מאיר גלבוע: "יש ראיות להגיש כתבי אישום נגד בכירי עלית בפרשת קדבורי; אם זה ייגמר בפשרה - זה מעורר תמיהות" ראש מחלקת החקירות ברשות ההגבלים העסקיים לשעבר: "אם נכונות הידיעות שברשת סטימצקי עבר מכתב שהורה להוריד מתחרים מהמדפים, אז כאן סטימצקי משתינים מהמקפצה"; "רשות ההגבלים העסקיים איבדה את כושר ההרתעה שלה בשנים האחרונות", אומר גלבוע 21:47 | 04.11.2005 גיא רולניק מאת גיא רולניק ואורה קורן

רעידת אדמה בדרגה שבע בסולם ריכטר, זה מה שצריכה עכשיו רשות ההגבלים העסקיים, אם נשפוט אותה מנקודת המבט של מאיר גלבוע, עד לפני כשנה ראש מחלקת החקירות ברשות. בעוד שברשות ההגבלים נחים על זרי הדפנה ומספרים לנו שהמשק התבגר, המסרים הופנמו ולראיה - קרטלים אינם מתגלגלים ברחובות כמו לפני עשור - בא גלבוע וטורף את הקלפים.

לדברי גלבוע, ממידע שהיה בידיו עד פרישתו, המשק עדיין רווי בעבירות הגבלים והעבריינים לא נעלמו, הם פשוט נעשו יותר מתוחכמים והתחמשו ביועצים שיודעים להוליך אותם בין הטיפות. כך שגם אם חברה מבצעת עבירה ברורה על החוק, מנהליה יודעים לצאת מהעסק ללא פגע, ומי שמשלם את המחיר הוא הש.ג.

כשהוא נשאל מי מהחברות הגדולות נחשבת עבריינית הגבלים עסקיים, משגר גלבוע מבט מיואש ומשיב שלא מדובר באחת או שתיים, אלא שישנן בערך 20 חברות גדולות ועוד הרבה הרבה קטנות שעוברות עדיין על חוק ההגבלים, וביודעין. בעיניו, עברייני צווארון לבן בתחום ההגבלים מסתובבים בינינו חופשיים כפרפרים, מכיוון שרשות ההגבלים העסקיים ויתרה מרצון על שינייה הנשכניות, כשהעדיפה הסדרים מוסכמים על הגשת כתבי אישום פליליים, וכך איבדה את כושר ההרתעה.

לגישתו של גלבוע, תקופת הזוהר של הרשות היתה בימיו של הממונה הקודם, דודי תדמור, אך הזוהר התפוגג לאיטו בתחילת ימיו של יורשו, דרור שטרום, שסיים השבוע את תפקידו. וגלבוע דווקא מעיד על עצמו שהוא מחבב ומעריך מאוד את שטרום ורואה בו ידיד.

אף שגלבוע כמעט מספיד את הרשות, הוא לא חושב שהעסק לגמרי אבוד. עכשיו הוא תולה את תקוותיו ברונית קן, הממונה על ההגבלים העסקיים, שנכנסה אתמול לתפקידה. בעיניו, היתרון הבולט שלה הוא שהיא באה מהממשלה ומתכננת כנראה לחזור לשם, כך שלמיגזר העסקי יהיו פחות מנופי לחץ או אמצעי פיתוי מולה. ואם, בנוסף, היא אכן מנהלת מוכשרת כמו שמעידים מקורביה, הוא אומר, היא תוכל להחזיר את השיניים לרשות ולהפוך אותה ליותר דינמית ויעילה.

צריך לדעת שיש אקדח

"רשות ההגבלים העסקיים איבדה את כושר ההרתעה שלה בשנים האחרונות. אני לא אומר, שצריך לקחת כל אחד לבית סוהר, אבל מדי פעם צריך לעשות את זה, למען יראו וייראו", אומר גלבוע. את האשם הוא תולה במחלקה המשפטית ובהיענות של שטרום לגישתה.

"הגישה הכללית שאיפיינה את המחלקה המשפטית היא שנושאי הגבלים עסקיים צריכים להיות מוסדרים בהליכים אזרחיים ולא פליליים. אני מסכים עם זה, אבל לא בצורה גורפת כפי שזה מתבטא ברשות בשנים האחרונות", הוסיף גלבוע. לדבריו, כשלמגזר העסקי היה ברור שהמדיניות החדשה היא מפויסת ורואה בכתבי אישום פליליים חלופה אחרונה, ההרתעה התפוגגה.

