האם הגיעו ימות משיח? סוף סוף, שיתוף פעולה אמיתי בין המשטרה ובין הרבנים.

מאת: נצ"מ בדימוס ד"ר מאיר גלבוע (ראש צוות החקירה של הרב דרעי)

כל העת אני בא בטענות נגד משטרת ישראל, ששוטריה אינם מקצועיים, אינם מתקדמים ואינם לומדים מספיק. והנה, מוכיחים אסתי אהרונוביץ' ושחר אילן מעיתון "הארץ" שייתכן שטעיתי. השוטרים לומדים לימודים אקדמיים שישפרו את תפקודה של משטרת ישראל ויצעידו אותה, סוף סוף למאה העשרים ואחת. אז מה אם מדובר בלימודי רבנות? אז מה אם רוב השוטרים לא למד אפילו חצי מהשעות עליהן דווח? אז מה אם הישיבות, בהן "למדו" השוטרים הרוויחו מיליוני שקלים מהתלמידים הפיקטיביים, שבעצמם ירוויחו תוספות שכר שמנות מהתואר "האקדמי" החדש?

האם הכתבה על כך ששוטרים ורבנים מרמים יחד מרמזת על שחר חדש מפציע? לא עוד רדיפות רבנים, אנשי דת ובכירים דתיים אחרים בחקירות. לא עוד אפליה בולטת בהעמדתם של פוליטיקאים דתיים לדין, לעומת אחרים. מעתה, שוטרים ורבנים לומדים ביחד בישיבות ומתפלפלים בחברותא. הבעיה העיקרית היא שהם, כנראה לא לומדים תורה וגמרא, הם לא לומדים ומשננים משניות. לימודיהם כנראה מתמקדים בלימודי הונאה, כיצד לבצע "עוקץ" יפה, כיצד להיות רשום בישיבה מבלי ללמוד בה, כדי שהישיבה תקבל את ההקצבה המתאימה ממשרדי הממשלה או כיצד להרוויח כסף רב במאמץ קטן בלבד. מבחינת תלמידי הישיבות זהו מהלך מאד מחוכם – ככל שהשוטרים "יהרגו" יותר זמן באוהלה של תורה, הם יהיו פנויים פחות לרדוף אחריהם.

וקצת ברצינות – לצערי, לא התפלאתי לקרוא את הדברים. לא התפלאתי על כך שרבנים וראשי ישיבות מעורבים במעשים כאלה. גם לא התפלאתי למצוא את השם "דרעי" משורבב בכתבה (על אף, שנכתב שם שהוא לא נחקר) ולא התפלאתי למצוא בכתבה גם את שם בית המדרש של הרב יהודה דרעי – "קול יהודה" – כמקום ששם למדו אותם תלמידי חכמים חדשים. בטוחני, שהרב יהודה דרעי הסמיך את אותם רבנים, לאחר שבדק לא רק את ידיעותיהם המפליגות בתורה, בתלמוד, במשנה, בשו"ת, אלא גם שהם למדו חמש שנים בישיבות גבוהות, כמצוין בתעודה, שדוגמתה צורפה לכתבה, ולפיה הוסמכו אותם חכמולוגים בתורה על ידי "הרה"ג הרב אליהו כץ שליט"א וראב"ד באר שבע, וע"י הרה"ג הרב יהודה דרעי שליט"א רב העיר וראב"ד באר שבע". וכאן המקום להזכיר, כי סעיף האישום היחידי בו הורשע אריה דרעי ב"תיק הציבורי" היה בגין העברת כספים לבית המדרש "קול יהודה".

ועוד לא הפליאה אותי העובדה כי תרבות השקר במשטרת ישראל, עליה התריעו בעבר מבקר משרד המשטרה לשעבר, האלוף במיל. אברהם (ברן) אדן, ופרופסור מרדכי קרמניצר, בדוחותיהם על בעית האלימות של שוטרים, ממשיכה להתקיים. שהרי לא נעשה דבר לשרש אותה, ועל כן אין פלא שהיא רק התרחבה.

אך החמורה מכל, שגם היא לא הפליאה אותי, היא התופעה שלא נמצא מי האחראי לפרשת מרמה חמורה זו. כרגיל, אין נטילת אחריות במשטרה לכשלים (ולא רק בה, אך המשטרה מאד חשובה לי והיא עניינה של הכתבה הנוכחית). אין במשטרת ישראל מנהיגות אמיתית, אין הובלה של מנהיגות מוסרית, אין קצינים הרואים את ייעודם בהובלת המשטרה ובהצעדתה קדימה. יש התחמקות מאחריות, ולמיטב הבנתי, לבסוף יימצא איזה שהוא קצין בדרגת סגן ניצב או ניצב משנה שייתן את הדין, בעוד הניצבים והמפכ"לים, בעת התרחשות מעשי המרמה הללו, רוחצים בניקיון כפיהם.

