היי,
אני אפילו לא יודעת ממה להתחיל, בד"כ אני קוראת כאן, לא מגיבה יותר מידי כי לרוב יש חכמים ממני וגם מהירים ממני שנותנים עצות טובות יותר..
לא ברור עדיין למה אבל החלטתי לשפוך קצת (אולי זה בגלל שקראתי את מה שתותית רשמה...)
בכל מקרה, אני כבר כמעט שנה בצבא ואיכשהו אני מרגישה שלא בא לי להיות שם כ"כ, אני מתגעגעת לחופש שלי..
חוצמזה שאני גם מרגישה שאיכשהו הכל התפרק שם, הבנות שהיו שם כשבאתי מתחילות לאט לאט לעזוב באות חדשות שבד"כ רוצות לעזוב מהר כי קשה להם במשרד שלי ואני תקועה.
רק מלחשוב שאני צריכה לשים שוב את המדים נהיה לי רע, שלא תבינו לא נכון, אני גאה בזה שאני משרתת בצבא, ואני שמחה מהתפקיד שיש לי שנחשב לאחד התפקידים היותר טובים שמוצעים לבנות ואני גם לא מתכוונת לעזוב את הצבא ככה באמצע...
אני לא בדיוק מודעת למה אני מרגישה את הריקנות הזו ואת חוסר המוטיבציה, אולי זה בגלל שיש לי כבר תוכניות מה לעשת הלאה...

אולי אני סתם מחפשת לעצמי צרות, מה אתם אומרים?

הרגשתי מנוצלת וחנוקה, אין זמן לצאת, שכבר יש זמן אז מנצלים לשינה...

כולם עזבו וכל הזמן באו חדשים, אפילו החדשים פרשו..

גם התגאתי במה שאני עושה, אבל הייתי חייבת שינוי.. חופש! לצאת לעיר, לקום וללכת לת"א או סתם לטייל בהרצליה...

עשית כבר המון, עדיף לך לספוג עוד קצת ולא לוותר, זאת תקופה והיא תעבור.. כמו כל דבר טוב או רע.

במחשבה שניה, אם תבקשי לעבור תפקיד אולי יהיה לך תפקיד שיותר מתאים לך, אבל לפי דעתי זאת טעות, כי את כבר יודעת את העבודה ומכירה את האנשים הקבועים..

בהצלחה בבחירה.

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

זה קורה לכל אחד מספר פעמים בחיים שלו.
הוא נמצא באמצע תקופה מסוימת, ואז הוא קם בבוקר ומרגיש שהוא לא יכול יותר.
אני יודע שאצלי לוקח לזה כמה ימים לעבור. לפעמים זה עובר לבד, לפעמים זה עובר עם עזרה של החברים מסביב.
מה מזרז את זה? חופש.. קצת זמן עם עצמך לנקות את הראש ואז מסתכלים על הדברים קצת אחרת. אחרי שנעלמים מהבסיס לשבוע, חוזרים לשם עם ראש פתוח, בנאדם חדש ממש... אני לא יודע אם את יכולה לעשות את זה, אבל אני יכול להגיד לך שזה יעבור.. זה משהו שמגיע מדי פעם.

רבים לפנייך ורבים אחרייך ירגישו את ההרגשה שאת נמצאת בה כעת.

כשנכנסת לצבא ידעת שתמצאי חברות שישארו איתך עד סוף השירות, שזה יהיה כמו עבודה רגילה שתקומי בבוקר תעשי את העבודה שלך ותחזרי בערב {או סופ"ש} בכל מקרה - עכשיו את בשלב המכריע ביותר של השירות שלך... עברת את השלב של החברים שם כי הם מתחילים לעזוב, עברת את השלב של להתרגל לעבודה ולזמנים כי את התרגלת, את מרגישה כרגע יותר מפקדת על טירוניות יותר מאשר חברתן לעבודה... במקום לעשות שטויות תוך כדי עבודה כמו שעשית עם חברותייך בזמנו עכשיו כל מה שאת עושה זה להתעצבן שהן לא עושות את העבודה כמו שצריך, לתקן אותן ולענות על שאלות. זה מחניק וזה הורג מבפנים וזה מובן לגמרי {עוד כמה זמן לשיחרור?} .
בכל מקרה, הייתי מציעה קודם כל להכין באמבטייה נרות בריח שאת הכי אוהבת {מוכח מדעית שריחות שאוהבים גורמים לאדם למצב רוח טוב, ואילו ריחות שאדם לא אוהב גורמים לו לתחושת עצב ועצבנות} תתני לעצמך קצת להירגע ולהכנס למעין שלווה פנימית. תנסי לא לחשוב, לשים מוזיקה ולהירגע, אז מה יש - תיהיי רומנטית עם עצמך מידי פעם! תקני לעצמך פרחים מתנים תציעי לעצמך נישואים וכ'ו (אבל תודי שעלה לך חיוך)

