סתם כי היה לי משעמם באוטובוס, ולא היה לי מה לעשות:
סיפור קצר..

"יושבת אני על הסלע, מביטה בגלים הרגועים והשלווים,
מבינה אני שליבי אמור לחוש כמותם, רגוע, שליו...
אך הזיכרונות מליל אמש, לא מאפשרות ללב להגיע למנוחתו הטבעית.

זה היה בליל אמש , לילה סגרירי ואפל, השכונה הייתה ריקה ושקטה, רק רחשי הרוח נשמעו,
כשפתאום, שומעת אני צעדים כבדים ההולכים וקרבים לעבר דלתי.
בהתחלה לא ייחסתי לכך חשיבות, אך כשגיליתי שהצעדים מאצים את קיצבם,
נכנס פחד לליבי, פחד נוראי,
ניגשתי בצעדים חרישיים לכיוון דלת ביתי, קירבתי ידי, ניגשתי ופתחתי אותה באיטיות..
לפתע, רואה אני דמות חשודה... הוא נראה לי מוכר,
תווי פניו הקמורים, צבע פניו האפל, שיערו השחור, אפו הסולד..כל אלו העידו על דבר אחד........

באותו הרגע, רגשות מעורבים זרמו בגופי,
הזכרונות מהשמחה ומהאהבה הישנה והכואבת, התערבבו עם הפחד, הסבל והכאב הישן
שפילחו את גופי, ולא נתנו מנוח לנפשי הרעועה..
כ"כ רציתי שיעזוב, שיילך, אך מבלי לדעת אם רצוני התמלא, קמתי בבהלה ממיטתי..
שמחה שכל מה שקרה , היה רק חלום."

אל תקחו את זה קשה, יש פה תיאורים שלא ממש קשורים, זה נכון...זה רק בגלל שהיה משעמם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! (טוב את האמת, נסעתי עם אחותי באוטובוס..וכשאני נוסעת באוטובוס אני אוהבת שקט מוחלט..ועם אחותי שמפוצצת לי את האוזניים, אני לא ממש יכולה לקבל את זה , אז אמרתי לה: "איילת, בא לך לעשות משהו מועיל..בואי נכתוב סיפור קצר.." ומשם הגיע השיעמום..) מקווה שמבינים אותי..

שיהיה לכם יומטוב..

שלום לך יקירה,

אהבתי את הסיפור הקצרצר ... מצאת לך אחלה דרך "להשתיק" את אחותך.
תפתחי, תכתבי, יש בתוכך הרבה יצירה להוציא. זה ממש בהתחלה ...
מקווה לקרוא עוד.

בהצלחה.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

יפה מאוד אבל השאיר טעם של עוד.
יאללה תירסאת ממשיכה לכתוב

שיהיה לכולם סופשבוע טוב

מה המצב אנשים?....
תודה רבה על התגובות..הפתעתם אותי..לא ציפיתי תגיבו ככה..(הופתעתי לטובה..תודה)
והבהרה גדולה, לא כתבתי את זה לבד.. אני ואיילת אחותי..אמנם רעיון שלי לכתוב סיפור, אבל שתינו רשמנו את זה ביחד..

וכן..חיפשנו דרך לסיים את הסיפור..אז אמרנו שזה יהיה חלום..אפשר היה לפרט יותר..
וגם רצינו להשאיר את זה פתוח, שכל אחד ידמיין לעצמו, מי הוא אותו אדם , שנשאר בזיכרון, והשאיר אחריו טעם של זיכרון מר, מתוק, זיכרונות של אהבה ועם זאת פחד..(חח אם יש מישהו כזה..)

תודה רבה רבה..אוהבת שרית.