מתי היה שיא כושר ההרתעה של הרשות, שהוקמה לפני כ-15 שנה?

"בתקופה של דודי תדמור ובתחילת תקופתו של דרור שטרום. השפל התחיל פחות או יותר שנה-שנתיים לאחר שדרור נכנס לתפקיד. זו היתה לדעתי ההשפעה של אי הגשת כתבי אישום באותה תקופה. לוקח זמן עד שהשוק מבין את זה, שלא מוגשים כתבי אישום. אם כושר ההרתעה היה יותר גבוה, לא היה צריך להתמקח כל כך הרבה שנים עם אנשי העסקים ועורכי דינם, לדוגמה על צו מוסכם מול רשתות וספקים.

"היה צריך להיות ברור להם, שאם הם לא מסכימים לצו, הולכים איתם להליך פלילי. גם בנושא המרכזיות (הקרטל בין טלרד ותדיראן שעסק בתיאום מחירים, לכאורה, מול בזק) זה התמרח. האיום צריך להיות אמיתי. לא תמיד צריך לשלוף את האקדח ולירות, אבל צריך לדעת, שיש לך אקדח".

במה מתבטאת ירידת כושר ההרתעה?

"העובדה שהממונה נדרש למשאים ומתנים כל כך ארוכים בהחלטות שהוא עומד להוציא, אומרת שאנשים פחות חוששים. אין מעקב אחרי החלטות הממונה. דודי הקים במחלקה המשפטית צוות שבדק את השטח ונכנס לאכיפה. מה שראינו היה שאנשים 'לא שמו' על ההחלטות עד שהצוות הוקם. אבל הצוות פורק באישורו של דרור על פי החלטה מוטעית של מיכל הלפרין (ראש המחלקה המשפטית ברשות) כשהיא נכנסה לתפקיד".

ואיך זה בא לידי ביטוי בשטח?

"כל הזמן נוצרים ומתפרקים קרטלים, גם אם אנחנו לא יודעים עליהם. חלק גדול מהקרטלים נחשף הודות לפעילות מודיעינית ולא בגלל תלונות. אני קורא למישהו שבא ואומר שהוא יודע על קרטל-מודיעין, לא תלונה. אין לי ספק שהיום אנשים פחות חוששים לעשות עבירות הגבלים עסקיים, כמו קרטלים, מיזוגים ללא אישור ועבירות אחרות.

"אני יודע ממקורות ראשונים שאנשים היו מפחדים מזה שחוקרי רשות ההגבלים יעשו אצלם חיפוש. אני חושב שהיום פחות מפחדים. ישנם הרבה דברים שאנשי המודיעין של הרשות יודעים. הבעיה היא - אם יש מספיק חומר כדי להתחיל חקירה פלילית. זו הזכות של הממונה, והנוהל הוא שלא פותחים חקירה לפני ישיבה של המחלקה המשפטית, מחלקת החקירות והממונה, ואם אין בה הסכמה בין כולם.

"היתה תקופה ארוכה שהבאנו חומר והוחלט לא לפתוח בחקירה. אנחנו יודעים שעושים את זה (את העבירות), אבל קשה לי לפרט, כי אולי עוד יפתחו בחקירה. המחלקה המשפטית פחדה, לדעתי, ללכת נגד מונופולים. העבירות האלה יותר מסובכות יחסית להסדר כובל. אז זה בא לידי ביטוי גם בטענה שאין מספיק ראיות".

מי מהחברות עדיין נוהגת באגרסיוויות כלפי מתחרותיה עד כדי עבירה על החוק?

"החברות הגדולות יותר מוכנות לעשות את זה. יש להן יותר כוח מאשר לאחרות. אני לא רוצה להגיד שמות מחשש לתביעת דיבה. אבל יש כ-20 חברות גדולות שעוברות על חוק ההגבלים בצורות שונות, אם בעבירות של מונופולים, או בהסדרים כובלים. הן מפעילות את הכוח בצורה אסורה. לדוגמה, הן מתנות מתן הנחות למי שמשווק אותן, בתנאי שלא ישווק מתחרים. נכון לתקופה של עד כמעט לפני שנה, הדברים האלה נמשכים.