חיוך הוא בעצם המטרה שלי בתגובה הזו - את כרגע בתקופה קשה וכנראה גם ההורמונליות שלך מורידה את מצב רוחך מעל לצפוי וגורמת לך למחנק של דמעות בגרון מקושי. קודם כל אני חושבת שאת צריכה לדאוג שסוף השירות שלך יהיה מתוק, אז אולי תזמיני 2 טירוניות חדשות שאת דווקא מחבבת לקניות איתך אחרי הבסיס או ללכת לדפוק פיצה.. להשמין קצת. קצת צחוקים איתן יגרום לתחושה יותר טובה ושמחה בבסיס במקום עבודתך, תדאגי שאלו בנות שעובדות צמוד אלייך כי בסופו של דבר במשרד את מבלה את רוב יומך, אז ששם תרגישי טוב יותר.

ריחות טובות גם מומלץ - גם אם זה נראה טיפשי ומטומטם - העצים הריחניים שתולים באוטו- תחפשי לעצמך אחד בריח שאת ממש אוהבת ותתלי אותו במשרדך, במשב רוח נעים מידי פעם - הריח יעבור באפך ויגרום לך להעלת מצב רוח.

הייתי ממליצה גם להשאיר פתקים חמודים לטירוניות אם את הולכת, סתם בשביל להיות נחמדה.. לפעמים להיות נחמד דווקא גורם לך להרגיש את עצמך נחמד ושמח יותר - זה יתרום לך ולהן כאחד אז למה לא?

אני ממליצה גם על לשמור משהו מתוק בתיק תמיד. הפתעה נחמדה במשך היום לפה, תמיד משמחת לבב אנוש.

כביכול אני פשוט אומרת לך שתנסי להפוך את ההתמקדות ביגון ובעבודה הקשה שלך בבסיס - תתמקדי בלעבוד עם הנאה ולהשאיר לעצמך קצת הנאה לקראת סוף השירות גם כשקשה מאוד וצריך לעבוד המון.

תזכרי להקדיש מידי פעם לילה חופשי לטירוניות מהבסיס -זה יעזור לך בעבודה במשך היום!!
ובכלל, אני בטוחה שהכרת לאחרונה או מזמן אדם שבאמת כבר הרבה מאוד זמן רצית להגיע אליו או להיפגש וסתם לדבר או אפילו דייט! אני מציעה שתפסיקי להתאפק ותשחררי לעצמך קצת מגבלות...


בכל מקרה,
אני יכולה רק להציע לך המשך יום מקסים לבינתיים!

תות (מקווה שעזרתי ולו במעט)

קודם כל אני רוצה להגיד תודה על התגובות.
עכשיו כמה תשובות- אני כבר 11 חודשים בצבא.
במשרד שלי אמורות להיות 7 מאבחנות, כרגע יש רק 4 כאשר אחת מהן נכנסת לקבע, והחדשה ביותר רוצה לעזוב...אז המצב הוא לא טוב בכלל...מחר אגב באה דנדשה אני מחזיקה אצבעות שהיא לא תברח כמו אלה שבא לפניה...
ככה שזה די אני ועוד חברה טובה שעושות כמעט את כל העבודה רוב הזמן..
בגלל זה אני די מרגישה חנוקה..
בכל מקרה, לעבור תפקיד לא בא כ"כ בחשבון כי בסה"כ אני באמת נהנת ממנו והוא נותן לי המון (מי היה מאמין שאני אצליח לעמוד מול כיתה ואף קהל רחב ולהתחיל להסביר...)
בקשר לחופש- בשבוע האחרון היה ממש חולה אז מיום שני עד היום לא ממש הייתי בבסיס...גם היום הייתי רק חצי יום כי הרגשתי שאני פשוט נופלת מהרגליים.
אני מקווה שזו פשוט תקופה כזאת...מקווה שיעבור מהר..
הדבר המוזר הוא שאף פעם בתקופה הזאת לא הייתי בבאסה כי זה חודש ימי הולדת שבו ל90% מהאנשים הכי יקרים לי יש יום הולדת...אולי זה בגלל שאני פשוט מתבגרת?

