07-12-2005, 23:57
|
 |
מנהלת אמצע החיים | אני? אני מסיפור אחר...
|
|
חבר מתאריך: 01.11.03
הודעות: 5,211
|
|
|
אני רוצה לספר לכם על מישהו...
קראו לו דובי. לא דובי, כמו הבובה, אלא דובי. כמו הדוב שלי, dovi.
לפני 10 שנים הוא עבר תאונת דרכים קשה מאוד. הוא חצה כביש ראשי בירושלים ונפגע על ידי אוטובוס. הוא נפגע פגיעת ראש קשה מאוד.
הוא סבל מפגיעה מוטורית שגרמה לו להגבלת תנועה רבה, ופגיעה מוחית לא קלה. הרופאים לא ציפו להרבה.
אבל דובי, דובי הוא גיבור. אז מה אם הרופאים לא ציפו. הוא למד שוב ללכת. הוא לימד את עצמו להתגבר על הפגיעה המוחית. בהתחלה הוא עוד הלך עם מין קב תמיכה כזה, אחרי כמה שנים גם זה לא.
אחר כך הוא התחתן. בנה בית יפה. ולפני שנתיים, לפני שנתיים נולד לו בן.
לפני שנה הוא הרגיש חולשה ברגל. חשב - אולי פריצת דיסק? והלך להדסה עין כרם, אותו הבי"ח, שיבדקו. והם מצאו. גידול. במוח. סרטן.
הרופאים לא רצו לנתח, או לטפל. הם אמרו שזה סופני, שיש אולי עוד כמה ימים, כמה שבועות במקרה הטוב.
אבל הייתה עקשנות. והרופאים ניתחו. ניתוח שהסיכויים לצאת ממנו היו מזעריים, או אפסיים לפי מה שהם אמרו. אבל דובי עדיין גיבור. הוא יצא מהניתוח. הוא חזר להכרה. הגידולים יצאו.
הוא חזר הביתה. עם מגבלות מוטוריות, אבל חזר הביתה. קיבל טיפולים, שחלקם עלו כסף רב כי אינם כלולים בסל הבריאות כי הוא הוגדר כחולה סופני.
הוא שיחק עם הילד. הוא קישקש עם החברים והמשפחה. הוא טייל.
אבל אז לפני כמה חודשים הגידולים חזרו. הרופאים נתנו לו כמה ימים.
דובי הגיבור החזיק כמה חודשים.
היום בשעה 18:00 בערב, דובי, הבן דוד הגיבור שלי עצם את עיניו והוא בן 36.
_____________________________________
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