"תפסנו גם חברות קטנות, אבל מטבע הדברים אנחנו הולכים על הגדולות, מכיוון שכושר העיכול של מחלקת החקירות והמחלקה המשפטית מוגבל. אנחנו הולכים על הקטנות רק אם זה בוטה במיוחד, או אם הנפגעת היא מדינת ישראל".

עצה משפטית ככסא מפלט מאישום פלילי

איך השתנתה תמונת המגזר העסקי מאז הקמת הרשות?

"המגזר העסקי למד את המשחק. הוא למד להיעזר ביועצים משפטיים ורואי חשבון כדי לעשות את העבירות או לנצל חורים ולהתחמק מענישה. הוא למד לנצל את ההגנות שהחוק נותן, למשל תיקון חוק העונשין. עד תיקון החוק היה נהוג שאי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש. זה שונה לפני כעשר שנים. מאז, בנסיבות מסוימות, אם זה בתום לב, אתה פטור מענישה פלילית.

"אז אנשי הצווארון הלבן פירשו זאת כך: 'אם יש לי יועץ כמו עורך דין שאומר שזו לא עבירה, זה נקרא לבצע אותה בתום לב'. השוק למד שאם המנכ"ל מקבל עצה משפטית, היא תהיה לו כסא מפלט מאישום פלילי. על זה זוכה בבית הדין להגבלים עסקיים מנכ"ל תנובה לשעבר יצחק לנדסמן והערעור שלנו נותר תלוי בבית הדין. תמיד יהיה עורך דין מכובד יותר או פחות שיסכים לתת חוות דעת ולהעיד. מקסימום, הוא ייצא טמבל.

"שמענו את זה בתיקים של מתווכי נדל"ן ושל המיזוג בין עלית למקס ברנר. המחלקה המשפטית ביקשה את תגובת עלית במקס ברנר. הם אמרו שקיבלו חוות דעת מהיועץ המשפטי ושזה בסדר, לא צריך לדווח על המיזוג.

"רוב המנהלים ידברו על דברים כאלה בעל פה או בצורה מרומזת. אבל אם נכונות הידיעות שברשת סטימצקי עבר מכתב שהורה להוריד מתחרים מהמדפים, אז כאן סטימצקי משתינים מהמקפצה ומעיזים לעשות את בכתובים, בעוד שאחרים מעדיפים לעשות את זה בתוך הבריכה.

"בנוסף, יש כיום 80 חברות הטוענות שיש להן מערך אכיפה פנימי של כללי ההגבלים העסקיים. אני לא ראיתי שיש לזה אפקט ממשי. זה משמש לחלק מהן כעלה תאנה".

מה קורה בהנהלת הרשות?

"נהוג לדבר בעולם העסקי על משבר הדור השני בעסקים משפחתיים. לדעתי זה מה שקרה ברשות, שלא עברה אותו טוב. התקופה של יורם טורבוביץ ותדמור היתה תקופת הדור הראשון, של חידושים וצמיחה מהירה. בתקופה של תדמור מספר העובדים והתקציב יותר משהוכפלו. התקציב הגיע אמנם ל-20 מיליון שקל, אבל זה עדיין גרושים. תקציב רשות ניירות ערך לדוגמה, גדול פי שלושה ומספר אנשיה גדול רק פי שניים. תקציב הפעולות של רשות ההגבלים מאוד קטן וכך גם הגמישות.

"בשלב של ביסוס הדברים העסק לדעתי מאוד חרק. לא ידענו לעבור לשלב של ההתבססות. חלק מהעניין היה גם תחלופה מאוד גבוהה במחלקה המשפטית. המחלקה המשפטית לא הצליחה לבסס רמה מקצועית גבוהה. לא שדרור לא מומחה (היה היועץ המשפטי של הרשות לפני מינויו לתפקיד הממונה). מבחינת ידע ומקצועיות הוא עלה על אחרים, ואני לא רוצה להעליב ממונים לשעבר.

"אבל אנשים ראו במחלקה המשפטית קרש קפיצה. אנשים קיבלו ניסיון של פחות או יותר שנתיים, ועזבו אותה למשרדי עורכי דין פרטיים כדי להילחם ברשות - וכך אתה לא צובר ידע וחוכמה ארגונית.

