים לא מוצתה
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
תצלום: חן אלבאז
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
בספרו על רצח רבין ("רצח בשם אלוהים") מביא העיתונאי מיכאל קרפין סיפור שנראה כלקוח מסרטי ריגול, שלדבריו התקבל כידיעה אנונימית שהועברה לשב"כ בעקבות הרצח. לפי הסיפור, רוצחו של רבין, יגאל עמיר, הוזמן ללשכתו של רב שאתו ביקש לברר את "דינו" של רבין.
במשרד לא היה איש, אבל היה בו דוכן שעליו הונחה גמרא, פתוחה במסכת סנהדרין (דף מ"ט), במקום שבו מוזכר "דין רודף" (ההלכה המקנה לאדם הרואה יהודי הנמצא בסכנת חיים את הזכות, ואף החובה, לפעול להצלת הנרדף גם באמצעות הריגת הרודף; כמה מאנשי הימין הקיצוני החילו על רבין את הדין הזה בטענה כי הסכמי אוסלו שעליהם חתם מסכנים את חייהם של יהודים רבים). באותו מקום בתלמוד מוזכר סיפורו התנ"כי של אבנר בן נר שהרג את עשהאל בן צרויה, שרדף אחריו להורגו, בחנית שכיוון לצלעו החמישית. לדברי קרפין, זהו המיקום המדויק שאליו כיוון עמיר את אקדחו. השארת הגמרא פתוחה בדף זה נועדה איפוא, לפי הידיעה, להבהיר לעמיר את דינו של רבין, בלי שאותו רב ייאלץ אי פעם להתמודד עם טענה שנתן במפורש הוראה לרצוח.
בשיחה לכתבה זו סירב קרפין להסגיר את מקור הידיעה. הוא גם הבהיר שזהותו של הרב המדובר אינה ידועה לו. אך הוא רואה בסיפור את אחת ההוכחות המרכזיות לטענתו שבניגוד לעולה מרוב ההודאות של עמיר עצמו, וממה שהעלתה חקירת הרצח, עמיר דאג להשיג אישור רבני ישיר לכוונת הרצח ולא הסתפק באמירות הכלליות שהושמעו בתקופה שקדמה לרצח, בעניין החלת דין רודף על רבין. הוכחה אחרת מצויה, לדבריו, במכתב ששלח אחיו של עמיר, חגי, לרבה של מזכרת בתיה אפרים זלמנוביץ' לאחר שזה פירסם פסק הלכה האוסר להתחפש בפורים ליגאל עמיר בנימוק שמדובר ברשע. במכתבו ציין חגי עמיר כי "הוא (אחיו יגאל) קיבל פסק הלכה מרב והוא עשה זאת על פי ההלכה ובקדושה, ביודעו שהוא הולך למות על כך".
ההוכחות האחרות של קרפין מצויות באמירה של עמיר בראשית חקירותיו, ולפיה קיבל פסיקה רבנית בעניין זה (ברוב עדויותיו האחרות, בחקירות ובבית המשפט, טען את ההיפך), וכן בטענה שדרור עדני, חברו של עמיר שהיה בסוד תכנון הרצח, פנה לכמה רבנים (הוא אינו נוקב בשמותיהם) כדי לברר את שאלת ייחוס דין רודף לרבין.
כתלמיד חכם, הוא ידע
בניגוד לקרפין, כמעט כל שאר המרואיינים לכתבה זו - ביניהם ראש האגף היהודי בשב"כ באותה תקופה, חזי כאלו; היועץ המשפטי לממשלה אז, מיכאל בן-יאיר; אחד מחוקריו של עמיר; התובעת במשפט, פנינה גיא; הסניגור שמואל פליישמן וזוגתו של עמיר, לריסה טרימבובלר - משוכנעים, ברמה זו או אחרת של פסקנות, שעמיר לא קיבל היתר רבני ישיר לפגוע ברבין וגם לא פסיקה המחילה על רבין דין רודף.
גיא אומרת ש"גם מהעדות שלו וגם מעדויות אחרות עלה שהוא לא חש כלל צורך להיזקק לפסיקות רבנים, וזה נראה לי אמין". כאלו מוסיף ש"עמיר העיד על עצמו שכתלמיד חכם ידע שמבחינה הלכתית חל על רבין דין רודף". את סיפור התלמוד הפתוח דוחים פליישמן וחוקרו של עמיר כ"קשקוש", וכאלו מסתפק באמירה ש"סיפור כזה לא זכור לי". גם במכתבו של חגי עמיר, ובהזדמנויות שבהן דיבר עמיר עצמו על פסיקה רבנית "שבלעדיה לא היה פועל", הם לא רואים ראיה לקיומה של פסיקה ישירה.