על פי תגובותיהם של המפקחים הכלליים ושל ראשי אגף משאבי אנוש בתקופה הרלבנטית הדברים כלל לא קרו. למרות, שלפי הנתונים בכתבה, הלימודים החלו כבר בסוף שנות התשעים, טוענת מי שהייתה ראש אגף משאבי אנוש בשנים אלו, ש"בזמנה זה לא היה". מי שהיה בתפקיד זה מיד אחריה – משה קראדי, המפכ"ל הנוכחי – טוען ש"ההתנהלות סביב אישור תכניות הלימודים התרחשה עוד לפני כניסתו לתפקיד". האם המסקנה המתבקשת היא שמישהו משניהם משקר? מי שכיהן כמפכ"ל עד סוף 2000, יהודה וילק, שעל כשרונותיו הגדולים בניהול המשטרה בכלל ובניהול כוחות המשטרה באירועי אוקטובר 2000, שמענו מועדת אור, סירב בכלל לענות לשאלות העיתון. המפכ"ל שהחליפו, שלמה אהרונישקי, מסר ש"זה התחיל בתקופת קודמו".

כמו שלושת הקופים, גם שני ראשי אגפי משאבי אנוש ושני מפכ"לים לא שמעו, לא ראו ולא דיברו. גם התשובות של אלו שטענו שהדברים התחילו לפני כהונותיהם (קראדי כראש אגף משאבי אנוש ואהרונישקי כמפכ"ל) חמורות לא פחות ומצביעות על עצימת עיניים והתחמקות מהתרעה על אי סדרים, פגיעה בטוהר מידות ושחיתות. חלק מזה, קשור לתרבות השקר, שבכירי המשטרה שותפים לה, חלק מזה לקהות החושים המוסרית של קציני משטרה וחלק מזה לנאמנות של הקצינים הבכירים לחבריהם, אף אם הם חרגו חריגות קשות. ה"חברות" הזו והסולידריות כלפי עמיתים, עומדת במשטרת ישראל מעל לנאמנות לחוק, לאמת ולאינטרסים האמיתיים של משטרת שיראל ושל הציבור.

הדברים אינם חדשים, כפי שכתבו בדוחותיהם ברן וקרמניצר. תרבות השקר מושרשת היטב במשטרת ישראל וגם הפיקוד הבכיר בה לוקה בכך. הדברים קרו גם לי אישית, בעת שניהלתי את חקירות פרשות השחיתות בענייניהם של דרעי, פנחסי ויאיר לוי. אחד הנחקרים בפרשה, שמצא עצמו כנאשם שהורשע יחד עם דרעי עצמו, מסר לנו בעת שנחקר, כי הוא וחבריו מקבלים את כל הידיעות על האזנות הסתר שאנו מבצעים במסגרת חקירה זו. אחרי שדיווחתי על כך למפקדי ולפרקליטות המדינה, הוחלט שיש להמשיך בחקירת פרשיות השחיתות עצמן, בלא לטפל בחשדות החדשים, כדי לא לפזר את המשאבים המוגבלים שעמדו לרשות חקירה זו. כשנתיים – שלוש לאחר מכן, בעת שמשפטו של דרעי התנהל, חזר על כך אותו נאשם גם במשפט. הפעם, כיוון שהדברים נאמרו קבל עם ושופט, רעשה הארץ, ומונתה ועדת חקירה לבדוק את הנושא, ובמיוחד מדוע לא נעשתה כל פעולה בנושא זה, לאחר שנודע על כך למשטרה. הועדה חקרה וחקרה, ולבסוף המליצה להעמיד אותי לדין משמעתי, כי מצאה שלא דיווחתי על כך למפקדי. התברר לי, שכל מפקדי "השתפנו" ומסרו בחקירת הועדה שלא דיווחתי להם על מה שמסר אותו נחקר. משום מה, זכרונם נפגע קשה בדיוק באותו הקשר. למזלי, דווקא בכירי הפרקליטות, ששמעו את הדיווח בעצמם וידעו שגם מפקדי במשטרה קיבלו את הדיווח הזה, לא לקו בזכרונם, ודיווחו לועדה על כך. לו הועדה הייתה פונה אליהם מלכתחילה, לא הייתה ממליצה להעמידני לדין. מאחר שלא ניתן להעמיד לדין בגין אובדן זכרון, לא ננקטו הליכים נגד מפקדי הטובים.

כמובן, שכל שדרת המפקדים במשטרה התחלפה מאז, כל הגיבורים התחלפו, מה שלא השתנה זו תרבות השקר ותרבות הבריחה מאחריות, "ההשתפנות" והטלת האחריות של ה - ש"ג הקרוב ביותר. על כן, לא התפלאתי לקרוא בכתבה את תגובותיהם המתממות של מפקדי המשטרה הנוכחיים.

היכן השר לביטחון הפנים? האם לא זהו האירוע, שבגינו יש למנות ועדת חקירה עצמאית, חיצונית ובלתי תלויה? כנראה שהוא עסוק עתה במפלגת "קדימה" על שלל מושחתיה, ה"ותיקים" והמצטרפים החדשים. או שגם חושיו כבר קהו, והוא אינו מבחין בין אמת ובין שקר, בין טוהר מידות לבין שחיתות?


פורסם ב 10 בדצמבר 2005 22:58 במדור קשה לזהות פגיעה בטוהר מידות | 0 תגובות