"וזה גם עניין של ניהול הרשות. בגלל עומס אדיר, למעשה כל החלטה של המחלקה הכלכלית והמשפטית היא החלטה של הממונה. להבדיל ממחלקת חקירות, שם החלטת הממונה מסתיימת בפתיחת חקירה. לא שלא נועצתי בו. אחר כך הוא שותף להחלטה אם להגיש כתב אישום. כל מיזוג או פטור מהסדר כובל מצריך חתימה שלו. מדובר באלפי החלטות. לניהול היומיומי כמעט ולא נשאר לו זמן".

קודם כתב אישום - אחר כך משא ומתן

איך היחסים בין המחלקות ברשות?

"ישנה תחרות בין המחלקות. זה אמנם לא קרבות מ' במ' (מחלקה במחלקה), אבל לפעמים ישנם ויכוחים קשים, בעיקר שלי מול המחלקה המשפטית. מול המחלקה הכלכלית כמעט ולא. התחושה היתה, שכדי שיוגש כתב אישום צריך להילחם עד זוב דם, וזה לא צריך להיות כך. צריך להיות שיתוף פעולה. כשדברים הלכו בהורדות ידיים, לא אהבתי את זה. אבל אם אני צריך להגיש ערעור לממונה על החלטת המחלקה המשפטית, כי אי אפשר אפילו לדבר - ככה זה לא צריך להיות.

"נכנסנו לכל מיני קרבות שלא היינו צריכים להיכנס אליהם. תהליכים לקחו זמן. לפני שהחליטו ברשות אם להגיש כתב אישום, היו מבזבזים עשרות שעות במשא ומתן עם סניגורים של נאשמים, במקום לעשות שימוע כמו שצריך וכתב אישום. לפעמים התחילו דיונים על עסקת טיעון לפני שהוגשו בכלל כתבי אישום.

התוצאות הן תולדה של לחצים על הרשות או ניהול כושל?

"אני לא חושב שלחצים. יכול להיות שזה ניהול כושל של מי שאחראי על זה. אמרתי כמה פעמים שצריך קודם להגיש כתב אישום ואחר כך לנהל משא ומתן.

מהי עוצמת הממונה מול האוליגרכים?

"הדרג הפוליטי לא יכול להתערב בהחלטות הממונה, אלא בפינות. גם אם הממונה מחליט בניגוד לעמדת הדרג הפוליטי, לא יעיפו אותו מתפקידו. לממונה יש עוצמה רבה מול האוליגרכים, והשאר זה אישי אם הוא מתכופף מולם. האוליגרכים בכל אופן, לא יכולים לכופף אותו".

יש חשש, שממונה יפעל מתוך מחשבה שהוא צריך לחזור לשוק הפרטי?

"יש חששות כאלה, אבל זה תלוי בממונה. דרור אמר 'אני לא אידאליסט, בשוק הפרטי אעשה את תפקידי'. יש בעיה בלקחת אנשים שחוזרים לשוק הפרטי. אני לא חושב שהגענו למצב, כמו שזה נראה מרחוק, שאנשים מבצעים את עבודתם בלי הרבה חשבון. בישראל יש חשבון של 'מה אני אעשה אחר כך'. אני רואה בזה יתרון לרונית קן, שלא בונה על השוק הפרטי, והיא יכולה לבוא עם אידיאלים. אם מישהו חושש שיזכרו אותו אנשים שהוא פעל נגדם, זו בעיה. מבחינה זו קן לא חשופה. לא נראה שהיא רוצה ללכת לסקטור העסקי, בעוד שכמעט ברור, שמי שבא משם רוצה לחזור לשם".

מי מפעיל לחצים עבור הצווארון הלבן?

"כולם. עובדה שבחקירות של עסקים קטנים ישנם יותר כתבי אישום, ובחקירות גופים גדולים - פחות. המסקנה שלי היא שיש יותר נשיאת פנים כלפי עורכי הדין של החברות הגדולות".

תן דוגמה ללחצים.

"לא מדובר בביטויים כמו 'נפנה לשר', או 'לא תקבל עבודה אחרי שתפרוש'. אני לא מאמין, שאנשים מכובדים כמו עורך הדין רם כספי למשל, יגידו לממונה ש'אם תוותר כאן ולא תגיש כתב אישום, אתן לך להיות שותף במשרד שלי'. זה הולך בצורה עדינה, שקשה להגיד שזה לחץ. ישנם אנשים שמבינים את כוונת המפקד, גם אם הוא לא נתן פקודה מפורשת".

