ציפיה לטלפון שיגיע
אני יודעת שלא,
אין תשובה בקצה השני של הקו.
בעט משרטטת קווים על נייר
מבוכים מוזרים,
רגליים על המיטה,
זכרונות קרים מליל אמש,
דמעות חמות מציפות את גרוני,
אתה מרוחק, עטוף בענן עשן,
לא מרגיש, לא יודע, לא כאן,
ציפור מצייצת מחוץ לחלון
ואני כאן, מנסה להשאיר,
כותבת שיר.

איזה יופי השילוב של ציור המבוכים בשיר
אומר כל כך הרבה על דמות ^^
בעיית קליטה קטנה (אולי גדולה)
לא הבנתי מה היא מנסה להשאיר?... אולי יש משמעות אחרת למילה ואני מתקשה להבין אותה וכך גם את סוף השיר..
אם מישהו יוכל להסביר לי.. תודה ^^

ראשית תודה על התגובה...
שנית נסיתי להעביר את
התחושה שאני פה כותבת
שיר ומשאירה זאת אחרי
כמעיין עדות למה שהיה...

מקווה שעזר לך להבין

מצטער אם מה שאני אכתוב יפגע בך או ישמע טיפשי.. בכל מקרה זאת דעתי ^^
(גם יכול להיות שלא התחברתי לשיר בצורה שאת רצית לחבר את הקורא)

הדמות שמוצגת בשיר נראית אבודה ..אולי כמו אליסה בארץ הפלאות--לפחות בהתחלה
-משרטטת קוים.. שירטוט, דבר מאוד מסודר ונקי ולא נראה לי שהדמות במצב כזה עכשיו
שלא כמו איור, ציור שהוא יותר חופשי..בא מהראש, בא מהלב..
-מבוכים מוזרים.. הזוי- מילה הרבה יותר חזקה ממוזר, ואולי יכולה לתאר יותר טוב את מצבה של הדמות , שעדיין מבינה מה הולך סביבה. כך שהיא משווה את המבוכים לסביבה והיא לא מאמינה שהיא יוצרת דברים כאלו=נמצאת במצב כזה..
-...מנסה להשאיר,
שיר.
לא יודע פשוט המילה "כותבת" נראית לי מיותרת

חלילה להיפגע כבר עברתי את השלב הזה מזמן...
מכל מלומדיי אשכיל...

זה מה שאני אוהבת בתגובות שכל אחד לוקח את
השיר למקום אחר....ורק הכותב יודע בדיוק על
מה מדובר....

הרי בדרך כלל שקצת עצבנים אז עושים משהו תוך כדי ציפיה.
כאילו שמעבר לקו את מחכה לאיזשהם בשורות
למען האמת לא נראה ל שאפילו עצבנית יטיב לתאר, אולי לחוצה, מצפה אבל לא קיבלתי רושם של שעמום

לא נראה לי שעצבנות זו המילה הנכונה כי היא חזקה מידי. איני מוצא מילה אחרת,
אבל נגעת בנק' ממש חשובה בקשר ל"שעמום".. מחזק את דבריך- כן! ^_^