את מכתבו של חגי עמיר מסבירה טרימבובלר בכך ש"למרות הקשרים הטובים ביניהם, את המכתב הזה חגי לא כתב על דעתו של יגאל, ולדעתי הוא עצמו התכוון במכתב לא לפסיקה ישירה אלא לאמירה רבנית כללית על דין רודף". על הפעמים שבהן טען עמיר עצמו כי "לא היה עושה זאת ללא פסיקה", אומרת טרימבובלר כי "מדובר בתמליל בודד מאחת מחקירות השב"כ, ובניגוד ליתר החקירות, יגאל גם לא חתום על התמליל הזה".
את פרשת דרור עדני מפשט כתב האישום נגדו, שם מוזכרת פעם יחידה שעדני פנה לרב (הרב משה צוריאל מישיבת ההסדר בשעלבים, שבה למד) ושאל אם ניתן לייחס לרבין דין רודף. הוא נענה בשלילה. את עמיר עצמו לא היה אפשר לראיין לכתבה זו, משום שהדבר מנוגד למדיניות שירות בתי הסוהר.
רק מקור אחד נוסף, שהרבה לעסוק בפרשה, אומר ש"מהחומר הקיים לא עולה ראיה למעורבות רבנית ישירה, אבל צריך גם לומר שעמיר עצמו לא נחקר ברצינות הראויה בעניין זה. הסוגיה הזו מספיק חשובה כדי שתצדיק גם את חקירתו בעינויים, כדי לברר את האמת בפרשה". לא סתם מתעקש המקור על הצורך במסקנה חד-משמעית. שאלת גורמי ההשפעה על עמיר העסיקה את השיח הציבורי מיום הרצח ועד היום, אף יותר משאלת אחריותו האישית של עמיר לרצח. אין בכך פלא: מכיוון שמדובר ברצח פוליטי, אחריות המחנה הפוליטי שמקרבו יצא הרוצח היא שאלת מפתח.
רק לפני שלושה חודשים, קרוב לעשר שנים לאחר הרצח, סערה המערכת הפוליטית כשהיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, טען ש"עד היום איש לא הוכיח שההסתה היא שהובילה לרצח רבין". השבוע, בשיחה עם "הארץ", הבהיר מזוז שלא התכוון לשלול בוודאות את קיומו של קשר בין ההסתה לרצח אלא רק לומר שלא נמצאה הוכחה ממשית, "אפילו ברמה של ודאות סבירה", הקושרת את הרצח להסתה. מזוז: "אני מקבל את ההנחה שהצטברות אמירות יוצרת אווירה, אבל קשה להצביע על קשר בין האמירות למעשה".
ולמרות ההבהרה הזהירה, מספק מזוז עצמו ראיה לכאורה לגרסה המנתקת בין הדברים: "ניסיונותיו של עמיר לפגוע ברבין החלו כשנה וחצי לפני הרצח עצמו, בשעה שההסתה החריפה החלה בתקופת מאוחרת יותר, סמוך יותר לרצח". לעומת מזוז, היועץ המשפטי בתקופת הרצח, מיכאל בן-יאיר, גורס ש"קיים קשר בין ההסתה והרצח. זו היתה אווירה ציבורית פרועה - לא רק מצד הרבנים אלא גם מצד מפלגות הימין".
עדויות על רבנים
זיקה אפשרית של רבנים לרצח נבדקה בעת חקירת הפרשה. הרב יואל בן נון מסר לשני הרבנים הראשיים אז, ישראל לאו ואליהו בקשי-דורון, את שמות הרבנים נחום רבינוביץ', ראש ישיבת ההסדר במעלה אדומים, ודב ליאור, ראש ישיבת ההסדר בקרית ארבע, כמי שעליהם קיבל עדויות שפסקו לרבין דין רודף. בן נון מסרב לאשר שאלה היו השמות שמסר, אבל מדגיש ש"בשום שלב לא היו בידי עדויות על פסיקות שניתנו לרוצח עצמו, וכל מה שדיברתי נגדו היו פסיקות עקרוניות שהחילו על רבין דין רודף או דין מוסר. לכן ביקשתי את בדיקת הרבנים ולא פניתי למשטרה". הרב שמואל דביר מישיבת ההסדר "הר עציון" דווח כמי שאמר לאנשים רבים כי לרבין יש דין רודף, ואף ציטט רבנים בכירים ממנו הפוסקים כך (בהם גם הרב רבינוביץ').
הרב דוד קב מישיבת ההסדר "כרם ביבנה", שהיה אחד ממוריו של עמיר בישיבה, נחשד על סמך העובדה שעמיר דיווח בחקירתו על פגישה ביניהם זמן מה לפני הרצח. כל הרבנים הללו נחקרו, אך חקירתם לא הניבה ממצאים פליליים ואיש מהם לא הועמד לדין, אף כי לפחות בנוגע לרבינוביץ' היו כמה ראיות פומביות שלפיהן החיל על רבין דין רודף ודין מוסר (אם כי לא בזיקה ישירה ליגאל עמיר או כפסיקה מפורשת שיש לרוצחו).
