15-12-2005, 13:37
|
|
|
|
חבר מתאריך: 09.07.04
הודעות: 1,371
|
|
עם השיעמום אפשר להסתדר - זו האדישות דווקא שמפריעה לי.
בראשית הפורום הייתה התלהבות - היה אינטואיזם, היה רצון להלהיב, לחדש, לעזור, לקחת לשנות לבנות וליצור. במהלך הזמן לאט לאט עלתה רמת הזילזול, תבניות הלכו וחזרו על עצמן, עצלנות החלה לתת אותותיה ברעננים ובמקומטים, חלקם התפתו לאור נוצץ יותר, חלקם מאסו בתחום, ונשארו אלו שרצו להפיח רוח חיים.
אך הפורום איבד ממטרתו.
הוא הפך ממקום מפגש פורה של קהילה שהקדישה אותו לענייני עיצוב - לבמה האמורה להאכיל ולטפח את האגו של היוצרים. התבנית נהפכה למאוסה, כמה כבר אפשר להגיב על אותה תבנית, כמה פעמים אפשר לפרט מה לא נכון, עד כמה אפשר לסחוט חול?
חדלה ההתפתחות האישית, נגמרה ופקעה הסובלנות כלפי הרעננים שהפליאו לחזור על אותם התבניות,
רצונות לנסות ולהציל את הפורום עלו בתוהו. כל זאת מהתפיסה השגויה שאם "יגיבו יותר" אז הפורום יעלה ויפתח.
אך הפורום לא נמדד בטיב תגובותיו, או בטיב העבודות.
הפורום, אם לא שכחתם, מורכב ממכם. כן, ממך וממך, וגם ממך.
הפורום הוא תוצאה ישירה מההתיחסות שלכם, מהרצון שלכם להשתמש בו כיצד שאתם רוצים, אתם יכולים לבחור להשקיע או לא, להגיב לאדם אחר או לא, לגלות כלפי רעננים סובלנות או לא, הפורום יקבל זאת.
כל כך קשה להבין את זה, מפני שזה פשוט כל כך.
אל תנסו לדרבן אנשים "להגיב יותר", "לחשוב שניה לפני שפותחים אשכול", "להשקיע יותר בעבודות" - במקום זאת - הראו להם את הדרך, הדגימו להם, הראו להם כיצד יכול להיות הפורום - הוו להם דוגמא אישית.
מנהל אני מזמן חדלתי להיות. גם גולש קבוע בפורום. כמו שאמרתי, לא השעמום הוא שמפריע לי - אלא האדישות.
_____________________________________
"לא אינטליגנציה גבוהה ולא דמיון ולא שילובם יחד מביאים לגאונות. אהבה, אהבה, אהבה, זוהי נשמת הגאונות" [וולפגנג אמדאוס מוצרט]
|
ראשי
צ'אט
עלינו לתת יותר תגובות מאשר אנחנו נותנים כעת, כוונתי היא
מצב כלאיים