"רשות ההגבלים צריכה לעבור שינוי תפישה"

מהי ההמלצה הכי חשובה שאתה יכול לתת לרונית קן?

"אין דבר אחד, אבל הרשות צריכה להחזיר לעצמה את כושר ההרתעה על ידי הגשת יותר כתבי אישום פליליים. קשה למדוד הרתעה, אבל חלק גדול מירידת הפשיעה בארה"ב נבע מהרתעה. אם אנשים שעושים הסדר כובל יידעו שהם צפויים למאסר, יותר אנשים יתדפקו על הדלתות עם תוכנית החסינות החדשה. זו התוכנית שמבוססת על החשש של קרטליסטים מגילוי, ושמישהו אחר ירוץ קודם. היא פועלת כך שמי שמזמר ראשון לא מועמד לדין. התוכנית נכנסה לתוקף לפני כמה חודשים. אני לא יודע אם יש קפיצה במספר המזמרים, אבל אם אין קפיצה זה אומר שאנשים לא מפחדים.

"הצעה נוספת היא שבהחלטות יומיומיות הממונה צריך לבזר סמכויות למנהלי מחלקות, אפילו בסוגיות של מיזוגים ופטורים. ממונה צריך לנהל ולא לעשות את העבודה במקום כולם. אם זה קורה, אחרים כנראה לא עושים את עבודתם או שומרים על ראש קטן.

"רשות ההגבלים צריכה גם לעבור שינוי תפישה. במקום לעבוד מהיד לפה, לבנות סוכנים לטווח ארוך. הרשות מפעילה אותם כיום לטווח קצר והם נשרפים. כמו שגוף מודיעיני שותל סוכן במקום מסוים, תחילה הוא סוכן רדום, ואחרי ארבע-חמש שנים ניתן לקצור באמצעותו את הפירות. לדוגמה, בבנקים. יש מכרזי בנקים למנהלי סניפים. תשלח לשם מועמד ואחרי שבע-עשר שנים תפוצץ את העניין.

"שינוי נוסף שנדרש זה לא להתבייש ללכת גם על הקטנים, כי בסוף ההרתעה מחלחלת. אז תמיד יגידו, שבגלל לחצים לא נוגעים בגדולים. בארצות הברית התחילו בטיפול גם בשיכורים, לא רק ברוצחים הגדולים, וזה חילחל גם למעלה".

האם נדרש שינוי חקיקתי כדי לשפר את הכלים של רשות ההגבלים?

"לא נדרש שינוי חקיקתי, אבל יכול להיות שצריכים עוד שני דברים. לנקוט סנקציות מינהליות מיידיות. תיקי צווארון לבן מתחילים היום, וכשהנכד שלי יהיה מנהל מחלקת חקירות הם ייגמרו. והנכד שלי רק בן שנתיים וחצי. צריך עונש מיידי של פגיעה במנהלים, כמו חובת העברה מתפקיד. צריך להרגיש את המכה מיידית וצריך להכות אותם בכיס שלהם - לא בכיס של החברה. אין לי בעיה שזה יהיה במקום העמדה לדין פלילי".

הביא לחשיפת הראיות ב"פרשת דרעי"

מאיר גלבוע, 56, עוסק כיום במתן הרצאות באוניברסיטת בר אילן ובבית ברל. עם חוקרת לשעבר שעבדה איתו הוא מנסה לשווק תוכניות הדרכה וליווי להקמת מערך אתיקה ואכיפה פנימית של עבירות שונות. את פרנסתו הוא מבסס על פנסיה מהמשטרה.

עד לפני כשנה היה גלבוע ראש אגף חקירות ברשות ההגבלים העסקיים, תפקיד בו החזיק שבע שנים. "הגעתי למצב שאמרתי לעצמי שאני לא צריך יותר מזה. זה תפקיד מאוד תובעני. החלטתי שאין לי מה לחדש למחלקה ולרשות, וכדאי שיביאו מישהו עם רוח רעננה".

