ביה" מ העליון סובל כרגע ממחסור של מס' שופטים הנובע מכך ששרת המשפטים החליטה לשמח את
כולנו באמצעות הצמחת עמוד שדרה, ולמנות שופטת שאינה עושת דברו של אהרן ברק, ר"ל...
ברק כמובן מסרב לקבלה, ובגלל השיטה המטופשת של מינוי השופטים בארץ, יש לו למעשה וטו על
מינוייה, ואין סיכוי שתצליח להתמנות. במצב זה מסרבת לבני למנות כל אחד אחר. הסיטואציה הזו לא
מטרידה את ברק, שיודע שלבני לא תשאר בתפקיד לאורך זמן, בעוד שגם אחרי שהוא יפרוש - הרי
שברור שיורשתו (הנחותה ממנו כפיגורה ציבורית ומשפטית, וחרדה עוד יותר ממנו ממינוי מועמדת
איכותית כמו רות גביזון) תמשיך בדרכו ותטרפד את המינוי, ולא סביר שהשר שיכהן באותה עת,
ימשיך בקו של לבני, ויעצור כל מינוי אחר...
מצד אחד יש לברך על עמדתה של לבני, אבל מצד שני יש לגנות על כך שבחרה בדרך שכשלונה
מובטח. לו רצתה, הרי שיכלה להבטיח מינוייה של גביזון, ע"י הליך ראוי והגיוני של שינוי החקיקה
באשר לאופן המעוות והלא-שקוף, בו מתמנים כיום שופטים בישראל. שינוי חקיקה כזה, שיש לציין
שהוא דבר נדרש גם ללא קשר למינוי מועמדת מעולה כמו רות גביזון, היה גורם לכך שלברק לא היו
שלושה קולות מתוך תשעה, עוד לפני שהחל דיון בנושא...

השינוי המתבקש הוא כמובן מינוי באמצעות הצבעת מליאה, אחרי הליך מינוי שקוף בוועדת חוקה,
חוק ומשפט (או וועדת משנה שתוקם לצורך דיון במינויים בכירים). ברק מתנגד לכך בטענה
המתחסדת שהדבר יוביל לפוליטיזציה של המינויים, אלא שכרגע כאשר הוא ממנה רצף שופטים
שכולם צל חיוור שלו-עצמו, על עמדותיו המרצניקיות, הוא לא חש כל בעייתיות...

אבל כאשר בית משפט דן בעניינים חוקתיים בהרבה מקרים החלטותיו הן בהגדרה פוליטיות. חוקה מעצם טבעה היא מסמך המנוסח באופן כללי ופרשנותו יכולה להיות מרחיבה או מצמצמת. גם דרגת החשיבות היחסית של העקרונות החוקתיים היא עניין הנתון לפרשנות. החלטות בנושאים כאלה הן פוליטיות לא פחות מחקיקת חוקים וקביעת מדיניות ולכן מוטב שתהיה שקיפות עמדות של צוות השופטים כמו גם איזון פוליטי, ואלה יכולים להווצר רק בפוליטיזציה של תהליך המינוי.

לטעמי, רפורמה בתהליך המינויים צריכה גם להיות כרוכה בהפרדת הבג"צ מבית המשפט העליון. אזרחי המדינה זכאים לערכאת ערעור עליונה רצינית שהשופטים בה מקדישים את כל מרצם ללמידת התיקים הנדונים, ולא מתעניינים יותר בדיונים הנוצצים בתחום החוקה ופעילות הרשויות.

הבעיה עם אימוץ המתכון האמריקאי היא בחוסר הבגרות של המערכת הפוליטית בארץ והסכנה בכך שהפוליטיקאים ימנו מינויים לא ראויים מבחינה מקצועית, וכך נמצא את עצמנו עם כל מיני רוני בראונים כשופטים עליונים (מצד שני, אם אליקים רובינשטיין ועדנה ארבל נבחרו, אז מה כבר ההבדל). בקיצור, צריכים להיות קריטריונים מקצועיים נוקשים מאד להצגת מועמדות. קביעת קריטריונים כאלה ומנגנון שיפקח על כיבודם זו מלאכה לא טריויאלית בכלל.