הנתונים האלה גורמים לקרפין לטעון שהחקירה לא מוצתה: "לשמעון פרס (שהחליף את רבין כראש הממשלה) היה עניין לא להעמיק יותר מדי את החקירה בנושא, כי הוא חשש שאם הקרע בעם יחריף, זה לא ישרת את מטרתו להיבחר בבחירות אחר כך כראש ממשלה". עמדה זו מקבלת חיזוק גם בדברי הרב בן נון, המספר ש"באותם ימים התקיימה פגישה של היועץ המשפטי, מיכאל בן-יאיר, עם כמה מרבני הציונות הדתית, ובאותה פגישה הוא אמר במפורש שמכיוון שלא התגלתה אחריות פלילית ישירה של הרבנים, אין למערכת עניין לנהל משפטים ציבוריים נגד רבנים. להערכתי, זה היה בהשראת פרס, שתמיד השתדל שלא להתעמת עם עולם הרבנות".
יועצו של פרס, יורם דורי, אומר שלדברים "אין שחר. פרס מעולם לא נתן הנחיה כזו". גם בן-יאיר אומר: "לא זכורה לי הנחיה כזו". לדבריו, הפגישה עם הרבנים נערכה שבועות ספורים לאחר הרצח, כשהחקירה עוד היתה בעיצומה, וממילא לא יכלה לפטור את הרבנים מאחריות ישירה או עקיפה.
ברור לגמרי שסוגיית דין רודף התקבעה בתודעתו של עמיר והשפיעה באופן משמעותי על החלטתו ונחישותו לבצע את הרצח. עמיר עצמו סיפר על כך כמעט בכל הזדמנות שבה דיבר על הרצח.
אחד מרבני הציונות הדתית מוצא ראיה מעניינת לרמת ההסתמכות על דין רודף בהתעמקות של עמיר בפרטיו. לדבריו, "הרוצח הדגיש כמה פעמים שהתכוון לשתק את רבין ולא להרוג אותו, ולכן לא פגע בו בראש. זה מתאים בדיוק להלכות דין רודף, שקובעות כי אם ניתן למנוע את 'הרדיפה' מתוך הסתפקות בשיתוק הרודף ולא בהריגתו, חובה לעשות זאת, ואם לא נעשה כך, הרי יש גם למי שהתיימר 'להציל את הנרדף' דין רוצח". לפנינה גיא יש פרשנות פרוזאית הרבה יותר לגרסת "השיתוק": "זו טענה שלא נטענה כלל על ידי עמיר בחקירות הראשונות. הטענה הופיעה לראשונה בבית המשפט, וכנראה היוותה קו הגנה שבאמצעותו קיווה להפחית את חומרת העבירה והעונש".
בהשראת ברוך גולדשטיין
כך או כך, עדיין נותרה בעינה השאלה מה הביא לתודעתו של עמיר את דין רודף - האם הושפע מפסיקות רבנים או שהגיע לכך בעצמו, כמי שלמד בישיבות? דין רודף אמנם לא היה מוכר כל כך בתודעה הציבורית לפני הרצח, אבל בחוגים רבניים שונים, בארץ ובארה"ב, בהחלט עסקו בו, וכמה מראשי ועד רבני יש"ע באותה תקופה אף שלחו בחודשים שקדמו לרצח מכתב לכ-40 רבנים ובו בקשה לבדוק אם חל על רבין דין רודף.
קשה גם להניח שביטויי ההסתה הקשים כלפי רבין, גם בשיח הימני החילוני, היו חסרי משמעות מבחינתו. אחד מחוקריו של עמיר ממחיש את אווירת הימים ההם בגילוי מעניין: "סוכנים של המדינה הסתובבו באותם ימים בכל ההלוויות של הרוגי הפיגועים וקלטו בין השורות דיבורים קשים מאוד על מה שראוי לעשות לרבין ולשרים, כך שקשה להאמין שעמיר לא הושפע מאותה אווירה".
עמיר עצמו, בפגישה עם תחקירני ועדת שמגר (ועדת החקירה הממלכתית שחקרה את הרצח), החל לגולל את סיפור רעיון הרצח דווקא מהטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה, חמישה חודשים לאחר חתימת הסכמי אוסלו וכמעט שנתיים לפני רצח רבין. לדבריו, לפני אותו טבח כמעט שלא ביקר בשטחים. הטבח, ועדויות מכרים על אישיותו של גולדשטיין, עוררו בו סקרנות. הוא הלך להלוויית גולדשטיין ובעקבותיה החל להתקרב למתנחלים: "התחלתי להבין שזה לא סתם ציבור פנאטי קיצוני, זה ציבור שמאוד נלחם למען העם... ומנדים אותו ומקצינים אותו". גולדשטיין נהפך בשבילו למודל: "כששמעתי מה שגולדשטיין עשה ותיארו אותו אנשים שהכירו אותו - רופא, אדם עדין נפש - מאוד סיקרן אותי... איך אדם כזה קם ומקריב את החיים שלו". גולדשטיין, ככל הידוע, לא נזקק לשום פסיקה רבנית כדי לבצע את הטבח
_____________________________________
טל
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