מה את עושה בצבא?

וואי אני רואה שזאת הרגשה שעוטפת את כל חיילי צבא הגנה לישראל כנראה שזאת פשוט ההרגשה... זאת מסגרת תאמיני לי את לא היחידה אני גם בערך שנה בצבא ומרגישה אותו הדבר למרות שאצלי יש אולי קצת יותר אקשן... אבל טחינה.. אין מה לעשות עוד שנה זה עובר אני תמיד מסיטה את קו המחשבה שלי מהבאסה למסקנה שזה שנה וזה עף..!! מה נגיד על זה ש12 שנה היינו בבצפר??????? 12 שנה מסגרת ועוד לפני זה שנתיים גן בעצם כל החיים זה מסגרת נכון זה צבא מפקדים מדים..וכל זה זה מעצבן וסופרים כל יום שעובר אבל תחשבי עוד שנה וזהו את יוצאת לעולם חופשייה בלי מסגרת בלי מדים(אלא אם את מתכוונת לחתום קבע) את רוצה להגיד לי שאת לא מסתכלת אחורה ונזכרת בטירונות ומרגישה כאילו זה היה אתמול?... ועברה ש-נ-ה עכשיו השנה הזאת תטוס לה ואנחנו עוד נתגעגע......

תחשבי על זה שנשארה לך רק שנה... רק שנה לשבת במשרד ממוזג כשלי ולעוד המון חברים שלי ואני בטוח שגם חברים שלך יש עוד יותר משנתיים לעמוד במחסומים כל היום בחום ובקור, לשמור כמו כלב ולעשות סיורים ומארבים בבוץ, לחבק את ההורים פעמיים בחודש במקרה הטוב - רק בשביל שאת וכל האנשים במדינה הזאת יוכלו "לצאת לעיר, לקום וללכת לת"א או סתם לטייל בהרצליה".
bottom line -
בכל דבר אפשר למצוא את היתרונות, תאמיני לי.

shir-loren - אין שום ספק שאני אתגעגע לכל זה, אבל אני פשוט מרגישה שאני לא רוצה להיות שם...פשוט בא לי לברוח מהמשרד כמה שיותר מהר...
inbalus9 - אני מאבחנת מחקר בטכני בחיפה.
פיטר- אין ספק שבכל דבר אפשר למצוא את ההיתרונות, הנה חבר שלי משרת במוד"ש והוא נמצא עכשיו בצפון איפה שנפלו היום כל הפצצות..מן הסתם שהמצב שלי הרבה יותר טוב משלו ומשל החבר'ה איתו.

תני לזה שבוע-שבועיים וזה יעבור.

זאת הרגשה שכולם הרגישו ולא משנה אם הם לוחמים בגבול או מש"קי ממטרות בקריה
קוראים לזה שגרה
בהתחלה שזה דבר חדש אז המוטיבציה לבצע את התפקיד גוברת
אבל ככל שעובר הזמן זה מתחיל לשעמם
תתנחמי בזה שאת משרתת פחות מאשר בנים
וברצינות: הדרך הכי טובה היא לדבר
נכון שחיילים יבואו וחיילים ילכו וחלקם הם אנשים שהתיידדת איתם
אבל תמיד אפשר להתיידד גם עם החדשים והחדשים מצידם יחפשו את החברים מהחיילים הותיקים
שיסבירו להם את העבודה, הנהלים ויגרמו להם להרגיש יותר בנוח במקום החדש עם האנשים החדשים.
דווקא העובדה שיש לך תוכניות ליום שאחרי זה טוב כי אז לא תהיי בחוסר ודאות ובלחץ ככל שרגע השחרור ילך ויתקרב

כרגע אני לא בדיוק נמצאת בשגרה לגמרי, כי לאחרונה קיבלתי אחריות מטורפת במשרד אז אני כל הזמן עסוקה בללמוד מה עושים פה ומה עושים שם..

ורומק- הצדק בידך

בכל מקרה- רציתי לומר המון תודה על התמיכה הנפשית!

ואוליי את פשוט צריכה קצת שקט נפשי...

ברגילה הבאה, תנצלי אותה טוב! תתארגנו כמה חברות ותרדו לכמה ימים לאילת או משהו!

שבירת שגרה + כיף + זמן איכות עם החברות (או החבר) + הוצאת לחץ עצבנית...