זו הבעייה היחידה שטורדת מנוחתו בכל הנוגע לפוליטיזציה של העליון. כישורים אינם האישיו מבחינתו,
והוא איפשר כניסתם של חסרי כשרון מובהקים, שמאופיינים באמירת הן אוטומטית.
מינוי פוליטי גלוי עדיף עשרת מונים על מינוי פוליטי נטול שקיפות, שמאפשר החדרת אנשים שהם
שכפול של המודל הקיים.
מינוי פוליטי לפחות ייצור מינימום פלורליזם שם (ברק אוהב את המושג הזה, אבל הוא אוייבו הגדול
ביותר...) - והרמה לא תרד, כי די קשה לראות רמה מוסרית נמוכה יותר מאשר בבית משפט
שנשיאתו הבאה קשורה בסיפורים סביב בעלה ובתה, שמינתה את חברתה הטובה לשופטת עמיתה
(כשגם לעמיתה יש בעיות-בעל שהיא הסתבכה בהן)...

אני בהחלט רואה בעיות במישור המעשי, אבל בשורה התחתונה הצורך ברפורמה גובר על החששות.

אגב, אני לא מסכים איתך לגבי חוסר המוסריות של שופטי בית המשפט העליון. אני חושב שיחסית למה שהופך להיות מקובל בשרות הציבורי המצב שם טוב מאד. הבעיה היא בהומוגניות הפוליטית והמחשבתית.

חוכמה גדולה בהרבה היא להיות מוסרי, נקודה - וזה מה שמצופה מאנשים שאמורים להיות עמוד
השדרה של מערכת שלטון החוק.

לא יכול להיות שאדם אחד יוכל לתפקד כראוי כשר אוצר, פנים, מסחר ותעשיה,
מדע, חינוך, תרבות וספורט, אנרגיה, תשתיות, חוץ ובטחון, ועם זאת יש אצלנו
אנשים שבכל ממשלה חייבים להיות שרים, ולא משנה באיזה תחום, העיקר
הרכב הצמוד.
מגוחכת עצם המחשב כאילו האנשים האלה שבקושי סיימו 12 שנות לימודים
יכולים להיות מומחים כאלה גדולים.
מעניין שבארה"ב השרים(ואצלם יש פי שניים או שלושה פחות משרדים מאצלנו)
מגיעים מחוץ למערכת הפוליטית, או לפחות אינם חברי הפרלמנט...

אבל בכל זאת יש שני הבדלים עקרוניים שאני יכול להצביע עליהם:

1. שופט עליון נבחר לשנים רבות מבלי שתהיה אפשרות לפטרו בשעה ששר עשוי לאבד את תפקידו בכל רגע (כמובן שבישראל לפיטורין של שר אין קשר לאופן תפקודו המקצועי) ובכל מקרה כהונתו נבחנת מחדש כל 4 שנים.

2. שופט מבצע את תפקידו לבדו ולעומתו לשר יש יועצים ועוזרים ומשרד שלם שמטפל בנושאים שעל הפרק.

בעקרון יש הגיון בהצבת קריטריונים נוקשים יותר לשופט לעומת שר, אבל מבט על תפקוד השרים בארץ בהחלט מעורר יאוש.

אצלנו זה עד גיל 70(או מה שלא יעשו עם החוק), בארה"ב זה עד מות השופט, אבל
אני לא בטוח שיש בזה משהו קדוש. אם אנחנו כבר מדברים על שינוי מערכת מינוי
השופטים, אולי יש מקום לשנות גם את זה...

בכל-אופן, שופטים "לא מקצועיים" לא בהרבה גרועים(או אולי אפילו בכלל לא פחותים)
משופטים "מקצועיים" שהמקצוענות שלהם חד-צדדית באופן מדהים, והם עצמם אלו
שממנים שופטים, ש(הו, כמה בלתי צפוי)"מקצועיים" בדיוק לאותו צד יחיד...