לפני תפקידו ברשות כיהן גלבוע 28 שנים במשטרה במיגוון תפקידים, ביניהם כחוקר הראשי ביחידה שמוכרת כיום בשם יאחב"ל. גלבוע התפסם כמי שחקר את אריה דרעי והביא לחשיפת הראיות בפרשה שנשאה את השם "פרשת דרעי". ליאחב"ל הגיע לאחר שנה במועצה לביטחון לאומי. לפניה שימש קצין חקירות ומודיעין במחוז ש"י של המשטרה והתמקד בפעילות יהודים. בשש השנים שקדמו לתפקיד זה עבד ביאח"ה. השכלתו האקדמאית מבוססת על לימודי פסיכולוגיה ולקראת סיום עבודתו במשטרה למד מינהל עסקים.

גלבוע על תיק עלית: אם זה ייגמר בפשרה - זה בניגוד לראיות שמאפשרות העמדה לדין

אחת החקירות המרכזיות שניהל מאיר גלבוע היתה בעניין הספקים והרשתות. חקירה שממצאיה חשפו שיתוף פעולה בין הרשתות הגדולות - שופרסל, רבוע כחול וקלאבמרקט - לספקים הגדולים כתנובה, קוקה קולה ישראל, שטראוס-עלית ואסם שנועד, לכאורה, לדחוק מתחרים קטנים מהמדפים ברשתות.

החקירה נמשכה כשנתיים ובסיומה העדיפה הרשות להגיע להבנות עם הספקים והרשתות על הסדרת כללי התחרות בענף, במקום להגיש כתבי אישום נגד חשודים לכאורה בהפרת חוק ההגבלים העסקיים.

כתוצאה מכך נדרשו לרשות עוד כשלוש שנים לגיבוש כללי מותר ואסור בענף הקמעונות, שקובצו ל"צו מוסכם", שניסוחיו התקבלו לאחר משא ומתן על ידי החברות הגדולות. השבוע הודיעו החברות הגדולות על נכונותן לחתום על הצו המוסכם. לאחר שחברות נוספות בענף המזון יחליטו על עמדתן, יקבל הצו תוקף חוקי בבית הדין להגבלים עסקיים.

גלבוע מציין כי "בחקירת הרשתות, למרות שהיו תיקים עם ראיות לעבירות פליליות לכאורה, המלצנו לא להסדיר את הפרשה בצורה פלילית. הרצון היה להגיע להסדר אזרחי. אם היינו הולכים להליך פלילי משיקולי הרתעה, היינו מפקששים. הטענה הרגילה ש'ההר הוליד עכבר' היתה נכונה, כי כתבי האישום היו בנושאים לא מהותיים לכלל יחסי ספקים ורשתות. והיה רצון להגיע ליחסי התנהגות שיאפשרו להכניס יותר תחרות, להכניס יצרנים קטנים למדפים.

"נכחתי, כשאני מוסתר, בשיחה בין איש שיווק של יצרן גדול לבעל סופר פרטי גדול מאוד. הוא אמר שהוא רוצה לעשות מבצע ולתת הנחה רק ביום שישי, כדי שיבואו אליו יותר אנשים. הספק אמר לו 'שלא תעז, כי נוריד לך את כל ההנחות'. החשש של הרשתות האלה מהיצרנים היה מאוד גדול. אם יהיה צו מוסכם, זה יהיה נצחון מאוד גדול.

"אבל ראיתי שנושא סדרנות המדפים, שהרשתות בכו עליו הכי הרבה, יישאר כשהיה, וזה הכוח של הספקים. אם משאירים את הסדרנות בידי הספקים, מוציאים חלק גדול מהמהפיכה שיכולה לגרום לתחרות. אבל יכול להיות, שישנם דברים נוספים שם".

גם ההחלטה של רשות ההגבלים להגיע להסדר עם עלית בפרשת קדבורי, מעורר תמיהה אצל גלבוע. מדובר בחקירה שהעלתה ראיות לכאורה, לפיהן עלית דחקה את קדבורי מהמדפים תוך הפעלת כוחנות המבוססת על כוחה כמונופול.

"תיק עלית היה קצר יחסית. לדעתי תוך חודש-חודשיים נגמרה החקירה", אומר גלבוע. אם זה ייגמר בפשרה, זה יהיה בניגוד לראיות לכאורה שקיימות, לפיהן אפשר להעמיד אותם לדין. יש ראיות מוצקות, יש תלונות של מי שנפגע, יש הקלטות של שרשרת שלמה של עובדי עלית, החל ממשווקים ומוכרנים בדרגות נמוכות וכלה באנשים שחברים בהנהלת החברה, מנהל חטיבת המכירות, מספר שלוש בחברה.

