http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3169513,00.html
"עכשיו שתינו האמהות של סמאח"



הוריו של אחמד איסמעיל חטיב בן ה-13, שנהרג מירי צה"ל בג'נין, תרמו את איבריו להשתלה בישראלים - והיום נפגשו עם הורי ילדים מושתלים. "אנחנו משפחה אחת", אמרה אמהּ של סמאח בת ה-12, שקיבלה את לבו של אחמד במתנה. "גם אנחנו ההורים שלה", אמרו הוריו של חטיב.

"אנחנו מרגישים כאילו אנחנו רואים את הבן שלנו. אם הילדה מבקשת מכם משהו ואתם לא יכולים להיענות לה, תפנו אלינו. גם אנחנו ההורים שלה". את המלים המרגשות האלה אמרו היום (ג') בני משפחתו של אחמד איסמעיל חטיב, הנער בן ה-13 שנורה ונהרג על-ידי חיילי צה"ל. הנמענים - גודבאן ויוסרה ריאד, דרוזים מפקיעין והוריה של סמאח בת ה-12. לבו של אחמד המת הושתל בגופה של בתם.

איגרת מההורים: "בואו נזרע תרבות חדשה במוחות הילדים"



בתוך כך פנו היום בני משפחתו של אחמד באיגרת אישית אל הציבור הישראלי, אותה ניסח אביו, איסמעיל. "עשרות שנים חלפו, והמלחמה המטורפת אוכלת את בנינו והורסת את חיינו", כתב. "בני נהרג ועמו מתו חלומות רבים. למרות הצער הרב שלי, גם כאשר בני היה על ערש דווי, לא יכלתי שלא לחשוב על האסונות והסבל שעברו הורי ובני עמי, תושבי מחנה הפליטים ג'נין, שבתיהם נהרסו וילדיהם נהרגו.



"האלימות היא תוצאה של הכיבוש, השלום תלוי בחופש. כך גדלנו על ברכי האיסלאם וכך מאמינות כל הדתות. אנו, בני משפחתו של השאהיד אחמד אל-חטיב החלטנו לתרום את אבריו כדי לתת חיים לילדים אחרים. לא משנה מה שיוכם הדתי והלאומי.



"למרות כל הסבל, אנו ממשיכים לשאת בגופנו לב מלא באהבה ובמודעות אנושית. ילדינו נהרגים כדי לתת חיים לאנושות, ללא אפליה. זהו מסר של שלום, ואנו מקווים שהדיו יגיעו אליכם ולעולם כולו. הסכסוך, שנמשך עשרות שנים, חייב להסתיים בסוף צודק.



"בני לא עשה דבר מלבד מימוש זכותו לחיים ומימוש שמחת החג. שאלתי היא מה עשה צבא הכיבוש בג'נין במהלך החג? אני פונה אליכם, האזרח הפלסטיני הפשוט שאין ברשותו דבר מלבד גאוותו הלאומית ואברי בנו שנהרג על לא עוול בכפו. באתי אליכם עם מסר לשלום ואני פונה אליכם, נציגי העם בישראל, אתם שיכולים לעשות רבות למען השלום, למען בניכם ועתידכם, כיצד אתם מתכוונים להגיב על יוזמתנו זו?



"אני מציב אתגר בפני המנהיגות בישראל. תוכיחו את רצונכם בשלום... הפתרון הוא קץ הכיבוש, כדי שתיעלם העוינות והשנאה. שחררו את בנינו האסירים, שחררו את האסירים שהם הורים לילדים, שחררו את גופות הרוגינו. שימו קץ לכיבוש למען ילדינו כולנו. בואו נזרע תרבות חדשה במוחות ילדינו, למען עתיד מכובד יותר".


---------------------------------------------------*
אז איך אוכלים את זה? אני טענתי כבר בזמנו שלא היו צריכים לקחת את האברים אלא למסור אותם לבית חולים פלשטינאי. אני הייתי נדמה לי אולי היחידי שטען את זה, הנה הלינק: http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...1832#post751832
עכשיו כולם מבינים כבר שצדקתי.

אבל מה עושים עכשיו?

אנחנו כיהודים שהם רחמנים ביישנים וגומלי חסדים מתרגשים עד עמקי נפשותינו ממעשה האצילי שעשה אבא של הילד. במיוחד שמדובר על אויב שלנו שעושה כזאת הקרבה. אבל ביחד עם זה אסור חס וחלילה לעשות שטות ולהתכפל. זה עלול להביא לעוד יותר שפיכות דמים.

הנה התגובה מה שלפי דעתי צריך להגיב:

רצון כולנו זה להביא שלום, אבל כל מפנה לא נכון עלול במקום שלום להביא לעוד יותר חורבן.

לדוגמה מה שדורש אבי הילד התורם "שחררו את בנינו האסירים, שחררו את האסירים שהם הורים לילדים" יכול להביא לעוד יותר שפיכות דמים גם מקרב היהודים וגם מקרב הערבים. אז מה הרווחנו?

אני מאמין בכנות כוונותיו של האבא, אני מדגיש את המילה מאמין, בגלל שאין לי שום דרך לבדוק את מטרותיו. הרי אם ישנן מולנו אויבים שמוכנים להקרבי את ילדיהם החיים בכדי לנצח אותנו, קל וחומר שהם יהיו מוכנים לתרום אברים למען המטרה הזו. חייבים להאמין ולכבד כל בן אדם, במיוחד מי שעושה מעשה אצילי כזה. אבל אסור בשום אופן לסמוך רק על אמונה.

ובאשר לדרך לשלום, לפעמים אם עושים את הצעד הלא נכון, במקום שלום באה מלחמה עוד יותר קשה. ככה כבר היה בהסכמי אוסלו. יש דרכים לשלום שאין בהם שום סיכון חיים לאף אחד, אבל לזה צריך הרבה אומץ לב. לדוגמה: אם כל הערבים היו מגיעים לידי מסקנה שמסיק להם מדינה אחת - ערב הסעודית, וליהודים מגיע גם להם מדינה משלהם - ארץ ישראל, ואחרי כל זה נשארים עוד עשרות מדינות לערבים בתור בונוס - וזה מעל ומעבר להיות מאושרים ושמחים. אבל זה דורש המון אומץ לב לשנות את מהלך המחשבה.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)