"שלחנו מישהו שאפילו לא ידע מי שלח אותו, כי אנשים פוחדים לשתף פעולה עם רשות ההגבלים. שני חבר'ה שלי התחזו לתחקירנים של התקשורת. הם הפעילו בחורצ'יק ששיווק תוצרת עלית כסיטונאי. כשהוא התחיל לשווק גם את קדבורי, עלית הורידה לו את כל ההנחות. אותו שלחנו לשיחות שהוקלטו. כולם חזרו ואמרו לו שבגלל שהתחיל לשווק את קדבורי, מורידים לו את ההנחות. זה בדיוק שימוש לרעה בכוח מונופולי. גם מסמכים שמצאנו וחקירות של אנשי עלית יוצרים מצב של ראיות לכאורה שמאפשרות הגשת כתב אישום".

תיק המרכזיות עורר בשעתו סערה במשק, כשהועלה חשד, כי תדיראן וטלרד תיאמו מחירים, לכאורה, במכרזים של בזק. בשלהי 2004 הודיעה הרשות, כי היא סוגרת את הפרשה בעסקת טיעון ובקנס של 8 מיליון שקל לטלרד ותדיראן, שנראה מגוחך לעומת גודל העבירות.

"בפרשת המרכזיות היה חומר להגשת כתבי אישום בלי בעיה, אבל שני הממונים, דרור שטרום ודודי תדמור, סחבו את זה. בסוף, בישורת האחרונה לפני ההתיישנות, דרור סגר את זה. היה ויכוח גדול בין דרור למיכל הלפרין. המחלקה המשפטית סברה שאין מקום להגיש כתב אישום והוחלט על צו מוסכם. היו ראיות לכאורה לקרטל בין תדיראן לטלרד והיה מקום להגיש כתב אישום נגד המנכ"לים שלהן. היתה למיכל תגובה אוטומטית כמעט לכל המלצה שלנו להגיש כתב אישום. זה תוצאה של שני דברים. חוסר ידע ומקצועיות בתחום הפלילי, וגם עורכי הדין של המחלקה המשפטית, שעבדו בצוות הפלילי, היו רובם ככולם חסרי ניסיון בתחום. בנוסף, ההשקפה הכללית שאיפיינה את הלפרין, היא שהגבלים עסקיים צריכים להיות מוסדרים בהליכים אזרחיים, לא פליליים.

רשות ההגבלים: "האכיפה הפלילית היתה ונותרה נדבך במדיניותנו"

מרשות ההגבלים העסקיים נמסר בתגובה כי "השימוש שעושה מר גלבוע, שכיהן עד לא מכבר במשך שבע שנים כמנהל ברשות, בהתבטאויותיו, אינו הגון: עצם העובדה שהיו מחלוקות בין מר גלבוע לייעוץ המשפטי של הרשות ובחלק מהמקרים דעתו לא התקבלה, אינה מובילה למסקנה הנמהרת, כי "הרשות איבדה מכושר ההרתעה שלה". באותם מקרים נשמעה דעת כל הגורמים והתקבלה החלטה עניינית ומושכלת. המחלוקת בין דרג חוקר לדרג פרקליטותי על החלטות העמדה לדין אופייניות לכלל גופי אכיפת החוק, וההחלטה הקובעת, על פי חוק, היא של הדרג המשפטי.

"האכיפה הפלילית היתה גם בזמנו של מר גלבוע ונותרה גם לאחר עזיבתו נדבך יסודי במדיניות האכיפה של רשות ההגבלים העסקיים. במהלך השנים האחרונות ניתנו פסקי דין, שכללו לראשונה עונשי מאסר בפועל. החמרת הענישה בתחום ההגבלים העסקיים, לרבות ענישה אישית של מנהלים במאסרים, ידועה לכל.

"בפני בתי המשפט עומדים כיום 11 תיקים פליליים שהגישה הרשות. בשנים האחרונות הגישה הרשות חמישה כתבי אישום נגד קרטלים, ביניהם הקרטל בין כל חברות הגז בישראל, שהוא אחד הקרטלים הגדולים שנתפסו אי פעם. עובדי הרשות עובדים לפעמים גם בלילה על מנת לקדם את התחרות במשק, ועל כך מגיעה להם תודה, ולא ביקורת חסרת בסיס".